החיים על סף תהום

 

אחרי שתקופה האחרונה שבה חוויתי הרבה כשלונות, הברזות וכו׳

אתמול נפגשנו עם עוד בחור.

מכיוון שהצורך והדרישות שלי הן מעבר לסתם מישהו עם זין והוא צריך להיות מחובר לסיטואציה, להבין לאן הוא מגיע ואולי להתקדם לתפקיד המאהב שלי.

היו לי הרבה חששות מצד אחד המצב בנינו מורכב יש לנו נתק מיני של כמעט שבועיים וכמעט חודש וחצי מאז תקופה רציפה וטובה.

מצד שני זאת סיטואציה מאד מרגשת ומאד נפיצה.

מצד שלישי עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שהייתי בסיטואציה כזו שבזמנו היא לא הייתה טובה.

מצד רביעי זה חלק בלתי נפרד מהמיניות שלי ואם אני רוצה להגשים אותה אני חייבת להתגבר על כל זה ולהתחיל להפעיל מצבים כאלו, ממש כמו לפני צלילה שקופצים למים מסירה.

 

לאור הכישלונות שחוויתי לאחרונה התגבש נוהל מסוים שונוס הגהה.

מכירים באפליקציה/ אתר וכו׳.

מחליפים טלפונים.

שולחים תמונה ולא עם טיימר.

שיחת טלפון קצרה לוודא שיש בנאדם מאחורי הקו.

מפגש קליל וקצר במקום נטרלי.

ואז אפשר להתקדם למפגש יותר משמעותי.

וכמובן להיות אני זאת שיוזמת ולהוביל הכל ולא לתת לאחר להוביל אותי

 

בכל הפעמים שפעלתי כך סיכויי ההצלחה היו גדולים.

 

הפעם כך עשיתי, היו לי המון פנטזיות שרצו בראש לפני המפגש אבל אחרי שיחה קצרה עם ונוס הבנתי שהכי נכון יהיה להגיע לזה בגישה של צלילת ריענון.

קצב איטי, לשמור על הכללים ולדאוג שלא ליפול לאחר מכן.

לאחר המפגש הראשון בנינו לקפה עשינו תיאום ציפיות ודברנו על גבולות, מה אפשר ומה אי אפשר לעשות.

 

בתוך החוויה היה נעים, הרגשתי סקסית, הוא עף עליי וזה היה כיף, עם ביטחון בעצמי וניהלתי לא רע את הערב.

הייתי נוכחת ולא ברחתי לסמים/ אלכוהול או הניתוקים שלי.

כל הערב הסתכלתי על ונוס בעיניים והצלחתי להשתחרר.

 

יש מקום לשיפור מבחינתי כדי שאפשר יהיה להגיע לחוויות הצלחה משמעותיות יותר.

1. זה יהיה הרבה הרבה יותר טוב אם יהיה רצף מיני תקין שלי עם ונוס לפני סיטואציה כזו.

2. לתחום זמן למפגש, באזור השעתיים זה זמן סביר לגמרי.

3. לתת מילת ביטחון לכולם ולהסביר כמה כללים לאיך מתנהגים לאחר שנאמרת מילת ביטחון.

4. לדאוג יותר ממבטים בעזרת שאלות לונוס האם הוא בסדר.

 

ואחרי הכל זה מאד כיף להגשים פנטזיות ולהחזיר את הדרייב למיניות.

 

אני מתחילה ואומרת שאני בקרקעית שלי.

אני מספרת שבסופ״ש האחרון היו לי הרבה תובנות על הבעיות ועל כך שאני מנסה לפתור אותן שוב ושוב באותה הצורה ומצפה לתוצאות שונות ואני מבינה שככה אני לא מצליחה לקדם באמת כלום חוץ משחיקה נוראית.

אני מספרת שהיה אמור להיות לי דייט משולש ונוס, אני ועוד בחור, היה חשוב לי לקדם את זה בעיקר בשביל לראות איך אני מתמודדת בסיטואציה. בכל מקרה הוא הבריז בחמישי ואז קבענו רק שנינו ליום שישי וגם אז הוא הבריז ונעלם.

ואני אומרת לעצמי -פאק מה אני עושה לא נכון?!

ואני ממשיכה לחזור על אותן פעולות שוב ושוב וזה לא נכון.

בהמלצת ונוס כדאי לא לפעול רק במישור אחד ולפתוח את הפעולות למגוון רחב של אפיקים כדי למקסם את ההצלחה.

עדכנתי שאני מתסכלת על החצי שנה האחרונה בערך, זאת הכמות הכי גבוה של פעמים שהבריזו לי/ לנו אי פעם בחיי בפן מיני.

אחרי תחושת התסכול הרגשתי איזשהו חשק מיני והחלטתי לאונן והייתה לי גמירה ריקנית.

וזה התחבר לי לכמה ימים קודם לכן שגם לא הצלחתי להגיע לאורגזמה במהלך הסקס.

ואחרי הכל חשבתי לעצמי שאיזה פער גדול יש במיניות שלי, בפנטזיות ובמחשבות למה שקורה בפועל זה הכי רחוק שיכול להיות.

ביום ראשון בבוקר התחלתי לרשום את כל הפעולות שאני רוצה לעשות ואיך לעשות ודיברתי עם חברה שונוס הציע לדבר איתה וזה מאד עזר לחלוק את הכשלונות עם מישהי נוספת שיכולה להזדהות.

 

אני: ״ונוס אומר שאם אני רוצה שינוי אני חייבת להוביל את הסיטואציה ואחרי שסיפרתי לו על הבחור שהבריז פעמיים יום אחרי יום והוא שאל -״נראה לך שאני הייתי מבריז למישהי פעמים״ ואמרתי שברור שלא אפילו לא פעם אחת.

והוא צודק שעד עכשיו לא ניהלתי הקידום של הפנטזיה, פעלתי רק בכלוב בכך שעניתי להודעות ששלחו לי.

לא הייתי על זה כמו שאני מנהלת בעבודה, את הבית, האוכל שלנו. את החזרה לשגרה שרק לאחרונה למדתי לעשות את זה שאפשר לשחרר את החזקה ואז לחזור אליה.

חשבתי הרבה על מה אני בדיוק רוצה, כי אני כן נמצאת עכשיו בהקהילה הפוליאמורית אבל אני לא מחפשת ריבוי אהבות, המטרה שלי היא לצרף מישהו לשלישיה ושונוס יהיה נוכח וחלק פעיל ללא עוררין. זה נורא נחמד שיש לי את ההגדרה המדויקת של מה שאני רוצה.

עשיתי טעות עם ונוס שלא הבנתי אותה על ההתחלה, שביום ראשון הרגשתי יותר טוב כי הייתי בפעילות בעקבות כל מיני המלצות שקיבלתי ממנו, הכרתי את הבחור שפגשתי אותו הבוקר, דיברתי עם החברה שלנו שאמרה שמה שאני עוברת הוא לא משהו נדיר וזה קורה הרבה.

כי עד עכשיו אני פחות פניתי לאנשים, פחות כתבתי באופן יזום, חיכיתי שיפנו אליי הייתי פחות אקטיבית״

המטפלת: ״פחות דואגת לקבל את מה שאת רוצה לקבל, מחכה שזה איכשהו יקרה לך בלי שאת מוודא שאת מקבלת את מה שאת רוצה, את הבחור שאת רוצה, את הטיפוס.

הרי לא כל אחד שירצה אותך את תרצי אותו״

אני: ״פעם בחיי חלק גדול מי שהיה נראה לטעמי בסדר מבחינה חיצונית הייתי זורמת איתו.

היו כמה אנשים שלפעמים הגזימו, כאלה שלא התאימו לי, לא ראו אותי באמת״

המטפלת: ״גם הרבה פעמים היית תחת השפעת חומרים ולא מיינדד למה שאת צריכה״

אני: ״כן, הייתי מתגברת על החרדות עם סמים ואלכוהול״

המטפלת: ״אלכוהול באמת עוזר להתגבר על חרדה, ממה הייתה לך חרדה?״

אני: ״שידחו אותי״

המטפלת: ״אבל היו לך בני זוג? גם שם הייתה חוויה של דחייה?״

אני: ״כן, עם בני הזוג פחות אבל אז הייתי פוחדת שזה לא מספיק מגניב, לא מספיק מיוחד.״

 

 

 

אני מספרת על יום ראשון בערב ועל הטעות שעשיתי

אני: ״חזרתי הביתה וסיפרתי לונוס על כל מה שעשיתי, על השיחה עם החברה, ההתקדמות עם הבחור, הרשימה שעשיתי לפעולות קדימה.

ולא אמרתי לו כלום מבחינת תודה על איך שהוא עזר לי לא להתייאש, להרים את עצמי, לעודד אותי, תומך בי.

ביום שני בבוקר הייתה לו בדיקה ובבוקר אמרתי לו בהצלחה לפני שיצא ויכול להיות שלא ייחסתי לזה מספיק תשומת לב.

בגלל שהייתה לי פגישה עם התזונאית שלי על הבוקר אז לא קבעתי את זה מראש אבל שראיתי שאני קרובה למשרד וונוס צפוי לסיים את הבדיקה שלו בקרוב, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא לעלות לקפה/ לראות את המשרד שלי כי המרפאה שלו היא מול המשרד שלי.

והוא כתב לי שהוא עבר בדיקה פולשנית וחשופה ומן הראוי שאני קודם אשאל איך היה לפני עוד דברים שאני מבקשת ממנו.

עכשיו אני רציתי לראות אותו ואז כמובן לדבר על הבדיקה

בהתחלה לא הבנתי כלום אבל ירדתי למטה לראות אולי יש סיכוי שאראה אותו.

שהגעתי הביתה ודיברנו קצת אז אמרתי לו שבבוקר אמרתי לו בהצלחה והוא כעס ואמר שאני הולכת לבדיקות אז הוא לא שולח אותי רק עם בהצלחה והוא נותן לי הרבה מעבר לזה.

זה השארה שלי אבל שאולי הוא כעס כי לא אמרתי תודה על העזרה ממנו בסופ״ש וכל מה שעודד אותי לפעול מיום ראשון.״

 

המטפלת: ״זה נשמע לך קשור?

את חושבת שהבדיקה הייתה הקש ששבר את גב הגמל?

זה לא היה נשמע לו קשור לבדיקה שאמרת לו בוא תעלה?״

אני: ״אני לא יודעת מה זה נשמע לו, לי זה היה ברור שנדבר על הבדיקה. פשוט אני יודעת שהוא כבר באזור אז נעשה את זה יותר מהודעות״

המטפלת: ״יכולת להגיד לו את המשפטים האלה שאת אומרת לי?

להגיד לו רגע אבל מה קרה?״

אני: ״לא יכולתי להגיד באותו הרגע״

המטפלת: ״וגם לא שחזרת הביתה״

אני: ״נכון.

ביוםשלישיבבוקראמרתילושהואהכיחשובומהותיבתהליךשלהגשמה

ואני עושה משהו עבורנו שיקדם את המיניות, הזוגיות וכל הקשר שלנו קדימה״

המטפלת: ״אבל ונוס רוצה את הבנאדם השלישי גם?

או שהוא משתף פעולה כי את רוצה?

ונוס יכול לקיים מערכת מינית מספקת מבחינתו רק איתך?״

אני: ״אני חושבת שכן.

אם לא היו לי פנטזיות על שלישיות והיו לי פנטזיות אחרות במקום אז הוא היה הולך איתי על זה.

הרי אני יודעת שהסקס שלי איתו הוא הדבר הכי טוב ואני הכי נהנת ממנו, הכי נעים לי איתו וגם אני אוהבת להעניק לו תשומת לב טובה ובריאה בסקס בנינו.

שהוא מאד נהנה איתי ונעים לו שזה עובד נכון.

ואין באמת סיכוי הגבר הנוסף יהיה איום כלשהו, הוא לא תקן משחקי״

המטפלת: ״משחקי עבורך?״

אני: ״אני חושבת שבשביל שנינו״

המטפלת: ״את כל הזמן אומרת את זה אבל הוא לא אומר את זה.

אבל הוא אומר שהוא תומך בך.

לפחות ממה שאני שומעת, היא אומר אני איתך בכל התהליך שאת צריכה, נתתי לך רעיונות, אני אמרתי לך לדבר עם החברה.

זה נשמע שהוא קלט כמה שזה חשוב לך השלישיה והוא עושה טובתך כנגד עיניו והוא עושה הכל כדי שתצא לפועל השלישיה הזאת, כי לך זה חשוב.

והוא רק מבקש גבולות, החזקה, ביטחון, מין בטוח, לא לשכוח אותו.

זה נשמע שהוא שם על מלא אבל הצורך הראשוני הוא שלך״

אני: ״כן״

המטפלת: ״ומה שהוא אומר שהוא שם כדי להגשים את הפנטזיה שלך.

ואת לא יכולה להתפנות מעצמך ולחשוב עליו?״

אני: ״יכול להיות שהוא ציפה להכרת תודה יותר משמעותית״

המטפלת: ״את מניחה את זה?

למה זה לא קונקרטי לבדיקה הזאת?״

אני: ״כי הוא אמר שהוא נותן לי המון דברים ואני לא בהכרח נותנת בחזרה״

המטפלת: ״זה מעניין כי את לא שואלת.

ואת זוכרת שדיברנו על זה שאת משחזרת את עצמך כילדה שם.

ילדה אל מול דמות הורית לא שואלת.

ילדים שכן שואלים ומאתגרים את ההורים, -״אבל אבא למה אתה אומר ככה…״, ילדים ששואלים בחזרה שאלות את ההורים זה ילדים שמרגישים בטוחים, רוב הילדים שלא מרגישים בטוחים או שחווים משפחתולגיה כמו שלך, של הזנחה, דברים לא ברורים, כאוס אדיר פעם ככה ופעם ככה. זה ילדים שאין להם תחושת ביטחון והם לא באמת יכולים לפנות להורה.

כי את אמרת להם את אבל אף פעם לא הסברתם, אף פעם לא אמרתם, מה אתם באים אליי בטענות

-הם יכולים להגיד אבל אף פעם לא שאלת ולא אמרת שאת לא מבינה.

-את אומרת איך יכולתי לשאול כי אתם רק צעקתם וירדתם עליי.

ואת משחזרת את המקום של אותה ילדה שאין לה יכולת לשאול ולהגיד כלום כאילו זה האבא הזה שלא מוכן להקשיב לך או האמא שלא באמת מפנימה.

ונוס חושב שהוא אומר לך משהו שברור לך, עבורו זה מאד ברור. אני זוכרת שהייתם כאן שניכם ואת המבט שלך שאת לא מבינה מה קרה.

אני: ״בזמנו היה לוקח לי כמה ימים להבין מה היה ומה קרה״

המטפלת: ״להבין בינך לבינך? או בשיחה איתו״

אני: ״ביני לביני״

המטפלת: ״אבל את אף פעם לא יכולה להבין בניך לבינך, את צריכה לשאול אותו.

זה כמו שתנסי להבין למה אמא שלך מתפרצת או אבא שלך שמפסיק לדבר איתך.

ונוס הפסיק לדבר איתך והוא הסביר לך מה הבעיה?״

אני: ״ונוס אמר שאין בנינו הדדיות בין מה שהוא נותן לי ואני נותנת לו״

המטפלת: ״אני מבינה שיש כאן משהו נפשי שקשור לקשר אכפתית, אוהב, אינטימי בכלל לא גופני בכלל לא מיני זה מה שנשמע לי ממה שהוא אמר לך.

את גם אומרת לו לבוא לקפוץ למשרד שלך ולא משתמע שאת שואלת לשלמו.

חשוב לי לדעת את דאגת לו בבדיקה?״

אני: ״בטח.

זה מאד חשוב שהיא תהיה תקינה וטובה. שהוא יהיה בריא ולא יהיו בעיות רפואיות

זאת בדיקה שהוא עושה כבר 8 שנים ברציפות, הוא מטפל בעצמו עם זריקות וכדורים והוא בטוב בה.

נכון היא מלחיצה ולא הכי נעימה.

ובפעם הראשונה שהוא עשה אותה הוא נשלח לבי״ח ואשפוז לאחר מכן.״

המטפלת: ״אבל אנחנו 8 שנים אחרי״

אני: ״נכון, ואנחנו בטיפול רציף מאז.

ומאד חשוב לי שהוא יעבור את הבדיקה והיא תהיה טובה, כי אני דואגת לו וחשוב לי שהוא הבריאות שלו תהיה טובה במצב מעולה וגם כי אח״כ הוא יכול לעשות את הדברים שהוא אוהב לטייל, לצלול וכו׳

וגם כי אני אוהבת לעשות איתו את אותם דברים טיולים, צלילה וסקס.״

המטפלת: ״את אומרת שאת יודעת שהבדיקה הזאת מאד משמעותית כי היא מאפשרת תיפקוד של כל הדברים שחשובים לך ואת רוצה שהיא תצא בטוב, אבל 8 שנים הבדיקות תקינות בגלל כל מה שאתה עושה, אז איך פתאום רק כי לא שאלת במשפט הראשון איך היה ואיך אתה מפרש שלא אכפת לי ושאת לא מחזיקה אותו בנפש.

אני חושבת שעבור ונוס מדובר באירוע טראומטי.״

אני: ״הבדיקה?״

המטפלת: ״כן כי פעם לפני כמה שנים הוא עשה את אותו הדבר ונלקח למיון ועבר ניתוח מאד מסוכן.

זה כמו שנראה חייל שהיה בטנק בוער ועכשיו הוא רואה טנק בוער ולא נשאל איך היית ואיך היה לך שם?

גם אם זה כבר 10 שנים אחרי כי מדובר באירוע עם אנרגיה נוראית.״

אני: ״לא חשבתי על זה ככה״

המטפלת: ״נכון, אבל הוא גם לא מסביר.

בסיטואציה הזאת יש שנים הוא צריך להבין שאת לא יכולה לדעת שבבדיקה הזאת בכל שנה יש מעמד של שיחזור טראומה עבורו, את יכולה להבין את זה שאני מסבירה לך״ֿ

אני: ״אני זוכרת ששנה שעברה הייתי איתו בבדיקה כי רציתי אבל לא כי הוא ביקש ממני״

המטפלת: ״הוא מסביר לך שהבדיקה הזאת מלחיצה עבורו?״

אני: ״לא הוא לא מסביר״

המטפלת: ״כי יש מצב שהוא לא יודע להגיד את מה שאני אומרת.

אני יודעת לשמוע אותו״

אני: ״עכשיו זה נשמע לי הגיוני״

המטפלת: ״את חייבת להבין שהאשמה היא לא בלעדית, את חייבת להספיק להתנהל כאילו את האשמה הבלעדית, היחידה שאשמה כאן.

שאת היית בבית של ההורים שלך האשימו אותך באופן בלעדי למרות שהייתה להם תרומה ענקית להתנהלות שלך, ענקית.

ואת בתור הבת שלהם לקחת את האשמה עליך בלעדית, זה טיב היחסים שיש בין הילד להורה, אבל שאת נמצאת במערכת יחסים לא מול ההורים שלך ואת לא תלויה בהם.

למרות שגם היום מול ההורים שלך את לא אותה ילדה ואת לא תלויה בהם יש לך את כל הקרקע שבעולם לדרוש תשובות מהם ולדרוש הדדיות ביחסים.

את לא ילדה קטנה שהם יכולים לנהל אותך, יש כאן שני אנשים בוגרים, הורים ובת מאד בוגרת שחיה הרבה שנים בעולם הזה, אז גם עכשיו מערכת היחסים שלך עם ההורים היא לא חד צדדית זה לא ילד תלוי בהורה.

על אחת כמה וכמה מול הבן זוג שלך. אין מערכת יחסים של הורה וילד.

זה לא שאת תמיד הילדה או ההורה ולהיפך.

יש כאן מערכת יחסים הדדית ומה הכוונה הדדית, שיש לו חובה להסביר את תחושותיו בלי לצפות שאת תביני אותם בעצמך בלי שהוא הסביר את זה.

ציפיה של הרבה בני זוג שיבינו אותם בלי שהם יסבירו והם כועסים שמבינים אותם לא נכון.״

אני: ״אני זוכרת שיצא לי ללכת איתו לרופא צלילה והצעתי לו כמה פעמים להצטרף שאם הוא צריך אבוא ואפילו בהתחלה שהוא נסע עם אמא שלו לצפון לרופא הצעתי להצטרף אליהם והוא אמר שלא צריך״

המטפלת: ״יש לו ציפיה שאת תביני בעצמך? כי את בנאדם מספיק חשוב ומשמעותי בחיים שלו ואת יודעת מה זה הסיפור של הבדיקה הזאת עבורו, זה מה שהוא מצפה?

אני מכירה הרבה מצבים כאלה, בעיקר גברים שחוו משהו טראומטי ברמה הגופנית, בריאותית וזה סוג של ברור להם שזה אמור להיות שזה שאותה רמה טראומתית לבן/ בת הזוג שלהם. וזה לא.

אני: ״אז זה היה טראומטית שהוא התקשר אליי מהבית חולים ולמעשה לא חזר הבית יותר משבוע והדבר הראשון שעשיתי זה טסתי אליו לבית חולים, והייתי איתו בכל יום ויום, הבאתי לו את כל מה שהוא היה צריך, תוך כדי עבדתי והעברתי את הדירה אליו, דאגתי לבן שלו וכל מיני דברים עם אבא שלו, לקוחות וכו׳.״

המטפלת: ״וואו חתיכת עבודה עשית גם תמכת בבן זוג מאושפז שזה פחד אלוהים תוך כדי כל הדברים הנוספים.

את יודעת לנהל הסיפור היחיד שלך הוא מול ונוס שהוא הדמות הכי חשובה לחיי הנפש שלך ולכן את והוא יושבים לכם על המקומות הכי טראומטים. בגלל שהוא הכי חשוב לחיי הנפש שלך דווקא בגלל שאת דמויות אהבה הכי גדולות אחד של השניה אתם יושבים ומפעלים אחד לשניה את הטראומה שלו ממקום של מישהו שהיה מאד חשוב לו והוא הזניח וגם אצלך.

וזה הסיפור שלי איתו שהוא לא ניהל את מערכת היחסים בניכם ממקום שהוא מבין שלא יכול לצפות ממך לדברים בלי שהוא פעיל שם. כי את לא אמא שלו ולא בתפקיד של אמא שלו. את אישה בוגרת שיש לה את הטראומות שלה, את מאד אוהבת אותו ואת תורידי את הירח בשבילו ואת צריכה לדעת שזה מה שהוא מבקש.

בזמנו שהוא היה כאן ביקשתי ממנו שיגיד והוא היה אומר מה עוד אפשר להגיד, ויש לו את הסיפור שלו שהוא מצפה ממך להבין שאם הוא הולך לבדיקה שלפני 8 שנים הוא כמעט מת בבדיקה הזאת אז את תהיה מספיק מבינה לעומק שזה רגע טראומתי בחייו הבוגרים.

והוא מצפה שאת תדעי שזאת טראומה ותהיה מודעת לזה״

אני: ״עכשיו שאנחנו מדברות על זה אני מבינה את זה באור שונה לגמרי.״

המטפלת: ״וזה לא רק קשור לתודה שאמרת או לא אמרת״

 

 

 

אני מספרת על בעיות השינה שיש לנו

שונוס מתעורר מלא בלילה ולאחרונה גם אני

המטפלת: ״יש לכם מספיק סיבות נפשיות שלא תישנו״

אני: ״ונוס קנה משהו עבור שנינו שנישן יותר טוב אבל יש בזה אלכוהול אז רק אני משתמשת״

המטפלת: ״אני גם סובלת מבעיות שינה, זה נוראי יש את כל הכדורים הטבעיים.

הבעיה שנפש התמכרותית יכולה לצרוך את זה בתדירות גבוה וזה לא ישפיע. ולונוס יש התמכרות פעילה עדין״

אני: ״את חושבת שהוא צריך עזרה? הוא לא נוגע בכלום אבל בכל יום רוצה״

המטפלת: ״לדעתי הוא צריך טיפול, זה פגע בו שהוא עזב, אני לא אוהבת את זה שהוא עזב יש לו חור בלב מזה.

אני חושבת שקרה לו משהו איתי, כמו שצפוי שיקרה כי לא היית אמא מספיק טובה ואותי הוא יכול לעזוב.

אני ממש אוהבת אותו והייתי אומרת לו לך לטיפול טוב, מישהו שיכול להחזיק אותו באהבה״

 

 

 

המטפלת: ״את צריכה להבין שמה שקורה לך מול ונוס קרה לך מול ההורים שלך שהיית קטנה, היית אבודה ולא היית מבינה מה רוצים ממך, גם בבית ספר המורים היו פונים אליך והיית מתנתקת וזה מה שקורה לך מול ונוס״

אני: ״אבל עכשיו לא התנתקתי״

המטפלת: ״אבל לא שאלת אותו -״מאמי מה קרה?

בשביל ונוס זה נקרא החזקה שאת זוכרת את הדברים שלו, שאת שואלת.

אמא טובה זאת אמא שזוכרת את הילד שלה בראש, האוכל שהוא חוזר מהבי״ס כל הדברים שיש לו, מבחן, חוג וכו׳ וגם דברים טראומיתים.

ויש לו ציפיה ממך להיות אמא, זאת ציפיה לא מודעת היא נפשית שהוא אומר שאת עוטפת אותו בישראל היום זה משפט שמתאר את אמא שלו.

פשוט בגלל שאת גדלת עם הורים שאותך עטפו בישראל היום אז את המון פעמים שומטת אותו זה מובן ברובד הנפשי שאת עברת כי לא החזיקו אותך בראש אז ברור שאת לא תדעי להחזיק.

למרות החזקת את אחותך, האחייניות שלך, הבן של ונוס אבל כי הם תחתייך הראש שלך לא מזהה את ונוס כילד.״

אני: ״אחרי כל הפיצוץ איתו כל מה שרציתי לעשות זה להקפיא הכל שוב, לעשות פאוז על כל מה שעשיתי ומצד שני זה תמיד מה שעשיתי וזאת הפעולה הלא נכונה״

המטפלת: ״הוא צריך הבנה של נק׳ טראומיתית ואת יודעת ש 8 שנים הוא מוחזק ומטופל והוא בטוב ושאת מזמינה אותו למשרד את אומרת את זה בידיעה שאת יודעת מה הוא עבר ואת תראי מה שלומו.

לדעתי ברמה של דאגה הוא צריך משהו קונקרטי״

אני: ״אני נורא מבאסת שהיינו באילת ובמהלך הסקס אמרתי כל מיני דברים שאני רוצה שנעשה ולא עשיתי״

המטפלת: ״זה באמת מעצבן אותו שאת אומרת משהו ולא עושה, אלה אם כן תגידי לו שזה משהו שלא לביצוע.

אם רצית למה לא עשית?״

אני: ״אני חושבת שזה קשור לסקס באילת שהיה טוב אבל לא גמרתי ואז עזבתי את זה והתעסקתי בכל מיני דברים.״

המטפלת: ״זה הגיוני שאחרי כל מה שאת עוברת בטיפול לאחרונה מול אבא שלך המיניות שלך תעבור משהו״

אני: ״לפני כל הסיפור הזה שהיינו בצפון היה סקס מעולה ומלא עונג וזה נתן המון מוטיבציה וכוחות ואז באותו שבוע היה כל הסיפור עם אבא שלי.

וכמה זמן אני אהיה בסיטואציה הנפשית הזאת אני רוצה להתעורר״

המטפלת: ״אל תהיה רודנית כלפי עצמך, כי אז את לא מאפשרת לעצמך תהליך כמו שההורים שלך לא אפשרו לך ללמוד, להפנים.

אני לא אומרת שלא צריך אבל תהיי בהבנה שאת לא יכולה להיות בפיצוצים הנפש שלך מוטרדת״

אני לא אוהבת את מה שנהיה מהמיניות שלי בזמן האחרון, היא רחוקה שנות אור מהפנטזיות שלי, היא מייצגת את כל התבוסתניות שבי.

הפנטזיות שלי רחוקות ממני וכרגע הן יותר שאני רק מדברת עליו ולא עושה איתו כלום.

אני לא נהנת מסקס שאני עושה כי אני לא מצליחה להתענג וגם לא להגיע לאורגזמות שלי

לעשות יותר סקס זה לא הפיתרון לבעיה זה יכול לפתור נקודתית את הבעיה אבל לא לעומקה, יהיה יותר סקס כתוצאה של פיתרון נכון.

כרגע אני אישה מינית שלא מחוברת בשיט למה שמניע אותה ומכך נוצר קונפליקט אדיר שמלווה בתסכול וכשלנות כשמזינים את עצמם.

כרגע המיניות שלי נראת כמו איש מבוגר שצופה בטלויזיה כועס על כל העולם ולא עושה כלום עם זה.

אני באמת לא בטוחה מה אני עושה לא נכון.

שוב פעם משהו התבשל ואז לקראת התקדמות הכל נעלם התפוגג.

אחרי הפעם הראשונה שדברים לא התקדמו לקחתי אחריות וקידמתי הזדמנות נוספת אבל בסוף גם היא נפלה.

זה נורא מתסכל לדעת שיש פנטזיה שאני מאד רוצה להגשים, כל גופי מתעורר ממנה אבל אני מרגישה מרחק שהולך ומתעצם ממני ומצד שני אני לא מוכנה לוותר עליה.

פעם המיניות הייתה החוזקה שלי, מעט מאד פעמים הרגשתי דחויה, כישלון או רגשות שלילים בכל הקשר למיניות שלי ועכשיו אני מרגישה שהיא שוקעת לי בבוץ וחומק לי בין הידיים, אני מרגישה שאני עושה משהו לא נכון אבל עוד לא יודעת מה בדיוק.

אני מספרת שאבא שלי לא התקשר אליי ביומולדת ושאני לא זוכרת מה בדיוק היה בשנים הקודמות האם הם התקשרו או לא, כי זה לא שממש נהוג אצלנו לעשות חגיגות מאז שעזבנו את הבית.

המטפלת: ״האם לאחותך גם מתקשרים או לא״

אני: ״אני לא ממש יודעת, אבל היא גרה די קרוב אליהם אז תדירות המפגשים איתם יותר גבוהה״

המטפלת: ״אז ברור לך שהוא זכר ובחר לא לכתוב״

אני: ״כן״

המטפלת: ״זה נותן לנו הרבה תשובות לשאלות שיש לנו כאן״

אני: ״כן נכון, גם שדיברתי על זה עם ונוס אז הוא אמר שזה לגמרי האישיוז שלו, האגו שלו.

זה לא באמת קשור אליי״

המטפלת: ״ועדיין זה כואב, בנפש שלך הוא מופיע כדמות הורית?״

אני: ״אני לא יכולה להגיד כמה בנפש שלי הוא מופיע כדמות הורית, הרי הוא היה צריך להוכיח את עצמו כהורה בשביל כך. בשביל שהרגיש את זה ככה, זה עוד אפילו לא במקום שלהתייחס לזה. רק שארגיש את זה ההורות שלו כלפיי.

וונוס עשה לי יומולדת מקסים, עם מלא אהבה, אכפתיות, מתנות מיוחדות, טיולים, מסעדות וכו׳.״

אני מרחיבה על היומולדת ועל הטיול לאילת.

 

 

 

אני: ״חשבתי הרבה על הקשר שלי עם אבא שלי, על כך שאני לא זוכרת אותו נוכח עד גיל 12 בערך ואז כן כהורה טוב עד גיל 15 ומאז ועד היום בערך הוא היה ההורה שמנסה כל הזמן לשלוט.

בגלל שביל 12 הוא היה ההורה הטוב ואמא שלי ההורה המשוגע הייתי עם הרבה קונפליקטים עם עצמי, כי לא ידעתי מי בעדי ומי נגדי.

המטפלת: ״יש כאוס מוחלט, חוסר עקביות.

שאת מסתכלת אחורה פעם הוא לא קיים, פעם הוא טוב, פעם הוא רע.

יש באלגן שלם״

אני: ״כן, כי אמא שלי, היא תמיד הייתה ההורה המשוגע הזה ודווקא בשנים שעזבתי את הבית הקשר בנינו התחיל להסתדר״

המטפלת: ״כי מה קרה אז?״

אני: ״זה לא קרה מיד איך שעזבתי את הבית, זה לקח זמן. שהיא הייתה אומרת - ״אבל אין לך כסף ואת לא יכולה לעשות ככה וככה״ שהיא הייתה אומרת את זה, זה מיד היה מדליק את המצוקה אצלי ואז כדי להרגיש יותר טוב הייתי חייבת לבזבז כסף, זה היה מדליק בולמוס ביזבוז כספי.

המשפט הזה שווה לגיהוץ חסר תקנה בכרטיס אשראי.״

המטפלת: ״כי מה?״

אני: ״כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, שאין לי כסף כי היא לא תשלוט עליי״

המטפלת: ״במה המערכת יחסים שלך איתה היום יותר מסודרת? מה יותר טוב?״

אני: ״דבר ראשון אני מרגישה שהיא מעריכה אותי היום, שהיא יודעת שההחלטות שלי, המחשבות שלי הן בכיוון חיובי ונכון.

היא מאמינה בי וזה לא דברים שהרגשתי בבית כילדה״

המטפלת: ״לא ככה גדלת, להפך גדלת מושפלת״

אני: ״כן, ירדו לי על החיים בקטע נורא קשה, היא הייתה יורדת לנשמתי אם זה לעשות שיעורים, ולא לאכול את זה ואת זה.

אני זוכרת יותר פעמים שאמרו לי לא לאכול את זה ואת זה ואני לא זוכרת שאמרו לי מה כן אפשר לאכול. וזה היה בעיקר מאמא שלי, אני לא זוכרת את אבא שלי מתערב בזה״

המטפלת: ״את לא זוכרת אותו בתקופות האלו בכלל״

אני: ״לא.״

המטפלת: ״מבנה הגוף שלך הוא שונה מיתר המשפחה?״

אני: ״לא, לאבא שלי יש גם נטיית השמנה, אני כן הייתי יותר מלאה מאחותי.

אני לא יכולה להגיד שהייתי כילדה ממש שמנה, הייתי גבוהה מאד, הייתי הכי גבוהה כילדה עד לתיכון שאז זה התאזן עם עוד ילדים.

אבל כל המשפחה שלנו גבוהה, אז יכול להיות שהמשקל שלי היה גבוה ביחס לאורך שלי.

ויכול להיות שפעם רציתי להיות יותר נמוכה״

המטפלת: ״היו לך מחשבות על הגוף שלך כגוף חריג?״

 

אני: ״דווקא לא. הסביבה כן אמרה לי שיש לי גוף חריג.

אבל אני אהבתי את הגוף שלי.

הייתי הרבה מסתכלת במראה, הייתי מאפרת את עצמי, מסדרת לעצמי בגדים חמודים כאלה, תלבושות מיוחדת.

אני זוכרת שבערך מסוף היסודי הייתה ההתמודדות הזאת, שלפעמים היא הייתה לא פשוטה.

יכול להיות שעברתי כענקית אולי קצת מגושמת.

וזה לא רק היה בבית אלא גם בחוץ.״

המטפלת: ״אם כולם גבוהים למה את החריגה?״

אני: ״כי ביחס אליהם הייתי יותר מלאה, איתי היה סרט לקנות בגדים, כי זה לא קל ולא כיף״

המטפלת: ״לא כיף כי אמא לא אהבה את הגוף שלך״

אני: ״כן, למרות שהיום אני חושבת שצריך לעשות התאמות שונות בשביל לקנות בגדים אם זה לקנות באינטרנט ששם יש מבחר, ללמוד את הגוף מה עוד טוב יותר ומה פחות, להבין בגזרות, ללמוד סוגים של בדים כדי לדעת איך זה יהיה על הגוף.״

המטפלת: ״ולהגיע לקניית בגדים לא עם אמירה שמכסחת לך את הביטחון העצמי.

את זוכרת שהיית הולכת עם אמא שלך לקנות בגדים, ואת זוכרת את הסיטואציה מביכה?״

אני: ״זה לא היה דבר כיפי לעשות.

היום למשל אני לא הולכת עם אנשים לקנות בגדים, יכול להיות שאני אתלווה לונוס לקניה שלו של בגדים.

לעצמי אני מזמינה באינטרנט, או שראיתי משהו שממש מתאים לי ואז אקנה אותו.

אני לא אוהבת לעשות את זה עם מישהו כי זה יכול לשים אותי בסיטואציה שתלחיץ אותי לקנות משהו ואני מעדיפה לפנות לעצמי זמן לבד אם אני צריכה לקנות לעצמי משהו.

אני כן יודעת לבחור לעצמי דברים טובים, גזרות שמחמיאות לי״

המטפלת: ״נורא חשוב, באיזה גיל למדת את זה?״

אני: ״אני חושבת שברגע שנכנסתי למסיבות של הבדס״מ ויש דרס קוד וככה למדתי להכיר את הגוף שלי יותר טוב.

באזור גיל ה 20, אומנם הייתי לובשת מדים בצבא, אבל הבגדים מעבר לזה היו מתאימים לי, הייתי מתלבשת יפה ואהבתי את מה שלבשתי.

אבל חווית קניית הבגדים עם אמא שלי הייתה מאד לא נעימה.

גם כילדה סבלתי מפלטפוס ברגליים, כי כל עוד לא שמים מדרסים אז הורסים את הנעלים מאד מהר, תוך כמה חודשים״

המטפלת: ״מי ידע שיש לך פלטפוס?״

אני: ״בגיל 12 התלוננתי על כאבים בגב, הלכנו לרופא והוא מיד ראה את הבעיה״

המטפלת: ״אף אחד לא ראה את זה לפני? עד גיל 12?

הרופא אמר שברור שיש לך פלטפוס?״

אני: ״כן, אי אפשר לפספס את זה בשניה שרואים את הרגל שלי״

המטפלת: ״וזה לא משך את תשומת ליבם של ההורים שלך?״

אני: ״לא, לא משהו שזכור לי, אולי לא התלוננתי על כאבים עד אז.

אמא שלי הייתה מאד מתעצבנת שכל כמה חודשים צריך לקנות לי נעלים חדשות.

אני זוכרת שהיא אמרה שרק עכשיו היא סיימה לשלם על הנעלים וכבר צריך לקנות שוב״

המטפלת: ״ומה היא רוצה שתעשי עם המידע הזה?״

אני: ״לא יודעת.

אני לא זוכרת כמה זה הייתה שיחה איתי או שיחה עם אבא שלי, כדי שיעזור בהוצאות.

אבל אני זוכרת שהייתי שומעת את השיחות האלו״

המטפלת: ״ומבינה שאת גורמת רק סבל או מצוקה״

אני: ״כן. אלו היו חוויות קשות ולא נעימות.

גם הקטע עם הגוף, עם הדיאטות היה נוראי, כמות הפעמים ששלחו אותי לעשות דיאטה כלשהי הייתה משמעותית.

אני זוכרת שלפני כמה שנים ונוס עשה תוכנית עם דיאטנית ואני לא הייתי מסוגלת להתקרב לזה. עזרתי שלא הכנסתי דברים משמנים הביתה ואקנה מה מה שצריך. אבל הרגשתי ממש לא טוב שמתערבים לי בצלחת.״

המטפלת: ״ידעת לקשר את זה לעבר?״

אני: ״כן בוודאי.״

המטפלת: ״הרי אמרו לך לעשות דיאטות, התערבו לך באוכל ומה להכניס לגוף״

אני: ״כן ומצד שני הכניסו מקל בין הגלגלים בכך שלא היה אוכל מסודר בבית, לא היה אחזקה של הדברים.

אבא שלי כן היה מביא נישנושים הביתה וזה הכי נורא לילד, כי היו המון פיתויים שלא הייתי מצליחה לעמוד בפניהם בטח לא כילדה.״

המטפלת: ״הם רצו שלא תאכלי ג׳אנק ומצד שני לא דאגו לאכול.

האם הם היו אומרים לא תאכלי ממתקים תאכלי מרק, סיר קציצות״

אני: ״לא היו הדברים האלו״

המטפלת: ״אז איך הם רצו שלא תאכלי ממתקים?״

אני: ״הם רצו שאני אלך לסבתא שלי אחרי הלימודים.

בהתחלה הבית ספר היסודי היה קרוב וזה הסתדר אבל אחרי זה בחטיבה והתיכון זה כבר לא היה קרוב וגם אח״כ היה איזה ק״מ הליכה ברגל לבד וזה לא היה כיף.

המטפלת: ״זה לא קשור לחיים של ילד/ נער״

אני: ״כן, אז כבר העדפתי לא לאכול, להיות בבית לשמוע מוזיקה״

המטפלת: ״איזה טירוף, תחשבי מה היית צריכה לעשות, להתנתק מהגוף שלך כי מצד אחד יש לך תחושת רעב ומצד שני אין לך מה לאכול, יש לך שטויות בבית. זה בית עם הזנחה.

זה אנשים אינטליגנטים, מורה בבית ספר, אלו אנשים שאת לא מדמיינת שלא יהיה להם דבר בסיסי בהבנה של איך להחזיק בית״

אני: ״אני כן זוכרת שבאיזשהו שלב פעם בשבוע כן היינו הולכים לאכול המבורגר בחוץ.״

המטפלת: ״את מבינה שהעבירו לך ביקורת על הגוף שלך, שמו אותך בדיאטה ולא אפשרו לך לעמוד בזה.

כמו שאת אומרת על אבא שלך, שהוא יורד עליך שאת מבזבזת כסף, לא מנהלת טוב את חשבון הבנק שלי, מצד שני אף אחד לא מסביר לך איך ומה לעשות.

זה אותו המשפט שאמא שלך אומרת לך לא לאכול ג׳אנק אבל היא לא דואגת לאוכל חוץ מג׳אנק כי יש ממתקים ויש חטיפים, אז מה נאכל?!

יש כאן משהו ששמים עליך, איזה סוג של האשמה, ביקורת, השפלה קשה.

אז את שואלת מה במקום? תציעו דרך אחרת, גם יורדת עליך, גם אלימה כלפיי, יש חוסר עקביות״

אני: ״וחדירה לפרטיות״

המטפלת: ״כמו מה?״

אני: ״שהיו נכנסים אליי לחדר, שהיא העיפה לי את הדברים כמה פעמים.

גם באיזשהו גיל צריך להפסיק להיכנס לילד לחדר, לדפוק ולחכות שהוא יגיב״

המטפלת: ״יש לך חוויה של חדירה לפרטיות?״

אני: ״כן בטח, הרבה פעמים הדלת שלי הייתה דלת הזזה ואני זוכרת שעד שממש התעקשתי איתם שלא יכנסו לחדר, שיפסקו להיכנס לחדר שיחכו עד שאפתח את הדלת.

אני לא זוכרת את כל החוויות של החדירה לפרטיות שלי, אבל אצל אחותי הייתה חוויה נוראית שקראו את היומן שלה ואז כל הסיפור עם המשטרה. ובגלל זה אני חושבת שגם לי עשו משהו דומה רק בלי הדרמה של המשטרה וכו׳.״

המטפלת: ״לא סתם שאלתי לגבי החוויה של החדירה לפרטיות, כי חוויה היא המון פעמים זאת שקובעת ולא בהכרח אירועים נקודתיים בפועל.

אם את יודעת שלאחותך חיטטו ביומן ואת זוכרת שממש התעקשת איתם על העניין עם הדלת.

את דרשת מהם שמירה על גבולות, של שמירה על הפרטיות שלך.

התעקשת בטח רבת איתם וצעקת.

אם זה היה אישיו בחיי הנפש שלך, אני מאמינה שזה היה עוד לפני בצורה מאד ברורה עוד לפני.״

אני: ״רק שאז אולי לא יכולתי לבוא ולהגיד את זה בצורה ברורה״

המטפלת: ״וגם אין לך רישום של אירוע.

כי ההתנהגות המינית והגופנית שלך והאירועים מפעם מראים חוסר שמירה על גבולות.

את לא נשמרת, את לא מוודאה שאת עושה סקס במסגרת שמורה.

את ציינת שפעם אחד הבחורים שלך אמר לך שהוא ישמור עליך״

אני: ״כן וזה מה שאיפשר לי להתקדם בקשר איתו״

המטפלת: ״הרי מה זה לשמור, לשמור זה שיש גבולות, יש מה כן ומה לא.

יש משהו בשמירה שמאפשר לנו להתמסר. אם אנחנו לא שמורים לא נוכל להתמסר. נוכל להתמסר רק שיש לנו מרחב בטוח.

אם את מדברת על חדירה לפרטיות זה מרחב מאד לא שמור״

אני: ״זה היה מאד לא נעים, אני זוכרת שהם פתאום היו פותחים את הדלת ואני מתלבשת או משהו.״

 

 

 

אנחנו מדברות על פנטזיות

אני: ״שאני חושבת על הפנטזיות שלי, שחלקן מורכבות ולא הדבר הסטנדרטי לעשות סקס קצת קינקי ונוס ואני לבד, זה משהו שהוא יותר גדול ומורכב ויש בו אלמנט של סיכון הקשר שאני מוכנה לקחת את המחיר בידיעה שאני יודעת מה אני עושה, ואני יודעת מה אני עושה.

אדאג לשים את הגבולות הנכונים מה שלא ידעתי לעשות פעם ואני רואה איך אני יכולה להתחיל.

ומצד שני אני רואה איך אני עם המון חששות, פחדים ושומעת את הקול של אבא שלי שמבקר את ההתנהגות שלי.

ואני אומרת לעצמי שהקולות האלו הם לא באמת, והם לא קיימים במיניות שלי ואם אני רוצה להגשים משהו אז זאת הדרך״

המטפלת: ״לא לתת לקולות שלו להגדיר אותך״

אני: ״כן, כי אז אני נכנעת ואז אני הופכת לבנאדם שלא מגשים את היעוד שלו, את החלומות שלו, את השאיפות שלו.

לפני כמה טיפול אמרת משהו על הערך העצמי שלי שהדברים שאבא שלי היה אומר היו נופלים על ערך עצמי נמוך ועשיתי לעצמי סדר בכל ההצלחות שלי בחיי, שבגיל 20 עזבתי את הבית ולא חזרתי לשם מאז, שלא מצאתי עבודה אז כן עשיתי כל מיני דברים שקידמו אותי והגעתי לתיירות שלא ידעתי כלום בזמנו ולמדתי המון דברים על הדרך, שעבדתי במרפאה שזה תחום שלא הכרתי והייתי די טובה בו״

המטפלת: ״אני חושבת על הכישורים האישיותיים שיש לך זה חתיכת דבר״

אני: ״אני יודעת שאני אוכל להצליח בכל דבר שאחליט לעשות״

המטפלת: ״שאמרתי לפני כמה מפגשים על ערך עצמי, לפני זה לא חשבת שיש לך ערך עצמי שהוא לא מווסת הכוונה שלא מותאם למה שאת באמת״

אני: ״יש לי מקומות של חוסר ביטחון שמיד פעם צצים״

המטפלת: ״אני חושבת שמול ונוס זה עולה, שהייתם כאן הרבה פעמים ראיתי שמה שמביא אותך להתנהלות הזאת זה ערך עצמי.״

אני: ״שנכנסתי לבדס״מ לפני 20 שנה, כן היו לי חוויות הצלחה מטורפות״

כל מיני חוויות מאד מורכבות.

נזכרתי בפנטזיה שהוגשמה בזמנו, שהייתה לנו חברה שהיה בינה ולבין ונוס מתח מיני. ופעם בעקבות איזה מסיבה שעשינו בבית היא שכחה משהו אצלנו ואמרתי לה שתבוא למחרת לקחת את זה שאני לא נמצאת בבית ותפתי את ונוס וכך היה בסוף נוצר איזה מפגש מיני של 4 אנשים שהיה מאד מגניב וכיפי.

זה הסעיר אותי ומבחינתי היה הג׳וס הזה של המיניות״

המטפלת: ״מה גרם לך לעוררות המינית הגדולה?״

אני: ״הדברים האלו שקצת אסור, זה מורכב קצת הולכת את ונוס שולל טיפה בקטע חיובי לא בקטע שפגע בו״

המטפלת: ״כלומר את ניהלת את הסיפור הזה״

אני: אני הייתי הבימאית של זה.

אם לא הייתי בונה את זה ככה זה לא היה עובד.״

המטפלת: ״שהגעת כבר ראית אתם בהתחלה של משהו״

אני: ״בערך, עוד לא היה כלום באותו הרגע אבל ידעתי שיש את התחושה הזאת״

המטפלת: ״מה הפנטזיה שהוגשמה?״

אני: ״היה מתח מיני בינו לבינה וכן רציתי שיהיה משהו״

המטפלת: ״זה הדליק אותך שיהיה משהו בניו לבינה, כי בעבר ונוס סיפר על כל מיני סיטואציות שהיו עם המון קנאה״

אני: ״כן אני יודעת, אז זה היה ממקום אחר.

היו לנו כל מיני סיטואציות של קנאה קשה אחת כלפי השניה.

שפעם ונוס בא אליי עם מתנות ואמר לי שהוא חשב על זה והחליט שהוא רוצה שנחזור ואני כבר הייתי עם מישהו אחר.

בדיעבד אני חושבת על זה שלא הצלחתי לשים גבול ברור ולהגיד לונוס שאני לא בעניין.

והוא נכנס לסערת רגשות״

המטפלת: ״מה היה הרסני שם?״

אני: ״זה שלא הצלחתי לשים גבול וסערת הרגשות שגרמתי לו שהיא הייתה קשה מאד״

המטפלת: ״למה נזכרת בפנטזיה הזאת?״

אני: ״כי אלו היו חלק מסיפורי ההצלחה שלי בתחילת דרכי בבדס״מ

שהצלחתי להגשים לעצמי ולפרטנר שלי פנטזיות מדליקות, המיניות שלי הייתה בעוררות גבוהה וככה בקלות הייתי חושבת על פנטזיות. והצלחתי להגשים הרבה דברים

ובשנים האחרונות אין לי הרבה סיפורי הצלחה, אם הצלחנו לעשות סקס טוב ואח״כ נשמר רצף מיני אז משם מתחילה ההצלחה להיבנות. אבל כרגע זה שתי/ שלוש לבנים״

המטפלת: ״ויש סיכוי שזה פתאום יפול.

פעם בבדס״מ היו סיפורי הצלחה גדולים, דרמטית כאלה.

יש לך עוד סיפורים כאלו?״

אני: ״היו הרבה סשנים בנינו, היה רצף שכמעט כל סופ״ש יש משהו

אני זוכרת שמישהו היה מתחיל איתי והייתי מביאה אותו הביתה לסשן משלוש והיה מאד מוצלח״

המטפלת: ״הצלחה זה מרגש?״

אני: ״כן, ההגשמה הטובה של הפנטזיה״

המטפלת: ״שאת מגשימה פנטזיה והיא יוצאת מוצלחת״

אני: ״היו פעמים שהגשמתי פנטזיות והן לא היו מוצלחות, זה קורה״

המטפלת: ״אם אני שומעת אותך, חוויות הצלחה קשורות למיניות?״

אני: ״לא רק״

המטפלת: ״תני לי עוד חוויות הצלחה חוץ מהעבודה בתיירות והמרפאה״

אני: ״כל הדברים שלמדתי שהתמדתי בזה שהאנגלית שלי לא הייתי ברמה שרציתי והלכתי למורה פרטית ולמדתי איתה המון, שלדעתי היא הייתה המורה הכי טובה שהייתה לי בחיים״

המטפלת: ״איך התחלת לדבר על זה?״

אני: ״זה בקשר של הצלחות״

המטפלת: ״כי דברת על זה שאת רוצה להביא אנשים למיניות שלך, שזה מורכב״

אני: ״כן כי בשנים האחרונות שהבאתי אדם נוסף היו פעמים שזה היה בסדר והיו פעמים שזה היה ממש לא בסדר.

והחוויות הלא טובות האלו ישבו ואולי עדיין יושבות על המקומות האלו שאבא שלי נותן לי בראש שזה לא בסדר וכך וכך.

הנפש שלי מכירה את זה משם, זה מהמקום שאני לא בסדר וצריכה לפצות ואכולת רגשי אשמה״

המטפלת: ״למה רגשי אשמה?״

אני: ״אני לא מרגישה אשמה, אבל שאז הדברים האלו נפלו הייתי אכולת רגשי אשמה בטירוף״

המטפלת: ״כי ונוס האשים אותך? ואם הוא לא היה מאשים את לא היית מבינה את זה שעשית דברים לא טובים? כלומר שונוס הוא זה העיר את ענייך כמו שפעם של הסקס הלא מוגן ושהוא צריך ללקק אח״כ״

אני: ״כן או הפעם שנרדמתי אחרי שלקחתי מלא סמים״

המטפלת: ״אז היית אכולת אשמה שהוא הביא את הדברים האלו ואיפה אבא שלך משתלב שם?״

אני: ״בהאשמות״

המטפלת: ״שונוס אמר את ככה וככה, את באותו הרגע היית שומעת את הדברים של אבא שלך״

אני: ״היום אני יודעת להגיד שזה הדברים שאבא שלי אמר, שזה הקול שלו.

ואז שונוס אמר את הדברים האלו לא ידעתי להגיד -״מאמי סליחה אתה צודק אני יודעת שככה וככה קרה, זה לא עושה אותי אדם רע, אני לא רוצה לסכן אותך או אותנו״

המטפלת: ״שונוס היה יושב כאן ומתאר שהוא ישב בצד התענה ובסוף במקום לאסוף אותו נרדמת, במקום לאסוף, לחבק, לנשק להרים אותו, היא הרגיש הכי נטוש עטוף בישראל היום…

ואת היית יושבת כאן והיית מתנתקת״

אני: ״כן כי אני זוכרת את זה מאבא שלי שצועק עליי על הכרטיס אשראי, טלפון, דוחות.״

המטפלת: ״והקול הזה היה כל כך רע לך אז והיה מפיל אותך לקשרים״

אני: ״כן כי היו כועסים עליי ולא נותנים לי פיתרונות, ולא הייתי מבינה מה קרה או לא היו עוזרים, נגיד עשיתי משהו לא בסדר אבל בואי תראי מה אפשר לעשות אחרת״

המטפלת: ״ולא נותנים לך שום סדר, יש אי סדר עצום ברוב חייך עד שפגשת את ונוס״

אני: ״גם שפגשתי את ונוס לא היה סדר בהתחלה, רק בשנים האחרונות מאז שחזרנו״

המטפלת: ״עשיתם את האקט של החתונה כדי להכניס את עצמכם למסגרת״

אני: ״אותי לפחות כי ונוס היה הרבה יותר מגובש ממני״

המטפלת: ״ונוס הרבה פעמים היה אומר, שאם את שולטת תתנהגי כמו שולטת, תנהלי את זה נכון, תדעי מה את עושה או שהוא השולט ואז הוא שם מטרה ואח״כ אוסף.

ולא מפיל אותה ואומר לה להתמודד לבד.

ומה הסיפור של שתי האמירות האלו, לא משנה באיזה תפקיד הוא יש סדר מסוים שזה צריך להעשות אם הוא מתמסר, אז יש שם מישהו שאני רוצה לתת לה ובסוף היא לוקחת אותי ואוספת אותי.

ואם הוא השולט אז הוא פועל לפי הסאטינג של מה שצריך.

אם הוא מטופל אז הוא צריך להגיע בזמן, צריך לשלם אם מבטלים אז לעשות את זה מראש.

בעבודה אותו הדבר.

כי אצל ונוס יש סדר מאד ברור״

אני: ״כן פעם שאלתי אותו והוא אמר שאצלו הייתה דיקטטורה בבית אבל היה סדר.״

המטפלת: ״שאני מנסה לעקוב אחרי קו המחשבה שלך ואני שומעת שהנפש שלך מקפיצה כל הזמן אי סדר, אי סדר עד שהגיע הבדס״מ.

ואז נהיה לך סדר וההצלחות נהיו במקום שיש בו סדר״

אני: ״כן גם בצבא״

המטפלת: ״בול

בבדס״מ יש משהו ברור שזה שיש סדר לדברים, יש חוקים יש גבולות״

אני: ״יש את המהלכים, התחלה, אמצע וסוף״

המטפלת: ״יש סדר ומי שלא יעמוד בסדר הזה יפלט החוצה.

למשמעות של הסדר יש חשיבות מאד גדולה.

שאת אומרת שאת רוצה לרדת לו, א ומין אנאלי כי זה לא נכנס לסטניג של שולטת

מה שאני חושבת שקרה לך שהאי סדר, הכאוס ההזנחה הגדולה שהייתה בבית שלך

בתחילת הפגישה אמרת שאבא שלך לא התקשר להגיד מזל טוב, אבל הוא משמעותי לך בנפש, אבל הוא אף פעם לא היה באמת דמות הורית, אבל הוא כן היה אבא טוב כי בגיל 12 הוא היה שם, אבל בגיל 15 הוא הפך להיות אבא נוראי ומשפיל, ובגיל 0-12 אני בכלל לא זוכרת אותו.

ואמא שלך היא הלא יציבה אבל עכשיו היא כן טובה כלפיך ומעריכה אותך, אבל אני עדין מבשלת לה בבית והיא לא דואגת לי.

כאן יש כאוס, באלגן אין סדר, יד ימין לא מבינה מה יד שמאל עושה

ואת חיפשת מקום שבו יהיו סדר, הרי בצבא פרחת, כי את בנאדם מאד מוכשר, את חכמה, את יודעת ללמוד דברים, את נעימה, את קולטת מהר אנחנו יודעים עליך כל כך הרבה דברים טובים.

איך הפכת להיות בסדר שהסביבה ביקשה סדר

לך הבדס״מ מתיישב במקום של סדר וחוקים של אחזקה ושמירה ולכן ונוס היה משתגע שאין רצף, שאני יודע מה יהיה מחר.

אני מבקשת שתהיי מיינדי לעצמך ולחשקים שלך ותקחי על זה בעלות גם אם זה לא מתיישב על נרטיב מסוים.

כמו שבא חיבוק, נשיקה אז גם לרדת לו.

אני: ״ולבנות את זה בנרטיב בדס״מ?״

המטפלת: ״אם את יכולה אז כן.

ה״בא לי״ זה אני עכשיו מחליטה על עצמי״

כמה שבועות לפני יום ההולדת שלי החלטתי לעשות החלטה חשובה בנוגע לטיב הקשר שלי עם אבי.

ההחלטה הייתה מלאה ברגשות לא מעובדים וגררה הרבה אמוציות ובכל זאת אני שלמה איתה.

היו לי מחשבות האם אבי יתקשר או יכתוב לי ברכת יומולדת והוא לא עשה זאת, אני לא בטוחה שבשנים הקודמות הוא היה מתקשר אבל השנה רציתי לדעת האם הוא ישים את האגו בצד לטובת הקשר שלו איתי.

ובכל מקרה החלטתי שזה שהוא בוחר להתנהג ככה זה לגמרי משהו שלו ולא באמת קשור אליי וזה מאד עזר לי.

בשלישי שעבר התחילו חגיגות יום הולדת שלי שונוס הפיק עם המון השקעה, תשומת לב ואהבה ענקית ❤️❤️❤️

בשלישי בערב שאכלנו אצל ב״גברת קוטייאו״ חזרנו הביתה וחיכו לי מלא מתנות ארוזות בהשקעה מטורפות. 

וביום רביעי טיילנו באזור יערות מנשה לראות את הפריחה המשגעת ומשם המשכנו הרי ירושלים לראות שקדיות.

חזרנו הביתה ומיום חמישי ועד ראשון היינו באילת לטיולים וצלילות.

ובין לבין היה סקס מפנק

לאורך הימים היו כל מיני רגשות שעלו חלקם חיוביים וחלקם פחות אבל הרגשתי מאד מיוחדת, עטופה באהבה ומלאה באנרגיה לקראת התקופה הקרובה.

ככה הכל חיכה לי שחזרנו מהמסעדה 

ואלו המתנות המיוחדות 

עוד יגיע פירוט בהמשך…

הפעם באזור הרי הבירה 

 

לצערי לזמן מה הפינה יוצאת להפסקה עקב המלצת הציפורננית

אני מציינת שזה הטיפול האחרון שלי בגיל 38

אני מעדכנת את המטפלת שמאז השיחה עם אבא שלי אנחנו לא מדברים לא באיזה החלטה ברורה שאנחנו ברוגז אלה הוא לא התקשר ואני לא התקשרתי שזה די ברגיל הקשר בנינו בשנים האחרונות ותהיתי האם הוא יתקשר אליי עוד כמה ימים כדי לאחל לי מזל טוב.

המטפלת: ״האם בדר״כ הוא היה מתקשר?״

אני (מצחקקת): ״לא במיוחד, לפעמים הוא או אמא היו כותבים באחת מהקבוצות המשפחתיות״

המטפלת: ״ומה תרגישי סביב זה?״

אני: ״חשבתי על זה הרבה ואני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי לאחרונה, אני מאד שלמה עם עצמי, אני מבינה כמה הטראומה ממנו הייתה אקוטית.

ואני עכשיו שמתי את הגבול שלי ואמרתי אתה לא מתעסק בזה, זאת האחריות שלי, אני אשא בתוצאות החיוביות או השליליות כי זה שלי.

חשבתי על שהרבה פעמים בקשר שלי עם אבא שלי, אני צריכה להתאים את עצמי לנוחות שלו, זה לא שהוא יתאים את עצמו אליי או נמצא איזה פיתרון באמצע, לדוגמא אנחנו צריכים להגיע לאנשהו והוא יגיד לי לבוא אליו למרות שהוא עם אוטו וגם אם זה בדרך״

המטפלת: ״גם אם זה לא בדרך, אבא אוסף את הבת שלו״

אני: ״אני אפילו זוכרת שהייתי בצבא והוא היה צריך להקפיץ אותי לרכבת בבוקר וזה היה כ 20 דקות לפני שהוא היה צריך לצאת לעבודה והוא כל הזמן התלונן על זה בלי סוף.

עד שביקשתי מאחד המפקדים הבכירים אישור קבוע לבוא חצי שעה יותר מאוחר, הם מאד אהבו אותי כי הייתי מקצועית והייתי תמיד מסתדרת בעצמי, כי אני יודעת להסתדר מאד טוב״

המטפלת (קצת בשוק): ״זה לא אמיתי, הסתדרת כי לא הייתה לך ברירה, ולא להיות תלויה באף אחד? לא יכולת להזדקק לו״

אני: ״כן, זה כמו שהוא נטש אותי באמצע המעבר דירה עם הבעיות והמובילים.

שאני חושבת על זה גם אם אין לי פיתרון אבל אפשר לבוא ולהיות שם לתמיכה״

המטפלת: ״ואיפה אמא?״

אני: ״גם היא לא נוכחת במיוחד״

המטפלת: ״אף אחד לא חשב שצריך להקפיץ אותך לרכבת לצבא? איפה זה נשמע? מה לא מובן פה?״

אני: ״זה כל הזמן היה ככה איתם, ואלו המקרים שאני זוכרת, בטח היו עוד שאני לא זוכרת״

המטפלת: ״איך היית מאפיינת את המקרים האלו? איזה כותרת?״

אני: ״ההתאמה שלי ללו״ז והנוחות שלו, אני יכולה לעשות 10 צעדים לקראתו והוא לא עושה צעד אחד לקראתי״

המטפלת: ״אי אפשר לבקש שיתאמץ בשבילך, שיקח בחשבון את הצרכים הייחודים שלך וכהורה יעשה איזשהי התכוונות של הלו״ז״

אני: ״אני זוכרת שגם שהייתי ילדה והיו לי חוגים אז הייתי צריכה להתקשר אליו כדי שיבוא לאסוף אותי, הרי הוא יודע שהוא משלם על שעה של חוג אז תגיע לקראת כדי לאסוף אותי.

ואני חושבת שהייתי מתקשרת אליו מהמקום שהייתי בו״

המטפלת: ״ואיפה אמא?״

אני: ״אני לא זוכרת, זה שניהם לא ממש פעילים״

המטפלת: ״החוויה הזאת של ילדה עזובה, לבד בעולם הזה״

אני: ״אני זוכרת וזה לא ממש נעים לי להגיד את זה אבל אני למדתי לנקות את המטבח מאחת הלקוחות של ונוס שפעם אחת שמה אקונומיקה בכיור ואז הבנתי שככה מנקים וזה קרה לפני כמעט עשור״

המטפלת: ״זה לא יאומן, זה לא רק שהם לא לימדו אותך גם הם בעצמם לא עשו את זה״

אני: ״יכול להיות, אני לא ממש זוכרת בית נקי, היו לי חברות עם בית נקי, אני לא זוכרת שהיה זמן קבוע לניקיון, אני זוכרת שהיינו מנקים מידי פעם ותקופה די ארוכה הייתה לנו מנקה״

המטפלת: ״זה איזשהו מסר של אחזקה, מסדרים את הבית, זורקים זבל.

פתאום שנופלים לך האסימונים ואת מבינה שזה לא היה אצלך״

 

 

 

אני מעדכנת שלדעתי בטיפול האחרון יצאתי בתחושה של קצת עוול לגבי הסקס שהיה בסופ״שׁ הקודם.

כי זה לא שונוס ביקש ממני או אמר להפך הוא קידם מגע אינטימי של התרפקות, חיבוק ונשיקות ואני לא ידעתי מה לעשות עם זה חוץ מלקחת את זה למיניות.

אני: ״אני חושבת שלא ידעתי להישאר במקום הזה שהייתי צריכה ורוצה, כי באמת לא ידעתי מה שרציתי לעשות וזה השתקף לסקס שבא אח״כ״

המטפלת: ״מבחינת התחושה, היית במיינד לסקס או להתחבק ולהתנשק?״

אני: ״לדעתי הייתי יותר במיינד לקרבה וחיבוקים, לאינטימיות ופחות לסקס ולא ידעתי להסביר לעצמי על זה״

המטפלת: ״וגם לא ידעת לזהות שמה שאת צריכה זה רוך גופני, קרבה גופני שהיא לא מין תשוקתי״

אני: ״ובטיפול האחרון יצאתי בתחושה שאולי עבר איזשהו לחץ מצד ונוס לחזור למרחב מיני וזה לא היה ככה״

המטפלת: ״את אומרת שהוא לא אמר זה?״

אני: ״לא, ממש לא.

אני לקחת לסקס ולא שיתפתי אותו בצורה ברורה בחשקים, רצונות שלי וגם לא עדכנתי את עצמי״

המטפלת: ״אפילו לא זיהית את זה בינך לבניך.

אבל למה ונוס בא בטענות, על מה?

על זה ששמטת אותו שוב, אמרת זה על הרצף המיני ואנחנו כבר יודעות על הרצף המיני שדובר כאן.

ואני אכן אמרתי שונוס מאשים אותך לפי מה שאמרת״

אני: ״נכון, אבל השאלה היא האם אני שומטת במיניות או באינטימיות.

והייתה השמטה במיניות כי המיניות שלי לא הצליחה לעבוד לי היא כבתה לי ומצד שני בזוגיות ובאינטימיות ודברים הרגלים ממש לא הייתה השמטה״

המטפלת: ״ויכולת להגיד את זה?״

אני: ״אני לא חושבת שהייתי כל כך מודעת לזה, הרי גם שדרתי עסקים כרגיל, ואם העסקים כרגיל אז המיניות היא חלק מהחיים שלי, ולמה שונוס או אני נבין שיש קושי״

המטפלת: ״אם את בעצמך מתנתקת מהקושי.

אנחנו לא יודעות על מה הפעם הכוונה של ונוס ששמטת אותו, אם זה הרצף המיני או לא״

אני: ״אני חושבת שזה בכלל לא הרצף המיני.

זה יותר היה שקיעה והתחפרות לתוך עצמי ופחות שיתפתי בתחושות והרגשות שעולים.

הוא ידע שאני לא ישנה טוב והוא מאד עזר״

המטפלת: ״ממה שאני שומעת נראה שרק את נושאת באחריות ואין יכולת לקשר בין בני זוג אם רק אחד נושא באחריות. אלא אם מישהו בוגד, או התחייבת לאפטר קייר ולא עשית, התחייבת למין מוגן ולא עשית.

זאת אחריות מאד גדולה שאת לא יכולה להזניח אותה, יש לך קשר אינטימי משותף ואת צריכה לקחת בחשבון שאת לא יכולה לסכן רק את עצמך וכי המעשים שלך יכולים גם לסכן אותו.

זה נקרא לא לקחת אחריות והשמטה.

אני חייבת להבין יותר טוב, כי יש כאן האשמה חוזרת של ונוס כלפיך שאת שומטת אותו, אנחנו יושבות כאן ואין לנו מושג למה הוא מתכוון, לי אין מושג, אני זוכרת מפעם שהוא היה מתכוון.

אבל לפי מה שתיארת שבוע שעבר, את חווית גיהנום בחייך אז למה האשמה?״

אני: ״לדעתי יש יכולת לתקשר בצורה מינית גם אם היא לא מובילה לסקס, שהיא אינטימית ונעימה״

המטפלת: ״אינטימית גופנית?

זה נורא חשוב״

אני: ״ואני לא רואה את עצמי מבקשת את זה כמו שאני צריכה.

אני לא בהכרח צריכה את האורגזמה או העונג המיני אבל אני כן צריכה את החיבוקים״

המטפלת: ״את לא יודעת לזהות בתוכך.

פעם שהיית צריכה אהבה גופנית כזאת, היית הולכת למרחב מיני״

אני: ״נכון, ומנגד לכך מההורים שלי אף פעם לא קיבלתי את זה.

ואני יודעת בוודאות שאם אמא שלי תחבק אותי זה יהיה עבורי כמו שיפשוף עם נייר זכוכית, זה יהיה לי לא נעים.

אני אעדיף למנוע את הסיטואציה הלא נעימה הזאת על ידי חיוך שהיא תבין שאני שמחה לראות אותך אבל שלא תנסה לגעת בי״

המטפלת: ״זה מאד חמור, כי המגע שלהם היה אלים, כואב, לא נעים, לא רואה.

ואני מבינה כי אם היא הוציאה לך את היד מהמקום עדיף שהיא לא תיגע, כי המגע שלה הוא לא צפוי הוא מגע שהעוצמה שלו לא בהכרח מותאמת לך.״

אני: ״נכון, רק במיניות הצלחתי לחוות מגע שנעים לי, גם בבדס״מ ובכלל במיניות.

הרי הסקס זה לא רק שנוגעים בחזה או באברי המין, זה גם הליטוף של הראש, מגע בעור וביתר הגוף ובזה הצלחתי להרגיש את המגע שנעים לי.

הרי מאד לא נעים לי המגע מההורים שלי״

המטפלת: ״אבל האם זה חייב להיות מגע מיני בדס״מי?״

אני: ״המניפה שלי היא מאד רחבה בבדס״מ וזה חייב להיות משהו שם, כי כל סקס שאעשה הוא יהיה בדס״מי ברמה כזאת או אחרת״

המטפלת: ״אז נדייק את זה, שאת נהנת ממגע מיני מאד ייחודי.

חשוב שתביני שאת לקחת את המגע שקיבלת בבית הורייך, הוא היה מגע…״

אני: ״נוראי״

המטפלת: ״תרחיבי על כך״

אני: ״אם זה מאמא שלי, אז זה משהו לא צפוי, אני לא יודעת מה יהיה אם יהיה רך ונעים או חד ומהיר וזה לא נעים לי, כי אני אמורה להרגיש בית אני לא מרגישה ככה.

ומאבא שלי אני לא ממש זוכרת מגע.

ואני כן ראיתי איך הורים נוגעים בילדים שלהם באהבה, ראיתי איך ונוס חיבק, עטף וגם מגפגף את הבן שלו בקטע של צוחקים אבל אם המון אהבה ועד היום זה ככה.

ואני חושבת שאיזה לבן שלו לדעת שיש מגע בעולם הזה שהוא נעים וטוב ולא חייב להיות עם מין.״

המטפלת: ״זה שראית מגע בין אב לבן זה ממש בלט לך.

זה שראית מגע בין הורים לילדים שמשך את תשומת ליבך בצורה ברורה זה מראה לנו שזה לא המגע שאת נחשפת אליו בבית״

אני: ״אני זוכרת שונוס גם מקריא לבן שלו ספרים, זה לא היו רק ספרי ילדים אבל גם ספרי הרפתקאות וזה היה מדהים.״

המטפלת: ״ואת לא זוכרת גם את זה?״

אני: ״אני זוכרת שאמא הקריאה לי ספרים אבל כילדה קטנה, אני לא זוכרת שהיא המשיכה אחרי שאחותי נולדה, יכול להיות שהיו אבל אני לא זוכרת״

המטפלת: ״בגיל 5 זה עוד ממש ילדה.

והמגע שאת מדברת עליו, הוא לא צפוי, לא רואה אותך. כלומר המגע הוא משקף חוויה אנרגטית של אמא שלך הייתה בה, כעס, עצבים אלימות, אימפולסיבית״

אני: ״כן, גם אם היא הייתה כועסת אז ברור שהיא לא תיגע בי אחרי, שהיא לא תרצה לחבק אותי״

המטפלת: ״זה מוזר שאת לא יודעת להגיד איזה מגע קיבלת מאבא, עולה לך שאת חושבת על המגע ממני״

אני: ״לפעמים שאני חושבת על זה, וזה מחריד אבל אני חושבת שהוא לא יודע לתת תרגום למגע אוהב ולא מיני, ואני לא חושבת שהוא תקף אותי, אבל אולי תמיד היה שם משהו של הימנעות.״

המטפלת: ״בשביל לא לפגוע בך מינית הוא העדיף לא לגעת בכלל.

למה את חושבת שזה כיוון של תקיפה מינית?״

אני: ״אני באמת לא יודעת״

המטפלת: ״כמטפלת מינית שהמון פעמים שיש תחושה של תקיפה מינית שבפועל לא הייתה תקיפה מינית, אבל היה מגע או תפיסה מאד אלימה של קשר, שמאד לא רואה את הצד השני.

כלומר אני רואה אותך חושבת הרבה פעמים במובנים של תקיפה מינית לכיוון של אבא שלך ואת אומרת זה בווריאציות שונות.

אני חייבת להגיד שיש פער בין מה שאני מניחה שעברת לפי סוג המגע שאת אוהבת לתת ולקבל שהוא לא מגע הדדי.

ונוס היה כועס הרבה פעמים שאת לא רואה באיזה מצב הוא נמצא ונגעת בצורה לא מותאמת וזה היה עבורו קשה, או זה שלא ידעת לעשות אפטר קייר אחרי סקס.

וונוס יודע להגיד עבורו שהמגע שהוא קיבל היה כואב שלא ראה אותו ואנחנו יודעות להגיד שהוא עבר עם עצמו המון עבודה עצמית כדי לאפשר לעצמו לא להעביר לבן שלו את המגע שהוא קיבל והוא נותן לבן שלו מגע מותאם כי ראית שהיה לו נעים וטוב.

גם שהוא נותן לך מגע האם זה מותאם?״

אני: ״לפעמים יותר ולפעמים פחות.

שזה פחות מותאם זה לרוב יהיה אחרי נתק של מגע ואז יהיו כפכופים כאלה כדי להמיס את הקרח שזה בקטע של צחוק אבל לפעמים זה יכול לעצבן״

המטפלת: ״כי מה הכיפכופים האלו? כי מה עוד לא הפשרנו את הקרח?״

אני: ״מצד שני אני כן יודעת שלהפשיר את הקרח זה ככה קורה אצלנו״

המטפלת״ ״זה ככה קורה אצל ונוס, אני שואלת מה את היית רוצה כדי להפשיר את הקרח?״

אני: ״לא הייתי רוצה שיהיו קרח בכלל, אבל נגיד זוג רב, או נוצר ריחוק, או אחד מבני הזוג חולה ולא היה סקס שבועיים״

אני: ״אני חושבת שגם אם לא עושים סקס שבועיים כי אחד מבני הזוג חולה, עדין אפשר לעשות הרבה דברים אחרים, אם הוא חולה אני יכולה ללטף אותו, לתת מגע, דאגה ואכפתיות שיהיו נעימים וטובים בלי סקס.״

המטפלת: ״כלומר את לא מבינה למה צריך לנתק מגע בכלל. אבל למה אצלכם מתנתק המגע?״

אני: ״אני לא יודעת למה אצלנו, אני יודעת למה אצלי הוא לפעמים מתנתק. כי זה לא משהו שאני כל כך רגילה לעשות, אני לא רגילה לגעת ואני לא רגילה שנוגעים בה״

המטפלת: ״את רגילה לעשות סקס ומגע שהוא חלק משפת אהבה אינטימית ולא מינית זה משהו שהוא לא באוטומט שלך, אבל אם אני מבינה נכון את אוהבת וצריכה את זה.

כלומר לפני שפגשת את ונוס תרגמת את זה למגע מיני״

אני: ״כן לגמרי.

אבל יכול היה להיות מגע אינטימי לא מיני עם בני הזוג הקודמים שלי.

זה לא היה בתדירות גבוהה״

המטפלת: ״ואת יודעת להגיד שאת רוצה את זה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״ואת יודעת לזהות בתוכך מתי את רוצה את זה ומתי את רוצה תשוקה מינית?״

אני בנחרצות: ״אני לא יודעת לזהות את זה ברמה הזו, ברזולוציה הזאת״

המטפלת: ״את יודעת לזהות קרייביקג גופני״

אני: ״כן מאד״

המטפלת: ״אבל את לא יודעת האם הקרייבינג הוא לאינטימיות או למין?״

אני: ״אני חושבת שהקרייבינג למיניות שהוא קורה שאני גם מאד חרמנית״

המטפלת: ״החרמנות היא לא פרשנות שלך?״

אני: ״לא, כי אני מרגישה את זה ממש בגוף, בלי קשר לנשיקות והתכרבלויות בגוף״

המטפלת: ״את זה את יודעת לזהות זה ברור לך.

והרצון באינטימיות ללא סקס, זה לא ברור לך.

יש מצב ששבוע שעבר שונוס התכוון ששמטת אותו הוא התכוון לאינטימיות גופנית?״

אני: ״יש מצב״

המטפלת: ״מתאים לו להגיד את זה? כי פה בחיים הוא לא היה אומר את זה, אני תרגמתי את זה עכשיו״

אני: ״אני חושבת שהוא לא יודע לנתק את זה אצלו״

המטפלת: ״וגם בגלל שהוא נמשך אליך מאד

וזה יכול להיות שזה קשור לרמת טטסוטרון שהיות גבוהה אצל גברים מנשים. כי אצל גברים זה לרוב יהיה לפרשנות מינית״

אני: ״למרות שאני חושבת שיחסית רמת הטטוסטרון שלי היא די מוגברת״

המטפלת: ״וגם הפרשנות המינית שלך למגע מיני היא מידית יותר מאשר מגע אינטימי.

כלומר את בינך לבינך יודעת להגיד מתי את רוצה מגע מיני של סקס אבל לא יודעת להגיד מתי בא לך חיבוק, כירבול, נחמה גופנית.

שיש מצב שאח״כ תוביל למין וזה לא מפריע אבל כרגע את לא רוצה תיפקוד מיני״

אני: ״זה לרוב השלב הזה שאני מרגישה אותו אחרי סקס״

המטפלת: ״יש מצב שפעם בשביל השלב הזה היית עושה סקס.

שזה סוג של תנאי מקדים חובה כדי לקבל אח״ את המגע החם, מאין אמירה שאני אוהב את הגוף שלך״

אני: ״ואולי גם קצת אחרי המתח מיני נרגע״

המטפלת: ״את לא אמורה לספק שום צורך של עצמך ושל הבן זוג.

החרמנות סופקה אז אפשר אולי להיות גוף אל גוף, ולהנות מקרבה.

ואת חושבת שונוס התכוון לזה שבוע שעבר?״

אני: ״כן, הוא אפילו אמר שהוא רצה להתחבק להתנשק איתי ואני לקחת את זה לסקס שתפסת את הפטמות, והוא זרם כי הוא רצה גם את זה״

המטפלת: ״שאנחנו פרטנרים של אהבה אחד כלפי השניה, אנחנו לא יכולים לוותר על מגע גופני אינטימי לא מיני, יש למגע הזה חשיבות נפשית מאד גדולה, שאנחנו נפגשים למטרות סקס עם פרטנר פוטנציאלים אין שם צורך שסתם תלטף אותי, אתה לא דמות אהבה שלי, שם נפגשנו כי שנינו אובייקטים מיניים אחד כלפי השניה ובאנו לספק מטרה מסוימת שזה לא מה שקורה בזוגיות ארוכת טווח.

ששם חייב להיות שלב אינטימיות גופנית לא מינית. שמבחינה התפתחותית הוא שלב קדום יותר. זה השלב הזה של ונוס עם הבן שלו והשלב שהיה חסר לך בבית שגדלת בו.

אני תוהה על הפרשנות המינית שעשית. יש מצב שהבנת שככה מקבלים מגע.״

 

המטפלת שואלת על המיניות של ההורים שלי

האם תפסתי אותם עושים סקס

אני: ״כן פעם אחת״

המטפלת: ״והאם זה היה דרמתי?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: בת כמה היית?״

אני: ״אני חושבת ש 13״

המטפלת: ״לא ילדה קטנה, הם אמרו משהו או לא שמו לב?״

אני: ״הם אמרו תצאי מהחדר וזהו בערך.

וברחתי״

המטפלת: ״את לא זוכרת את זה כאירוע דרמתי״

אני: ״לא״

המטפלת: ״ושהיית קטנה יותר? מה את זוכרת על הבית של סבא וסבתא שגרתם שם?״

אני: ״כולנו ישנו בחדר אחד, למרות שהיה עוד חדר שהיה לרשותנו, שהיינו שם מגיל 2.5 עד גיל 5.

אני לא יודעת למה כולנו ישנו באותו החדר אבל לאחרונה אמא שלי אמרה לי שאני לא רציתי לישון בחדר לבד״

המטפלת: ״ואיפה ישנת שם?״

אני: ״הייתה לי מיטה ולהורים שלי מיטה נפתחת״

המטפלת: ״ואם אני מבינה נכון, הם גם נכנסו להריון בזמן הזה, בחדר הזה״

אני: ״כנראה״

המטפלת: ״לידך, בנוכחותך״

אני: ״כן יכול להיות״

המטפלת: ״הייתה יכולה להיות אופציה אחרת?״

אני: ״אולי בחדר אחר אבל כנראה שלא״

המטפלת: ״יש לי שאלה לגבי למה את צריכה אדם שלישי, כי את ממש צריכה אותו ואני לא יודעת מה את עושה עם זה לאחרונה, כי לא דיברת על זה איתי״

אני: ״אני יודעת, עשיתי כל מיני פעולות אבל לאחרונה זה נורא התערבל לי עם ההצפה של השבועות האחרונים״

המטפלת: ״אוקיי, אז עכשיו יש קצת עומס ואת הסיפור עם אבא ומה היה לפניכן?״

אני: ״יצאתי לדייט במטרה לעזור לעצמי להתגבר על החרדות החברתיות״

המטפלת: ״מוזר שלא דיברנו על זה קודם, איזה חרדות חברתיות יש לך?״

אני: ״לפעמים זה לצאת מאזור הנחות שלי ואולי אעדיף להימנע ממפגש חברתית.

אני לפעמים מרגישה שזה מצריך ממני השתדלות קצת אחרת ואם פעם הייתי עושה את זה בקלילות וטבעיות היום זה לא ככה בקלות, כי זה פחות בשגרה שלי.

המטפלת: ״למרות שזה תמיד עבר כאן שאת מחזיקה אינטראקציה חברתית וונוס פחות״

אני: ״למרות שלאחרונה אני לא מרגישה שאני על זה או יודעת בדיוק מה לעשות״

המטפלת: ״אני חושבת שמשהו במרחב שלך לא היה שמור מספיק, יש לך אמירה שאת לא זוכרת שאולי עברת פגיעה מינית ואת לוקחת את זה תמיד לכיוון של אבא, אבא שלו, חבר שלו.

אני לא אומרת שלא, אבל אין עדות ברורה לא בהתנהגות שלך ולא בזכרון שלך.

כן יש עדות לחוסר שמירה, אי הגנה גם במרחב האינטימי גופני.

כלומר שיכולת להכניס למרחב הגופני שלך כל מיני אנשים שהם לא בהכרח שומרים עליך, ולא בהכרח עם התכוונות טובה כלפיך, הבחור עשית איתו סקס לא מוגן האם הוא שואל אותך האם אפשר?״

אני: ״ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר זה ממש לא אחראי גם מצידו, הרי אתה לא באמת מכיר אותי ואתה יודע שאני נשואה״

המטפלת: ״מאד, זה משהו שאתה לא עושה, יש גבול מסוים וגם אם פותחים את המערכת הזוגית יש גבולות.

אצלכם נראה שונוס יותר שומר על הגבולות״

אני: ״אני לא יכולה להגיד את זה בוודאות, אבל אם תהיה לו הגדרת תפקיד ברורה הוא ימלא אתה לחלוטין״

המטפלת: ״מה שהמיניות שלך משדרת לי, זה שאת לא שמורה בכל מיני דברים שעשית לפני.

היה איזה קטע עם בחור שלא היה ברור אם את כן נפגשת או לא ומה עושים ומה לא, הייתה זליגה בין השורות, יש כאן אמירה ברורה שמשהו בגבולותיך לא נשמר שהיית קטנה, שהאמירה הזאת הרבה יותר ברורה לי מאשר פגיעה מינית.

גבולות שלא נשמרים זה עבור ילדה בת 3 שנשרפת בטוסיק מתנור, שאמא שלך מושכת אותך והיד יוצאת מהמקום.

וגבולות לא נשמרים שאת עד גיל 5 ישנה באותו החדר עם ההורים שלך שסביר להניח שעשו סקס בזמן הזה, מישהו חשב על זה שזה לא לעניין לעשות ככה סקס כי הבת שלהם נמצאת שם. אי אפשר לעשות ככה סקס כי זאת לא תינוקת זאת ילדה.

איך אפשר להתמסר לאווירה מינית שהילדה ככה נמצאת שם״

אני: ״זה נראה לי נורא ואיום״

המטפלת: ״זה נורא ואיום״

אני: ״שאני חושבת על זה לעומק אני נגעלת ממש.

ואני חושבת על עצמי כאישה מגיע לי שהמיניות שלי תקבל את הכבוד הראוי, ולא מגיע לי לעשות סקס בצורה כזאת נוראית. זה כמו סקס בשירותים במועדון״

המטפלת: ״בהתגנב, אי אפשר להתמסר, להנות מהקולות, מגע.

עושה לי רע לחשוב מה היה קורה אם היית מתעוררת וילדים מתעוררים מכל מיני סיבות.

וזה מרחב עם ילד ואיך הוא יכול להיות מרחב עם מין״

המטפלת: ״מתישהו עשיתם מין ליד הבן של ונוס?״

אני: ״מה פתאום!, מקסימום הוא ישן בחדר שינה ואנחנו אולי עשינו משהו בקטנה בסלון אבל זה לא היה סשנים״

המטפלת: ״זה חוויה של שמירה על גבולות, כח הסיפורים שהבאת לכאן לאחרונה עם אבא שלך, זה סיפור של גבולות, יש פער בין הסיפורים שאת מספרת לבין הסיפור האמיתי שלך עם גבולות.

הסיפור האמיתי שלך עם גבולות זה שלא שמרת על גבולות כל החיים שלך עד השנים האחרונות.

לשניכם יש סיפור שלא שמרו על הגבולות שלכם כילדים בכובד ראש ורצינות כתינוקות וכילדים.

תחשבי על זה שמעבר לסקס יש שיח בין בני זוג שילד לא אמור להיות שם״

 

לפני 4 שנים התחלתי לצלול

במסגרת הקורס לכוכב 2 ישנה הסמכה שצריך לעבור בספינות טרופות, לא נכנסים לתוכה אך צריך לצלול באתר בו ישנה ספינה כזו.

 

בצלילה הראשונה באותו היום לאחר התדריך נתבקשנו לעדכן את המדריכה כאשר אנחנו מגיעים ל 120 בר.

הגענו לאתר והיה מגניב לראות משהו שונה ואיך הוא משתלב בתוך המצולות ואת העושר של המקום בדגה.

תוך כמה דקות אני מסתכלת במד הלחץ וקולטת שאני על 50 בר, שזה אומר בעולם הצלילה שאין אוויר וחייבים לחזור לחוף או לסירה.

עדכנתי את המדריכה שהגיבה לא נכון התעצבנה והתגובות שלה היו מהירות ומלחיצות. לאחר כמה רגעים פעלנו כמו שצריך והגענו בבטחה אל החוף.

מאז היה לי קשה לחזור לצלול בסטיל, היו לי מחשבות מלחיצות שיגמר לי האוויר מהר ואמצא את עצמי שוב בסיטואציה דומה.

 

אך בכל זאת חזרתי שוב ושוב לאתר עד שהרגשתי שאני מתאהבת מחדש ומצליחה להנות מהצלילה בו.

אני חושבת שנדרשו לי יותר מ 10 צלילות שם כדי להרגיש יותר בנוח.

 

הים היה לא שקט באותם ימים, היו רוחות, גלים גבוהים וזרמים ואכן כמה ימים לאחר מכן התחילה סופה קשוחה ובין החזקות ביותר שהיו באילת בשנים האחרונות.

הצלילה הבאה הייתה קשה מבחינת התנאים הינו צריכים לבצע את התרגילים וזה היה ממש קשה עד בלתי אפשרי לעשות את זה, בטח בשלב הזה של הידע והניסיון שלנו כצוללים.

שיצאנו מהים המדריכה אומרת לונוס שיש לו אישה חזקה שלא מוותרת וזה היה מאד משמעותית עבורי.

 

אני שמחה שהחוויות האלו לא גרמו לי לוותר אתר הסטייל או על צלילה בפרט..

 

חוויות לא טובות בצלילה הן קשוחות להתמודדות אבל אני שמחה לדעת שיש בי את הכוחות להתמודד ולהתגבר עליהן ואת הבאדי הכי מושלם כדי לצאת לדרך.

 

📸 ונוס 💙❤️💜💛