החיים על סף תהום

אין ספק התושיה שאני מגלה על עצמי בימים אלו בשמיים.
לפנות ערב החושך מתחיל לרדת אני מדליקה את האור והופ
הנורה נשרפת
שגרתי עם ההורים ניצלתי את העובדה שמנורה שלי מחוברת למאורר תקרה וזה עסק מסובך להחליף מנורה אז ככה שתמיד אבא דאג לזה וכאן אין אבא שיכול לעזור ואם לא אני לי אז מי לי???
אני לוקחת כיסא נעמדת באמצע הסלון
מתחילה לסובב את הנורה השניה שמסתבר שגם היא שרופה.
טוב אין מה לעשות וצריך לחפש מנורות בבית מחפשת פה ושם ואין כלום.
יאללה יורדים למטה לקנות מנורות.
וכנראה שמנרות זה לא דבר נזיל במיוחד.
מזל שאני גגרה ליד רחוב המנורות בת"א הליכה זריזה לרח' ולפסון ואני חוזרת אם שתי נורות חדשות
חשבתי גם על ספר אבל כבר לא היו לו עוד וזאת הייתה החונות היחידה שעוד נישארה פתוחה.
חוזרת לכסא ומחברת שתי מנורות חדשות.
אני גאה בעצמי.