החיים על סף תהום

הדחף האוטומטי שלי הוא להסתער בנשיקות, לחתור למגע כמה שיותר מהר, סקס קליל ואז להגיע לאורגזמה.

אבל אני מזכירה לעצמי שהאוטומט שלי דפוק.

וזה נחמד שאני רוצה להסתער כי היצרים, דחפים, חשקים וכו׳ שלי גבוהים בטירוף

אבל בגלל שלא היה מגע כבר הרבה זמן זאת לא תהיה התגובה הנכונה בטח לא כזו שתצליח לייצר עברנו רצף ומה שבאמת אני צריכה הוא ליצור תחושה נעימה ויציבה לאורך זמן.

תחושה כזו שגם אחרי הסקס ישאר בי הרעב התמידי שממנו אוכל לייצור עוד פנטזיות ועוד הרבה אינטרקציות מיניות בנינו, תחושה כזו שתשמור על המתח המיני בנינו.

הבנה שלא חייבים להספיק הכל בסשן אחד בודד ודחוס והכי נכון יהיה להתמקד במשהו מסוים וללכת איתו רחוק כי יש רצף יציב.

וכי יש לי מחויבות למיניות שלי שצריכה תחושה של ביטחון, יציבות ובעיקר המשכיות כדי לפרוח.

 

📸 ונוס 💞

בגלל שבמיניות שלי רצף והחזקה זה משהו שלא קיים שם בטבעיות 

החלטתי לכתוב לעצמי זכרון של מקרה שלא ואיך היום זה נראה אחרת.

 

פעם שהייתי מבשלת לא הייתי מאורגנת ומתארגנת כמו שצריך.

הייתי רואה איזה מתכון שבא לי להכין חושבת מה נראה לי שאין לי וצריך להשלים קונה כמה מצרכים מפנה זמן ואז מתחילה לבשל.

תוך כדי מבינה שאין לי מוצר מסוים שהייתי בטוחה שיש

עוצרת הכל והולכת לקנות  אולי גם קניתי לעצמי איזה נישנוש בדרך

חוזרת

שוב ממשיכה במתכון

שיט עוד הפעם משהו חסר

שוב עוצרת הכל אבל הפעם אהיה חכמה יותר ואבדוק שלא חסר עוד שום דבר נוסף והולכת להביא

כל המצרכים נמצאים

בנתיים קצת התעייפת אז אשב טיפה לנוח

עובר זמן

טוב נכנסת שוב למטבח להכין עכשיו שהכל נמצא.

מכינה

לרוב לא בהכרח בודקת כמה זמן נדרש או אם יש תוך כדי יש דברים שצריך להכין מראש

וכך ממשהו קליל ופשוט היה פתאום סוג של פרויקט מתיש שגוזל מלא אנרגיה.

 

היום אני קודם כל בודקת את המתכון, מה משך הזמן הנדרש, האם צריך להפריש/ להשרות וכו׳ לפני.

בודקת את כל המצריכים בודקת מה יש בבית ורוכשת בהתאם.

מפנה זמן מתאים

ואז ניגשת למלכה

נדיר שיהיו לי הפרעות תוך כדי שלמשהו שחסר.

הדברים הרבה יותר מתוזמנים יש דברים שתמיד יש בבית על בסיס קבוע כך שאין הפתעות בקטע הזה.

והרבה יותר כיף לי לבשל היום בצורה הזאת.

ייתכן והמצב של המוכנות של היום לא היה יכול להיות ככה מעצמו וזה הצריך הבנה ברורה של מה קורה אם זה לא מסודר כמו שצריך.

בעקבות כמה פניות מוזרות שקיבלתי להלן:

 

אני אף פעם לא אבין מדוע לכתוב ככה 🤦‍♀️

 

אני מרגישה צורך לחדד 

* אל תשלח פניה של רק ״היי״

כנ״ל לגבי מה נשמע/ מה קורה ובטח שלא מה חדש -אנחנו לא מכירים אין סיבה שיהיה משהו חדש אם אפילו על הישן אינך מעודכן.

* אל תספר לי על עצמך אם ולפני ששאלתי 

* הסיכוי הכי טוב לקבל ממני תגובה יהיה אם תכתוב על משהו שקראת בבלוג או בפרופיל.

 

לאחרונה נתקלתי בפוסט המדיוק של scary לגבי צורת הפניה שצריך וכדאי לפנות

 

אני מספרת על הקיפאון המיני שבו אני וונוס נמצאים

על הקושי מהעדר מיניות בכך, על כך שאני לא רוצה בזה.

על זה שבגלל שהרצף הופסק אי אפשר מיד לקפוץ למים העמוקים ואם רוצים להיכנס אז זה חייב להיות בהדרגה.

על כך שמשך כמעט חודשים שמידי פעם יש סקס אבל אין רצף קבוע ויציב.

 

 

המטפלת: ״את הרבה פעמים שיש העדר מיניות את תמיד חושבת שצריך לעשות, זה נכון אפשר לעשות וזה בסדר״

אני: ״זה לא בהכרח יביא יותר סקס״

המטפלת: ״נכון, זה להגיד את זה במילים, אין בניננו רצף״

אני: ״אני מרגישה כמה שזה מתסכל אותי, הרבה פעמים חשבתי שזה התסכולים של ונוס וזה מתסכל אותו אבל עכשיו אני מבינה שזה מהותי עבורי״

המטפלת: ״הוא לא יגיד שזה מתסכל אותו?״

אני: ״בטח שהוא יגיד אבל הוא כבר הרבה זמן מתוסכל ובגלל זה גם הרבה יותר שחוק בעניין הזה״

המטפלת: ״אבל זה גם לא חדש עבורך שאת מאד זקוקה למין, שאת כל כך חנוקה ולא נושמת בלי המרחב הזה, זה לא חדש אבל מה את כן מרגישה?״

אני: ״קשה לי למנות בדיוק את הרגש״

המטפלת: ״את חושבת שונוס כועס? אז למה את קוראת קיפאון מיני?״

אני: ״לא, הוא לא כועס.

אבל זה כל כך מתיש היכולת להעיר את הקיפאון שוב פעם הכל מחדש, יכול להיות שאצל זוגות אחרים זה פחות, אבל האנרגיה שנדרשת להעיר במקום האנרגיה לשמור היא ממש מצריכה הרבה״

המטפלת: ״אבל היה לפני שבוע אז למה את חושבת שזה קיפאון?״

אני: ״כי זה קיפאון מקרה אחד שלא מעיד על הכלל.

אני חושבת שהרץ המיני בנינו הופסק לפי כמה שבועות שחזרנו מהצפון באמצע פברואר ואחרי שעשיתי את השיחה עם אבא שלי״

המטפלת: ״רציף זה מה? זה פעם בשבוע או פעמיים בשבוע? גם ונוס היה קורה לזה רצף?״

אני: ״כן לפחות, אני אפילו אגיד את זה ככה, אני לא רוצה רק פעמים בשבוע סקס, אני רוצה יותר״

המטפלת: ״ואת מאמינה שאת יכולה יותר?״

אני: ״אני בטוחה יכולה לנסות יותר מפעמים בשבוע לאופציה של סקס. אני מאד זקוקה לזה״

המטפלת: ״את חושבת שאם ונוס היה זמין לך כמו פעם, נגיד נלך לתקופות יותר רחוקות עוד לפני שהגעתם לטיפול, את היית עושה סקס בכל יום? או שלוש/ ארבע פעמים בשבוע?״

אני: ״אני חושבת שקרוב לזה״

המטפלת: ״כלומר את לא עושה סקס שלוש/ ארבע פעמים בשבוע בגלל ונוס?״

אני: ״לא, לא נראה לי שזה נכון להגיד את זה ככה״

המטפלת: ״כי את מתארת שאת מאד רוצה וזה לא מתאפשר בגלל שונוס לא משתף פעולה, זה נורא קשה להתניע גם את עצמך וגם אותו״

 

 

אני: ״אני חושבת שבטיפולים האחרונים הצלחתי להבין את המהות שלי בבדס״מ, את הצורך להכאיב, לגרום לאהוב שלי לסבול, לכאוב.

ומאד מתסכל אותי שאני לא מצליחה לעשות את זה, כי יש לי בנאדם שאני מאד אוהבת, אני יודעת שזה מקובל במיניות שלנו להכאיב, זה לא משהו חד צדדי, אני יודעת שהוא יכול לספק לי את הצורך הזה ומאד קשה לי שהכל כאן אבל זה לא קורה בפועל״

המטפלת: ״מה שכרגע תיארת אלו צרכים נפשיים, אמרת האהוב שלי יכול לספק לי את זה, אני מאד רוצה להכאיב לו, הוא בדיוק האדם לספק לי את זה אבל זה לא קורה.

את מתארת משהו שהמילים שלו הם נפשיות ורגשיות והביטוי להן הוא במרחב המיני״

 

 

אני: ״דיברתי עם ונוס על הטיפול האחרון, בהקשר לכך שהבחור הנוסף הפיג לי את החרדה.

יש לי חרדה בסקס עם ונוס, שאני לא מספיק טובה, שאני לא מספיק שומרת שאני משמיטה את הרצף.

כי אני יודעת שבאוטומט שלי אני פוגעת בו פעם אחר פעם.

והוא אמר את זה הרבה פעמים.

ואני יודעת האוטומט שלי הוא מאד דפוק בקטע הזה, כי אני מאד נסחפת, אני מאד פתוחה, זורמת ונותנת חופש לרגשות ולצרכים שלי.

מצד שני אני לא מצליחה להזכיר לעצמי שאני לא לגמרי יכולה לשחרר את זה, כי יש כאן בנאדם שאת מאד אוהבת וחשוב לך ואת לא יכולה לפגוע בו ככה בצורה קשה, כואבת ולא נעימה.

כל המצב הזה של החרדות והמצבים הלא נעימים ואני מרגישה שהגוף שלי חושש אז הוא מגיב בהימנעות.

וונוס אמר שאולי זאת החרדה מהאינטימיות בכלל ולא בהכרח שהבחור הפיג את החרדה, חרדה ממה? מהביצוע עם ונוס?, כי זה לא.

אבל אולי זה מהמקום להגיע לאינטימיות ולהזדקק לו.

למרות שאני זקוקה לו מאד, אבל המחשבה לשים את כל הביצים בסל אחד נורא מפחידה אותי מצד אחד אבל אם להודות באמת אני זקוקה לו״

המטפלת: ״המילים האלו הן של ונוס?״

אני: ״לא, זה לגמרי משהו שעכשיו עלה מתוכי.

לא שמעתי אותו אומר את זה לאחרונה״

המטפלת: ״אני מאד שמחה לשמוע את זה ממך, כי אני יודעת שהוא ואני דיברנו על זה.

אני שמחה לשמוע את זה ממך כי זאת הבנה נפשית מסוימת של מה שקורה לך עם ונוס.״

 

המטפלת: ״יש משהו שאמרת שהוא נורא משמעותי, הבחור השלישי הפיג איזשהי חרדה שאת מרגישה אותה״

אני: ״זה משהו שאת אמרת.

אני אמרתי שאחרי שהייתי איתו הרגשתי שיש לי כוח

ואת אמרת שהוא הפיג את החרדה״

המטפלת: ״אני חושבת על כל הפעמים שאת נמנעת כי יש את השבוע הזה שאת במחזור עם אפטה בפה, הגוף כואב שזה כאב מפושט בכל הגוף.

זה לא נשמע לי כמו הימנעות אבל את לא אומרת לי שהשבוע לא קיימנו סקס כי הייתה לי אפטה בפה וכאב לי הגוף, כאילו זה משהו נקודתי. אבל את מתארת משהו שקרה מאמצע פברואר.

ואני רואה לפי הבעת הפנים שלך, איך שאת נכנסת אם היה טוב בסקס או לא היה. את שבורה את נראת כבויה, אני רואה הבעת פנים של מישהי שבסבל, של ילדה עצובה נורא ואבודה כי היא לא מבינה.

אני לא בטוחה שאת לגמרי מבינה מה קורה לך עם ונוס, את מדברת על קיפאון מיני ואני תוהה איך אם לפני שבוע היה?״

אני: ״נכון, אבל אי אפשר להתייחס למקרה אחד שלפניו שבועיים לא היה ואז גם היה איזה משהו נקודתי. אם אני אמנה את כמות הפעמים שהיה סקס מאמצע פברואר אני לא חושבת שאגיע ל 10 פעמים״

המטפלת: ״ואז בעצם אנחנו מדברות על מה? מה יש בניך לבין ונוס?

כי אם אני חושבת על הפעם שהייתה השלישיה גם אז הוא לא ממש היה בעניין״

אני: ״אחד הדברים שהיה ממש לא בסדר וקצת דיברנו על זה בטיפול הקודם, זה שלאורך כל המפגש לא שאלתי את ונוס האם הוא בסדר״

המטפלת: ״זה הסיפור שלו עם שלישיות תמיד, הסיפור שלו שאת בת הזוג האורגנית והבחור מגיע כאילו עבור שניכם, מטרתו לשמש סוג של ויברטור עבור שניכם, איזשהו משהו מיני משחקי עבור שניכם אבל בסופו של דבר יוצא שאת מנהלת אל מול הבחור שזה משהו שכתבת לי במייל, שאת צרכיה שהוא יעוף עליך.

אם נשאל את ונוס הוא לא יגיד שהמפגש עם השלישי הוא היה עבורו הרבה יותר מרגש, עושה לו את זה, הרבה יותר מהמפגש איתך לבד.״

אני: ״הרי מה שחשוב לו זה המפגש איתי״

המטפלת: ״נכון ואת מביאה מישהו שלישי.

אם אגיד את זה במילים שלי, הילד מוכן שאמא שלו תלך לכתוב מאמרים, תשב עם חברות לקפה, תישן הוא מוכן לשלם את המחיר שלא להיות עם אמא שלו באינטימיות מלאה רק שהיא תהיה בטוב״ 

אני בנחרצות: ״אני לא חושבת שזה ככה, כי אני חושבת שאם יהיה בנינו סקס בתדירות קבועה, שיהיה רצף של נגיד שלוש פעמים בשבוע, רצף קבוע לא פעם ב…, זה יעמוד יציב, יהיה חזק, יהיה נוכח, זה לא יהיה שייקי כמו עכשיו ובמקביל גם מידי פעם יהיה השלישי ביחס של פעם בחודש נגיד.

אז ונוס יכול להרגיש יותר בנוח עם הפנטזיה ולהיכנס אליה בקלות״

המטפלת: ״הוא מסכים לזה כי לך זה חשוב.

את חושבת שהוא יהנה מזה גם, זה יהיה משחקי״

אני: ״כל עוד המקום שלו איתי יהיה חזק ויציב של תדירות הסקס בנינו״

המטפלת: ״עוד משהו שאת לא אומרת, זה שאת תהיה פולי דדקייבט לונוס״

אני: ״אני לגמרי פולי דדקייטיב טו הים״

המטפלת: ״זה לא מה שהוא הרגיש במפגש האחרון וגם לא בקודמים.

שהוא מתאר שהוא יושב ועושה מדיטציה תוך כדי זה אומר שהוא בוחר להתנתק מזה שהוא לא חלק מהסיפור בכלל.״

אני: ״כן אני זוכרת, גם עכשיו הוא לא היה חלק מהסיפור ממש, ניסיתי קצת אבל זה לא זרם ממש״

המטפלת: ״אני חושבת שזה הסיפור שלו, הוא כאילו מסכים ואין לו בעיה עקרונית עם הדבר הזה״

אני: ״אבל זה לא מדיוק, גם בזמנו שהיו לנו מפגשים מיניים שזרמו טוב וגם דיברנו על זה.

ואני אפילו זוכרת את הפורנו שהוא היה שולח לי זה לגמרי היה קקולד.

המטפלת: ״אבל מי היה האורגני שם?

זה כלי משחק, שני ילדים משחקים יש דלי אחד ששניהם משחקים בו.

הבחור השלישי משמש אותך.

במפגש המיני הזה את לא מתנהלת כאילו המחויבות הבלעדית שלך היא לונוס.

אני: ״באינטרקציה המשולשת הספציפית הזאת?״

המטפלת: ״וגם בזאת שהייתה לפני כמה שנים, האינטראקציההמשולשת״

אני: ״בסדר היו כמה דברים שלא היו בסדר, אבל זה חלק מהמשחק העניין של הבלעדיות״

המטפלת: ״מה שאת רוצה שיהיה במשחק מאד דורך לו על הפצעים״

אני: ״אני לא בטוחה, אני די בטוחה שזה קשור לעניין של הרצף המיני, שאין את הרצף המיני שאין לו את הבטחון בסקס בנינו״

המטפלת: ״גם אם הבחור הקודם לפני כמה שנים לא היה רצף מיני?״

אני: ״אני לא זוכרת כבר, אבל יכול להיות שהמצב היה דומה.

זה לא נכפה עליו, זה קצת אווט אוף קונטקס.

כי הוא ראה אותי נורא מתוסכלת, מההברזות והגוסטינג שעושים לי וליבו יצא אליי.

אז זה לא יצא שזה במסגרת הרצף המיני״

המטפלת: ״אז מה זה הרצף המיני שאנחנו מדברות עליו, במילים נפשיות רצף מיני זאת החזקה מתמדת, העיניים שלך כל הזמן על הבן הזוג, את מלאה מושקעות בו.

הסיפור של הרצף זה משהו שדיברנו עליו כל כל הרבה פעמים, בחיים של יום יום ששני בני הזוג עסוקים להחזיק, את לא יכולה רק להיות מושקעת בבן הזוג, להסתכל אליו במבט שאת מחכה רק לו.

ושהוא רוצה רצף הוא רוצה שאת תיזמי כל הזמן״

אני: ״אני לא בטוחה שהוא רוצה שאני אזום כל הזמן, רק אני״

המטפלת: ״הוא יוזם?״

אני: ״עכשיו לא כי הוא מאד קפוא וגם לא מרגיש טוב״

המטפלת: ״תארת לי פנטזיה של רצף מיני נגיד במשך חצי שנה שלוש פעמים סקס בשבוע ופעם בחודש מצרפים מישהו. איך זה יקרה? גם את וגם הוא? למה את חושבת שזה לא קורה?״

אני מצחקקת: ״הלוואי והייתי יודעת אולי אם הייתי יודעת לא הייתי בטיפול״

המטפלת: ״אולי אבל לדעתי אתם מבעים פנטזיה שרחוקה מאינטימיות ארוכה טווח.

זה לא שאני אומרת שזה לא יכול לקראת מצב כזה של סקס שלוש פעמים בשבוע.

אבל אם אני מסתכלת על השבוע האחרון שאת אומרת על הכאב מהמחזור, האפטה בפה״

אני: ״יכול להיות, אבל גם מצבים כאלה אם מתקשרים אותם נכון, אז היום לא ואולי גם מחר לא. אבל לסופ״ש אפשר לקבוע תוכניות ואז כבר נעשה משהו וואו״

המטפלת: ״אוו, למה את לא אומרת את זה? למה הוא לא אומר את זה?

איך את מבינה את זה, תסתכלי מהצד ותגידי מה הבעיה להגיד את זה כי אני אמרתי את זה כמה פעמים כבר.

אם היית אומרת -״מאמי תשמע אני כבר יודעת שעברו יומיים שלושה ולא היה בנינו רצף, אני חושבת עליך אתה חשוב לי, מנשקת אותו אולי בקטע נעים דוחפת ידיים והוא היה עושה את אותו הדבר, זה לא היה שומר על רצף?״

אני: ״יכול להיות שכן, אבל כרגע אנחנו רוב הזמן בקיפאון, להתניע את זה זאת המון אנרגיה״

המטפלת: ״אבל כבר התנענו כמה פעמים, מה קורה אז? מה קרה אז בפברואר שממנו הכל התחיל?״

אני: ״מה שחירבש את זה אז, הייתה השיחה עם אבא שלי״

המטפלת: ״אבל מה קרה לך בעקבות השיחה? מה קרה נפשית?

אני חושבת שהקשר הנפשי הוא זה שמשותף לכל הקיפאונות. כל פעם שיש קיפאון מיני זה בעקבות משהו נפשי של אחד מכם.

הוא לא קשור למשיכה מינית, הוא לא קשור לכישלונות מיניים, או לזה שאת מביאה את השלישי ולא מתייחסת אליו״

אני: ״יכול להיות שזה קשור לכישלונות מינים שיש לי, כי קשה לי, אין לי איזה רצף של הצלחה, תחושה שיותר טובה ובטוחה במיניות שלי״

המטפלת: ״בהצלה במה? רצף של הצלחות שלך במה? תפרטי במה יש לך כשלונות שם״

אני: ״שאולי זה לא מפסיק מושקע, שאולי זה לא מפסיק מיוחד, שזה חוזר על עצמו more of the same”

המטפלת: ״ולמה אם זה חוזר על עצמו או מושקע טיפה יותר וטיפה פחות זה משהו שיוצר קיפאון מיני?

אפשר להגיד שזה היה כמו אוכל והכנת ארוחת ערב עם שלוש מנות ובשישי את מכינה ארוחת ערב עם חמש מנות. המיוחדות הזאת שמורה לאירוע עם יחודית למשהו נגיד לארוחת שישי, אבל ביום יום אוכלים גם מנה קבוע של משהו שיש במקרר, זה לא נשמע לך הגיוני?״

אני: ״נכון, אבל זה העניין שיש את הרצף המיני שיש את הביטחון המיני אז אין בעיה שביום ראשון שעושים סקס באמצע השבוע יהיה סקס קצר ופשוט יחסית״

המטפלת: ״מה הבעיה תעשי ביום ראשון קצר, ביום שלישי קצר ובסופ״ש אפשר לעשות משהו יותר רציני״

אני: ״אבל הסדר התפקשקש״

המטפלת: ״אני חושבת שיש לכם ציפיות לאירוע״

אני: ״אני לא חושבת ככה״

המטפלת: ״אז מה הבעיה לעשות סקס קצר ביום ראשון?״

אני: ״כי להפשיר את הקיפאון צריך משהו קצת אחר״

המטפלת: ״אז יום ראשון משהו מיני ויום שלישי משהו מיני ויום שישי משהו מיני וכבר זזנו קצת ושוב חוזר חלילה. אני תוהה למה לא לעשות מנות קטנות בכל כמה ימים כי מאפס להגיע ל 100 אי אפשר, צריך רצף. איך תוציאי מהקיפאון?״

אני: ״הבעיה שלצאת מהקיפאון זה שאני אכריח אותו לעשות סקס, אנוס אותו או לא יודעת מה זה לא בהכרח יפשיר את זה, זה חייב לבוא במקביל לכל מיני פעולות נוספות כדי לקרב ולהתקרב״

המטפלת: ״למה את קוראת קירבה?״

אני: ״האינטימיות הרגעים האלו ביחד רק שנינו, ההזדקקות.״

 

אני: ״בפעם האחרונה שהצלחתי לאונן ממש ראיתי את ונוס לנגד עיניי ושאני מכאיבה ומשפילה אותו וככה גמרתי, והייתה לי אורגזמה סבירה איתו כמובן הן הרבה יותר טובות וחזקות״

המטפלת: ״למה איתו כמובן הן טובות יותר, אצלך ככה זה?ֿ״

אני: ״לפעמים יש לי גם לבד אורגזמות חזקות״

המטפלת: ״עם ונוס יש את המענה הנפשי״

אני: ״ברור, היכולת שלי להסתכל איך הוא רואה אותי״

המטפלת: ״ההשתקפות שלך מולו, ההזדקקות שלך למבט שלי״

אני: ״זה באמת מאד קשה לי להראות לו שאני זקוקה לו, ואפילו מאד זקוקה לו בהרבה דברים.

בדיוק הצרכים״

המטפלת: ״הצרכים שלו, תשימי לב שפעם האחרונה עם האקו לב הוא נפגע ממך, לא היה מצידך דיוק לצריכים שלו לא דיוק לצרכים שלך.

אני: ״כי הוא גם זקוק לי, שאני אדע את הדברים האלו ואטפל בזה״

המטפלת: ״ממה שאני שמעתי ממנו בזמנו שהוא הפסיק לסמוך עליך שאת תהיה מדויקת לצרכים שלו.

אני מאמינה שהסיפור המיני בניכם התחיל להתפקשקש שהוא קלט שאת לא מדויקת. לצרכים הנפשיים שלו.

זה שאת זקוקה לו אין כאן שאלה, השאלה היא כמה את יודעת לראות אותו״

אני: ״זה לא משהו שבא לי טבעי״

המטפלת: ״הכי לא, כי אף אחד לא ראה אותך״

אני: ״זה קשה לי לפעמים״

המטפלת: ״זה קשה לך מאד מאד״

אני: ״שאני שמה לעצמי לנגד עיניי, תבדקי מה איתו, הוא אומר לך משהו תזכירי לטפל בזה, לכתוב.

אתמול הוא ביקש ממני לבדוק משהו אבל שהוא כתב לי אז כבר לא הייתה תשובה והיום על הבוקר טיפלתי בזה ועדכנתי אותו והרגשתי ממש טוב שעשיתי את זה מבלי שהוא יצטרך להזכיר לי ואח״כ טיפלתי בעוד משהו שהוא ביקש וגם את זה הוא לא הצטרך להזכיר לי ואני באתי ואמרתי.

וזה כל כך לא משהו שטבעי לי בכלל זה אפילו משהו שדי קשה לי אבל זה סופר חשוב לי״

המטפלת: ״השיחה עם אבא שלך פוצצה את הסיפור המיני שלך״

 

 

אני מספרת על תאונה שאבא שלי עשה הבוקר ועל השיחה עם אימי שאמרה שהוא התקשר אליה והאשים אותה למרות שהיא בבית והוא היה בכביש לבד, היא סיפרה שהיה בניהם איזה ריב בבוקר שהיא לא רצתה לעשות משהו שהוא ביקש ממנה

אני: ״אבא שלי הוא בנאדם שכועס ונותר טינה במשך שנים.

כמו שעכשיו אני דיברתי איתו על החשבון בנק הנוכחי שלי והוא הוציא את כל המקרים שהיו בעבר וחלקם היו לפני כבר כ 20 שנה.

וכמו שאני מכירה את אבא שלי בטח בגלל מה שקרה בניהם כל היום הוא היה עצבני בגלל מה שהיה בניהם ואז שהוא עשה תאונה שאני צפיתי מראש שהוא יעשה כי הוא כבר עשתה כמה תאונות דומות.

ושהיא מתקשרת אליי ונורא נסערת כי הוא צעק עליה שהיא האשמה.

ואמרתי לה אבל את יודעת שלא משנה מה את לא האשמה כאן גם אם הוא כעס והיה עצבני עליך.

אני מספרת על מקרה דומה שהיה לפני כמה חודשים שאבא שלי נפל שהלך ברגל על המדרכה כי אמא שלי לא הקפיצה אותו והוא נקע את הרגל והוא האשים אותה שבגללה הוא נפל ושבר את הרגל.

התחושה הזאת של האשמה התמידית היא נוראית״

המטפלת: ״זה מה שהיום הרגשת שהיא התקשרה אליך וסיפרה לך על התאונה? כך הרגשת את האשמה הזאת, זאת האשמה שאת מסובבת איתה בבית״

אני: ״בבית שלי או בבית שבו גדלתי?״

המטפלת: ״בבית שלך עם ונוס, שונוס מתנתק ממך״

אני: ״לפעמים כן״

 

 

המטפלת: ״המפגשים עם הבנאדם השלישי, אני חושבת ששם צריכה להיות כל כך המון תשומת לב לבן הזוג האורגני, לא רק אצלכם אצל כל מיני זוגות שעושים את זה.

העלבונות הכי גדולים קוראים שם, אנחנו נכנסים לאיזשהו מרחב שנורא חשוב להיות האחד שלך וגם אם אנחנו משתמשים במשחק ואת שוכחת את בן הזוג שלך העלבון בשמים.

ואם זה משתחזק לונוס במפגשים עם השלישי שאת שוכחת אותו שם שאת כאילו מתנהלת רק עם עצמך ולא שאת בת הזוג שלו ולא רק מרוכזת בעונג שלך מהסיטואציה אלא את אמורה להחזיק את ונוס בראש שם, זה קצת הופך אותך ללא משוחררת במלא.

את אומרת את זה באוטומט שלי אין לי את זה, אני צריכה לכתוב לי ולהכניס לי לתזכורות, לעשיה.

את לא יכולה רק להשתחרר״

אני: ״שהייתי רק משחררת את פגעתי בו המון״

המטפלת: ״אבל זה הסיפור שאת מביאה שלישי את הרבה פעמים שוכחת את ונוס״

אני: ״לא בהכרח, בעבר היו פעמים שהיה שלישי ולא שכחתי, היו פעמים שהיה שלישי וונוס היה פעיל וזה היה מגניב ומרחמן. וזה לא כל כך מפעם זה היה לפני נגיד איזה 4 שנים.״

המטפלת: ״את אומרת שזה לא באוטומט שלך, זה קשה לך באיזה מצבים את מרגישה שאת שוכחת אותו? איפה החוויה שלו כעטוף בישראל היום?

ואת אומרת שיש משהו בדבריו כי זה לא קל לך, זה לא באוטומט שלך״

אני: ״לפעמים שאני מקבלת הרבה ביטחון אז אני מרימה את עצמי ואני קצת שוכחת אותו״

המטפלת: ״את חושבת? דווקא שאת מקבלת ביטחון את שוכחת אותו?״

אני: ״לפעמים אני מסונוורת מהכוח״

המטפלת: ״מה שאת מתארת זאת אינטרקציה מינית בלבד, באיזה עוד מקומות את מסונוורת מהכוח? איפה יש לך עוד עוצמה של כזה כוח?״

אני: ״שאני שוקעת בתוך עצמי״

המטפלת: ״זה לא בהכרח מכוח, יש סיטואציות של כוח אבל זה לא שאת בביטחון אני חושבת שאת שוכחת ממנו שאת לא בבטחון שאת לא בטוב.

את שוכחת ממנו שאת לא בטוב״

אני: ״למה?״

המטפלת: ״אם אני אחשוב על סיטואציות שלא מיניות, כי בשלישיות יש גם וגם ואם נסתכל על השלישיה האחרונה ונוציא את העניין של הקיפאון היא עדיין לא הייתה סיטואציה הכי מיטבה״

אני: ״כן כי לא בדקתי מה איתו״

המטפלת: ״את זה הוא אמר״

אני: ״כן, אני כל הזמן הסתכלתי עליו״

המטפלת: ״אם התכוונות לראות מה איתו, או להראות לו כמה את נהנת?״

אני: ״גם וגם.

לא הורדתי את העיניים ממנו לרגע״

המטפלת: ״וזה נתן לך ביטחון?

למה לא הורדת ממנו את העיניים לרגע?״

אני: ״שתי סיבות, אחת כדי להשפיל אותו ולהראות לו שאני עם מישהו אחר

והסיבה השניה כי אכפת לי ממנו, אני דואגת לו, אתה לא מחוץ לסיטואציה גם אם הוא בוחר להיות לא פעיל״

המטפלת: ״את זה הוא לא קלט, למה הוא לא קלט את זה?

לי נורא קשה לצאת בהצרה שאת שוכחת את ונוס״

אני: ״אבל ונוס אומר משהו לגבי זה ואני מסכימה איתו.

הוא אומר שזה לא משנה שאני זוכרת אותו בראש זה משנה הפעולות שאני עושה״

המטפלת: ״משנה איך את מעבירה את זה. הוא נורא צודק.

 

 

המטפלת מספרת על כך שבעלה שולח כל מיני כתבות בעניינים פולטים שאותה זה פחות מעניין והוא

יודע שזה פחות מעניין אותה, והיא לרוב מרפרפת על הכתבה ולא בא לה להתעמק והוא מפרש את זה שהוא לא מעניין אותה, שהיא לא מתעניינת בו.

ואז היא הבינה שאם היא רוצה שהוא יבין שאכפת לה אז היא צריכה לעשות את זה בדרך שהוא יפרש את שאכפת לה ממנו.

ואם היא תגיד לו שהיא מרגישה שהוא לא מתגעגע אליה אז הוא יכול להגיד אבל הנה שלחתי לך אימוג׳י לב. ומצד שני היא מרגישה שאת האימוג׳י לב הזה עוד אנשים מקבלים ואין יחודיות עבורה והיא רוצה שהוא ימצא משהו שהוא ייחודי עבורה.

ולמה אני מספרת את זה? כי זה שאני יודעת בראש משהו או הוא בראש יודע שהוא שולח לי את האמוג׳י שהוא שונה ממה שהוא שולח לאנשים אחרים הילדים שלנו, ההורים שלו וכו׳.

אני צריכה שהוא יראה לי את הייחודיות הזאת באמצעות משהו שאני אראה את זה כיחודי שהוא יקח בחשבון, אז הוא המציא משהו שזה משהו שהוא יודע שזה ייחודי לי ואני יודעת שזה יחודי לי.

מה שאני באה להגיד לאימרה של ונוס שאין לו מה לעשות אם זה שאת זוכרת אותו, הוא צריך שבפועל זה יבוא לידי ביטוי בצורה שהוא יכול לפרש שאת זוכרת אותו.

ושתשאלי אותו באיזה אופן אתה ונוס תדע שאני זוכרת אותך ואתה חשוב לי בדרך שהוא יבין את המסר האמיתי של זה.

לא רק שאתה יודע שבראש אני שומרת אותך אלא שזה יבוא לידי ביטוי כזה שיעביר לך את המסר.

מה הוא יענה על זה?״

אני: ״אני לא יודעת, אבל מה שאני חושבת זה לקחת את הדברים ולנהל אותם נכון, אם היום אני יודעת שהוא עושה בדיקה, איך הייתה הבדיקה בבוקר לאחל בהצלחה ולהעניק את התחושה שאני חלק מזה גם אם אני לא איתו פיזית שם, שבוע שעבר הוא נסע עם אבא שלו לאיזה בדיקה בערב לפני דיברנו על זה, בבוקר דיברנו על זה, תוך כדי שאלתי מה קורה וכו׳ בסוף היום שאלתי אם הוא הגיע הביתה ואיך היה.

ככה הוא מרגיש והוא יודע שאני איתו גם אם לא פיזית אבל אני יודעת שבעלי נסע היום לכך וכך״

המטפלת: ״יופי, זה נותן לו תחושה שאת איתו, אני מסכימה ואני שמחה שאת יודעת, האם זה יפתור קיפאון מיני?ֿ אם נעשה את זה לארוך זמן?״

אני: ״זה מעביר לו את התחושה ואנחנו בדרך ל…״

המטפלת: ״כלומר את רוצה להגיד שמה שיפתור את התסכול הגדול שיש לו ממך, זה כל מיני דברים כאלה במהלך היום יום״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״ואם אין איזה בדיקה או סידור כלשהו שמצריך נסיעה וכו׳?״

אני: ״אתמול היה קטע נחמד שישבנו בסלון ודיברנו״

המטפלת: ״מי יזם את זה?״

אני: ״הוא התיישב בסלון״

המטפלת: ״כי הוא יודע שזה חשוב לך, מה את יכולה לעשות אם אין אירועים כאלה מיוחדים״

אני: ״אני יכולה להגיד לו שהיה לי נורא נחמד שהוא ישב איתי בסלון ונורא נהנתי מזה ולבקש ממנו לשבת איתי בסלון״

המטפלת: ״ומה עוד? מה עם מגע?״

אני: ״עכשיו הוא חולה, והבוקר באתי וחיבקתי אותו מאחורה״

המטפלת: ״את זוכרת את הבקבוק מים שהיית שמה לו?״

אני: ״כן, גם עכשיו שמתי כדי שלא יצטרך לקום בשביל זה״

המטפלת: ״אני חושבת על מגע״

 

 

המטפלת: ״בפרקים ששלחת לי אתם נורא נוגעים, ראית אותם לאחרונה?

שם יש בניכם הרבה מגעים ואני תהיה אם זה בגלל המצלמה כי אם ככה נראה היום יום שלכם שאתם דופקים נשיקה אחד לשני, את נוגעת הוא נוגע זה נראה קרוב.

אני תהיה ביני לביני כי רואים שיש בניכם המון אינטימיות וקרבה, אתם נראים שם מאד בטוב ביחד.

זה משהו שאם היום יהיו מצלמות ככה בבית שלך זה יראה ככה?

מה שונה?

אני: ״אני זוכרת שבבקרים שעד שהצוות צילום היה מגיע אלינו אז כן היה בנינו סקס בבוקר וזה יצר חלק מהקרבה.

אני מרגישה איפשהו שהיו לי אלפי ועשרות אלפי הזדמנויות שונוס נתן לי, תקחי, תעשי ואני לא ידעתי מה לעשות איתם אז ופספסתי אותם. ועכשיו שאני במודעות גבוהה יותר ואני מרגישה שאין לי את אותן הזדמנויות האלו שוב.״

המטפלת: ״הוא כועס עליך, אני לא יודעת אם מאז שהפסיק את הטיפול זה פחת לו״

אני: ״בהתחלה כן, והיה קצת יותר טוב בנינו״

המטפלת: ״הוא נתן ליבו, גופו עולמו נתן לך את כל כולו.

הוא התמסר אליך במלא ואת כאילו לא יודעת לאסוף אותו ולתת לו את כל מה שהוא זקוק לו.

והוא מאוכזב קשות, אבל את לא יכולת לעשות את זה לא כי את רעה״

אני: ״זה בעיקר כי האוטומט שלי דפוק. אני קולטת את זה.

אפילו היום בבוקר על משהו קטן, אנחנו מדברים בבוקר על הרגלי השינה שלו הוא אומר משהו על כרית ואני ישר מתפרצת לו ואומרת לו שראיתי משהו על כרית מיוחדת.

במקום שניה לעצור ולתת לו לסיים לדבר ואז להגיד את מה שרציתי ואמרתי סליחה והוא אמר לי שהוא לא יכול להמשיך לדבר כי קטעתי לו את חוט המחשבה״

המטפלת: ״זאת הנקודה ונוס מאד פגיע בנקודה הזאת.

אין בניכם רק אחד שהורס את זה, אני מסכימה שהאוטומט שלך דפוק אבל מה שאת מתארת כרגע זה לא קשור לאוטומט הדפוק, זה קשור לא לספונטניות של יחסים.

הוא מדבר על משהו ואת נזכרת במשהו שקשור, זה מוח אסוציאטיבי של בנאדם.

זה נכון שאם אני מרצה באוניברסיטה ואחד התלמידים מתפרץ ושואל משהו אני אגיד לו שניה לחכות שאסיים את המשפט.

אבל אם אני נמצאת במערכת יחסים ארוכת טווח את לא יכולה להגיד -״אויי נזכרתי במשהו אבל שניה אני אגיד לך״

זה לא נשמע לך משהו שכולם עושים תמיד?״

אני: ״אני לא יודעת,

אני כן זוכרת שכילדה ונערה לא היה לי מקום לדבר ולהתבטא וכל פעם היו מפסיקים אותי באמצע ולא היו חוזרים אליי ומה שרציתי להגיד ואני זוכרת שלמדתי לדבר מהר וחזק כדי להספיק להגיד הכל בזמן הקצוב שיש לי״

המטפלת: ״זה באמת הבית האלים שבו גדלת שגם לא זכר לחזור אליך, את יודעת כמה פעמים אני יכולה להגיד לילדים שלי שניה רגע אני קוטעת אותך אני כבר חזורת.

אם אני לא חוזרת זאת בעיה, אני תמיד חוזרת.

אם לא חזרו אליך זאת בעיה.

אבל זה לא המקרה עם ונוס, באותו הרגע צצה לך איזה מחשבה שאת צריכה לקחת בחשבון את הרגישות שלו בדבר הזה ותגידי לו -״תסיים להגיד ואני אגיד לך״

את מתייחסת בחומרת יתר בהענשה, את מענישה את עצמך ונותן לעצמך זבנג לא נעים, כמו פטיש 5 קילו על הראש על משהו שזאת נק׳ מאד רגישה אצל ונוס וזה מתייבש אצלך עם ההזנחה של ההורים שלך שהיו שוכחים אותך, הם היו קוטעים אותך לא כי פתאום עברה להם מחשבה״

אני: ״לא, כי זאת תרבות הדיבור שלהם״

המטפלת: ״תרבות דיבור שלא רואה ולא סופרת אנשים בין אם הם ילדים או מבוגרים.

וזה לא מה שקורה לך עם ונוס, את יכולה להגיד אויי סליחה קטעתי אותך תמשיך והוא צריך להגיד שאת לא עשית את זה כי הוא לא מעניין אותה, כי היא לא חוזרת אליי אלא כי באותו הרגע עברה לה מחשבה.

הוא פגיע כל כך כי זאת נקודה מדממת עבורו, זה יושב לו על פצע קדום או שהיית שוכחת ממנו או שאחרים היו שוכחים.

כמו עם הטראומה של הבדיקה שלא הבנתי ואני כאן הסברתי לך.

את צריכה להבין ונוס הוא מדהים, רהוט אבל יש לו פצעים מדממים משלו והמון פעמים מה שאת עושה לא בכוונה לפגוע או כוונה זדונית אבל זה לוחץ לו על פצע מדמם משלו,

באותו הרגע את צריכה להגיד לו -״סליחה שיצא ככה, לא התכוונתי, תמשיך״

כי באותו הרגע מה שקורה ומביא את הקיפאון זה כי את נהדפת אחורה, את הופכת להיות הילדה הקטנה שאבא שלה מאשים אותה. זה קלאסי.

שונוס אומר שהוא התנתק מקו המחשבה והוא לא רוצה לדבר איתך

את צריכה להתעשת על עצמך ולהגיד -״למה אתה לא יכול לדבר, אני דיברתי על משהו שקשור, זה נכון שקטעתי אותך באמצע, אבל אמרתי סליחה וביקשתי שתמשיך״

והוא צריך להגיד שזה לא שהיא קוטעת אותי ולא רוצה שאדבר, זה לא שלא אכפת לך ממני.

אני מאמינה שזאת הנקודה שונוס לא טופל בה.

זאת שיחה מאד רגילה בין בני זוג.״

אנחנו מדברות קצת על הפנטזיות שעלו באחד הפוסטים האחרונים.

המטפלת: ״אני לא יודעת אם עכשיו את יכולה להפעיל את זה על ונוס, כי הוא פגוע ממך עכשיו״

אני: ״הוא כבר פגוע ממני איזה זמן״

המטפלת: ״בגלל זה אני אומרת אל תזניחי את הצעדים הקטנים.

האמונה השלמה שלי היא שאת לא מזניחה אותו

הוא נורא פגוע מפעם גם מההורים שלו וגם ממך מפעם שבאמת היו דברים קשים״

אני: ״אני יודעת מה זה הזנחה והיו הרבה דברים מפעם שפגעו בו״

המטפלת: ״אבל לקחת על זה אחריות, התנצלת וגם את בעצמך אומרת שלא ידעת כי זה היה האוטומט שלך ואנחנו רואים מי ההורים שלימדו אותך.

תקחי לעצמך x אחוזים ו x אחוזים שייכים לונוס לא כל האשמה עליך.

שאת לוקחת 100% אשמה את נהדפת ואז את שוכחת אותו ואז באמת יש את הפער.״

 

אי שם לפני המון שנים לא הייתי בטוחה שאני מתחברת לזה, היום אני מבינה שהפנטזיה הזאת קיימת ומאד נוכחת בתוכי.

אני אוהבת את הניגודיות שבה גבר שאני מעריכה ותופסת ממנו לובש בגדים נשיים שגורמים למבוכה כלשהי בטח אם יוצאים איתם החוצה מעבר למרחב הביתי והמוגן או שמישהו אחר צופה ונוכח לסיטואציה.

הטיזינג שהפנטזיה יוצרת היא מדליקה אותי בטירוף.

במקום מסוים אני חושבת שאני פחות בעניין של נשים ומיניות אני לא שוללת על הסף, זה מאד תלוי סיטואציה וזרימה.

אבל בסופו של דבר אני ממש אוהבת זין, ממש אוהבת להרגיש אותו בתוכי בכוס, בפה או בתחת.

אוהבת להכאיב, למעוך, למחוץ, ללפות וכו׳

ואני גם מאד אוהבת להשפיל בכך שהאיבר הגברי ארוז בתחתוני תחרה.

נכון שלפעמים הגשמת הפנטזיה מצריכה השקעה של התארגנות, איפור, שיער ועוד אבל העצלות והימנעות הן איוב הרבה יותר גרוע.

שאני מפנטזת על האחר אני מפנטזת על חוויה מדהימה ומיוחדת

המגע הוא זורם ונעים בין כולנו

שני הגברים ממוקדים בי ומנסים להתחרות עליי בינהם ואני מתעדפת את המאהב במודע

עם המאהב אני מתנשקת בזמן שונוס אוכל לי את הכוס.

אני ממשיכה להתנשק ומבקשת מונוס להכין לי את הזין המושלם של המאהב שלי.

המאהב שלי מתלהב ונכנס לדמות ומתחיל לזין לו חזק את הפה תוך כדי שהוא אומר לי דברים סופר מחרמנים.

המאהב מכניס לי אצבעות וגורם לי להשפריץ בזמן שונוס בין רגליי מקבל את הנוזלים שלי.

אני רוכבת למאהב על הפרצוף בזמן שאני משפילה את ונוס ופוקדת עליו למצוץ את הזין של המאהב.

המאהב חודר אליי בדוגי בזמן שונוס בתוכנת 69 איתי.

המאהב מזין אותי אנאלית ואז מוציא את הזין ומגיש אותו לונוס למצוץ.

המאהב מתרשם מהתחת המהמם והנקי של ונוס ורוצה לדחוף לשם תחילת את הדילדואים ולאחר מכן את הזין שלו בזמן שאני מחשמלת לו את הביצים ומתנשקת עם המאהב.

אני חודרת לונוס עם הסטרפאון בזמן שהמאהב מזין אותי וכך בשרשרת מדהימה אני גם מזיינת וגם מזדיינת.

אני מתייבשת על הזין של המאהב וגומרת חזק וטוב בזמן שאני מסתכלת על ונוס ואומרת לו שגבר אחר גם יכול להביא אותי לשיאים של עונג.

המאהב שלי גומר על החזה שלי וונוס נדרש ללקק אותו.

 

 

וכאשר המאהב הולך אני אוספת את ונוס למיטה נותנת לו לטעום את הגבר האחר ממני.

מעניקה לו כאב ייחודי שאני שומרת רק עבורו ועפה עליו מכמה שאני גאה בו עד שהוא מגיע לאורגזמה ומחבקת אותו אליי.    

 

מספרת על הסופ״ש האחרון

הבילוי בפיקניק, ההתמודדות מול החרדה החברתית, שלא ברחתי לפלאפון ולא לאוכל או שתיה.

על היכולת לפתח שיחות עם אנשים זרים.

המפגש עם הבחור בשישי, על הלקחים שהפקתי מהחוויה, על היכולת להפיג את תחושת הכישלון מהחוויות האחרונות.

 

אני: ״עשינו המון תיאום ציפיות״

המטפלת: ״שלושתכם ביחד?״

אני: ״זהו שלא, אני מול הבחור אבל לא מול ונוס וזאת אחת הטעיות שלי״

המטפלת: ״למה?״

אני: ״אולי כי אני לא יודעת לעשות את זה שלושתנו ביחד״

המטפלת: ״איפה היה תיאום הציפיות?״

אני: ״בעיקר בהתכתבויות מול הבחור״

המטפלת: ״למה לא בבית שנפגשתם כולכם ביחד?״

אני: ״זה אחד הלקחים שאני מפיקה לפעם הבאה״

המטפלת: ״אבל זה משהו שונוס דיבר עליו פה כבר כמה פעמים״

אני: ״אני יודעת, חשבתי שבגלל שדיברנו על זה מלא בעבר ותוך כדי הסקס אז בגלל זה חשבתי שהדברים מול ונוס סגורים״

המטפלת: ״שאת לקחת לתשומת ליבך את הדברים שהוא ביקש והוא לקח לתשומת ליבו את הדברים שאת אמרת וחשבת שזה מספיק״

אני: ״כן, אבל אני מבינה עכשיו שהייתי חייבת להדק דברים יותר טוב״

המטפלת: ״ונוס לא אמור לפגוש את הבחור איתו הוא אמור לחלוק מרחב מיני״

אני: ״אני צריכה לברר את זה יותר לעומק,

אני יכולה לחלק את החוויה הזאת לשנים.

1. כל מה שלמדתי לפעם הבאה

2. כל מה שחשבתי לעשות והצלחתי.

מיום חמישי שקבענו את השלישיה כל הזמן אמרתי לעצמי שלא משנה מה קורה לא לנטוש את ונוס, תדאגי לחזור ולהרים אותו.

אחת הבעיות שהעיקריות שלא היה ביני ובין ונוס סקס בשבועיים האחרונים שקדמו לזה וזה קצת מוזר ממצב שאין כלום לקפוץ לשלישיה.

ועוד בעיה גדולה שבמהלך הסקס עם הבחור לא שאלתי את ונוס האם הוא בסדר, רק הסתכלתי עליו אבל זה לא מספיק.

המפגש גם היה קצת ארוך מידי לטעמי, כאשר הוא הגיע אז דיברנו קצת והרגשתי שאם אני לא מזיזה עניינים לא תהיה התקדמות וכך אני הובלתי את כל הערב, כן נהלתי מהלכים ושרציתי לסיים את הערב סיימתי.״

המטפלת: ״זה לא בסדר, האחריות שלך היא לא רק לראות אותו ולחשוב שאת יודעת שהוא בסדר, את צריכה לשאול אותו שהוא גם ירגיש שהוא חשוב כאן״

 

 

 

המטפלת: ״זה לא היה סקס מדהים?״

אני: ״לא, זה היה בסדר ובעיקר ההתנסות לחזור להפעיל את השריר.

התרגשות מהמגע האחר״

המטפלת: ״זה ריגש?״

אני: ״כן, והדבר שהכי ריגש אותי באקט עצמו שונוס מלקק לי את התחת והבחור עושה לי ביד וזה היה קצר מידי לטעמי״

המטפלת: ״למה זה היה קצר? אם זה היה מאד מרגש אז למה זה תאם לכמות הזמן שרצית.

שאני מקשיבה לך את לא מובילה את זה לאיפה שאת צריכה״

אני: ״יכול להיות לא הרגשתי שיש מספיק זרימה בין כולם, ונוס לא היה כמעט בעניין״

המטפלת: ״אני לא בטוחה שהוא לגמרי בעניין של זה, הוא אפילו לא מעז להגיד את זה, בזמנו הוא אמר שהוא מוכן לעשות את זה בשבילך, לא שמעתי אותו אומר שגם הוא צריך את זה״

אני: ״זה דווקא לא נכון, דיברנו על זה והוא אמר שזה גם חלק מעולם הפנטזיות שלו שהוא מפנטז על שלישיות כאלה אבל שיהיו חלק מסיפור שלם ולא סתם משהו נקודתי״

המטפלת: ״אז למה הוא לא פעיל?״

אני: ״זה קשור לרצף המיני שלא היה בנינו, אולי פגישה של שלושתנו קודם״

המטפלת: ״הוא מגיע למיטה של ונוס זאת גם המיטה שלך וצריך להבין שיש פה שניים בעלי אותו מעמד ואחד במעמד אחר.

אז אם יש שנים בעלי אותו מעמד ורק את מפעילה ופעילה אז מה המעמד של ונוס.

אבל למה הוא לא אומר?״

אני: ״הוא דווקא אמר, ומצד שני כבר היו יותר מידי כישלונות והיה צריך לעשות משהו כדי להתחיל להניע עניניים״

המטפלת: ״כלומר הוא החליט לא לשים מקלות בגלגלים רק בשביל שהרכבת תצא מהתחנה״

אני: ״כן, וגם הדגשתי לבחור כל מיני דברים שחשובים לי, חייב להיות סקס מוגן, שאני אגיד מתי אני צריכה הפסקה שאני אקדם נשיקה בנינו ואז משם אפשר יהיה להתקדם״

המטפלת: ״יפה אמירה טובה״

אני: ״אני קלטתי את החרדות שהיו לו בהתחלה בעיקר הכי הוא ברח לעישון והוא לא נראה לי כמו מישהו שמעשן בקבוע שלו״

המטפלת: ״אפשר להבין הוא מגיע למקום של שני אנשים מאד דומיננטיים, לא בכדי שהוא ירגיש חרדה.

בכל השלוש שעות האלו עמד לו כל הזמן״

אני: ״במהלך השיחה בהתחלה אני לא חושבת, אבל מהרגע שתחממו העניינים אז כן, אבל לונוס יכול גם לעמוד ככה ואפילו יותר שזה מדיוק ונכון״

המטפלת: ״ובכל הזמן הזה בלי יין, ויסקי אלכוהול?״

אני: ״הוא הביא איזה יין ושתיתי איזה שלוק אחד״

המטפלת: ״למה הדבר שהכי נהנת ממנו היה פרק זמן מאד קצר, אני נורא מתבאסת בשבילך, כי את כל כך מחכה לזה, כל כך רצית, ונוס לא עף על זה.

ורצית את המגע של שניהם״

אני: ״אני לא יודעת למה לא התעקשתי על זה יותר״

המטפלת: ״זה מתאים לך להתעקש על מגע שמתאים לך?״

אני: ״באחד על אחד אני אומרת בקלות לעשות לי ככה או ככה.

ואני חושבת שבגלל שונוס ואני היינו בקיפאון מיני והרגשתי פחות נוח להתעקש על זה.

המטפלת: ״שלוש וחצי שעות ויש לך רק רגע אחד של שיא?״

אני: ״זה היה ההייליט של הערב עבורי ולאורך הסקס עם הבחור גם היה נעים, מרגש.

הוא עף עליי לגמרי וזה היה מאד כיף״

המטפלת: ״הוא עף עליך בנוכחות ונוס?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״וזה היה בסדר מצידו״

אני: ״נראה לי שכן, אם כי לא שאלתי אותו מפורשות״

 

 

 

אני מספרת על הבוקר שאחרי ועל הזמן הזוגי שהיה לנו ביחד

עיבדנו הרבה מאד דברים מהערב, שאלתי הרבה שאלות את ונוס מכל מיני דברים שלא היו ברורים שלי והיה חשוב לי להבין אותם לעומק.

ואז היה סקס בנינו והוא היה ממש טוב והייתה לי אורגזמה טובה.

בערב עם הבחור לא גמרתי, היו לי כמה השפרצות ואורגזמות קטנות אבל לא היה לי את מה שונוס יודע לעשות.

המטפלת: ״או את מה שאת יודעת לחוות עם ונוס, זאת משמעות מאד גדולה, מה שיש בניכם החיבור הזה.״

 

 

 

אני מספרת על התובנה הגדולה שהגעתי אליה השבוע, שאני חייבת להכאיב לאהוב ליבי

המטפלת: ״איפה להכאיב לו?״

אני: ״בכל צורה אפשרית, אם זה לא פיזי אז זה קורה נפשי״

המטפלת: ״אבל יש הבדל בין כאב פיזי ולנפשי״

אני: ״נכון, אבל הגוף שלי לא כל כך יודע להבדיל בין זה לזה.

אם אני לא מכאיבה לו פיזית כאב עמוק וחד אז אני יכולה להכאיב נפשית לא פחות כואב בדרכים אחרות של התעלמות, מניעה והרעבה כל הדברים האלה שיוצאים ממני.

שאם אני עושה את זה במרחב של בדס״מ באקט הפיזי אז יותר קל להתמודד איתם מאשר בכאב הנפשי, כי הם יותר בשליטה״

המטפלת: ״את יכולה ללחוץ או להכאיב בצורה שאת יכולה להגיד כמה.

כי אז עם המכשיר הזה שהבאת למפגש הזוגי בניכם לא ידעת מה לעשות״

אני: ״נכון.

ההבנה הזאת מתחברת לי עם הנרטיב הבדס״מי שלי, הצורך להכאיב.

זה מזכיר לי שהגננת שלי מהגן הראשון אמרה שהייתי נושכת את הילדים״

המטפלת: ״זה גיל שנושכים כי הילד מלא בתסכול והוא עוד לא יכול להתבטא.

אני לא יודעת אם זה היה הסיפור איתך כי יש מצב שאת ביטאת ככה את הצורך בלהכאיב, את האלימות שהייתה בתוכך״

 

אני מדברת על הלגיטימציה לשאול

אני: ״תמיד הייתי תחת הרושם שאני תופסת מהר ולא מרבה לשאול שאלות אבל מבינה שאני קולטת מהר אבל לפעמים כדי להבין באמת או לשפר לעומק אני צריכה ללכת אחורה ולוודא שאני באמת מבינה ולא פספסתי משהו בדרך.

אני חושבת שלהורים שלי שלא הייתה הסבלנות לענות לשאלות שהיו לי.

חשבתי על המחמאות שקיבלתי מהבחור ואני לא זוכרת שקיבלתי תחושה מההורים שלי שאני ילדה יפה או שאני נראת טוב אם כבר הייתי מקבלת מחמאה אז בעקבות משהו שלבשתי ורק מאמא שלי.

אבא שלי מעולם לא החמיא לי, אף פעם.

חשבתי על זה שכל הפידבקים החיובים בחיי קיבלתי במיניות או אח״כ בעבודה״

המטפלת: ״ואלו שני הדברים שאת יודעת שאת טובה בהם ולהתמסר לתוכם, את יודעת לעבוד עליהם ולהיות בתוכם, מיניות וקריירה.

כי בקריירה אין לך שם חרדה וגם במין אין לך״

אני: ״אני לא בטוחה לגבי המיניות שאין לי חרדות, כן נכנסות לי חרדות בעקבות כל מה שאני עוברת עם ונוס״

המטפלת: ״כי את לא מצליחה לספק את ונוס? אם אחרים אין לך חרדה?״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אני חושבת שאת צריכה את האחרים בשביל להוציא את החרדה שיש לך עם ונוס.

השלישי בחדר הוא כמו שדיברנו על הפיקניק שלא השתמשת בשום שלישי, אוכל, שתיה או טלפון, כי זאת הייתה אינטראקציה חדשה עם אנשים שהם לא מהיום יום שלך והגיוני לגמרי שתהיי באיזשהו מתח, אם זה הח׳ברה שלי אז אני לא במתח ואם זה אנשים חדשים שהכרת שם איזה אחד או שנים ונשאת את המתח הזה בלי ויסות של שלישי. היית עם החזקה פנימית.״

 

אני מספרת על המסיבה שהיינו בשבת, על היכולת להתלבש בצורה מסוימת

ועל התמונה שונוס צילם אותי ועל כך שהעלתי אותה לסטורי וחששתי מכך שלאמא שלי יהיה משהו להגיד ובסוף היא עשתה לי מלא לבבות

אני: ״איזה מטומטמת אני, מכל האנשים שנמצאים אצלך ברשימה לא חששת, חברים, אנשים מהעבודה וכו׳.

הבנאדם היחד שחששתי שיהיה לו מה להגיד לי זאת אמא שלי ובסוף היא עשתה לבבות״

המטפלת: ״זה נשמע הגיוני, את מצטלמת בהופעה שהיא לא יום יומית, זה משהו שמאד אומר אמירה״

אני: ״נכון, ואני חושבת שאני סתם בסרטים שלי״

המטפלת: ״אני לא חושבת שאת סתם בסרטים שלך, אלו סרטים שמאד מותאמים. מה חששת שהיא תגיד?״

אני: ״משהו על השמלה או על זה שהיא נועזת״

המטפלת: ״חששת שהיא תעקוץ או תרד עליך?״

אני: ״כן משהו כזה, לא בהכרח תעקוץ אבל שהיה לה משהו להגיד ואולי אני אפשר את זה כלא נעים, וזה בעיקר לא יעבור חלק כמו שזה באמת עבר.״

המטפלת: ״את מכירה את אמא שלך הרבה שנים והיא הרבה פעמים אמרה דברים לא נעים, את לא ממציאה, את מותאמת למציאות״

 

 

 

אנחנו מדברות על התחושה שהייתה לנו בעקבות המסיבה, שהרבה שנים שאנחנו זוג בעולם הזה

אני: ״חשבתי מה העולם הזה נתן לי בחיים, ההבנות שיש לי, התובנות שיש לי בחיים, הקבלה העצמית, הערך העצמי ששם הוא עולה״

המטפלת: ״הערך העצמי שם הוא עולה בצורה מידית, איך שאת נכנסת לנרטיב הבדס״מי לא ברובד האינטימי״

אני: ״שעשינו את הסקס ביום שבת אני ממש הבנתי כמה אני אוהבת ומשתוקקת להכאיב לו, זה מרגש אותי, זה מפעים ומעצים אותי, זה כמו המזון שלי״

המטפלת: ״שימי לב מה את אומרת, -״הכאבה זה המזון שלי, זה מרגש אותי, שווי אני כל כך נהנת מזה״

את מדברת על איזשהו ליבדו איזשהי חיות״

אני: ״נכון, וזה לא מעניין אותי להכאיב לכל אחד זה חייב להיות לאחד שאני אוהבת אותו כל כך.

עכשיו בעקבות כל הפרסומים שעשיתי בימים האחרונים קיבלתי המון פניות, וחלקם נשלטים ואני מרגישה שזה משהו מאד אינטימי עבורי שאני לא רוצה לחלוק את המקום הזה איתם כי אין בנינו אהבה או אינטימיות.

כן היה לי נוח שהבחור שהגיע הוא היה איפשהו באמצע בין נשלט לשולט וגם באקטים שהוא היה מעליי לא הרגשתי שהוא זה ששולט בסיטואציה. זה היה בעיקר השימוש שלי בו״

המטפלת: ״את יודעת שיש הבדל גדול בין להכאיב לדמות אהבה האינטימית שלי מאשר להכאיב לכל אחד, את מרגישה את ההבדל? ומה את חושבת על זה ומתמלאת באנרגיה של חיות, של כיף, של שמחה, של סיפוק מזה שאת מכאיבה לונוס״

אני: ״אני מבינה את ההבדל. זה קצת מקל עליי״

המטפלת: ״מה מקל?״

אני: ״שאני מבינה מה המניע שלי לעשות את מה שאני עושה, יש בהירות מסוימת בבדס״מ שלי, בצרכים שלי, זה צורך מאד מהותי עבורי, זה לא כמו שאני אוהבת לגמור שעושים לי ככה וככה.

שזה אפילו לא חייב להיות עם אורגזמה, אני יכולה להנות מאד מאקט שלם של להכאיב לו במשך כמה דקות ארוכות וזהו״

המטפלת: ״את נהנת מזה וחווה עונג נפשי גדול ואת אומרת שזה מקל עליך כי זה עושה קצת סדר בבדס״מ שלך, איזה סדר? מה את מבינה מזה?״

אני: ״אני מבינה מה מושך ומדליק אותי, במה אני רוצה להשקיע יותר ובמה פחות.

ונוס אמר שכדאי לעדכן את הפרקטיקות המיניות שהיו לנו בעבר ועכשיו יש לנו מודעות שונה ואולי אגלה דברים חדשים״

המטפלת: ״פעם אהבת להכאיב?״

אני: ״כן הייתי מצליפה בו ומכאיבה לו״

המטפלת: ״כי את רצית את זה, כי הוא היה אומר, או כי זה מה ששולטות עושות?״

אני: ״זה היה שילוב של הרבה דברים, קשה לי בדיוק לזכור בוודאות מה היה אז״

המטפלת: ״ופתאום היום הבנת, גילת את זה, באת עם אור בעיניים ואמרת -״אני הבנתי כמה אני אוהבת להכאיב לו״ משהו התבהר מתוך כל מיני דברים שאת אוהבת לא אוהבת״

אני: ״אני גם תוהה עם זה גלגל שמתהפך קצת, כי כילדה קיבלתי הרבה כאב, לא בהכרח פיזי אלא גם נפשי, התעלמות, הזנחה, נטישה״

המטפלת: ״שנשרף לך הטוסיק או להוציא לך את היד מהמקום זה מאד כואב״

אני: ״נכון, אבל כאן זה משהו שאני יכולה להוציא ואני לא עושה את זה בצורה שהיא הורגת כמו שאותי כמעט הרגו, כי אני מפוקחת ואחראית.

חשבתי על הכמויות האדירות של אשמה שאבא שלי האשים את כולם ובייחוד אותנו האנשים שהיו תחת חסותו, הכמות אשמה שהייתי חייה איתה היא אדירה כל הזמן האשים בלי סוף ועל כל דבר.

כולם אשמים חוץ ממנו, הוא לא אשם בחיובים הגבוהים שאני עשיתי בכרטיס האשראי, הוא לא אשם בחשבון הטלפון שאני עשיתי, הוא לא אשם אני אשמה והוא לא רואה את האחראיות שלו בדבר. כי בגיל 15 אתה זה האחראי עליי זה למה לילד יש אפוטרופוס שהוא ההורה שלו.״

המטפלת: ״בדיוק, באיזה האשמה מתמדת חיית, חיית כל הזמן שאת אשמה בלי לדעת על מה״

אני: ״היה איזה מקרה השבוע, באחד הבקרים עשיתי סדר בהוצאות כדי לדעת מה עוד צפוי לרדת וכמה כסף נותר לי, זה משהו שאני עושה בשבועות האחרונים, ונוס שאל אותי איזה שאלה ואני קולטת שאני נכנסת למוד התגוננות וקצת מתעצבנת, וונוס אומר שהוא לא תוקף אותי ומיד קלטתי ואמרתי לו שאני מצטערת שהגוף שלי שומע את אבא שלי ולא שומע אותך, אני לא רגילה לדבר על הדברים האלה בצורה תקינה עם בנאדם שהכי חשוב לי, ממש קלטתי שבאוטומט שלי אני שומעת את אבא שלי נופז בי והאוטומט שלי כל כך דפוק ולא רק בגלל זה, הוא דפוק בגלל הרבה דברים כי ככה גדלתי וככה לימדו אותי״

המטפלת: ״זה כל כך משמעיות מה שאת אומרת, המוח שלך שומע רק האשמה או בעיקר האשמה.

אני זוכרת איך היית כאן נכנסת למקום של אשמה״

אני: ״לאשמה או להתנתק״

המטפלת: ״שאת אשמה ולא מבינה על מה ויודעת שתקף יבוא גל של תוקפנות בין אם פיזית, משהו בחדר יעוף, בין עם צעקות בין אם ביזוי שלך, מעליבים אותי משפילים אותך״

אני: ״אני מבינה שההשפלה עבורי היא משהו שאני מאד אוהבת אבל יש בה פחות פאשן מהכאב״

המטפלת: ״דיברנו על זה לפני כמה חודשים ששאלתי אותך אם את אוהבת להכאיב או להשפיל ואמרת שאת אוהבת להשפיל.

אני חושבת שאת לא מזהה את ההבדל, אבל אולי עכשיו כן.

איך פתאום ידעת שאת אוהבת להכאיב לונוס, מה היה שונה בשבת הזאת ממפגשים מיניים אחרים?״

אני: ״את יודעת כי הרגשתי כוח מהבחור״

המטפלת סופקת כפיים: ״אווו, הבחור ויסת חרדה.

הרי דיברנו על זה מלא פעמים, למה את צריכה את השלישי כל הזמן זה דובר על זה גם עוד שונוס היה בטיפול, אמרת שאת חייבת את השלישי ואמרת שזה כמו התיבול אבל זה לא נכון, זה לא התיבול זה כמו האוכל זה כמו חמצן.

שאת וונוס במרחב המיני אין לך הרבה מפגשים שאת יכולה להגיד שהם היו מעולים, המון פעמים הוא היה מתלונן ששכחת אותו, לא היית שם, לא ניהלת את זה כמו שצריך.

כאשר באתם לפה כי איבדתם איזשהי יכולת להיות במרחב אינטימי מיני, החשק נעלם, היו הרבה עלבונות, ונוס רצה משהו ואז כבר התייאש להמשיך ולבקש ואת אמרת שאת לא יודעת מה לעשות כי את מתה למין״

אני: ״אני זוכרת שבגלל שהייתי בתחושה נוראית של אשמה אז כדי להקל על עצמי הייתי נכנסת לאמוק של פיצוי, אז יש מלא אוכל בבית ועוד כל מיני דברים שלא בהכרח צריכים ומצד אחד זה נורא נחמד שיש הרבה אוכל ועוד כל מיני דברים ואז הייתי מותשת כי אני לא יכולה לחיות בצורה כזאת שכל הזמן אני צריכה לפצות״

המטפלת: ״התרוקנת מאנרגיה, כי את רק מצפה ושאנחנו מפצים יוצאת מאיתנו אנרגיה מטורפת״

אני: ״לפעמים צריך לפצות, אבל אפשר לעשות את זה נקודתי ואי אפשר לחיות ככה לאורך זמן״

המטפלת: ״שאת היית קטנה ניסית לפצות? או שכל הזמן היו אומרים לך שלא משנה מה תעשי אף פעם לא תצליחי?״

אני: ״הם אף פעם לא האמינו בי, אני זוכרת ששאלתי את ונוס פעם האם ההורים שלו נתנו לו פידבקים והוא אמר שכן, חשבתי לעצמי שכמעט אף פעם הם לא אמרו כל הכבוד וכו׳ אולי אמא שלי מידי פעם הייתה אומרת משהו בעיקר על ציונים בבית ספר או שירדתי במשקל.

חשבתי על זה שזה נורא יפה שאמא שלי הבחינה בבעיה כלשהי שהייתי ילדה והיא שלחה אותי לדיאטנית בזמן שהייתי צריכה פסיכולוג״

המטפלת: ״היא לא הבינה שהאוכל זה סימפטום״

אני: ״הבעיה הייתה נפשית״

המטפלת: ״גם שלהם והם גרמו לך להמון מצוקות נפשיות וערך עצמי נמוך״

אני: ״אני זוכרת שהייתי בכיתה ז׳ והייתי כוססת ציפורניים, זאת הייתה השנה הכי קשה לי וכסיסת הציפורניים הייתה נוראית, היו לי קוביות בשיניים והייתה לי טכניקה שהייתי מצליחה לחתוך חתיכות מהעור״

אני קולטת את הפרצוף המבועת של המטפלת

אני: ״אני מצטערת על התיאור הגרפי״

המטפלת: ״אני רק חושבת כמה כאב לך״

אני: ״הטעם של הדם בפה היה קבוע, כשפוצעים את העור הרבה הוא הופך מאד דק ורגיש וכל מכה הכי קטנה מאיזה חלון או מגרה זה כאבי תופת.

אני חושבת על זה שאם הייתי רואה מישהו, לא את הבת שלי, מישהו והוא יקר לי הייתי שואלת מה קורה אולי טיפול.

הייתי מפרקת את האצבעות, זה היה נראה נוראי מה שהיה לי באצבעות״

המטפלת: ״ואף אחד לא היה שם לב?״

אני: ״היא הייתה שמה לב ומידי פעם אולי אומרת משהו אבל לא הייתי מנסה לשמוע לה.

באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לעשות את התלישה של העור כי זה היה באמת נוראי״

המטפלת: ״בגלל כאב? זה לא קשור עכשיו לכאב שאת נהנת?״

אני: ״יכול להיות שזה קשור לזה״

המטפלת: ״כי סבלת כל כך״

אני: ״פעם שמעתי מישהי שסבלה מהפרעות של פגיעה עצמית אז פתאום יש שקט וככה אני זוכרת שהיה יורד הדם היה שקט״

המטפלת: ״נכון, זה משתיק את החרדה״

אני: ״כן כי כואב לי״

המטפלת: ״הכאב הפיזי משכיח את החרדה הנפשית.

שעשיתי את זה זאת כמות אנרגיה מאד גדולה, לפצוע את עצמך, כאב לך ואת עשית את זה פעם אחר פעם.

כאב פיזי זה כמו אלו שחותכות את עצמן״

אני: ״גם את זה הייתי עושה, אבל זה כאב לי מידי, היה לי תער והייתי חותכת״

המטפלת: ״באיזה גיל זה היה?״

אני: ״גם באזור הגיל הזה 12 פלוס״

המטפלת: ״ואף אחד לא ראה?״

אני: ״לא היו לי חתכים במקומות בולטים ובכל מקרה הייתי מסתירה אותם.

לי זה כאב מידי וזה היה כאב נקודתית ועם האצבעות זה היה משהו יותר מתמשך״

המטפלת: ״הפעולה של החיתוך היא קצרה וכואבת והכסיסה כי עד שאת מרגישה את הכאב את צריכה לעבור כמה שכבות של עור עד שמגיעים לדם״

אני: ״נכון, אבל אז גם העור היה הרבה יותר רגיש ודק ועוד עם הטכניקה של הברזלים הייתי די מצליחה להגיע לזה מהר״

המטפלת: ״אני חושבת שזה מה שהיה מעביר לך את החרדה.

שאני מקשיבה לך היום יש לי הרבה יותר סדר בראש מהפגישות לפניכן, בפגישות האחרונות יש יותר סדר.

אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליך, שומעת דברים כואבים אבל כאילו אין סיפור קשה

טוב אז אבא אומר לילדה בת 15 קנית הרבה בסופר פארם, זה לא נשמע שהיה סיפור דרמטית מידי.
ילדה התחילה לנהוג ועשתה קנסות זה לא משהו דרמטי ששומעים רק את האירוע.
אבל שמבינים את כל ההקשר עם כל מה שאת אומרת, לא לימדו אותי כלום, רק ציפו ממני, רק האשימו, שום פידבקים.״

אני: ״איך אפשר לצפות ממישהו שיצלח אם לא אומרים כלום ורק יורדים עליו״

המטפלת: ״לא נתנו את מה שצריך כדי שאני אתפתח ורק ירדו על זה שאין לי את זה.

לא דאגו לאוכל בבית וירדו עליי שאני שמנה ושלחו אותי לדיאטנית בלי לבשל אוכל בבית״

אני: ״איך אף אחד לא ראה, כי אם יש בעיה עם אוכל זה אומר שיש משהו נפשי לא תקין״

המטפלת: ״את ידעת שזה משהו אחר, זה לא היה עניין של אוכל״

אני: ״כן אבל כולם אמרו לי שזה בעיה עם אוכל, ״

המטפלת: ״גם הדיאטנית המטומטמת, את לא רואה שלידה בת 9/10 מגיעה אליך, את לא מבינה מה זה ילדים? איך היא לא שאלה את הילדה הזאת מה אמא מבשלת בבית, איזה אוכל יש בבית? ואז היא תבין שאין אוכל בבית.

והיום שאת אומרת שההבנה שאת אוהבת להכאיב עשתה לך סדר, זה הקל עליך.

ואני שואלת מה חדש הפעם הזאת לעומת הפעמים האחרות?

ואת אומרת שזה נראה לך בזכות הבחור.

אני משמיעה לך את מה שאמרת, נהיה לך ברור מה נעים לך, מה את אוהבת ומה נכון לך בזכות זה שהבאת מישהו אחר, בזכות זה שהבאת לך למיטה האינטימית מישהו שמה עשה?

עף עליך, התפלא ממך, נתן לך מלא פירגונים.

ואת אומרת שאת מבינה שגדלת בלי פירגונים בכלל, פתאום את נמצאת באינטראקציה של שלישיה שמה שהיה מרכזי, שהבחור עף עליך, שהוא היה שם כדי להיות איתך, את הסיפור, את המגנט.

ואת אומרת שגם אם לא גמרת כי עם ונוס יש לך את האורגזמות הטובות והוואו האלו.

וזה למה כי את פגשת את עצמך פתאום, את התחברת לעצמך״

אני: ״גם בסקס שלנו בשבת הייתי מאד מגורה ורטובה וזה היה די בטבעיות.

תוך כדי הסקס אמרתי לו כמה שאני אוהבת למחוץ לו את הלב ואז להטיח אותו על הקיר, ככה אני אוהבת לתת לו את הכאב״

המטפלת: ״תשמעי כמה זעם יש לך, את אלופה כמו ונוס ואותם אנשים שמצילים את עצמם על ידי זה שהם לוקחים את הכאב הנוראי שהם עבורו פעם כילדים ועושים מזה בדס״מ שווה.

את אומרת - ״אני מוחצת לך את הלב, מטיחה אותו, זה גם האקט הפיזי וגם הזעם שאת מכניסה לתוך המילים, זה מרגיע אותך. מרגיע אותך שאת משיבה סדר על כנו.

שאני חושבת על זה בראיה רחבה, זה לא נראה שעברת פגיעה מינית.

ההורים שלך לא שמרו על גבולותייך שהיית איתם באותו החדר מגיל 3-5 שאת היית עדה לאינטימיות שלהם ולמיניות.

אם היה מגיע לרווחה היו אומרים להם שהם עוברים על החוק, ילד קטן שהוא חסר ישע והוא נחשף למיניות.

בגלל הבדס״מ שלך זה נשמע כמו מישהו שעבר פגיעה נפשית מאד גדולה וזה גם מה שאת מתארת.

האירועים עצמם לא עד כדי כך חמורים, אבל

האירוע עם התנור - חמור זוועה

האירוע עם היד - חמור זוועה

האירוע עם העגלה של אחותך- זה זוועה

אני: ״יש לי צמרמורת מלחשוב על זה״

המטפלת: ״את צודקת, היא יכלה להישאר נחה או לא להיות, או פגיעה בעמוד שדרה

אבל מה שאני אומרת זה שיש את זה לילדה בת 5 בתוך הגוף, בתוך הסיסטם שלה. זה אומר שמיאפשהו יש לך את זה. ילד לא נולד עם זעם כזה.

את לא רעה התנאים שגדלת בהם היו תנאים שמאד רעים לך.

אני רוצה שתהיה מחוברת לעצמך ולרצונות שלך, תחשבי על האירוע עם הבחור השלישי ואם את היום היית מתאימה את זה, לפעם הבאה שתעשי.

אני רוצה שתדייקי לעצמך מה חשוב לך, מה את רוצה ואני רוצה לבקש ממך לא להזניח את ונוס כי הוא יכול להיות בטראומה מאד לא פשוטה, תוודאי איתו, מה הוא צריך, מה הוא מבקש בשביל שאת תוכלי להיות שם רגועה״

אני: ״השלישיה לא הייתה טובה בהרבה דברים אבל אני לא לוקחת את זה בקטע רע ונסוגה״

המטפלת: ״לא צריך לוותר, תעשי עדכונים ותבדקי עם ונוס״

  

  

מעבר לרצון, משיכה ואהבה 

אני מבינה שאני צריכה להכאיב לאהוב ליבי.

הסיפוק שאני חווה שאהובי צועק מכאב הוא עצום.

הכאב שאני מעניקה הוא מעבר לכאב פיזי הוא גם כאב נפשי.

אני מרגישה את פרץ האנרגיה שמתמלאת בגופי ברגע שאני יודעת שהפכתי את ליבו של אהובי והטחתי אותו בקיר.

אם אני מתעלמת ומדחיקה את הצורך שלי הוא ימצא דרך אחרת להתבטא.

אני מבינה שהצורך הזה עמוק היה שם כל הזמן, חשבתי על הדייטים הראשונים שלי עם ונוס ועוד כל מיני שלקחו חלק בחיי אם רובם נשכתי.

וזה מתחבר למה שהגננת שלי עד גיל שנתיים אמרה לי שנשכתי ילדים בגן.

אחת החוויות מהן הכי נהניתי ביום שישי האחרון הייתה שבשלב מסוים מיקמתי את ונוס שילקק לי את התחת והבחור החדש פינגר אותי.

האפקט המיוחד שמצד אחד אני מפיקה את הסיטואציה ומצד שני החוויה של החדירה הכפולה היה מדהים והרגשתי איך אני בקלות מסוגלת להתמסר לתחושה ולעוף לשמיים מעונג.

אני אוהבת לפתח את הפנטזיות האלו עוד 😈

הסופ״ש הייתה לי מטרה ברורה והיא הרצון שלי להתגבר על החששות והפחדים שלי.

אם אעשה אפסיק לחשוש והפחד לא ינהל אותי.

חששות מחרדות חברתיות.

חשש מלהיות במקומות חדשים בפעם הראשונה.

פחד מלדעת מה לעשות.

פחד מתפעול נכון מצבים מורכבים.

 

בשישי בצהרים הלכנו לפוליפיקניק בפעם הראשונה ובידיעה שרוב הסיכויים שאני לא אכיר שם אף אחד אבל ידעתי שזה לא משנה וכדאי שאעשה פעולות חברתיות כדי להכיר וכדי להתגבר על החרדות שלי.

הצבתי גבול לכמה זמן שאני רוצה להיות שם וזה מאד עזר לי.

קצת לפני שהגענו חששתי מכך שלא נמצא את המקום אבל די מהר מצאנו והכרנו איזה שניים שלושה אנשים ולתוך התקדמות האירוע כבר יצא לנו ולי לנהל שיחות מעניינות עם אנשים שונים והיה נחמד.

הצלחתי להיות נוכחת לא הסתכלתי בטלפון למעט פעם אחת כדי לבדוק מה השעה.

לא ברחתי לאוכל, שתיה או אלכוהול וזאת הייתה הצלחה מבחינתי.

 

לאחר מכן בערב עם הבחור החדש עליו כתבתי בפוסט הקודם.

ואתמול בערב במסיבת הפמדום של אורדורה ואני יודעת שללכת למסיבות זה לא משהו שבא לי בקלות היום, זה משעשע לחשוב שפעם פקדתי כל מסיבה אפשרית.

היכולת להתלבש נועז וסקסי, להתאפר ולהרגיש את התחושה הנעימה של להיות מלאה בעצמי הן מאד חשובות עבורי.

המקום היה מרווח והרגשתי שיש לי ספייס, כל מיני חמודות וחמודים פנו אלינו בין אם זה מההכרות שלנו מפעם ובין אם הם עוקבים חדשים והיה נעים.