היום האחרון שלי בבית לבד הגיע סוף סוף
במקום מסוים אולי אפילו שמחתי להיות לבד למדתי ממש להיות בוגרת
דאגתי סידרתי ואירגנתי די הרבה דברים טכנאית סאונד שכמותי..........
אבל טוב שזה ניגמר כי אני לא רוצה יותר את הלבד אני רוצה כבר את נושי.
אתמול יצא שרוב היום לא דיברנו וכל הזמן הרגשתי שהוא ניפגע ממה שהייה ביום שני. כל החצאי תקשורות האלו בנינו ממש לא עושות טוב הוא לא הבין אותי ואני לא אותו ואז המסקנות יוצאת גרועות.
אתמול במהלך ההתארגנות לדנג' מיצי המתוקה מתקשרת אליי בוכיה על הפסיכי. ישר הזמנתי אותה אליי הסברתי לה איך להגיע לפסז' גזית (הבניין בו איבדתי את בתוליי לפני שש וחצי שנים...) שמם היא תוכל לתפוס מונית לת"א והיא באה. מתארגנות ומתייפיפות לדנג' שתי כוסיות (או דיוות כמו שתום אמר) הייה נחמד המקום הייה די מלא והיו כמה סשנים נחמדים הצחיק אותי שמישהי שאלה אותי "איפה ונוס?" וחברה שלה אומרת "הוא עם קופיקו באילת, לא קראת?"
ואז מצאתי את עצמי מפהקת ונמש אומרת לי "כן, למיטה"
וחיפשתי את מיצי שהייתה גמורה לגמרי מוודקה (ואני חשבתי שעל רוסיות זה לא משפיע)
והמקום די התרוקן אז החלטנו ללכת הביתה והתחלנו לרדת לכיוון סלמה. מישהו הציע לנו טרמפ תמורת כמה הצלפות וויתרנו מה ניראה לו?!
מיצי רצתה פלאפל אבל אף אחד מהמקומות הפתוחים לא הייה פלאפל, ואיזה מוכר באבולפיה רצה לקחת מאיתנו 15 יורו על טוסט?!?!?!
הגענו הביתה נישכבנו במיטה וצחקנו ששתינו הזדיינו במיטה הזאת....
ודיברנו על סרטים שרק בנות יכולות לאכול. ונירדמנו.
בבוקר קמתי שעה לפני הזמן כי הייתי בטוחה שלא שמעתי את השעון ואני מאחרת לעבודה ואז הבנתי שקמתי שעה לפני הזמן. איזה בעסה.
בחזרה מהעבודה עשיתי קצת קניות קניתי מגב חדש למקלחת ו... מדליק!!!!
זהו אני כבר רוצה שנושי יחזור התקופה הזאת הזכירה לי תקופה דומה מהעבר שהאקס שלי הייה בצבא והייה יוצא רק לחמשושים ואני עוד בתיכון ויום חמישי הייתי כל כך מתרגשת מהחזרה שלו הביתה אבל זה שייך לעבר.
ועכשיו אני מאד מאד רוצה שנושי כבר יחזור אני פוחדת שאני אבכה שאני אראה אותו.
היו לי לא מעט פחדים בלילות כל הזמן פחדתי מהביודם ניראה הייה שמישהו שם ורוצה לקפוץ ולא זאת לא דנה... ):
לפני 18 שנים. 9 באוגוסט 2006 בשעה 15:48
