אתמול הייה לי יום עמוס לא הגעתי הביתה עד 12 ומשהו
ובעבודה הייה לי ממש קשה לא הרגשתי טוב בשיט וכל הזמן רק רציתי לישון
שסיימתי לעבוד אמא שלי התקשרה שהיא בת"א והיא רוצה שנלך לאכול אני לא מתה על זה כי תמיד ניראה לי שהיא מפצה על העבר ומנסה לראות לי שהיא אמא מושלמת כשנוח לה והיא פנויה. אז עד שניפגשנו ועד שהחלטנו לקח יותר מידי זמן, בסוף התיישבנו לאכול אני כבר לא זוכרת איפה זה הייה, ואז נושי התקשר רציתי מאד מאד לדבר איתו לחבק אותו בטלפון והייתה שיחה ממש יבשה ועוד זירזתי את הסיום גם ברגע שהבנתי שזאת השיחה האחרונה שלנו להיום. אוףףףףףףףףףףףףףףףףף
אחר כך השארתי הודעה במזכירה אבל כבר הייה מאוחר מידי.
ואז הלכתי למסיבת שיחרור של חיילות שלי במקס ברנר ופגשתי הרבה חברים מהביסיס וזה העציב אותי לראות איזה כייף וצחוקים היו אבל הבנתי מהר מאד שאני מתגעגעת לתקופה שלא תחזור.
אחרי שסיימנו שם הג'ינגית שלי וידיד באו אליי הביתה, אבל כבר הייתי שפוכה לגמרי ורציתי לדבר עם נושי וללכת למיטה.
ובסוף הלכתי למיטה אבל בלי לתת חיבוק לנושי.
אני משתדלת להעסיק את עצמי כל הזמן אבל אוף כמה שאני מתגעגעת אליו.
לפני 18 שנים. 8 באוגוסט 2006 בשעה 3:46
