החיים על סף תהום

הגעתי טעונה לפגישה וישר התחלתי, אולי אני אגיד את המילים של ונוס, אבל אני שנתיים בטיפול מיני זוגי ועוד חצי שנה בטיפול מיני פרטני, ונוס ואני השקענו המון ואין תוצאות, המצב יותר גרוע ממה שהתחלנו משמעותית, כאשר ראית את הפרקים של ״בואו לאכול איתי״ ראית שם זוג מתפקד, היה סקס, הייתה זוגיות אולי היה מקום לשיפור, היום אנחנו לא מצליחים לשכב, שיחזור הטראומות המציאות שנמצאת כאן לפנינו, כואבת ונוראית.

אני נהגת שנוסעת על 200 קמ״ש עם עיניים מכוסות ודוהרת לתוך קיר ולידי נמצא ונוס שגם אותו אני לוקחת לתאונה שאני עושה פעם אחר פעם.

גם לונוס יש את החלק שלו, אבל עכשיו אני זאת שעוצרת את הרכב ולא נותנת לאף אחד להיכנס כי אני מבינה שאני מדרדרת את עצמי ואת ונוס איתי בגלל השחזור של הטראומות שלי.

שונוס עושה איתי סקס הוא עושה סקס עם הילדה שהפילה את העגלה עם אחותה בתוכה, הילדה שהוציאו לה את היד מהמקום באימפולסיביות. אני לא יכולה לעשות ככה סקס. 

ואני לא יכולה להגיד טוב אני אתנתק מהילדה הזאת והשאיר את זה בצד, כי זה מגיע אליי בדרך אחרת וזה כל הזמן חיי, קיים ובועט ואני חייבת לתת לזה ביטוי, הכלה והתמודדות כדי שהזוגיות שלי והמיניות שלי עם ונוס שהוא אהוב ליבי והגבר הכי חשוב לי בעולם.

הוא הבנאדם הזה אני אלחם בכל דרך אפשרית כדי שהוא יהיה מאושר, יהיה מסופק, יקבל את העונג שלו איתי ואני לא מצליחה לעשות את זה אחרי שנתיים וחצי של טיפול ועשרות שעות של השקעה בתהליך, אני חייבת תוצאות.

 

המטפלת: ״לעשות סקס אחר עם ונוס?״

אני: ״לעשות סקס בצורה מענגת לשנינו״

 

המטפלת: ״את חושבת שכל מה שאת אומרת היום בצורה מאד מרגשת וברורה לך, נגישה לך רגשית ונפשית, שאת כתבת שהאישה שונוס עושה איתה סקס זאת אותה ילדה שדחפה את העגלה עם אחותה, את חושבת שלפני שלוש שנים היית יכולה להגיד אותו? גם לא לפני שנה?״

אני: ״כנראה שלא״

המטפלת: ״את וונוס צריכים להבין כי ונוס למרות כל הטיפולים שעבר והבשלות שלו הוא לא לגמרי מבין מה זה טיפול. בשביל שאת תשבי כאן היום ותגידי את המשפט לגבי הילדה, אני אמרתי וואו סוף סוף.

כשאת היום אומרת בצורה כל כך מחוברת והיום אני יודעת שיש הרבה יותר אפשריות שתוכלי לטפל באותה אישה שעושה סקס עם ונוס אחרי שחיברת אותה לילדה שהפילה את אחותה, את צריכה להבין שהחיבור הזה לא היה קורה לך לפני הטיפול.

אני לא מסכימה עם ונוס שאין תוצאות, זה לא נכון. אני מסכימה שיש החמרה אבל היא קריטית לשם בניה של מערכת יחסית טובה יותר.

בפרקים של בואו לאכול איתי, לא פניתם לטיפול נראתם מעולה, הוא לא היה בדיכאון ואת היית מחוברת לעצמך שאמרת -״צריך לעדכן על חריפות כזאת״ זה לא היה משפט שלך הגעת לכאן.

כאשר הגעתם לטיפול המצב שלכם היה רע, כשהגעתם לטיפול היה יושב כאן זוג שהאישה לא מדברת כל כך, או מדברת ולא מבינה מה לא בסדר במה שהיא אומרת. ונוס היה מזועזע מכל מיני דברים שאת לא מבינה.

ישבו כאן שני אנשים שאת היית בתפקיד הילדה, שלא יודעת לשמור על עוף בחוץ או סלמון שהופשר, אוכל את הסוף של הקינואה ולא דואגת להכין חדשה או שיהיה לונוס משהו אחר במקום, לא עושה ביטוח לנסיעה לחו״ל, או כל מיני דוגמאות שהוא היה מביא כאן פעם אחר פעם.

אז אי אפשר להגיד שאין תוצאות.

יושבת כאן אישה שיודעת להחזיק את הבית שאין קשר בין האישה שהייתה לפני לזאת שיושבת כאן עכשיו, יושבת כאן מישהי שיודעת לדאוג שתהיה לו כוס מים, שמה בקבוק ליד המיטה לפני שהוא נרדם, זאת שנוכחת איתו במצב הקשה שהוא עובר עכשיו המפחידה והנוראית הזאת.

מור דאז בתחילת הטיפול לא הייתה יודעת לעבור את מה שאת עוברת עכשיו, את עכשיו בנוכחות מלאה.

אני לא מסכימה שאין תוצאות לטיפול, לא כי זה טיפול שאני עושה, לא בגלל זה.

אני לוקחת אחראיות על המון כשלים, ועל המון דברים, ואנחנו נשב כאן ואני אתנצל על כל כשל שעשיתי ואמרתי ואבקש שתלמדו אותי ואחזור בי ואגיד בכל מקום אפשרי שכשלתי בנקודה הזאת.

אני לא מסכימה שאין תוצאות מה כן יש?

יש תוצאות לא בתחום המיניות ולמה כי מה אמרנו בתחילת הטיפול, המרחב הכי אינטימי בבגרות מתבטא במיניות.

יש לנו פצעים, טראומות מאד קשות במרחב הראשוני של החיים שלנו, לשניכם יש פגיעות מאד קשות מרחב הראשוני של החיים, אז הייתם תלויים בהורים שלכם, כמו שתינוק שוכב על שידה ושהוא ערום ושוכב לפני ההורה וכל מה שההורה יעשה הוא יקבל, הוא במצב הכי פגיע וכל מה שהוא יכול לעשות זה לבכות ואם אין שם הורה קשוב מספיק שירצה לשמוע את הבכי וישאל את עצמו מה הוא עושה לא בסדר, יקח את עצמו לטיפול, הדרכת הורים כל מיני דברים הוא ימשיך לפגוע בתינוק אם הוא לא יבין מה הוא עושה.

היו לכם הורים מאד פוגעניים שלא לקחו אחריות על הטראומות שלהם וההורות של עצמם והם פגעו לכם במרחב הכי ראשוני, אינטימי ותלוי שהייתם בו כאשר הייתם תינוקות וילדים קטנים.

לכן מצאתם את הפתרון לדבר הזה בבדס״מ, הוא כנשלט ואת כשולטת.

 

אני: ״אבל את חייבת להבין שכמו שהצורך שלי הוא להכאיב, לא לתת לו לגמור, להתעלל בו, לייסר אותו ולגרום לו לקנא בטירוף, לחרפן אותו, הצורך שלו זה תני לי עוד״

המטפלת: ״ומה הוא היה אומר כאן? אני רוצה להתמסר אליה במלא אבל היא לא מחזיקה, היא עוטפת בישראל היום וזורקת בפח זבל.

צריך להבין שזה לא נכון שהטיפול לא עזר, יש כאן אישה אחרת שיושבת כאן.

אני מסכימה שונוס לא עבר טיפול כמו שאת עברת״

אני: ״נכון, אבל לא באנו מאוזנים״

המטפלת: ״ונוס לא מוכן להסתכל על חלקים שהוא תורם, אני מתווכחת איתו על זה והוא לא מסכים. אין בעיה אני מקבלת אותו ואומרת בוא תלמד אותי והוא לא מוכן.

אבל מה שקורה ההחמרה שאתם מתארים שאתם לא מסוגלים לשכב, זאת החמרה ידועה בטיפול מיני, כי כמו ששכבתם עד עכשיו זה לא טוב״

אני: ״בפעם האחרונה שעשינו סקס זה היה ביום שני שלדעתי כן היה לי נעים וטוב ולדעתי גם לונוס אבל אני לא לגמרי זוכרת כי עברו הרבה דברים מאז ואחרי זה עוד פעם ביום שלישי, שהיא הייתה פעם לא טובה, ונוס היה עם עיניים עצומות ואני שמתי לב לזה וזה היה סקס לא טוב, אני לא זוכרת מתי ונוס עשה איתי סקס בעיניים עצומות אי פעם בכל ה 20 שנה שאנחנו מכירים. הוא שכב שם ורק רצה שזה יגמר.״

המטפלת: ״את זוכרת שאמרתי שאתם צריכים רגע לעשות הפסקה״

אני: ״אני אגיד לך מה הבעיה כאן, מצד אחד לי הייתה חרדה לשמור על הרצף, לדאוג שלא יעברו יותר מידי ימים ללא סקס, זה הכניס אותי לחרדות ושאני הייתי בחרדות פעלתי לפי האוטומט שלי שהוא דפוק, פוגעני, הורס אותו ושובר אותו״

המטפלת: ״עכשיו את יכולה ללמוד ולהגיד את זה, כמה פעמים לימדנו אותך לעשות סקס עם ונוס? חודשים דיברנו כאן על איך את עושה איתו סקס, הוא כתב שלושה עמודים ולך לא היה חיבור לילדה הזאת, אולי עשינו טעות שלא התעכבנו על זה יותר״

אני: ״אז בואי נעשה את זה עכשיו״

המטפלת: ״עכשיו את מכירה את הילדה הזאת שהפילה את העגלה.

בואי נבין מה עבר עליה אז, מה קרה לה ומה את חושבת שהיה צריך לקראת אז, את זוכרת מה היה שם״

אני: ״יצאנו מהבית של דודה שלי״

המטפלת: ״מה היה בבית של הדודה?״

אני: ״לא זוכרת בדיוק״

המטפלת: ״כולם היו סביב אחותך? קינאת?״

אני: ״לא נראה לי, גם לא היו הרבה אנשים, אני, אמא שלי, אחותי, דודה שלי ובן דוד שלי.

הם גרו ליד ההורים שלי והלכנו לביקור.

אני זוכרת שבאנו ללכת ויש שביל שהוא יציאה מהבית למדרכה, עברנו שם וכבר הגענו לרחוב שהוא היה רחוב שקט בלי הרבה תנועה ובכלל זה היינו על הכביש ולקחתי את העגלה והתחלתי לסחוב אותה״

המטפלת: ״למה? את זוכרת באיזה סטייט אוף מיינד היית? האם זאת הייתה הזדמנות לבטא את הזעם שהיה בך או שקרה משהו בבית של הדודה? אני מנסה להבין האם זאת הייתה סתם סיטואציה שהזדמנה לך להוציא זעם על מישהו שתלוי, מישהו שהוא הכי פגיע״

אני: ״אני זוכרת שחשבתי מה יקרה״

המטפלת: ״מתי חשבת על זה?״

אני: ״לפני שהחלטתי לקחת את העגלה״

המטפלת: ״מה יקרה אם?״

אני: ״מה יקרה אם העגלה תיפול״

המטפלת: ״ולמה המחשבה הזאת עברה?״

אני: ״אני זוכרת שהייתה ילדה בשכונה שאמרו שהיא נפלה מהעגלה והיא לא גדלה, משהו בגדילה שלה נפגע״

המטפלת: ״אז הייתה לא תשובה של מה יקרה אם היא תיפול, היא לא תתפתח, היא לא תגדל תהיה נכה או בעלת מום. זה זעם ואת רוצה להטיל מום.

הסדיזים הוא לפגוע מאד מאד, בבדס״מ שלך את לא מטילה מומים.

אני: ״פיזית לא, אבל בלב ובנפש זה נראה שכן״

המטפלת: ״אבל את רוצה לעשות את זה״

אני: ״אבל מה שקורה זה לא בצורה מבוקרת״

המטפלת: ״תתארי לי איך זה צריך להיות מבוקר, בתפיסה שלך הסדיסטית בדס״מית שלך איך זה צריך להיות מבוקר, תעשי לי סאנה שהיא טובה״

אני: ״אני נפגשת עם דן או מי שזה לא יהיה, אני אומרת מה אני רוצה לעשות, מקבלת את הסכמתו, נותנת לו מילת ביטחון״

המטפלת: ״את רוצה לתת מילת ביטחון? זה באמת מה שאת רוצה? או שאת מתארת מהספר? לעולם לא הייתה לך מילת ביטחון״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״את אף פעם לא ביקשת מילת ביטחון״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אז למה את מתארת את זה״

אני: ״אבל מה רצית שאתאר?״

המטפלת: ״את מה שעונה לך על הצרכים הרגישים מיניים שלך, אבל נגמר טוב״

אני: ״אז שכן תהיה מילת ביטחון אם אני רוצה שזה יגמר טוב״

המטפלת: ״כן?, את חושבת שיש דרך למצוא את המקום הזה?

כי את כאילו רוצה להיות ללא מילת ביטחון, זה למה אף פעם לא היית עם מילת ביטחון, כי מבחינתך כשולטת את יודעת שככה זה אמור להיות, זה הנוהל, מה הסברת לעצמך תמיד?״

אני: ״לא הסברתי״

המטפלת: ״מישהו שאל אותך אנשים שנכנסו איתך למערכת יחסים בדס״מית?״

אני: ״לא אף אחד לא שאל משהו על זה״

המטפלת: ״ברחת את אלו שלא מבקשים, ונוס דיבר איתך על זה מתישהו?״

אני: ״לא, מה שכן ונוס היה נותן לי מילת ביטחון שהוא היה שולט בי״

המטפלת: ״אבל זה בתור שולט אבל לא בתור נשלט״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״שאת נכנסת לסיטואציה בגדול שהיא לגמרי בשליטתך, לא מתעוררת בך שום תהיה או מחשבה על כך שצריך להגן על מי שמולך״

אני: ״לא תמיד״

המטפלת: ״כלומר מה שיקרה יקרה, אין ביטחון, את צריכה את זה לעוררות מינית אם הייתה מילת ביטחון זה היה מוריד לך?״

אני: ״אני לא יודעת להגיד לך״

המטפלת: ״את זוכרת שדיברנו על מילת ביטחון ושניכם התנגדתם״

אני: ״נכון, כי זה קצת מאולץ לפעמים.

אבל אם זה על מנת לשמור על ונוס ועליי וזה מה שצריך אז זה מה שצריך״

המטפלת: ״אבל ונוס ישתף עם זה פעולה?״

אני: ״יכול להיות אבל שתהיה לו מקסימום שלא ישתמש בה״

המטפלת: ״את צריכה להבין, את לא לבד שם, יש שם מישהו שנכנס איתך לאוטו הזה והוא לא דורש מילת ביטחון. הסיטואציות שנוצרות הן לא באחריותך המלאה יש שם שנים שמשתפים פעולה,

מסכימה איתי שונוס יכל לדרוש מילת ביטחון, שונוס יכלת להגיד די, כמו שבאחת הפעמים זיינת אותו במשך שעה עם הראש באסלה, למה הוא לא יכל להגיד די?״

אני: ״כי הוא לא רצה״

המטפלת: ״אז למה הוא מתלונן אחרי זה? ולמה הוא מאשים אותך אחרי זה? הוא הרי ישב כאן ואמר״

 

אני: ״רגע, זאת לא הנקודה, אני רוצה להתעכב על מה הגבולות שלי, כי הגבול שלי, את רואה מהו זה להפיל את העגלה״

המטפלת: ״אין לך גבול, יש גבולות של זעם, סדיזם זה זעם שהוא בלתי נגמר, זעם ללא תחתית את באמת גדלת בסביבה מאד מופקרת, עם הזנחה גדולה, כל מה שאנחנו נצטרך לעשות על מנת שזה לא יקרה במין בניכם זה לשים גבולות, אבל עכשיו בואי תגידי לי איך תרגישי עם הגבולות.

כל גבול שאני ניסיתי לשים אתם התנגדתם אליו, על גבול אחד הסכמת שזה בלי צעצועים אבל זה לא מפריע לי.

אני ניסיתי להכניס גבולות, רציתי להכניס משהו שאפשר יהיה להגיד זה. כן זה לא.

את עושה סקס בלי גבול, ונוס עושה סקס בלי גבול לכן אתם מצויינים יחד.

ואת בחרת לך בני זוג שהיו מאד מוזנחים ומזניחים את עצמם, מופקרים״

אני בנחרצות: ״ונוס הוא לא בנאדם מוזנח! הוא לא בנאדם מוזנח. מה שקורה בשבוע האחרון זה משהו שונה״

המטפלת: ״יש הזנחה רגשית לא גופנית״

אני: ״ונוס הוא בנאדם שמאד מאד דואג לעצמו״

המטפלת: ״הוא מתעורר ב 5 בבוקר, עושה ספורט, שומר על אוכל, הוא דואג לך.

הוא שומר על האוכל בשבילך, שיהיו לך ציפורניים הוא עשה עבודה הורית נהדרת כלפיך, את חושבת שמי שנכנס איתך לאוטו על 200 קמ״ש זאת לא הזנחה? זאת הזנחה אחרת בלי גבול ונוס לא מוכן לשים גבול בהתמסרות, הוא רוצה התמסרות בלי גבול בשביל זה הוא צריך שולטת שלא מוכנה לקבל את זה והיא צריכה להציב את הגבול.

יש הרבה שולטות שלא מוכנות להיכנס למרחב מיני בלי גבולות, לא מוכנות להיכנס ללא מילת ביטחון.

ובצדק.

עכשיו יושבים לי כאן שנים שלא מוכנים למילת ביטחון, אני נאלצתי ללכת איתכם בקצב שלכם, בלי גבול, בלי, הפסקת מין.

הדבר היחיד שהסכמתם היה לסגור את הקשר לפרק זמן, כי אני רציתי שתהיה איזשהי אחזקה ואסביר את ההיגיון מאחורי זה, כי את גדלת בלי גבולות וונוס גדל בלי גבולות, הגבולות שהיו היו כואבים, מכאיבים ופוגעניים.

שלך משכו את היד המקום היא כנראה משכה אותך, היא רצתה לשים גבול היא שמה גבול כמו שאת שמה במיניות עם ונוס, אין שם גבול ומצאת מישהו שגם לא שם גבול.

הוא לא אומר לעצמו די, זה לא אומר שהוא פחות מתמסר אבל הוא צריך להתמסר עם גבול״

אני: ״אני לא יודעת אני לא חושבת שזאת בכלל הנקודה, העניין של הגבול.

אני חושבת שצריך שיהיו גבולות בלי שום קשר.״

המטפלת: ״בסקס שלכם אין גבולות.

אתם רוצים לעשות סקס בלי גבולות תהנו כל עוד טוב לכם אבל אתם לא מצליחים.

ולמה אתם לא מצליחים לשחק כדורגל בקומה הגבוהה של עזריאלי?״

אני: ״אני חושבת שהבעיה העיקרית, גם הילדה וכו׳ וגם בפנטזיות שלי הוא לא נהנה, הוא לא גומר אין את העונג שלו״

המטפלת: ״והוא רוצה לגמור״

אני: ״הוא רוצה להתענג״

המטפלת: ״ואת יודעת איך לגרום לו להתענג?ֿ חוץ מהתמסרות טוטאלית?״

אני: ״אני לא בטוחה אבל אני צריכה לשאול אותו, מה יגרום לו להתענג?

המטפלת: ״אוו, ומה עם השלושה העמודים שהוא כתב?״

אני: ״העמודים זה לא רלוונטי, כי אני אחזיר אותך למה דיברנו לפני כמה פגישות על האימוג׳י שבעלך שולח, כי אם אני אצליף כמו שהוא כתב בדפים זה עדיין לא בהכרח מה שיגרום לו להרגיש שאני מענגת אותו״

המטפלת: ״כי מה ההבדל? מה חסר שם? את זה שאת רואה אותו? המבט בעיניים הרואה שלך אותו. עכשיו שתינו יודעות שיש לך את המבט הזה״

אני: ״בוודאי שיש לי, אבל זה לא מתבטא בסקס. אני לא רואה את העונג שלו, בפנטזיה שלי הוא לא מתענג הוא לא גומר, אין מחמאות.

זה בדיוק כמו שכתבתי בפוסט ששלחתי לך שגם אם טוב לי ואני נהנת מזה הוא לא ידע מזה. אבל אתה תדע שאני עם אחרים ושוכבת איתם כדי להכאיב לך ולא שלך״

המטפלת: ״מה הסיפור של לא שלך לעולם?״

אני: ״אני לא אהיה פגיעה״

המטפלת: ״אז בזמנו שהייתם ביחד וכל פעם מישהו מכם היה הולך, אני חושבת שהיית מרגישה חרדת אינטימיות ובמקום לבוא ולדרוש את זה, לריב את זה.

שאת הרגשת פגיעה אז ונוס אמר בואי נתחתן, נעשה את זה שאני שלך ואת שלי לתמיד משהו חיצוני במטרה לפתור את חרדת האינטימיות, יש אנשים שחתונה פותרת את חרדת האינטימיות שלהם. אבל בגלל שחרדת האינטימיות שלכם היא מאד טראומטית הרי את לא רוצה להתמסר לאבא שלך, ניסית רק לדבר איתו קצת ותראי מה הוא אמר לך״

אני: ״כן שהוא עזב אותי עם המקרר״

המטפלת: ״את מבינה שאי אפשר להזדקק?״

אני: ״אני יודעת שאי אפשר להזדקק״

המטפלת: ״אבל את רוצה לעשות סקס בצורה אחרת, אנחנו נלמד, אבל אי אפשר לעשות מין אחרת שלמדת מרחב אינטימי ראשוני פגיע כל כך.

והוא רוצה שאת תהיה האמא הטובה ואת רוצה ממנו שהוא יוותר על הפנטזיה שלו להזדקק למשהו גם עבור עצמו, שהוא רק יהיה אובייקט, שרק יעשה את מה שאת רוצה.

הרי אז בהודעה הוא הרגיש שזה נחת עליו פתאום כי כתבת שאת רוצה ככה וככה ואת לא רואה אותו שם ואת היית מסתכלת ולא מבינה ואומרת - ״אבל אני רוצה לעשות את זה איתך״ והסיפור הוא שהוא רוצה שאת תראי אותו ואת אם תראי אותו את לא תהיה משוחררת במין כי בפנטזיה האמיתית שלך שבה את גומרת באמת את לא סופרת אותו ואת הגברים האחרים״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״זה לא רק סדיסטית פיזית וזה גם סדיסטית רגשית, זה אני יודעת שאתה רוצה אותי, אני יודעת שאתה כמהה אליי ואני דווקא אראה לך שאני לא צריכה אותך.

ולא אגיד לך איזה כיף גם אני רוצה איתך, הרי זאת אינטימיות וזה מנוגד לך לפנטזיה המינית האולטימטיבית שלך, בשביל שתעשי סקס שהוא אינטימי ורואה בונוס סובייקט ולא רק אובייקט את צריכה לעשות כרגע סקס מחושב ולא משוחרר״

אני: ״הבעיה היא שזה לא מצליח לי״

 

 

מספרת על אירועי החג, הארוחה שהכנתי שתהיה חגיגית ומשהו קצת אחר. שיהיה מאד נעים

המטפלת: ״זה לא היה לפני שנתיים וחצי״

אני: ״נכון, זה גם לא היה לפני שנה״

המטפלת: ״אז אל תגידי שלא התשנה כלום בטיפול.״

אני: ״אבל זה שאני מחזיקה את הבית, שיש אוכל והבית מסודר זה לא בהכרח מה שונוס צריך״

המטפלת: ״אני מסכימה איתך אבל *את* היית צריכה לעבור את כל התהליך הזה, את לא יכולה מילדה עזובה, נטושה, מופקרת ולא נתנו לה כלום ממה שהיא צריכה להפוך בשניה למאהבת מושלמת לבן זוג אינטימי, יש דרך לעבור והדרך הזאת כוללת את כל התחנות שאת מציינת.

את רואה איך זה לא קשור שמהילדה הזאת אי אפשר להפוך לאישה הזאת שאת רוצה לעשות סקס.

תעני רק מה שאת מרגישה ולא את מה שאני רוצה לשמוע.״

אני: ״אבל למה זה ככה?״

המטפלת: ״כי נפש נבנת בתהליכים, כי שאנחנו עושים סקס אנחנו חוזרים להיות הילדים, תלויים, פגיעים, זקוקים ורוצים משהו מדמות אהבה שלנו.״

 

אני חוזרת לספר על ערב ליל הסדר

שבאותו ערב נגעתי המון בונוס ובאיזשהו שלב עטפתי אותו מאחורה מיזמזתי אותו ופתאום הרגשתי איך משהו משתנה בי, מאין זיק של משהו חייתי, ואני קצת מאבדת את האחיזה שלי, לא מסוגלת לעצור, מאין פרץ אדרנלין שממלא את הגוף, ואני אומרת לעצמי ״רגליים על הקרקע״

המטפלת: ״תישארי שניה עם הפרץ הזה, את בשניה מתהפכת מאינטימית לסדיסטית בשניה, כי אצלך אינטימיות קשורה בסדיסטיות כי בבית שבו גדלת, היו סדיסטים כלפיך כי אם ילדה בת 3 מקבלת כוויה בטוסיק, את מבינה כמה זה כואב?״

אני: ״כן אני עדין זוכרת את הכאב״

המטפלת: ״את מבינה שהיד שיוצאת מהמקום זה סדיסטי לא בהתכוונות, הם פשוט הפקירו והזניחו.

באותו רגע שאת אוהבת ויש אינטימיות ופקצ׳ מתעוררת הסדיסטית, והיא מתעוררת כי אצלך אהבה ואינטימיות קשורה לבית שבו את גדלת ומה זה הבית הזה הוא בית שהפקיר, לא רואה אחרים.

זאת הנוסחה הנפשית שלך, על מנת שאת לא תפגיעי בו, לא תפגיעי בכם, לא תפגיעי במרחב האינטימי שלכם, את באותו הרגע צריכה לפעול בצורה מחושבת ולא אוטומטית, אני עדיין לא יודעת מהי הדרך הנכונה ואנחנו צריכות למצוא אותה, באיזה אופן שאת תוכלי לעשות סקס עם ונוס בהתחשב בצרכים הבדס״מים של שניכם, אבל שהוא לא יהיה סדיסטי מידי כלפי ונוס״

אני: ״הבעיה בקטע הזה עם ונוס, שגם את וגם אני מפספסות אותו ולא רואות אותו, אנחנו צריכות לראות אותו ולתת לו מענה״

המטפלת: ״את יודעת מה הוא צריך במין?״

אני: ״לא לגמרי״

המטפלת: ״למה את לא יודעת? את כמעט 20 שנה איתו?״

אני: ״כי אני יודעת שיש דברים שאני חושבת שהם עובדים ואני נדבקתי עליהם״

המטפלת: ״והוא אמר את זה כאן, שאת אומרת לו בוא אני רוצה שתרד לי״

אני: ״ואני חשבתי שאני מפעילה אותו מינית אבל בפועל זה לשרת אותי מינית״

המטפלת: ״והוא לא היה אוהב את זה, את זוכרת״

אני: ״אני לא יודעת אם הוא לא היה אוהב את זה או לא.

את זוכרת שפעם ונוס הסביר את זה כחלפיניו, שהוא אמר שזה רק זה החלפיניו זה לא ההמבורגר עם הצ׳יפס ואם זה רק הקטע שהוא יורד לי ואין מעבר לזה אז זה בדיוק רק החלפיניו.

 

אני מספרת על הסקס שהיה השבוע

שביום שני זה עוד היה נעים אבל בשלישי כבר התחלתי להקצין את הפנטזיה ועשיתי אותה מאד לא נעימה

המטפלת: ״מה היה לא נעים בפנטזיה? אני צריכה שאת תדעי מה לא נעים בפנטזיה״

אני: ״שאמרתי לו שאשפיל אותו עם בגדי נשים לוחצים וקטנים״

המטפלת: ״וזה עשה לו רע?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״את מבינה שאנחנו מדברים על גבול, כי קצת זה בסדר כי x זה בסדר אבל x+1 זה כבר לא בסדר, את מכירה את ה x?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״אבל למה את לא מכירה את ה x את שוכבת 20 שנה עם אותו הגבר, את אוהבת אותו ושנתיים וחצי את בטיפול מיני למה את לא מכירה את ה x?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״מה הוא היה אומר לך למה את לא מכירה את ה x?״

אני: - שקט

המטפלת: ״את לא מכירה את ה x משתי סיבות, כי לא לימדו אותך שיש x שיש גבול לא ההורים שלך ולא ונוס.

ונוס לימד אותך שיש גבול בכסיסת ציפורניים, באוכל״

אני: ״זה לא רק בזה ונוס לימד אותי שיש גבול.

כי שאני חוצה את הגבול כמו לשכב עם מישהו זר והוא גומר לי בתחת בלי קונדום ומסכנת אותו״

המטפלת: ״אבל איפה הגבול? הוא רחוק מידי.

אני לא קובעת את הגבול זה אתם תעשו אני רק מלמדת שצריך לשים גבול, אם הוא יגיד שהגבול הוא שם בסכנה של מחלות מין אז זה גבול.

לדעתי זאת הזנחה זה לא לראות אותו, הרי מה היה את אמרת לו ללקק את התחת שהיה בו שפיך של מישהו אחר שאולי אני אדבק במחלות ממנו, את מפקירה אותי״

אני: ״זה לא רק זה,

זה גם את מכניסה לגוף שלך שאני כל כך אוהב שפיך של מישהו אחד, ועכשיו את יכולה להיות חולה ואז להדביק אותי.״

המטפלת: ״את מאמינה שהגבול של ונוס הוא רק במחלות מין?״

אני: ״לא, זה לא רק זה יש עוד דברים בעיקר כי זה לא בנאדם שאני חולקת איתו אינטימיות״

המטפלת: ״ברור לי, אבל אנחנו חייבות להבין איפה ה x של ונוס כדי שאת תדעי כי לך אין גבול.

אני יודעת שבכל בדס״מ הכי מתמסר של נשלט, שולט חייבים גבולות.

לא משתמשים במילת ביטחון בסדר תמצאו גבולות אחרים, גבולות של הבעת פנים, גבולות של פתאום יורדת התשוקה.

שאת אומרת שאת לא מוכנה לנהוג באוטו הזה יותר שאת נוהגת ב 200 קמ״ש, כל הכבוד לך את ענקית, אבל זה לא אומר שאת לא תנהגי יותר באוטו, הרי את לא מוותרת על סקס עם ונוס.

את צריכה לנהוג באוטו הזה רק בואי נשים גבולות, כמה נוסעים, מתי נוסעים, איך אנחנו שומרים אחד על השני, להיות בעלי שיח.

את צריכה להבין שאת עושה סקס עם אדם שמאפשר לך חוסר גבולות, כי אין לו גבולות ואת לבד לא תצאי מהסיפור הזה.

את תצאי מהסיפור הזה רק אם תכריחי אותו לשתף איתך פעולה בהצבת גבול.

איך תכריחי אותו אם הוא לא כאן והוא לא מוכן לדבר איתי כאן לבד,  כי אם את והוא נכנסים לרכב ושניכם בלי גבולות יש סכנה של ממש. מספיק שאת תתחילי לשים גבולות ונפחית את הסכנה. אבל בשביל שתדעי לשים גבולות יש פה שנים שאת צריכה להכיר את הגבולות שלהם.״

אני: ״בסדר אז אני אשאל אותו״

המטפלת: ״אוו ואל תסמכי לקבל משהו שהוא לא ברור לך כתשובה״

 

אני מדברת על השבוע האחרון ועל כך שלמרות שונוס במצב מאד קשה הוא מתפקד ועובד ועושה הרבה דברים תוך כדי.

ואנחנו מדברות על הסקס הלא טוב שהיה ביום שלישי.

 

המטפלת: ״את מבינה שהסקס הלא טוב הוא שיחזור של פגיעה ינקותית״

אני נאנחת: ״אני מבינה את זה אבל זה לא עוזר לי שאני יודעת שזה שחזורים, אני צריכה תכלס לדעת מה אני עושה עם זה״

המטפלת: ״לא עושה מין בלי שאת יודעת את זה״

אני: ״אבל אני לא יכולה לא לעשות מין אני אוהבת לעשות סקס איתו״

המטפלת: ״רגע שניה זה כמו שתגידי שלא יכולה בלי לאכול ממתקים, כי את אוהבת לאכול ממתקים אבל ממתקים עושים לך רע, אז בואי נמנן בואי נעשה איזשהו גבול.

את לא יכולה לרצות לעשות משהו בלי שאת ממננת לך את זה באיזשהי צורה, אני לא אומרת שלא תעשי מין, תעשי אבל עד גבול שאת יכולה לשלוט בזה.

למשל כמו שתארת ביום שני באת מאחוריו, נגעת ועטפת אותו ואז פתאום מתעוררת לך הסדיסטית ברגע מאד ברור, שזה השניה שהפכת להיות אינטימית, בשניה שהפכת להיות מעורבת באינטימיות עם דמות אהבה והיה לך נעים, הרגשת אהבה והרגשת טוב, חום, חיבור ובאותו הרגע התעוררה הסדיסטית ואת מבינה שהסדיסטית פוגעת בך באותו הרגע?״
אני: ״כן, אבל אני לא יכולה להגיד לה -״אל תבואי״״

המטפלת נחרצת: ״לא! לא אל תבואי כי היא מסבה לך אושר״

אני: ״כי אני חייבת אותה בשביל העונג שלי״

המטפלת: ״ברור, אבל רגע בואי נעשה לה גבול, אי אפשר להגיד לסדיסטית לא כי אז לא יהיה לך עונג ואנחנו לא רוצות שתישארי בלי עונג״

אני: ״הבעיה היא שעכשיו אני גם לא נותנת עונג לבעל שלי״

המטפלת: ״כי הוא לא מוכן לקבל ממך שום עונג, אבל את מבינה שהוא לא מתענג כי הוא בקונפליקט מזוכיסטי?״

אני: ״זה לא משנה עכשיו״

המטפלת: ״אבל למה זה לא משנה? אני אלך איתך, מה כן יגרום לו לעונג?״

אני: ״אחד הדברים שהוא הכי אוהב שאנחנו עושים בסקס בנינו ה שאחרי שהוא עינג אותי אז אני משקיעה בו ונותנת לו תשומת לב, רואה אותו, מכאיבה לו בצורה מוחזקת״

המטפלת: ״את יודעת לעשות את זה?״

אני: ״כן בוודאי, אני לא יודעת למה אני לא עושה את זה תמיד״

המטפלת: ״למה את לא עושה את זה תמיד יש לנו תשובה, כי את לעולם לא גדלת בסביבה אינטימית שראתה את צרכייך, מין עם ונוס עד עכשיו היה מין שלא ראה גם את הצורך שלו, ניסינו במשך כל הזמן שהיה פה, לדעתי הוא כועס עליי וחושב שזה היה כושל כי לא הצלחנו להביא אותך למצב שאת תראי את הצרכים שלו, ולא הצלחנו להביא אותך למצב כי יש זמן התפתחות אי אפשר היה לזרז משהו, לי זה ברור לא הייתה דרך שתשבי היום ותגידי על הילדה הזאת שעושה סקס, ואת עם דמעות בעיניים.

 

ונוס איתך הוא שומר על עצמו, שהוא מתמסר הוא נפגע איתך, הוא הכי מת להתמסר לך ושהוא מתמסר הוא משחזר את ההתמסרות שלו לאמא שלו והוא נפגע ואת עכשיו לומדת להיות אמא טובה ולמדת להיות אמא טובה ולכן בכל התקופה הזאת מיום שני שעבר, את יודעת להיות שם באמת עם בנאדם שמתפקד שם עם כאב וסבל נוראי ואת היחידה שיודעת להיות שם.

כולם נבהלים האנשים שהוא מתכתב איתם, המטפלת שלו הקודמת כולם נבהלים ואת לא, את היחידה שיודעת איכשהו להחזיק את זה שם ולכן אמרתי שלא סתם הוא בחר בך כדמות אהבה.

אני רוצה לעזור לך להבין שאם את תנסי רק לשנות משהו בך את לא תצליחי את צריכה להסתכל על עצמך ועליו בו זמנית, ומה הכוונה.

על עצמך, זה להבין שאת הופכת להיות -לא רואה את האחר- האחר הופך להיות רק אובייקט לשימוש לעונג שלך כמו כל הגברים האחרים שהם ויברטורים למינהם, הם אנשים שאת משתמשת בהם לפאן שלך לחוויה שלך להרגיש כמה את שווה, עם ונוס את יכולה לעשות את זה פרק זמן מוגבל את צריכה לראות אותו, בשביל לראות אותו את צריכה להבין ממנו מה זה מבחינתו לראות אותו, אם את יודעת איך נראה חלק של מגע שנקרא לראות אותו אם את יודעת תעשי אותו, את המגע הזה ואם את לא יודעת את צריכה לנהל איתו את השיחה הזאת וסביר להניח שהוא מאד מאד יתעצבן שאת אחרי 20 שנה לא יודעת, סביר להניח שהוא יהיה מאד פגוע, מאד כועס ואולי אפילו לא יסכים לענות לך על השאלה הזאת.

כי יכול להיות שהוא יענה לך את מה שהוא ענה לי פה, כתבתי שלושה עמודים ואת צריכה לא להבהיל מזה ולהתעקש -״מאמי אני רוצה לדעת איך אני מענגת אותך שאני רוצה לעשות לך טוב.

פעם חשבת שאת מענגת אותו ועושה לו טוב שאת נותנת לו כל מיני פקודות שאמרת לו לנקות תריסים וכו׳.

הוא אמר שהוא עשה את זה בשבילך למרות שהוא עבד מאד קשה ולא ישן טוב וששאלתי אותו האם הוא קיבל עונג, הייתה תמורה הוא אמר שלא.

ולמה לא? כי את כאילו לא פרגנת לו״

אני: ״לא ידעתי להראות לו את זה בצורה שהוא ירגיש את זה״

המטפלת: ״איך?״

אני: ״אני לא יודעת, אני צריכה לשאול אותו״

המטפלת: ״אוו, אבל תתעקשי לקבל תשובה, כי מה שקורה עם ונוס הרבה פעמים שהוא חושב שהוא נותן תשובה״

אני: ״לא נכון, הוא נותן תשובה״

המטפלת: ״ומה את לא שומעת את התשובות?״

אני: ״לפעמים כן״

המטפלת: ״את לא שומעת כי הן לא נקלטות לך?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״כי אין לך את ההדדיות הזאת בתוכך.

את משחזרת משהו מאד פוגעני כלפי בן הזוג שלך״

אני: ״אני עושה את מה שאבא שלי עשה לי ואת מה שאמא שלי עשתה לי ואולי גם את מה שאני לא יודעת שהם עשו לי״

המטפלת: ״כמו מה?״

אני: ״אני לא יודעת״

המטפלת: ״הם לא שמרו על גבולתיך בשום דרך, לא גופניים שהתערבו באוכל שלך ודימוי גוף. חשפו אותך לדברים שלא היית אמורה להיחשף אליהם.״

אני: ״אני חושבת על זה שהרבה פעמים הם היו רבים בניהם ואז באים אלינו ומספרים לנו -״אווי אמא עשתה ככה וככה״ ולהפך ואני כל פעם חשבתי מה אני יכולה לעשות עם המידע הזה, לשנוא את אבא שלי/ לשנוא את אמא שלי. זה לא רלוונטי אליי״

המטפלת: ״אוו, זה לא שומר על גבולותיי כילדה.

אני הילדה כאן, לכו לטיפול תשברו את הראש בקיר אבל מה אתם רוצים מאיתנו?! ממך שאת הבכורה ששמרת על אחותך, שניצלה הרבה פעמים בזכותך״

אני: ״אבל אני חטפתי את כל האש הזאת״

המטפלת: ״נכון, אני רוצה שונוס מאשים אותך בכל הדברים האלו תגידי לו -״מאמי סביר להניח שאתה צודק, אני מסכימה ואני מצטערת יש לי כרגע המון כוונות טובות ללמוד את זה, ואני עושה את זה ואתה צריך להבין שמעצמי אין לי את זה בנפש באוטומט, אני רוצה ללמוד את זה כי אתה מספיק חשוב לי, אתה הכי חשוב לי בעולם הזה אחריי, אתה ואני הכי חשוב לי אז בשביל שיהיה לנו טוב ואתה לא תסבול אני מוכנה ללמוד דברים שלא למדתי ולא רק שלא למדתי אלא לימדו אותי את ההפך.

את צריכה פעם אחר פעם להגיד לו את זה שאת באמת מבינה שבלי לרצות לפגוע בו את פוגעת בו״

אני: ״נכון, אבל אז הוא אומר ובצדק מה זה עוזר לו?! שהוא כל פעם נפגע מחדש״

המטפלת: ״זה עוזר כי אז הוא צריך להבין שהוא נפגע מאמא שיש לה אפס מודעות או מאישה שמשקיעה המון משאבים בטיפול, בעצמה, לומדת ומתקדמת ועושה דברים זה שונה.

לקחת אישה שבמשך 17 שנים למדה משהו אחר, 17 שנה הושפלה, הוזנחה, הופקה קיבלה חוסר גבולות של מידע, ציפיות, ירדו עליה על זה שהיא לא יודעת להשתמש בכרטיס אשראי מבלי שלימדו אותה, כל מיני דברים שאין לה את זה אוטומטית עכשיו היא מתחילה והעכשיו הזה הוא ארוך.

אף אחד לא אמר שטיפול של שנתיים וחצי הוא קצר או ארוך מידי בשביל לטפל בפאקים המאד מאד קשים שבאתם איתם לעולם.

פעם אמרתם כאן, אז מה שצריך עוד 17 או 30 שנה של טיפול, בגדול כל מטפל שתשאלו יגיד שעומק הפגיעה כך אורך הטיפול ויש אנשים שנמצאים המון שנים בטיפול ועדין לא נוגעים בעומק של הפגיעות.

אז היית בטיפול ולא נגעת בעומק.

אני חושבת שאת היום בזכות המיניות, בזכות המרחב המיני שהוא המרחב הכי אינטימי.

מה שאני מציעה בשביל שלא תשחזרי את הפגיעה אלא תהיה אחראית יותר ואולי פחות סדיסטית ופוגענית אלא סדיסטית במידה תגידי לו אני אוהבת להיות סדיסטית אבל אני רוצה להיות סדיסטית במידה שמתאימה לך, כי המטרה שלי היא לעשות סקס טוב איתך.

בפנטזיות שלי אני אפנטז כל מה שאני צריכה כדי להתענג כדי להגיע לאורגזמה כיפית אבל שאת עושה סקס עם ונוס, הרי את לא יכולה לעשות סקס רק בפנטזיה את צריכה גם את האדם בפעול, והוא צריך לדעת שהוא צריך לתת גבולות ואם הוא לא נותן תשמרי עליך ועליו.

ומה הכוונה איך תהיי אמא טובה?״

אני בנחרצות: ״לשאול אותו אם הוא בסדר?״

המטפלת: ״אוו, אני לא יודעת אם באותו הרגע את מצליחה להיות סדיסטית״

אני: ״זה לא משנה״

המטפלת: ״את מסכימה שיש כאן ניגוד אינטרסים.

אמא שלך הייתה צריכה לשמור עליך ועל הבת הקטנה שלה ולא לתת לילדה בת 5 להסיע עגלה. היה איזה פרק זמן שאמא שלך רואה שאת רצה עם העגלה עד שהעפת אותה.

אמא שלך לא הייתה מספיק טובה כי היא לא שמרה עליך ועל אחותך. את תהיי אמא טובה ואת תשמרי עליך ועל בן הזוג שלך, איך תשמרי עליו? שתוודאי איך הוא, מה קורה? מה אתה צריך עכשיו ותגידי לו לפני שאתם נכנסים לסיטואציה שאת רוצה לדעת מה הגבולות שלו כי את לא יודעת״

אני: ״אני אגיד לך מה הבעיה עם זה, אני יודעת וגם ונוס יודע שאני יכולה לעשות עליו מניפולציות מיניות רגשיות ואז אני יכולה לכופף לו את הגבולות, ואם הוא יגיד שהוא מסוגל להתמודד עם בזיון בתחת שהראש באסלה 20 דקות, אז אני אגיד לו אבל מאמי בא לי עוד 10 דקות זה חשוב לי והוא יתן לי את העוד 10 דקות ואז אני אגיד לו שאני רוצה עוד 5 דקות והוא יתן לי את זה. כמו אז שהפלקתי לו על הביצים ואמרתי עוד 5 ועוד 5 ולא שמרתי על זה״

המטפלת: ״איך אנחנו שמות לזה גבול?״

אני: ״אני אשים את הגבול, כמו שאני שמה בג׳ים ואם אמרתי 45 דקות אז זה יהיה 45 דקות״

המטפלת: ״אוו, אחרי 45 דקות תשאלי אותו -״מאמי איך אתה?״ ואם הוא יגיד תעשי מה שאת רוצה,  אז תגידי אני רוצה עוד דקה ותשימי גבול בתוך השולטת.

כמו שאני כאמא מקלחת את הבת שלי, אני גם מסתכלת על השעון, אני רואה שכיף לה ומצד שני אני צריכה לשמור לה על שעות שינה, לשמור על עצמי כי אני עייפה, אני רוצה להיות נורמאלית שאקריא לה סיפור וככה בתוך שולטת את צריכה לשמור על כולם, עליך, עליו, על אינטראקציה אז מה שאני עושה אני אומרת שאתן לעצמי גמישות ואתן לה עוד 3 דקות במקלחת לעשות גליצים וב3 דקות האלה אני נושמת עמוק ולא מתעצבנת ואני יודעת להגיד לעצמי שלקחתי עוד 3 דקות ולא מתעצבנת באמצע קריאת הסיפור.

זה נקרא להיות הורה פשוט לא היו לך הורים כאלה לכן את לא יוכלה לעשות את זה אבל זה מה שאת חייבת לעשות, את צריכה לשים גבול ותשאלי אותו -״מאמי איך אתה?״ ואם הוא יגיד לך מה שבא לך אז תגידי שאת רוצה עוד דקה ולא לעבור את זה.״

 

אני: ״אני חייבת להגיד משהו לפני שאנחנו מסיימות, למרות המצב הקשה שונוס נמצא בו הוא לא באמת רוצה להתאבד, הרי הוא לא כתב שהוא הולך להתאבד ולפגוע העצמו, הוא מאד מאד כאוב, מאד מאד סובל והוא מבטא את עצמו.

את יודעת ונוס הוא דרמטי, הוא אומן, הוא יוצר והוא הולך עם האמת שלו״

המטפלת: ״ידעת את זה?״

אני: ״כן ואני לא חשבתי שהפוסט הזה בעייתי, ואני יודעת שהדבר שהכי קשה לו להתמודד איתו זה שאין את התקווה ואני כן יודעת שיש בו תקווה״

המטפלת: ״את תתני לו את התקווה, תגידי לו יהיה טוב כי אנחנו נעשה שינוי״

אני: ״אני אומרת לו את זה, אם היית רואה מה עובר עלינו כל ערב זה פסיכי, כמה כאב וכמה אהבה.״

 

בסוף הטיפול המטפלה הייתה גאה בי על ההתמודדות והציעה חיבוק וסירבתי כי ממש קשה לי לקבל מגע מנשים.

 

כאשר הגיעו השוטרים וגם מדא אף אחר מהם לא הציע סיוע נפשי, אולי הדבר הנכון לעשות במקרה כזה הוא לשלוח מטפל מתאים שיקשיב לכאב והסבל שהבנאדם מתמודד איתו ובעיקר לתת לו מקום להתבטא.

 

עוד תובנה היא שלאנשים מאד קשה להסתכל על כאב.

לראות שאנשים שסובלים ומתמודדים עם מצוקה נפשית  והרבה פעמים ינסו לדחוף לטיפול כדי שלא יצטרכו לראות את מה שלא נוח להם

ואולי פשוט צריך רגע לעצור ולאפשר לביטוי לצאת, להקשיב להבין עם מה מתמודדים כאן ואפשר להביע חמלה.

 

 

 

 

 

בסרט Dark Water הגיבורה מבינה שאין ברירה והילדה המפלצתית לא תפסיק לפגוע בה ובמשפחה שלה עד שהיא לא תקבל את האמא שלה היא זקוקה ואז היא עוזבת את המשפחה שלה ומצטרפת אל הילדה וכך אני צריכה לעשות לצד האפל, המרושע והסוער כדי שאוכל לאסוף אותו ולייצור איזון.

אז מהו הצד האפל שלי

מהן הפנטזיות הכמוסות שקשה לי לבטא אותן כי אני לא יודעת איך הן יתקבלו בצד השני

אלו מילים שמאד קשה לי לכתוב אותן כי זה לחשוף משהו מאד עמוק שאני לא שלמה איתו אבל הוא שם וקיים כל הזמן וזה הרגע שכדי שאוכל לטפל בעצמי ובקשר שלי עם ונוס כמו שצריך הוא חייב לצאת החוצה.

אז כדי להבין נלך לבייסיק שהוא הסקס אידאלי זה לשכב עם מישהו חדש לעשות את כל מה שהוא בחיים לא חלם, שיהיה סקס אדיר ואחרי זה איעלם.

אתה תבער מהשתוקקות כדי להיות איתי שוב ואני אחרפן אותך מזה, המון חוסר וודאות האם אני רוצה להיות איתך או לא, תמיד אשאיר פירור קטן שממנו תוכל להמשיך לפנטז עליי.

אני אהיה איתך רק אחרי שזיינתי את כל העולם ואתה תדע מזה ואז אחליט שניפגש כדי לראות מה יש לך לחדש לי אם בכלל, אבוא כמו סערה ורוב הסיכויים שאראה לך שאני לא מרשמת.

אני אגמור מזה שלך יהיה כואב, משפיל ואפילו מרסק ולא תגמור. גם כאשר תהיה בתוכי תדע שאני לא שלך ולא אהיה שלך אף פעם.

ההנאה שלך תהיה מזה שהסכמתי להיות איתך שוב ואז שוב אעלם ותישאר עם המום עם לב שבור.

לא יהיו מחמאות מצידי אולי תהיה מדורג אצלי גבוה ברשימה אבל אתה לא תדע מכך.

וכך חוזר חלילה עד הפעם הבאה, אם תהיה.

אני זאת שאבוא אליך ואלך מתי שארצה ושלא בטעות תיכנס אליי הביתה כי אז אולי תיכנס ללב.

זה מדהים שאני רואה את הדפוס הזה בכל כך הרבה קשרים רומנטיים מיניים שהיו לי שמצד אחד יש אותי הסדיסטית הרעה שאני צריכה לעשות לונוס את מה שההורים שלי עשו לי כולל מה שאני לא יודעת.

ליצור משברי אמון.

לייצור אי ביטחון.

לא לתת הרגשה של יציבות שהכל יהיה מבולגן ולא ברור.

להרעיב.

להבטיח ולא לקיים, לתת לו לחכות בחלון.

למנוע צרכים בסיסיים.

שלא יוכל לסמוך עליי.

לגרום לו לקנא לי בטירוף עד כדי שיעלה באש מקנאה אליי.

להכאיב לנעוץ את השיניים והציפורניים בבשר החשוף.

ומצד שני יש את הילדה האבודה שרוצה חיבוק והכלה לאוהב בכל העוצמות כמספר הכוכבים בשמיים ושהיא עושה את הדברים האפלים האלה היא מבינה שפגעה ומצטערת על כך בייסורים וכל הזמן מפצה על כך.

אני בטיפול מיני כשנתיים וחצי וחווה שיחזור מטורף של הבית המשוגע בו גדלתי

בבית שבו לא שמרו עליי

לא שמרו על גבולותיי

בבית בו נפגעתי פעם אחר פעם מחוסר תשומת לב, חוסר אכפתיות והזנחה נוראית

בית שמצד אחד ביקר אותי וירד לנשמתי ומצד בית שלא נתן לי כלים להתמודד

הבית אותו עזבתי באופן רשמי בגיל 20 ובנפש עזבתי הרבה קודם לכן

אני בקושי רב מצליחה לעצור שניה לפני שאני פועלת לפי האוטומט ההרסני שלי

וזה מרסק אותי עד ליסודות ופוגע באהובי

המיניות שלי חבולה מלא בחרדות, חששות, חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.

אחרי המון שנים בעולם הבדס״מ אני מבינה שאני לא באמת יודעת כלום, בעיקר לא בדברים מהותיים הקשורים להחזקה, שמירה וביטחון

אני מבינה שיש פער עצום בין החשקים הסדיסטים שלי לבין היכולת להגשים אותם ולא מצליחה לגשר על הפער מבלי לחרב את כל העולם בדרך.

 

בעלי ונוס אהובי היקר לי בעולם הרוס, שבור ומרוסק ממני האמון שלו בי הולך ודועך וזה שובר אותי לראות מה אני עושה לו.

הבית לא נקי כמו שאני רוצה שיהיה.

וכל אלו מתנקזנים אל השינה הדפוקה שלי שבה אני מתעוררת כמה פעמים בלילה.

 

לפני מספר שנים שרק קיבלתי רישיון נהיגה הסעתי את אבא שלי לת״א לאיזה מקום שהיה צריך. כאשר הגענו לת״א והתחלנו להיכנס לתוך הרחובות הוא ביקש ממני לעשות פרסה באיזה מקום, אני מודה שלא בדקתי לגמרי את הצומת אבל הנחתי שאם הוא המבוגר האחראי הוא בדק ולכן ביקש ממני

איך שאני עושה את הפרסה מגיח שוטר ואומר שעשיתי פרסה במקום שאסור, אני מקבלת דוח ו5 נקודות כי אני נהגת חדשה.

קצת בהלם הרי סמכתי על שיקול הדעת של אבי וחטפתי מזה.

אחרי קבלת הדוח אנחנו ממשיכים בנסיעה ואבא שלי מתרגז ואומר שהשוטר היה בתוך השיחים וקפץ משום מקום כדי להחשיל אותנו, ואני אמרתי שראיתי את הניידת ואני לא בטוחה שהוא הגיח משום מקום הוא המשיך לרטון ולהאשים את כולם חוץ מאת עצמו שלא בדק את הצומת. 

ואני קיבלתי עוד חור בנפש ומכך שסמכתי על בנאדם שקרוב אליי והוא פגע בי.

ואולי דווקא עכשיו שהכל הרוס ונראה הכי אבוד שיש אפשר לכתוב את הסיפור המיני החדש.

שהייתי ילדה כל כך רציתי שישמרו עליי, יגנו עליי

שארגיש בטוחה ומוגנת

שתהיה לגיטימציה לרגשות שלי

שאוכל לצחוק, שעכשיו אני חושבת על זה אז גם את זה אבא שלי שנא שהייתי צוחקת בטירוף ממשהו מצחיק.

שאוכל לבכות

שאוכל להיות עצובה

שאוכל להיות שמחה

שארגיש מחויבות

שאוכל להיות אני

שיהיו גאים בי על ההישגים

ושיהיו איתי בכשלונות ונחשוב ביחד על פתרונות

שישאלו את דעתי ולא אצטרך להתפרץ ולדבר חזק ומהר כדי להספיק להגיד את מה שאני רוצה להגיד.

שיתנו לי תחושה נעימה בבית

 

ועכשיו בחג בגלל שידעתי שהיו הרבה ימים שנהיה בבית, היה חשוב לי לייצר תחושה נעימה וביתית ודאגתי לארוחה טעימה ולא מוגזמת.

ודאגתי לאווירה טובה ונעימה

ושהגעתי למיניות ולמרות שאמרתי לעצמי לשמור על הרגליים על קרקע ולא לתת לכוח והעוצמה לסחוף אותי לא הצלחתי לשמור על כמו שרציתי ולדאוג כמו שדאגתי לכל יתר הדברים ופעלתי לפי האוטומט הקלוקל שלי.

ויצרתי לעצמי שוב את הבית שבו גדלתי וממנו ברחתי ברגע שיכולתי אבל אני יודעת שאם לא אעשה שינוי מהותי זה ימשיך לרדוף אותי.

אני זוכרת שהייתי ילדה ואבא שלי ראה אותי בוכה ממשהו שכאב לי והוא אמר לי כמה פעמים לא לבכות.

והוא די חיכה שאני אפסיק לבכות ואפשר יהיה להתקדם בחיים.

הוא אמר לי להספיק לבכות, ביטל את הכאב ורצה לא להתעסק בזה

אני זוכרת שהוא ניסה לחבק אותי אבל זה היה זר לו, המגע שלו היה קר ומהיר בטח לא משהו שאפשר היה להשוות בתוכו זה בעיקר היה לא נעים הוא פשוט עזב את זה ובעיקר אותי עם הכאב והעצב.

וככה המשכתי בחיי, עם יכולת להתנתק, לחנוק עצב ודמעות.

ובעיקר חומה ענקית על הרגשות שיוצרת בור ענקי בלב.

את חוסר היצירתיות שלי להתמודד עם פנטזיות נוספות.

את הקביעות שלי לגבי פנטזיה מסוימת שאני בטוחה שעובדת אבל אולי כבר לא ובטח לא שזה רק זה

את אי היכולת שלי להעיז

את הפחד שאבקש משהו ולא יהיה שם מישהו שיקשיב לי

את היכולת שלי להיות פגיעה ונזקקת

את החשש להעמיק את הקשר עוד

את הפחד לחשוף מעצמי עוד

את הפחד שבהשלמה להיות רק הוא ואני

את החשש שלי לצאת מאזור הנוחות

מאד קל לי לעשות השוואות מעולם האוכל.

הייתה לי הארה משמעותית לפני כמה שנים עוד בטיפול הקודם שעשיתי ועכשיו במבט יותר בוגר ומטופל יש לי יכולת להיכנס עמוק יותר לעוד רובדים.

מה גם זהו צורך בסיסי של כל יצור חי ובבית שבו גדלתי לא שמו על זה דגש ההורים שלי לא ראו את חשיבותו לנגד עיניהם, היה להם נוח שאחרי בית הספר הייתי חוזרת לבית של סבתא שלי ששם תמיד היה אוכל חם.

שזה פתרון טוב אפילו לפעמיים בשבוע באופן קבוע אבל לא חמישה ימים בשבוע במשך 15 שנים.

אני זוכרת כילדה כאשר היינו מתארחים אצל המשפחה ארוחות חג, ימי הולדת או סתם אירוח.

הייתי אוכלת ודי הרבה גם כי הייתי רעבה, אצלנו בימים כאלה לא היו אוכלים כל היום כי בערב יש ארוחה גדולה.

אבל בעיקר כי לא ידעתי מתי תהיה הפעם הבאה שיהיה לי אוכל.

הרבה פעמים הייתי מקבלת הערות שאני מגזימה אבל למדתי להתנתק מהקולות כי ידעתי שהם לא רואים את התמונה המלאה.

זאת מחשבה מוזרה לחשוב על הזנחה כזאת בבית שנראה כמו כל הבתים, לא חריג במיוחד ובעיקר על ילדה שכפי הנראה סובלת מעודף משקל.

זאת תחושה נוראית שבעיקר מערערת את היציבות שהייתי צריכה כילדה, את תחושת הרצף שגם מחר יהיה אוכל טעים לאכול ואולי אפשר יהיה לבחור מה בא לי לאכול ואני לא בהכרח חייבת לאכול עכשיו אם אני לא רעבה רק כי עכשיו יש אוכל.

כך נראת המיניות שלי, מהר כאן ועכשיו כי יש וכי אני רעבה ואני חייבת להספיק הכל כדי אני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה וזה לא אמור להיות ככה.