אני מספרת שאבא שלי לא התקשר אליי ביומולדת ושאני לא זוכרת מה בדיוק היה בשנים הקודמות האם הם התקשרו או לא, כי זה לא שממש נהוג אצלנו לעשות חגיגות מאז שעזבנו את הבית.
המטפלת: ״האם לאחותך גם מתקשרים או לא״
אני: ״אני לא ממש יודעת, אבל היא גרה די קרוב אליהם אז תדירות המפגשים איתם יותר גבוהה״
המטפלת: ״אז ברור לך שהוא זכר ובחר לא לכתוב״
אני: ״כן״
המטפלת: ״זה נותן לנו הרבה תשובות לשאלות שיש לנו כאן״
אני: ״כן נכון, גם שדיברתי על זה עם ונוס אז הוא אמר שזה לגמרי האישיוז שלו, האגו שלו.
זה לא באמת קשור אליי״
המטפלת: ״ועדיין זה כואב, בנפש שלך הוא מופיע כדמות הורית?״
אני: ״אני לא יכולה להגיד כמה בנפש שלי הוא מופיע כדמות הורית, הרי הוא היה צריך להוכיח את עצמו כהורה בשביל כך. בשביל שהרגיש את זה ככה, זה עוד אפילו לא במקום שלהתייחס לזה. רק שארגיש את זה ההורות שלו כלפיי.
וונוס עשה לי יומולדת מקסים, עם מלא אהבה, אכפתיות, מתנות מיוחדות, טיולים, מסעדות וכו׳.״
אני מרחיבה על היומולדת ועל הטיול לאילת.
אני: ״חשבתי הרבה על הקשר שלי עם אבא שלי, על כך שאני לא זוכרת אותו נוכח עד גיל 12 בערך ואז כן כהורה טוב עד גיל 15 ומאז ועד היום בערך הוא היה ההורה שמנסה כל הזמן לשלוט.
בגלל שביל 12 הוא היה ההורה הטוב ואמא שלי ההורה המשוגע הייתי עם הרבה קונפליקטים עם עצמי, כי לא ידעתי מי בעדי ומי נגדי.
המטפלת: ״יש כאוס מוחלט, חוסר עקביות.
שאת מסתכלת אחורה פעם הוא לא קיים, פעם הוא טוב, פעם הוא רע.
יש באלגן שלם״
אני: ״כן, כי אמא שלי, היא תמיד הייתה ההורה המשוגע הזה ודווקא בשנים שעזבתי את הבית הקשר בנינו התחיל להסתדר״
המטפלת: ״כי מה קרה אז?״
אני: ״זה לא קרה מיד איך שעזבתי את הבית, זה לקח זמן. שהיא הייתה אומרת - ״אבל אין לך כסף ואת לא יכולה לעשות ככה וככה״ שהיא הייתה אומרת את זה, זה מיד היה מדליק את המצוקה אצלי ואז כדי להרגיש יותר טוב הייתי חייבת לבזבז כסף, זה היה מדליק בולמוס ביזבוז כספי.
המשפט הזה שווה לגיהוץ חסר תקנה בכרטיס אשראי.״
המטפלת: ״כי מה?״
אני: ״כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, שאין לי כסף כי היא לא תשלוט עליי״
המטפלת: ״במה המערכת יחסים שלך איתה היום יותר מסודרת? מה יותר טוב?״
אני: ״דבר ראשון אני מרגישה שהיא מעריכה אותי היום, שהיא יודעת שההחלטות שלי, המחשבות שלי הן בכיוון חיובי ונכון.
היא מאמינה בי וזה לא דברים שהרגשתי בבית כילדה״
המטפלת: ״לא ככה גדלת, להפך גדלת מושפלת״
אני: ״כן, ירדו לי על החיים בקטע נורא קשה, היא הייתה יורדת לנשמתי אם זה לעשות שיעורים, ולא לאכול את זה ואת זה.
אני זוכרת יותר פעמים שאמרו לי לא לאכול את זה ואת זה ואני לא זוכרת שאמרו לי מה כן אפשר לאכול. וזה היה בעיקר מאמא שלי, אני לא זוכרת את אבא שלי מתערב בזה״
המטפלת: ״את לא זוכרת אותו בתקופות האלו בכלל״
אני: ״לא.״
המטפלת: ״מבנה הגוף שלך הוא שונה מיתר המשפחה?״
אני: ״לא, לאבא שלי יש גם נטיית השמנה, אני כן הייתי יותר מלאה מאחותי.
אני לא יכולה להגיד שהייתי כילדה ממש שמנה, הייתי גבוהה מאד, הייתי הכי גבוהה כילדה עד לתיכון שאז זה התאזן עם עוד ילדים.
אבל כל המשפחה שלנו גבוהה, אז יכול להיות שהמשקל שלי היה גבוה ביחס לאורך שלי.
ויכול להיות שפעם רציתי להיות יותר נמוכה״
המטפלת: ״היו לך מחשבות על הגוף שלך כגוף חריג?״
אני: ״דווקא לא. הסביבה כן אמרה לי שיש לי גוף חריג.
אבל אני אהבתי את הגוף שלי.
הייתי הרבה מסתכלת במראה, הייתי מאפרת את עצמי, מסדרת לעצמי בגדים חמודים כאלה, תלבושות מיוחדת.
אני זוכרת שבערך מסוף היסודי הייתה ההתמודדות הזאת, שלפעמים היא הייתה לא פשוטה.
יכול להיות שעברתי כענקית אולי קצת מגושמת.
וזה לא רק היה בבית אלא גם בחוץ.״
המטפלת: ״אם כולם גבוהים למה את החריגה?״
אני: ״כי ביחס אליהם הייתי יותר מלאה, איתי היה סרט לקנות בגדים, כי זה לא קל ולא כיף״
המטפלת: ״לא כיף כי אמא לא אהבה את הגוף שלך״
אני: ״כן, למרות שהיום אני חושבת שצריך לעשות התאמות שונות בשביל לקנות בגדים אם זה לקנות באינטרנט ששם יש מבחר, ללמוד את הגוף מה עוד טוב יותר ומה פחות, להבין בגזרות, ללמוד סוגים של בדים כדי לדעת איך זה יהיה על הגוף.״
המטפלת: ״ולהגיע לקניית בגדים לא עם אמירה שמכסחת לך את הביטחון העצמי.
את זוכרת שהיית הולכת עם אמא שלך לקנות בגדים, ואת זוכרת את הסיטואציה מביכה?״
אני: ״זה לא היה דבר כיפי לעשות.
היום למשל אני לא הולכת עם אנשים לקנות בגדים, יכול להיות שאני אתלווה לונוס לקניה שלו של בגדים.
לעצמי אני מזמינה באינטרנט, או שראיתי משהו שממש מתאים לי ואז אקנה אותו.
אני לא אוהבת לעשות את זה עם מישהו כי זה יכול לשים אותי בסיטואציה שתלחיץ אותי לקנות משהו ואני מעדיפה לפנות לעצמי זמן לבד אם אני צריכה לקנות לעצמי משהו.
אני כן יודעת לבחור לעצמי דברים טובים, גזרות שמחמיאות לי״
המטפלת: ״נורא חשוב, באיזה גיל למדת את זה?״
אני: ״אני חושבת שברגע שנכנסתי למסיבות של הבדס״מ ויש דרס קוד וככה למדתי להכיר את הגוף שלי יותר טוב.
באזור גיל ה 20, אומנם הייתי לובשת מדים בצבא, אבל הבגדים מעבר לזה היו מתאימים לי, הייתי מתלבשת יפה ואהבתי את מה שלבשתי.
אבל חווית קניית הבגדים עם אמא שלי הייתה מאד לא נעימה.
גם כילדה סבלתי מפלטפוס ברגליים, כי כל עוד לא שמים מדרסים אז הורסים את הנעלים מאד מהר, תוך כמה חודשים״
המטפלת: ״מי ידע שיש לך פלטפוס?״
אני: ״בגיל 12 התלוננתי על כאבים בגב, הלכנו לרופא והוא מיד ראה את הבעיה״
המטפלת: ״אף אחד לא ראה את זה לפני? עד גיל 12?
הרופא אמר שברור שיש לך פלטפוס?״
אני: ״כן, אי אפשר לפספס את זה בשניה שרואים את הרגל שלי״
המטפלת: ״וזה לא משך את תשומת ליבם של ההורים שלך?״
אני: ״לא, לא משהו שזכור לי, אולי לא התלוננתי על כאבים עד אז.
אמא שלי הייתה מאד מתעצבנת שכל כמה חודשים צריך לקנות לי נעלים חדשות.
אני זוכרת שהיא אמרה שרק עכשיו היא סיימה לשלם על הנעלים וכבר צריך לקנות שוב״
המטפלת: ״ומה היא רוצה שתעשי עם המידע הזה?״
אני: ״לא יודעת.
אני לא זוכרת כמה זה הייתה שיחה איתי או שיחה עם אבא שלי, כדי שיעזור בהוצאות.
אבל אני זוכרת שהייתי שומעת את השיחות האלו״
המטפלת: ״ומבינה שאת גורמת רק סבל או מצוקה״
אני: ״כן. אלו היו חוויות קשות ולא נעימות.
גם הקטע עם הגוף, עם הדיאטות היה נוראי, כמות הפעמים ששלחו אותי לעשות דיאטה כלשהי הייתה משמעותית.
אני זוכרת שלפני כמה שנים ונוס עשה תוכנית עם דיאטנית ואני לא הייתי מסוגלת להתקרב לזה. עזרתי שלא הכנסתי דברים משמנים הביתה ואקנה מה מה שצריך. אבל הרגשתי ממש לא טוב שמתערבים לי בצלחת.״
המטפלת: ״ידעת לקשר את זה לעבר?״
אני: ״כן בוודאי.״
המטפלת: ״הרי אמרו לך לעשות דיאטות, התערבו לך באוכל ומה להכניס לגוף״
אני: ״כן ומצד שני הכניסו מקל בין הגלגלים בכך שלא היה אוכל מסודר בבית, לא היה אחזקה של הדברים.
אבא שלי כן היה מביא נישנושים הביתה וזה הכי נורא לילד, כי היו המון פיתויים שלא הייתי מצליחה לעמוד בפניהם בטח לא כילדה.״
המטפלת: ״הם רצו שלא תאכלי ג׳אנק ומצד שני לא דאגו לאכול.
האם הם היו אומרים לא תאכלי ממתקים תאכלי מרק, סיר קציצות״
אני: ״לא היו הדברים האלו״
המטפלת: ״אז איך הם רצו שלא תאכלי ממתקים?״
אני: ״הם רצו שאני אלך לסבתא שלי אחרי הלימודים.
בהתחלה הבית ספר היסודי היה קרוב וזה הסתדר אבל אחרי זה בחטיבה והתיכון זה כבר לא היה קרוב וגם אח״כ היה איזה ק״מ הליכה ברגל לבד וזה לא היה כיף.
המטפלת: ״זה לא קשור לחיים של ילד/ נער״
אני: ״כן, אז כבר העדפתי לא לאכול, להיות בבית לשמוע מוזיקה״
המטפלת: ״איזה טירוף, תחשבי מה היית צריכה לעשות, להתנתק מהגוף שלך כי מצד אחד יש לך תחושת רעב ומצד שני אין לך מה לאכול, יש לך שטויות בבית. זה בית עם הזנחה.
זה אנשים אינטליגנטים, מורה בבית ספר, אלו אנשים שאת לא מדמיינת שלא יהיה להם דבר בסיסי בהבנה של איך להחזיק בית״
אני: ״אני כן זוכרת שבאיזשהו שלב פעם בשבוע כן היינו הולכים לאכול המבורגר בחוץ.״
המטפלת: ״את מבינה שהעבירו לך ביקורת על הגוף שלך, שמו אותך בדיאטה ולא אפשרו לך לעמוד בזה.
כמו שאת אומרת על אבא שלך, שהוא יורד עליך שאת מבזבזת כסף, לא מנהלת טוב את חשבון הבנק שלי, מצד שני אף אחד לא מסביר לך איך ומה לעשות.
זה אותו המשפט שאמא שלך אומרת לך לא לאכול ג׳אנק אבל היא לא דואגת לאוכל חוץ מג׳אנק כי יש ממתקים ויש חטיפים, אז מה נאכל?!
יש כאן משהו ששמים עליך, איזה סוג של האשמה, ביקורת, השפלה קשה.
אז את שואלת מה במקום? תציעו דרך אחרת, גם יורדת עליך, גם אלימה כלפיי, יש חוסר עקביות״
אני: ״וחדירה לפרטיות״
המטפלת: ״כמו מה?״
אני: ״שהיו נכנסים אליי לחדר, שהיא העיפה לי את הדברים כמה פעמים.
גם באיזשהו גיל צריך להפסיק להיכנס לילד לחדר, לדפוק ולחכות שהוא יגיב״
המטפלת: ״יש לך חוויה של חדירה לפרטיות?״
אני: ״כן בטח, הרבה פעמים הדלת שלי הייתה דלת הזזה ואני זוכרת שעד שממש התעקשתי איתם שלא יכנסו לחדר, שיפסקו להיכנס לחדר שיחכו עד שאפתח את הדלת.
אני לא זוכרת את כל החוויות של החדירה לפרטיות שלי, אבל אצל אחותי הייתה חוויה נוראית שקראו את היומן שלה ואז כל הסיפור עם המשטרה. ובגלל זה אני חושבת שגם לי עשו משהו דומה רק בלי הדרמה של המשטרה וכו׳.״
המטפלת: ״לא סתם שאלתי לגבי החוויה של החדירה לפרטיות, כי חוויה היא המון פעמים זאת שקובעת ולא בהכרח אירועים נקודתיים בפועל.
אם את יודעת שלאחותך חיטטו ביומן ואת זוכרת שממש התעקשת איתם על העניין עם הדלת.
את דרשת מהם שמירה על גבולות, של שמירה על הפרטיות שלך.
התעקשת בטח רבת איתם וצעקת.
אם זה היה אישיו בחיי הנפש שלך, אני מאמינה שזה היה עוד לפני בצורה מאד ברורה עוד לפני.״
אני: ״רק שאז אולי לא יכולתי לבוא ולהגיד את זה בצורה ברורה״
המטפלת: ״וגם אין לך רישום של אירוע.
כי ההתנהגות המינית והגופנית שלך והאירועים מפעם מראים חוסר שמירה על גבולות.
את לא נשמרת, את לא מוודאה שאת עושה סקס במסגרת שמורה.
את ציינת שפעם אחד הבחורים שלך אמר לך שהוא ישמור עליך״
אני: ״כן וזה מה שאיפשר לי להתקדם בקשר איתו״
המטפלת: ״הרי מה זה לשמור, לשמור זה שיש גבולות, יש מה כן ומה לא.
יש משהו בשמירה שמאפשר לנו להתמסר. אם אנחנו לא שמורים לא נוכל להתמסר. נוכל להתמסר רק שיש לנו מרחב בטוח.
אם את מדברת על חדירה לפרטיות זה מרחב מאד לא שמור״
אני: ״זה היה מאד לא נעים, אני זוכרת שהם פתאום היו פותחים את הדלת ואני מתלבשת או משהו.״
אנחנו מדברות על פנטזיות
אני: ״שאני חושבת על הפנטזיות שלי, שחלקן מורכבות ולא הדבר הסטנדרטי לעשות סקס קצת קינקי ונוס ואני לבד, זה משהו שהוא יותר גדול ומורכב ויש בו אלמנט של סיכון הקשר שאני מוכנה לקחת את המחיר בידיעה שאני יודעת מה אני עושה, ואני יודעת מה אני עושה.
אדאג לשים את הגבולות הנכונים מה שלא ידעתי לעשות פעם ואני רואה איך אני יכולה להתחיל.
ומצד שני אני רואה איך אני עם המון חששות, פחדים ושומעת את הקול של אבא שלי שמבקר את ההתנהגות שלי.
ואני אומרת לעצמי שהקולות האלו הם לא באמת, והם לא קיימים במיניות שלי ואם אני רוצה להגשים משהו אז זאת הדרך״
המטפלת: ״לא לתת לקולות שלו להגדיר אותך״
אני: ״כן, כי אז אני נכנעת ואז אני הופכת לבנאדם שלא מגשים את היעוד שלו, את החלומות שלו, את השאיפות שלו.
לפני כמה טיפול אמרת משהו על הערך העצמי שלי שהדברים שאבא שלי היה אומר היו נופלים על ערך עצמי נמוך ועשיתי לעצמי סדר בכל ההצלחות שלי בחיי, שבגיל 20 עזבתי את הבית ולא חזרתי לשם מאז, שלא מצאתי עבודה אז כן עשיתי כל מיני דברים שקידמו אותי והגעתי לתיירות שלא ידעתי כלום בזמנו ולמדתי המון דברים על הדרך, שעבדתי במרפאה שזה תחום שלא הכרתי והייתי די טובה בו״
המטפלת: ״אני חושבת על הכישורים האישיותיים שיש לך זה חתיכת דבר״
אני: ״אני יודעת שאני אוכל להצליח בכל דבר שאחליט לעשות״
המטפלת: ״שאמרתי לפני כמה מפגשים על ערך עצמי, לפני זה לא חשבת שיש לך ערך עצמי שהוא לא מווסת הכוונה שלא מותאם למה שאת באמת״
אני: ״יש לי מקומות של חוסר ביטחון שמיד פעם צצים״
המטפלת: ״אני חושבת שמול ונוס זה עולה, שהייתם כאן הרבה פעמים ראיתי שמה שמביא אותך להתנהלות הזאת זה ערך עצמי.״
אני: ״שנכנסתי לבדס״מ לפני 20 שנה, כן היו לי חוויות הצלחה מטורפות״
כל מיני חוויות מאד מורכבות.
נזכרתי בפנטזיה שהוגשמה בזמנו, שהייתה לנו חברה שהיה בינה ולבין ונוס מתח מיני. ופעם בעקבות איזה מסיבה שעשינו בבית היא שכחה משהו אצלנו ואמרתי לה שתבוא למחרת לקחת את זה שאני לא נמצאת בבית ותפתי את ונוס וכך היה בסוף נוצר איזה מפגש מיני של 4 אנשים שהיה מאד מגניב וכיפי.
זה הסעיר אותי ומבחינתי היה הג׳וס הזה של המיניות״
המטפלת: ״מה גרם לך לעוררות המינית הגדולה?״
אני: ״הדברים האלו שקצת אסור, זה מורכב קצת הולכת את ונוס שולל טיפה בקטע חיובי לא בקטע שפגע בו״
המטפלת: ״כלומר את ניהלת את הסיפור הזה״
אני: אני הייתי הבימאית של זה.
אם לא הייתי בונה את זה ככה זה לא היה עובד.״
המטפלת: ״שהגעת כבר ראית אתם בהתחלה של משהו״
אני: ״בערך, עוד לא היה כלום באותו הרגע אבל ידעתי שיש את התחושה הזאת״
המטפלת: ״מה הפנטזיה שהוגשמה?״
אני: ״היה מתח מיני בינו לבינה וכן רציתי שיהיה משהו״
המטפלת: ״זה הדליק אותך שיהיה משהו בניו לבינה, כי בעבר ונוס סיפר על כל מיני סיטואציות שהיו עם המון קנאה״
אני: ״כן אני יודעת, אז זה היה ממקום אחר.
היו לנו כל מיני סיטואציות של קנאה קשה אחת כלפי השניה.
שפעם ונוס בא אליי עם מתנות ואמר לי שהוא חשב על זה והחליט שהוא רוצה שנחזור ואני כבר הייתי עם מישהו אחר.
בדיעבד אני חושבת על זה שלא הצלחתי לשים גבול ברור ולהגיד לונוס שאני לא בעניין.
והוא נכנס לסערת רגשות״
המטפלת: ״מה היה הרסני שם?״
אני: ״זה שלא הצלחתי לשים גבול וסערת הרגשות שגרמתי לו שהיא הייתה קשה מאד״
המטפלת: ״למה נזכרת בפנטזיה הזאת?״
אני: ״כי אלו היו חלק מסיפורי ההצלחה שלי בתחילת דרכי בבדס״מ
שהצלחתי להגשים לעצמי ולפרטנר שלי פנטזיות מדליקות, המיניות שלי הייתה בעוררות גבוהה וככה בקלות הייתי חושבת על פנטזיות. והצלחתי להגשים הרבה דברים
ובשנים האחרונות אין לי הרבה סיפורי הצלחה, אם הצלחנו לעשות סקס טוב ואח״כ נשמר רצף מיני אז משם מתחילה ההצלחה להיבנות. אבל כרגע זה שתי/ שלוש לבנים״
המטפלת: ״ויש סיכוי שזה פתאום יפול.
פעם בבדס״מ היו סיפורי הצלחה גדולים, דרמטית כאלה.
יש לך עוד סיפורים כאלו?״
אני: ״היו הרבה סשנים בנינו, היה רצף שכמעט כל סופ״ש יש משהו
אני זוכרת שמישהו היה מתחיל איתי והייתי מביאה אותו הביתה לסשן משלוש והיה מאד מוצלח״
המטפלת: ״הצלחה זה מרגש?״
אני: ״כן, ההגשמה הטובה של הפנטזיה״
המטפלת: ״שאת מגשימה פנטזיה והיא יוצאת מוצלחת״
אני: ״היו פעמים שהגשמתי פנטזיות והן לא היו מוצלחות, זה קורה״
המטפלת: ״אם אני שומעת אותך, חוויות הצלחה קשורות למיניות?״
אני: ״לא רק״
המטפלת: ״תני לי עוד חוויות הצלחה חוץ מהעבודה בתיירות והמרפאה״
אני: ״כל הדברים שלמדתי שהתמדתי בזה שהאנגלית שלי לא הייתי ברמה שרציתי והלכתי למורה פרטית ולמדתי איתה המון, שלדעתי היא הייתה המורה הכי טובה שהייתה לי בחיים״
המטפלת: ״איך התחלת לדבר על זה?״
אני: ״זה בקשר של הצלחות״
המטפלת: ״כי דברת על זה שאת רוצה להביא אנשים למיניות שלך, שזה מורכב״
אני: ״כן כי בשנים האחרונות שהבאתי אדם נוסף היו פעמים שזה היה בסדר והיו פעמים שזה היה ממש לא בסדר.
והחוויות הלא טובות האלו ישבו ואולי עדיין יושבות על המקומות האלו שאבא שלי נותן לי בראש שזה לא בסדר וכך וכך.
הנפש שלי מכירה את זה משם, זה מהמקום שאני לא בסדר וצריכה לפצות ואכולת רגשי אשמה״
המטפלת: ״למה רגשי אשמה?״
אני: ״אני לא מרגישה אשמה, אבל שאז הדברים האלו נפלו הייתי אכולת רגשי אשמה בטירוף״
המטפלת: ״כי ונוס האשים אותך? ואם הוא לא היה מאשים את לא היית מבינה את זה שעשית דברים לא טובים? כלומר שונוס הוא זה העיר את ענייך כמו שפעם של הסקס הלא מוגן ושהוא צריך ללקק אח״כ״
אני: ״כן או הפעם שנרדמתי אחרי שלקחתי מלא סמים״
המטפלת: ״אז היית אכולת אשמה שהוא הביא את הדברים האלו ואיפה אבא שלך משתלב שם?״
אני: ״בהאשמות״
המטפלת: ״שונוס אמר את ככה וככה, את באותו הרגע היית שומעת את הדברים של אבא שלך״
אני: ״היום אני יודעת להגיד שזה הדברים שאבא שלי אמר, שזה הקול שלו.
ואז שונוס אמר את הדברים האלו לא ידעתי להגיד -״מאמי סליחה אתה צודק אני יודעת שככה וככה קרה, זה לא עושה אותי אדם רע, אני לא רוצה לסכן אותך או אותנו״
המטפלת: ״שונוס היה יושב כאן ומתאר שהוא ישב בצד התענה ובסוף במקום לאסוף אותו נרדמת, במקום לאסוף, לחבק, לנשק להרים אותו, היא הרגיש הכי נטוש עטוף בישראל היום…
ואת היית יושבת כאן והיית מתנתקת״
אני: ״כן כי אני זוכרת את זה מאבא שלי שצועק עליי על הכרטיס אשראי, טלפון, דוחות.״
המטפלת: ״והקול הזה היה כל כך רע לך אז והיה מפיל אותך לקשרים״
אני: ״כן כי היו כועסים עליי ולא נותנים לי פיתרונות, ולא הייתי מבינה מה קרה או לא היו עוזרים, נגיד עשיתי משהו לא בסדר אבל בואי תראי מה אפשר לעשות אחרת״
המטפלת: ״ולא נותנים לך שום סדר, יש אי סדר עצום ברוב חייך עד שפגשת את ונוס״
אני: ״גם שפגשתי את ונוס לא היה סדר בהתחלה, רק בשנים האחרונות מאז שחזרנו״
המטפלת: ״עשיתם את האקט של החתונה כדי להכניס את עצמכם למסגרת״
אני: ״אותי לפחות כי ונוס היה הרבה יותר מגובש ממני״
המטפלת: ״ונוס הרבה פעמים היה אומר, שאם את שולטת תתנהגי כמו שולטת, תנהלי את זה נכון, תדעי מה את עושה או שהוא השולט ואז הוא שם מטרה ואח״כ אוסף.
ולא מפיל אותה ואומר לה להתמודד לבד.
ומה הסיפור של שתי האמירות האלו, לא משנה באיזה תפקיד הוא יש סדר מסוים שזה צריך להעשות אם הוא מתמסר, אז יש שם מישהו שאני רוצה לתת לה ובסוף היא לוקחת אותי ואוספת אותי.
ואם הוא השולט אז הוא פועל לפי הסאטינג של מה שצריך.
אם הוא מטופל אז הוא צריך להגיע בזמן, צריך לשלם אם מבטלים אז לעשות את זה מראש.
בעבודה אותו הדבר.
כי אצל ונוס יש סדר מאד ברור״
אני: ״כן פעם שאלתי אותו והוא אמר שאצלו הייתה דיקטטורה בבית אבל היה סדר.״
המטפלת: ״שאני מנסה לעקוב אחרי קו המחשבה שלך ואני שומעת שהנפש שלך מקפיצה כל הזמן אי סדר, אי סדר עד שהגיע הבדס״מ.
ואז נהיה לך סדר וההצלחות נהיו במקום שיש בו סדר״
אני: ״כן גם בצבא״
המטפלת: ״בול
בבדס״מ יש משהו ברור שזה שיש סדר לדברים, יש חוקים יש גבולות״
אני: ״יש את המהלכים, התחלה, אמצע וסוף״
המטפלת: ״יש סדר ומי שלא יעמוד בסדר הזה יפלט החוצה.
למשמעות של הסדר יש חשיבות מאד גדולה.
שאת אומרת שאת רוצה לרדת לו, א ומין אנאלי כי זה לא נכנס לסטניג של שולטת
מה שאני חושבת שקרה לך שהאי סדר, הכאוס ההזנחה הגדולה שהייתה בבית שלך
בתחילת הפגישה אמרת שאבא שלך לא התקשר להגיד מזל טוב, אבל הוא משמעותי לך בנפש, אבל הוא אף פעם לא היה באמת דמות הורית, אבל הוא כן היה אבא טוב כי בגיל 12 הוא היה שם, אבל בגיל 15 הוא הפך להיות אבא נוראי ומשפיל, ובגיל 0-12 אני בכלל לא זוכרת אותו.
ואמא שלך היא הלא יציבה אבל עכשיו היא כן טובה כלפיך ומעריכה אותך, אבל אני עדין מבשלת לה בבית והיא לא דואגת לי.
כאן יש כאוס, באלגן אין סדר, יד ימין לא מבינה מה יד שמאל עושה
ואת חיפשת מקום שבו יהיו סדר, הרי בצבא פרחת, כי את בנאדם מאד מוכשר, את חכמה, את יודעת ללמוד דברים, את נעימה, את קולטת מהר אנחנו יודעים עליך כל כך הרבה דברים טובים.
איך הפכת להיות בסדר שהסביבה ביקשה סדר
לך הבדס״מ מתיישב במקום של סדר וחוקים של אחזקה ושמירה ולכן ונוס היה משתגע שאין רצף, שאני יודע מה יהיה מחר.
אני מבקשת שתהיי מיינדי לעצמך ולחשקים שלך ותקחי על זה בעלות גם אם זה לא מתיישב על נרטיב מסוים.
כמו שבא חיבוק, נשיקה אז גם לרדת לו.
אני: ״ולבנות את זה בנרטיב בדס״מ?״
המטפלת: ״אם את יכולה אז כן.
ה״בא לי״ זה אני עכשיו מחליטה על עצמי״