החיים על סף תהום

לפני כמה שבועות קראתי את הפוסט הזה אצל פרלין והוא נגע בי במקום מאד עמוק, הרי מאד קל לנו לוותר לעצמנו על הסקס, לוותר על החשיבות העצומה של הסקס בחיי היומיום.

ואני לא מוכנה לוותר לעצמי על המיניות שלי.

אני רוצה שהיא תהיה בפסגה של הדברים החשובים ביותר עבורי.

 

לאחר מחשבה עמוקה הצבתי לעצמי יעד של 10 ימים בחודש בהם נעשה סקס/ פעילות מינית, זה יכול להיות מפגש של כמה שעות ויכול להיות משהו קצר של חצי שעה העיקר שיהיה.

ובנוסף החלטתי לכוון לרמת עונג הדדית של 100% ואם הסקס בנינו יהיה קרוב ל 100% עונג אהיה מרוצה.

די התבאסתי ששאלתי מספר נשים בגילים שונים לגבי היעד של 10 ימים של סקס בחודש והן אמרו שאני קצת חיה בסרט ו 10 פעמים בחודש זה יעד לא הגיוני. אבל זה פחות משנה לי כי אני בוחרת לחיות את החיים שאני רוצה לחיות ועם כמות המיניות אליה אני שואפת.

ומה עכשיו בעצם שהטיפול הסתיים וכל התחושות שעולות.

בהתחלה במקום מסוים הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לרגליי והציפה אותי תחושה של פחד ממה יהיה עכשיו שאני ללא טיפול, כי אהבתי את עצמי מטופלת.

כן הצלחתי להוביל את עצמי ואת הקשר שלנו למקום טוב יותר.

כי אני יודעת מה לעשות כדי לשמור על זה.

הבנתי הרבה מאד דברים על המשפחה שבה גדלתי.

הבנתי הרבה דברים על המיניות שלי.

הבנתי הרבה מאד דברים על גבולות וכמה זמן חייתי ללא גבולות.

הבנתי מה חשוב לי בחיים הבוגרים שלי, בזוגיות ובמיניות שלי והבנתי מה פחות חשוב לי.

אני לא יכולה להתעלם מהשקעה הכספית שעכשיו מתפנה, אבל מעבר לזה עכשיו בעיקר מתפנה לי זמן, שהקודש לטיפול, ההגעה והחזרה מהטיפול והזמן שהוקדש לכתיבת הפוסטים שהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך.

ועכשיו מתפנה לי חתיכת פרק זמן שבועית שאוכל להקדיש אותה לדברים אחרים שחשובים לי.

 

בנוסף אני מזכירה לעצמי שלפני כחודש וחצי שהיה משבר הטיפול לא היה שם כדי לעזור לי, להפך הוא יותר הפריע מאשר הועיל.

ובסופו של דבר מה שכן עזר לי להבין ולצלוח את המשבר זאת האמונה בעצמי והיכולת למצוא בעצמי את הכוחות הנכונים.

לפני כמה פגישות הרגשתי מעין מבוכה שלא הרגשתי קודם לכן, האם לדבר על השלישיה שעשינו או לא, ואני בשום אופן לא אומרה להרגיש ככה לפני טיפול מיני.

ואולי זה כמו שונוס אומר שבשלב מסוים הטיפול יותר הפריע לי להמריא לגובה ועכשיו אני יכולה לעשות את זה.

 

ועדיין נשארתי עם השאלה האם זה כתוצאה מהטיפול או שזה לגמרי אני והבגרות שלי והיכולת שלי להתמודד עם החיים.

הפגישה האחרונה

אני מעדכנת שאני שמחה שאנחנו מסיימות את הטיפול בצורה הזאת

ואני מחזירה לנושא שבו הסתיים הטיפול הקודם, שהוא הצורך שלי בגבר אחר, שזה משהו שלא כל כך דיברנו עליו בטיפול.

אני מדברת על התחושה הטובה שהייתה לי עם הבחור הנוסף ואיך הרגשתי יום אחרי ואיך אני מרגישה בעקבות זה, מועצמת, מאד חזקה

 

המטפלת: ״ושהוא לא היה מגיע או שזה לא היה מצליח זה היה מאד קשה, ממש היית באי שקט. יש לך מחשבות על זה? למה זה כזה חיוני לך? איך זה שיש לזה השפעה כל כך גדולה על הרוגע הנפשי שלך, על החוויה הנפשית שלך, זה על עונג? החוויה הטובה? זה שיש סקס טוב בשלישיה מהי התחושה?״

אני: ״זה כמה דברים הראשון הוא התשומת לב עליי, שני הגברים בי.

דבר נוסף אחד המוטיבים הבדס״מי שלי הוא -״אני לא שלך״ וזאת ההוכחה לזה שאני לא שלך, יש לי אותו שאני יכולה ללכת אליו.״

המטפלת: ״גם תוך כדי את אומרת -״הנה הוא עושה לי טוב או אני נותנת לו לעשות לי דברים ואתה תסתכל״

אני: ״יש את המעמדות בניהם, הבחור לעומת ונוס״

המטפלת: ״שונוס מבחינת אהבה הוא הדמות המרכזית״

אני: ״ובאותו הזמן הוא זה שמקבל פחות תשומת לב מינית, הוא המושפל״

המטפלת: ״זה שעבורו זה טוב זה הסיפור שלו ולך זה טוב כי?״

אני: ״זה מעצים אותי״

המטפלת: ״מעצים אותך לא להתמסר ולהיות שייכת לדמות האהבה?

המוטיב שלך ברור -״אני לא שלך״ למרות שאתה דמות האהבה שלי.״

אני: ״הפנטזיה שלי היא שאני לא שלך למרות שזה לא באמת במציאות.

המשחק הזה, אני משתעשעת, העונג המיני. אני אכאיב לך בזה שאני לא שלך, אני לא אהיה שלך לעולם.״

המטפלת: ״מה טוב בזה? אני לא שלך, למה זה טוב לך?״

אני: ״כי אתה לא תפגע בי״

המטפלת: ״לא יהיה שום סיכוי בעולם שאהיה שלך וככה אני לא אהיה פגיעה״

אני: ״אבל עדיין אני חושבת שזה לא רק זה, כי אם זה היה רק זה אפשר היה להסתפק בדברים אחרים.

דבר ראשון זה לא היה חייב להיות רק עם גברים, אם זה מענה רק על זה.

אני מרגישה שיש כאן משהו שאני מפספסת כאן״

המטפלת: ״מתפספס במשמעות של לא להיות שלך?״

אני: ״כן כי אני יכולה לא להיות שלך ולהיות עם אישה אחרת לצורך העניין.

אבל אני חייבת גבר אחר, אני יכולה להנות מהמשחקיות עם אישה אחרת אבל התשוקה האמיתי שלי תבוא עם גבר אחר.״

המטפלת: ״למה אישה יכולה להיכנס לאינטרקציה המינית, במערך הנפשי מיני שלך לאישה אין משקל במיניות, אישה אחרת היא לא רלוונטית עבורך מבחינה מינית.

כלומר זה לא שאת צריכה אותו כדי להרגיש אישה יותר נחשקת״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״לאישה במערך האינטרקטיבי המיני אין משמעות, את לא בתחרות איתה, את לא מתגרה ממנה, היא חסרת משמעות מינית מבחינתך״

אני: ״אני זוכרת את אחת הפעמים הראשונות שעשיתי שלישיה עם ונוס ועוד בחור, אני זוכרת איך שניהם נגעו בי, המגע ב 4 ידיים, זה משהו שצרוב לי בזיכרון, זה היה כמה רגעים האקט הזה ועוד לא הייתה ממש מיניות אבל הרגשתי כל כך טוב״

המטפלת: ״איך הם נגעו בך?״

אני: ״בתשוקה, זה עוד היה לפני האקט המיני עצמו והייתי בסשן כנשלטת.״

המטפלת: ״אם אני מבינה נכון זה מאד עורר אותך רגשית ולזה התלבתה אח״כ התעוררות מינית. את היית במרחב שלהם, את זוכרת את ה 4 ידיים.

את מבינה שאת מתארת משהו שהוא לא אקט מיני״

אני: ״כן, באותו הרגע הרגשתי מאין סוג של השלמה כזו, השלמה שזה המקום שלי״

המטפלת: ״הרגשת מאד שלמה בטוב בסיטואציה הזאת. כך נראה גן עדן עבורך״

אני: ״גם עכשיו שאני מחברת בין כל מיני פנטזיות מוצלחות שהיו, וגם עם הבחור האחרון, אני ממש זוכרת את האקט של הגמירה שלי, האורגזמה הייתה נהדרת, אני עם הבחור וונוס מלטף לי את הרגל. וזה היה מאד חשוב עבורי שונוס יגיע לי ברגל תוך כדי שאני גומרת עם גבר אחר.

אני לא צריכה שהוא רק יסתכל עליי אני רוצה שהוא ירגיש אותי״

המטפלת: ״הוא נוגע במקום שהוא לא מיני״

אני: ״כן, למרות שאני הייתי כולי בחוויה מינית ואורגזמה גדולה״

המטפלת: ״שונוס נגע בך זה לא היה במקום ברגל שמגרה אותך, זה עוד אחיזה.

מה את חושבת על זה?״

אני: ״אני תוהה האם גבר אחד זה לא מספיק עבורי ואני תמיד שואפת לעוד״

המטפלת: ״את לא בהכרח מתארת משהו מיני, מצד אחד אישה פחות רלוונטית עבורך כי אנחנו מדברים על אקט מיני, היא לא מוסיפה ריגוש מיני כלשהו.

ומצד שני…״

אני: ״העוררות היא לא רק מינית״

המטפלת: ״מה שאת מתארת שעושה לך טוב בסיטואציה הזאת, זה ה- 4 ידיים עליך״

אני: ״חשוב לי להסביר את זה שזאת לא רק פנטזיה עבורי, אני מאד שואפת להגשים את זה.

אני זוכרת שהייתי בסיטואציות מיניות עם שני גברים עוד לפני שהכרתי את ונוס (לפני יותר מה 20 שנים)

בגיל 16 היה מישהו שהייתי איתו בסוג של קשר, שלא היה בנינו קשר מיני אבל היה המון מתח מיני בנינו. וערב אחד שחזרנו מהופעה אז גם חבר שלו היה איתנו שם והיה המון מגע בנינו אבל לא שכבנו. וכן הרגשתי את הריגוש הזה ששניהם כאן ואולי יש מצב למשהו בין כולנו וזה היה מאד משמעותי.״

המטפלת: ״אין באמת חשיבות רגשית לגבר הנוסף.

בא לי להגיד שזה כמו עוד זוג ידיים נוגעות, מחזיקות גם במובן הרגשי מחזיקות. ואת מוחזקת היטב על ידי 4 ידיים.

כמו עיסוי ב 4 ידיים ומה הסיפור של 4 ידיים, למה זה רלוונטי עבור בנאדם שבכל רגע נתון יש יד אחרת שנוגעת בו״

אני: ״אולי שווה לי לשקול את האופציה הזאת, לראות האם זה דומה לחוויה המינית בתחושה״

המטפלת: ״אני חושבת שאת תביני שיש לך את אותה החוויה, זה כמובן לא יגרה מינית אבל רגשית זה ייתן לך משהו, זאת האסוציה שעולה לי לראש,

כאילו התינוקת הזאת עכשיו היא לא תיפול, לא תושמט, היא מוחזקת בידיים בטוחות״

אני: ״עכשיו אני מחברת את זה לחוסר נוכחות של אבא שלי בחיים ומצד שני ההפלת שאמא שלי עשתה״

המטפלת: ״אבא לא החזיק אף פעם הוא בעיקר דרש, את גם לא זוכרת אותו בילדות.

את זוכרת שאמא כל הזמן צועקת עליו שהוא לא נמצא.

עכשיו את הבת הבכורה, הוא לא רוצה להיות איתך? הוא לא רצה להחזיק אותך? הוא לא רצה להחזיק את התינוק שלו?

שאנחנו מחזיקים תינוק יש משהו שאנחנו כהורים מרגישים.״

אני: ״אני מכירה את התחושה הזאת מהאחייניות שלי שהן נולדו ודבר ראשון רציתי להחזיק אותן ולחבק אותן, להתמסר לזמן הזה שלי איתן״

המטפלת: ״את צריכה התמסרות מלאה שבנאדם שמחזיק אותך שכל מה שהוא רוצה זה רק להחזיק אותך. הוא נהנה מעצם ההחזקה, החזקה של הגוף של התינוק קרוב לידו.

תחשבי על זה שאנחנו גדלים בנאדם אחד לא יכול להחזיק אותנו ולעטוף אותנו ככה.

תחשבי על מה שאמרת, הבחור נוגע בי את באורגזמה וונוס נוגע בך גם ואת מרגישה שזה ממלא אותך, זה מעצים את האורגזמה שלך.

הסיפור של ה 4 ידיים זה גוף של אדם מוחזק כי בניגוד לגוף של תינוק עבור מבוגר צריך יותר החזקה, ההנאה שלנו ושל התינוק המוחזק בחיקנו, אני מאמינה שזה מה שאת מרגישה שאת עם שני גברים. ההחזקה הנפשית, את מוחזקת במלא. בניגוד שהיית תינוקת וילדה שם היית מוזנחת ועברת דברים קשים, עברת הזנחה, אלימות והנרטיבי המיני הבדס״מי שלך מאפשר לך לחוות חוויה שרק את במרכז תשומת הלב הם כאילו שני ההורים וכל מה שהם רוצים זה שלך יהיה טוב, הם מתרגשים מלגעת בך כמו הורה שמתרגש לגעת בתינוק.

טוב שיש לך זיכרון מהאחייניות שלך שהגוף מגיב לתחושה הזאת, של להחזיק את התינוק.

לא עברת את זה שהיית קטנה. גם כנראה אמא שלך הייתה בדיכאון אחרי לידה והיא לא תפקדה וסבתא שלך טיפלה בך, אני מאמינה שהיא הייתה לא מוכוונת אליך, היא הייתה מטורדת וכו.

תחשבי על המבט הזה ששני הגברים חושקים בך, מסתכלים עליך במבט שרק את שווה עכשיו, כל מה שהם רוצים זה לגעת בך, הם שניהם נוגעים בך אחד מקדימה ואחד מאחורה וכמו שאז ההתמסרת למגע כך כמו התינוק״

אני: ״אני זוכרת שבכל מערכות היחסים שלי עם גברים תמיד שהיה מגיע איזשהי נוכחות של גבר אחר זה היה מעורר אותי אחרת״

המטפלת: ״זה מרגיש אחרת, זה מרגש לא משנה כמה את אוהבת את ונוס ואת מאד אוהבת אותו, המגע המיני מאד נעים לך וטוב לך זה מאפשר לך משהו שלא היה לך והיה אמור להיות.

ולכן את אומרת שזאת לא פנטזיה זה הכרח״

אני: ״נכון כי זה לא יושב על מקום של -וואי זה מדליק אותי לעשות את זה, זה לא רק מדליק אותי״

המטפלת: ״בלי זה אי אפשר. ההתרגשות האמיתית הגדולה הזאת תבוא משם, כמו התינוק שהוא מוחזק ומסופק היטב.

זה נורא יפה שאת אומרת שזאת לא פנטזיה כי את לא רואה בזה משהו משחקי כמו שאת רואה פנטזיות, זה הכרח״

אני: ״כן כי יש פנטזיות שיכולות להתגשם ויש כאלו שלא, או יכול לעבור פרק זמן עד שמשהו יקרה שוב.

תלוי בזרימה שתהיה, כאןזהאחרת״

המטפלת: ״זה האסנא זה מהות, זאת מהות שלהיות באינטימיות, בהתמסרות, להיות מוחזק ככה ואת היום שאת מנהלת את השלישיה הזאת, את צריכה לקחת בחשבון את לא יכולה להיות במלא הילד הקטן את צריכה לחשוב על ונוס.״

אני: ״אני צריכה לתפעל את הסיטואציה״

המטפלת: ״כשהיית נשלטת את לא צריכה לתפעל את הסיטואציה, ולא סתם זה חרוט לך בזיכרון, זה התינוק שמוחזק בידיים טובות ובטוחות, לא משחררות, עושות נעים גם בטוח וגם נעים.

הבדס״מ שלך הוא עם תוכן נפשי״

 

אני: ״יש אנשים שזה פנטזיה עבורם אבל לא אצלי וכבר דיברנו על זה.

שסגרנו את הקשר, זה היה לי מאד קשה כי זה סוג של דלק עבורי להניע את הפנטזיות שלי״

המטפלת: ״דלק נפשי, אנרגית החיים.

פעם אמרת שזה התיבול אבל זה לא סתם תיבול״

אני: ״נכון, אבל היום אני יודעת שזה חלק מהסטייק.

שסגרנו את הקשר אז בהתחלה היה יותר תשוקה ומיניות אבל באיזשהו שלב זה הלך ודעך ואז אין לי על מה לדבר בסקס, אם אני לא יכולה לדבר על הגבר האחר, והרגשתי שאני קומלת ושמתחילים איתי אני הודפת כי אין באמת בשביל מה״

המטפלת: ״אבל לדבר את זה עם ונוס אי אפשר״

אני: ״אני חושבת שעד לא מזמן ונוס ואני לא היינו מצליחים לדבר על מיניות בצורה בריאה ותקינה מחוץ למיטה, בחודש האחרון אני יכולה להגיד שאנחנו יכולים לדבר יותר בנינוחות שהיא מעבר למיטה.״

המטפלת: ״אבל לדבר במיטה תוך כדי האקט״

אני: ״לא! אני לא יכולה לדבר על זה אם אני לא הולכת להגשים את זה, אם אני לא פועלת לעשות משהו כדי להגשים את זה״

המטפלת: ״איזה קטע את שומעת את עצמך? איך זה שאת לא יכולה לדבר על משהו? כי זה כואב כל כך.

כמו למשל שמדברים על תאילנד ואיך בא להיות שם, לעשות ככה וככה, למה אי אפשר לדבר על זה בסקס תוך כדי העוררות?״

אני: ״כי זה לא מספיק״

המטפלת: ״זה גם לא מספיק וגם מכאיב מידי אם אני מבינה נכון״

אני: ״כן, כי אם אין פעולות כלשהן אז אני סתם מבלבלת במוח, אני סתם אומרת שטויות, זה כמו שבא לך לאכול המבורגר ואת לא הולכת לאכול המבורגר.״

המטפלת: ״אי אפשר רק לדבר?״

אני: ״יש דברים שאפשר רק לדבר עליהם אבל לא על זה.״

המטפלת: ״תשימי לב לדיוק, את ממש מרגישה עצבנות פנימית, כעס, כי זה הכרח ולא משחק״

 

אני: ״שאני מסתכלת על הקשר עם ונוס על ההתחלה לפני כמעט 20 שנה, היינו עושים הרבה שלישיות, שנפרדנו אז גם היו פה ושם עם אחרים מכל מיני סיטואציות שזרמו לזה, ובקשר שלי עם ב׳ היו המון שלישיות״

המטפלת: ״כלומר עבורך זאת פרקטיקה מינית בעלת ערך, משהו מאד חיוני להיותך קיימת״

אני: ״זה כמו שיש אנשים שאוהבים תנוחה כזאת או תנוחה כזאת בסקס שלהם, או כמו שיש שנים שאוהבת לעשות סקס עם נשים וגברים שאוהבים סקס עם גברים. אני צריכה גבר נוסף.

אני חייבת גבר נוסף״

המטפלת: ״מעניין, למרות שזה הפגישה האחרונה שלנו, זה משהו ממני אליך, תראי אם בטיפול בספא של 4 ידיים, תראי האם זה יעשה לך טוב או יעצבן אותך.

כלומר מצד אחד זה יכול להיות המגע של ה 4 ידיים שנוגעות בך, אומנם בלי מטרה מינית אבל הם נוגעים בך, בגוף שלך. התכוונות של כל אחד מהם הוא לעשות לגוף שלך נעים, זה יכול להיות מאד מרפא עבורך את המקום הפצוע משחר ינקותך, את הרי לא מתארת משהו שאפשר אם או בלי״

אני: ״נכון זה לא זה.

אני אפילו זוכרת שבגיל 12 קראתי ספר וגם היה סיפור על שלישיה אומנם בלי אקט מיני אבל הפלירטוט ומתח מאד הסעירו אותי״

 

אנחנו קצת מדברות על הפרשנות של המנוח קקולד

 

המטפלת: ״גם בסשן האחרון כאשר חווית את האורגזמה הגדולה ונוס נגע לך ברגל, מעניין מאיפה הייתה לו המחשבה שאם הוא יחזיק לך את הרגל זה יהיה לך נעים.״

אני: ״אני חושבת שזה מהמקום של להראות לי כמה שהוא מוכן להתמסר אליי, שהוא החזיק את הרגל וזה היה מאין ביטוי ל -״אני איתך״.

המטפלת: ״אווו, זה גם מה שאני שמעתי, הוא בעצם אומר לך שאת במגע עם גבר נוסף והוא איתך, במילים אחרות הוא אומר, אני לא עוזב אותך אני איתך ואת מקבלת עוד מישהו שאוהב אותך, מתפעל ממך, רוצה אותך, נוגע בך.

אם אני מבינה נכון, את לא צריכה רק את המבט של עוד מישהו, את צריכה מגע.

נגיד בפנטזיה הקקולד אנשים מסתכלים״

אני: ״כן זה לא מספיק לי, אני צריכה את המגע.

אם ונוס רק יסתכל עליי עם מישהו אחר זה לא יעשה לי את זה באמת.

אני גם זוכרת פעם נוספת שעשנו שלישיה עם עוד גבר לפני כ 4 שנים והיא גם הייתה יחסית חוויה חיובית והאורגזמה שלי הייתה ששניהם נגעו בי, הייתי עם הגבר וונוס ליקק לי את הפטמות״

המטפלת: ״מגע של שניהם בך,

כמו למשל בסרטי פורנו שהגבר יורד לאישה ונוגע תוך כדי בפטמה״

אני: ״כן אבל זה לא מספיק לי, אנחנו עושים דברים כאלה אבל זה לא רק זה״

המטפלת: ״זה לא העונג הזה, ההתרגשות הגדולה של התחושה של להיות מוחזקת.

אני רוצה להגיד לך שאת עושה שלישיות תוודאי שאת מקבלת את הדבר הזה שאת צריכה, אולי תסבירי שאת צריכה שיגעו בך, שילטפו״

אני: ״אני מוודאה״

המטפלת: ״אני ממש רואה איך זה ממלא את הנפש שלך, המגע של שני הגברים בך, איזשהו אושר עילי״

אני: ״זאת תחושה מאד עוצמתית עבורי והיא גם לא משתווה להרבה דברים״

המטפלת: ״לא משתווה לכלום״

אני: ״בעבר גם היו לי סיטואציות עם שלושה גברים אבל זה לא אותו הדבר עבורי, שהייתי עם שלושה גברים ביחד אבל אז הייתי עם הרבה אלכוהול וסמים ואולי פחות מדויקת למה שאני צריכה, התחושות היו יותר מעורפלות ממה שאני זוכרת.״

המטפלת: ״יש משקל אחר לשלישיה בניגוד לרביעיה וכו׳, לשלישיה יש מבנה ארכאי שמחזיק אותנו, המבנה הראשוני, אין לנו שלישיות של הורים״

אני: ״היום כבר יש, אני מכירה משפחה שממש מהרגע שהתינוק נולד הם שלושה הורים עבורו״

המטפלת: ״אבל המבנה הארכאי שלנו, של אמא ואבא זוג שמביא ילד לעולם.

ואני מאמינה שאת במצוקה מגיל ינקות, במצוקה שלא מודעת לך״

אני: ״כן, הרי אני יודעת שזה משהו שהיה אצלי בוודאות לפני הקשר עם ונוס, אני כבר לא זוכרת מי דחף יותר לכיוון של קקולד, הוא או אני, אבל אני יודעת בוודאות שאצלי זה היה גם לפני שהכרתי אותו ובין אם עוד לפני שממש הייתי פעילה מינית״

המטפלת: ״את מתארת את ההרגשות משניים שמתסכלים על אותה אחת״

אני: ״עם ונוס זאת באמת הייתה פלטפורמה מאד קלה ומכילה לעשות את זה, בני הזוג שלי לפניו לא אפשרו את זה״

המטפלת: ״ונוס גם רוצה להתמסר אליך, מה שאת צריכה שהוא יחווה את המושפלות הזאת, זה מבחינתו גם הדבר הטוב עבורו, הוא רוצה להתמסר אלייך לכל מה שאת צריכה.

את בטוחה שבסיטואציה של שלישיה את מעדיפה להיות השולטת ולא הנשלטת?״

אני: ״אני מזהה היום יותר טוב שהצד הנשלט שלי הוא לא באמת קיים, יש דברים מסוימים שאני אוהבת אבל אין לי את המקום של ההתמסרות, בטח לא כמו שאני מצפה שיתמסרו אליי, אני דורשת התמסרות מאד גבוהה אליי, אני כן יכולה להנות מכאב מסוים אבל אין לי סף כאב גבוה. ואין לי את המקום של ההתמסרות שמישהו יגיד לי עכשיו מה לעשות, להעריץ אותו״

המטפלת: ״אבל נגיד כמו בסשן ההוא שהיית קשורה״

אני: ״אני חושבת שלהישלט עבורי זה מפעיל יותר מידי טריגרים עבורי, מדברים שכנראה עברתי בילדות וזה מאד מנתק אותי״

המטפלת: ״היית נשלטת במצב קשה בילדות, כולנו נשלטים בילדות פשוט אצל ההורים הספציפיים שלך ומבנה של הנפש שלך זה היה מאד אלים כלפיך.״

אני: ״נכון, ואני זוכרת שהיו לי כל מיני סשנים כנשלטת שפשוט הייתי מתנתקת, וזה לא היה טוב בכלל, לא עבורי ולא עבור הפרטנר״

המטפלת: ״כל הכבוד לך שאת יודעת להגיד את זה עכשיו, זה טוב שאת יודעת לזהות ולשמור״

אני: ״יש כמה דברים שאני יכולה להתחבר אליהם מצד השולטת, כמו אנאלי או להעניק מין אוראלי שזה אולי פחות נפוץ אצל שולטות, אבל אני קובעת את מה שאני קובעת בשליטה שלי״

 

 

 

המטפלת: ״את יודעת להגיד שכאן בטיפול זה מה שבעצם השגת? אני זוכרת את השיחות בנינו שלא ידענו מי את סדיסטית, שולטת, נשלטת, את רוצה לנהל את לא רוצה לנהל״

אני: ״אני מאד אוהבת לנהל, אני רואה את זה על עצמי בעבודה, בבית במיניות ומחוץ למיניות, אני בנאדם שאוהב לנהל ואני חושבת שאני יודעת לעשות את זה די טוב, אבל אני קצת פחות מאמינה בעצמי כי ההורים שלי, לא האנשים שיודעים לתת את התמיכה הזאת.

שאני מסתכלת על הבוס שלי ואני חושבת שאיזה כיף שיש לו משפחה הרבה יותר תומכת והוא התחיל בנקודת פתיחה הרבה יותר טובה ממני.

ואני חושבת על זה שאם עבור ונוס ועבורי היו לנו משפחות יותר מטיבות יכול להיות שהיינו במקומות יותר טובים עכשיו״

המטפלת: ״אתם אנשים מאד מוכשרים, יש לכם יכולת.

שאני חושבת מה שאת עשית בחיים, שהלכת ולמדת אנגלית, קידמת את עצמך בעבודה, עבדת במרפאה שזה היה משהו אחר ממה שעשית עד אז.

וגם עכשיו שונוס היה במצב הזה ואת עזרת לו, עם הלקוח שלו וכו׳״

אני: ״כן, זה גם שמתי שידעתי שאני צריכה עזרה נוספת אז פניתי לחבר שלנו שיבוא להיות איתו שאני לא יכולתי, שהלכתי לרופא איתו ועשיתי המון דברים שהיו חשובים לי ולבית שלי.

אני יודעת להיות מנהלת מאד טובה, כי בגדול אני מנהלת את עצמי מגיל מאד קטן אבל בלי קרדיט״

המטפלת: ״ואת אחותך, תחשבי שכילדה קטנה את מנהלת ילדה עוד יותר קטנה, מי חשב שילדה בת 8 יכולה להיות אחראית על ילדה בת 3, תחשבי החזרת אותה הביתה, דאגת לאוכל״

אני: ״כן אני מבינה את זה, אני מאד מורגלת לזה שאני מנהלת״

המטפלת: ״בגלל זה את רוצה שמישהו יחזיק אותך, זה מרגש אותך, שמישהו יחזיק, יגיע ולא יעזוב שזה יהיה מגע בטוח ומוחזק. להיות מוחזק זאת חוויה נפשית קריטית.

לא את ולא ונוס הייתם מוחזקים״

אני: ״אבל אצל ונוס זה אחרת ממני, כי הוא צריך שדמות אחת תעשה את זה, הוא לא צריך כמוני עוד מישהו שיחזיק.

ראיתי את זה שסגרנו את הקשר ואיך ניסגרתי גם מבפנים, היום אני הולכת ברחוב ומתחילים איתי, באוטובוס מישהו מחמיא לי, מפלרטטים איתי הרבה ושסגרנו לא הצלחתי לקבל את זה מהסביבה זה היה מאד קשה עבורי״

המטפלת: ״זה לא איפשר לך חמצן, זה לא איפשר לך להתמסר לונוס״

אני: ״בדיעבד אני לא יודעת כמה זה היה דבר נכון, אני יכולה להבין את הכוונה הנכונה לעשות את זה -״שניה רגע נעצור כדי ליצור פוקוס״ אבל יכול להיות שאני הייתי צריכה משהו אחר כי זה היה קשה עבורי״

המטפלת: ״ואת יכלת להגיד את זה אז?״

אני: ״אני לא חושבת שיכלתי להגיד את זה אז, היום אני יודעת שאני לא יכולה לסגור לעצמי את המרחב המיני.

אני גם ממש זוכרת את אחת השיחות עם ונוס שרק התחלנו לצאת לפני כ 20 שנה, ושאלתי אותו האם הוא באמת לא ישכב עם אחרות, כי אני לא מתכוונת להפסיק להיות עם אחרים, והתשובה שלו לא הייתה חד משמעתי.

היום אני חושבת על זה שאני שלו לנצח אבל בשביל שזה יהיה אני צריכה את העוד גבר״

המטפלת: ״בשביל שאני אנשום בנחת, שיהיה לי חמצן, חיוניות

אבל היום את יודעת להגיד שנסגור את המרחב המיני ולא תעשו סקס, תעשו מגע אחר שהוא לא מין…״

אני (נחרצת): ״כי כבר לא יכלתי לתת עוד.״

המטפלת: ״אבל זה היה ברור לך יותר, מהדבר הזה שלא ידעת לזהות אז שאת סובלת וקמלה מזה שאין לך עוד ידיים נוגעות, זה משהו שהיום את יודעת להגיד ועכשיו אני רואה את זה גם. אני שומעת אותך אומרת את זה בצורה מאד מזוקקת.

שתביני שלשמוע אותך היום, בשבועות האחרונים ולשמוע אותך לפני איזה זמן זה ממש כמו לשמוע מישהו אחר״

 

אני: ״חשבתי על זה גם מה קרה בטיפול מאז שונוס עזב את הטיפול, משהו במרחב השתנה והרגשתי פחות נזופה״

המטפלת: ״על ידו?״

אני: ״גם, אבל גם במרחב כאן.״

המטפלת: ״אני נזפתי בך?״

אני: ״את לא נזפת בי אבל ככה זה יצא כאן״

המטפלת: ״שהוא אומר שהוא עטוף בישראל היום…״

אני: ״ואת שומעת את זה ומסבירה לי, לפעמים לפי הדברים הרגשתי שאני הלא בסדר כאן.

עכשיו אני לא מגיעה מבית טוב שאני יודעת להגיד -״רגע רגע רגע לא רק אני לא בסדר כאן, אנחנו כאן שלושה אנשים, משהו פה לא בסדר בין כולנו, לא רק אני לא בסדר. אתם לא שומעים את הקול שלי בכלל.״

המטפלת: ״זה משהו שאת יודעת להגיד לאחרונה?״

אני: ״כן, לפני כמה ימים פתאום קפצה לי המחשבה הזאת, שפתאום הרגשתי פחות נזופה כאן, ואני מאד רגילה להיות הילדה הנזופה, אבא שלי עד לפני כמה חודשים היה נוזף בי כל הזמן״

המטפלת: ״גם עכשיו הוא היה נוזף בך, את פשוט לא בקשר איתו״

אני: ״כי אני לא רוצה שהוא ינזוף בי.

כמו שלא התקשרתי לפני איזה חודש הוא עשה תאונה כי הוא היה מאשים אותי״

המטפלת: ״את צודקת כי את לא רוצה להיות חשופה לנבוטים על הראש שהוא היה מנחית עליך.

זה מעניין כי כמה פעמים אמרתי כאן עוד שונוס היה כאן שיש כאן שלושה.. אה סליחה שניים שכל אחד מכם יש לו אחריות על הדבר הזה, האחריות היא לא רק שלך, כמה פעמים אמרתי לונוס שאם קורה משהו שהוא לא מתאים לך…״

אני (מתפרצת): ״אבל לונוס נורא קשה לראות בהכרח… אני לא יודעת להסביר את עצמי.״

המטפלת: ״לונוס מאד קשה, מפה רואים את זה, מפה רואים כאן שנים…״

אני: ״אני לא בטוחה, אני אגיד את זה ככה.

ונוס לא תמיד רואה שבצורה ברורה את הנהיגה הזאת על המשאית ב 200 קמ״שׁ שלי״

המטפלת: ״הוא מזהה את זה פוסט פאקטור?״

אני: ״לפעמים… כן.״

המטפלת: ״אבל אי אפשר להאשים אותך, רק״

אני: ״נכון, אבל…״

המטפלת: ״שהוא איתך ב 200 קמ״ש בלי לעצור שניה אחרי, נגיד הוא לא זיהה שאת התחלת ללחוץ על הגז ל 200 קמ״שׁ אבל דקה אחרי זה הוא זיהה שאתם על 200 קמ״שׁ, תעצור תגיד אני יוצא״

אני: ״אהה… לפעמים זה כבר קצת עובר את הגבול״

המטפלת: ״נכון, אבל את צריכה להבין שאתם שניים״

אני: ״נכון אני מבינה״

המטפלת: ״את לא יכולה לקחת אחריות על…״

אני: ״אני לא לוקחת אחריות על שניים, אני יודעת מה האחריות שלי כאן״

המטפלת: ״אבל לא עליו, לו יש את שלו ולך יש את שלך״

אני: ״נכון, אבל אני חושבת שלי יש את האחריות לשאול אותו כל הזמן״

המטפלת: ״ויש לך פתאום את ההבנה, שיש משהו שאת לא בהכרח אמורה לדעת, לא בהכרח יכולה לדעת ואת לא אוטומטית אשמה.

היית כאן לידו נמצאת אשמה אוטומטית״

אני: ״אני חושבת שמשהו כאן בפאן הזוגי במהלך הטיפול, משהו שהשתנה שאני הייתי המטופלת ואת היית המטפלת ולונוס היה תפקיד אחר כאן, כי הרבה פעמים הוא גם היה סוג של מטופל אבל גם קצת לא מטופל, בטח שלא באותה מידה כמוני״

המטפלת: ״למה?״

אני: ״כי אצלו…״

המטפלת: ״כי הוא לא הסכים להתמסר, כמה פעמים ביקשתי שיבוא לכאן לבד, היה לי על הרבה מה לדבר איתו לבד.

אני חושבת שטיפול אישי זה משהו שמאד נחוץ עבור שניכם.

את בטיפול אישי הצלחת לקבל מקום״

אני: ״אבל זה לא היה יכול להיות ללא הטיפול הזוגי עם ונוס, כי ונוס כיוון אותנו להרבה מאד דברים שלא נראים על פני השטח.

אני באה לכאן ומציגה איזשהי דמות שאת לא יודעת איך אני בסקס, ובסקס משהו אחר יוצא ממני״

המטפלת: ״אבל גם מה שהוא מספר עלייך זה דרך העיניים שלו, ומה שאת מספרת זה דרך העיניים שלך, את הרבה פעמים אמרת שאת אומרת משהו והוא לא מתייחס, לא מגיב שאת מרגישה שאת כן אומרת משהו.

אני חושבת שמשהו קרה בך בטיפול שבשלב מסוים היית צריכה טיפול פרטני ולא לעשות את זה כאן או לסיים טיפול זוגי בצורה מסודרת, להיפרד להגיד שזה הסתיים, שונוס יפרד ממני.

שיגיד לי את כל מה שהוא לא אוהב, כועס עליי וכו׳

ואז נצא לדרך אחרת.

לי ולך היה ממש תהליך טיפולי משמעותי כי פתאום קיבלת מקום שאת יכולה להכיר את עצמך, להבין טוב יותר, כל מיני דברים על אבא, אמא על האופן שבו החיים שלך היו נראים.״

אני: ״בדיוק סיפרתי על זה לחבר משותף שלנו, ודיברנו על התמכרויות כי סביבי תמיד היה אלכוהול, סמים וכו״

המטפלת: ״שהיית גדולה, לא כתינוקת״

אני: ״כן, בבית היה העניין של האוכל.

אמרתי לחבר שאני לא חושבת שיש לי בעיות של התמכרויות, אבל כן יש לי בעיות של גבולות וזה מאד מבלבל״

המטפלת: ״את נורא צודקת״

אני: ״המוות של החברה שלי מסמים, הוא היה נורא משמעותי עבורי כי הרבה פעמים הרגשתי ששתינו על אותו מסלול, שזה ה200 קמ״ש עם הראש לתוך הקיר, והייתי מאד קרובה להיות כמוהה בהמון דברים, הייתי עושה סמים עד שנגמר ואז שנגמר אולי נזמין מישהו ופה ושם.״

המטפלת: ״בזכות ונוס?״

אני: ״לא זה לא קשור אליו״

המטפלת: ״לא בזכות ונוס נגמלת? בגלל זה שהיא מתה?״

אני: ״משהו כזה, הרבה זמן חשבתי שאלוהים לקח אותי כדי שאני אתעורר על עצמי ואבין שאני צריכה לשים גבולות״

המטפלת: ״תראי שוב זה את לבד, את לבד צריכה ללמוד את הלקח הקשה, את הבנת את זה בדרך הקשה מאד וכואבת.

אני רוצה להגיד לך שאת שתשמרי על גבולות שלך, של מה שחשוב לך וסדר

אני מאמינה כי זה הניהול, המנהלת שומרת על גבולות וסדר אני מאמינה שאת תהיה בטוב ואתם תהיו בטוב. ושאת תדעי לעצור שניה להסתכל על מה שקורה, מה הגבולות? מה יעשה לי כאן סדר? מה יהיה נכון עבורי? או עבור הסיטואציה כרגע?

הסתכלות על הגבולות היא קרטית, תחשבי כמה פעמים בחיים שלך הגבולות היו פרוצים לחלוטין.״

אני: ״לגמרי, בכל צורה אפשרית״

המטפלת: ״ואני כל כך גאה בך שאת מצליחה לראות את זה״

אני: ״אני רק חושבת שתודה לאל שלא היה לידי איזה פדופיל או משהו בסביבה כילדה כי בטוח היה קורה משהו״

 

המטפלת: ״אני נורא שמחה שהכרתי אותך״

אני: ״גם אני״

המטפלת: ״גם למדתי הרבה ממך ומכם ואני מקשיבה לך חושבת שוואלה גבולות זה דבר קריטי גם שהם באים בצורה לא רגילה כמו שלישיה כי זאת לא צורה רגילה של גבולות אבל שמקשיבים למה שאת מתארת אז זה צינור החמצן ואי אפשר לקחת לך את החמצן, זה משהו שמבינים את המשמעות הנפשית של זה אז הגבולות נראים שונה״

אני: ״נכון כי זה בדיוק העניין של לשחק כדורגל בקומה ה 49 בעזריאלי ואת מסתכנת אבל עושה את זה בצורה בטוחה.

אני חייבת להגיד שהיה *לי* טיפול מאד טוב, למדתי דברים, כן הצלחתי לדבר על דברים שאף פעם לא דיברתי עליהם, אף פעם לא הודתי לעצמי עליהם, כל מיני תחושות, לקיחת אחריות, לקיחת אחריות על החיים ולא רק על סיטואציה ספציפית, איך אני רוצה שהחיים שלי יראו, המיניות שלי תיראה, הבית שלי יראה, איך אני אראה, איך הקריירה שלי תיראה והאחריות שלי לטפל בדברים האלו.

אלו כן דברים שהצלחתי לעשות, עברתי כאן דברים טובים והיו גם דברים פחות טובים״

המטפלת: ״תמיד זה ככה, אי אפשר שמשהו יהיה רק מושלם, זה בעצם הקשר שהוא קשר קרוב ואפשר לתקן אחד לשני את הדברים שלא מדיוקים, כי קשר אינטימי מצליח לא רק שהכל טוב, שיש דיוקים שצריך לשמוע וגם ולהגיד״

אני: ״כמו בזוגיות שאם לא רבים אז יש בעיה.״

המטפלת: ״שתדעי שאת מאד לאבאבל בלי קשר לונוס, מאד אהבתי אותך כאותך מאד אהבתי אתכם כזוג״

אני: ״שמחתי שהכרתי אותך בגלל שאת אמא, ואני חושבת שהייתי צריכה מטפלת שהיא אמא לשם שינוי תהיה אחרת מאמא שלי בעניין הסדר בחיים״

המטפלת: ״כי גדלת עם אנשים טובים שלא היו עבריינים אבל לא לימדו אותך את הבסיס של היום יום״

אני: ״כן להתמקד במה שאני רוצה״

המטפלת: ״אני מקווה שאם תחליט להמשיך בטיפול תמצאי לך את המטפל הנכון לך״

אני: ״כרגע אנחנו מפרידים את הטיפול, אנחנו לא באותם מקומות מבחינת טיפול, אני גם חושבת שזה קצת טו מאצ׳ לבוא למטפל שיצליח לגשר את הדברים האלה בהכרח בפגישה אחת שבועית שכל אחד נמצא במקום אחר.״

המטפלת: ״אני מוסרת לך חיבוק גדול״

אני: ״גם אני״

 

ונפרדנו לשלום.

 

חלק א׳

 

המטפלת: ״אף פעם לא דיברתם על מיניות?״

אני: ״לא ממש״

המטפלת: ״את חושבת שגם הוא בדס״מי?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״אף פעם הוא לא דיבר איתכם על זה?״

אני: ״איתי לא, אולי עם ונוס.

זאת מאד חשוב לי שהקשר בניהם יהיה קיים, שיהיה של כיף, קרוב, של רצון לבלות ביחד״

המטפלת: ״את יודעת להגיד על זה משהו כי זה חשוב לונוס?״

אני: ״לא כי זה חשוב לונוס, כי זה חשוב לי שזה יהיה, כי חשוב לי!

שהבן שלו לא רק ידע שיש לנו מקום שהוא ירגיש את זה, שזה יתבטא במעשים.

שהוא יודע שאנחנו שם, ונוס ואני זה לא אותו אדם עבורו אבל חשוב לי שהוא ירגיש את זה שגם שאני שם בשבילו״

 

 

המטפלת: ״זה לא החלק ההורי? כי גם כלפי אחותך היה לך חלק בוודאות חלק הורי.

אנחנו יודעים שהפונקציות שעשית עבור אחותך הן הוריות לכל דבר, מעבר לזה שבישלת לה לאכול״

אני: ״זה לא רק זה, גם על הטיפול כאן דיברתי איתה הרבה פעמים, כדי לקבל עוד איזשהי זווית על החיים שלי כילדה/ נערה ממי שחי איתי באותו הזמן.

אני והיא זה לא אותו בנאדם, היא בכל זאת נשארה שם עד גיל הרבה יותר בוגר ממני, שהיא פגשה את בעלה״

המטפלת: ״היו לה הורים אחרים לדעתך? פחות מזניחים?״

אני: ״אני לא יכולה להגיד שהיו לה הורים פחות מזניחים״

המטפלת: ״היה לה פשוט אותך״

אני: ״כן אבל אני עזבתי את הבית שהיא הייתה בת 15 בערך״

המטפלת: ״זה כבר גיל שהיא לא צריכה אותך איתה יום יום, היא יכולה לדבר איתך בטלפון, לספר לך דברים ואת תומכת בה.

כשהיא הייתה צריכה יום יום את היית שם.

בגיל 15 כבר לא צריך מישהו שיהיה בבית שאנחנו חוזרים, זה אם אני צריכה אני מתקשרת. בגיל 15 ההורה מופנם לנו בפנים ואנחנו צריכים ממנו משהו אנחנו יוצרים איתו קשר.

בכל התקופה שהיא הייתה בלי פונקציות הוריות רגשיות נוכחות את היית שם, החיים שלה היו יותר טובים משלך, היה לך אותך״

אני: ״אבל אני זוכרת אותה כילדה הרבה יותר אלימה, היא הייתה מקללת המון״

המטפלת: ״ומה ההורים היו אומרים על זה?״

אני: ״היה איזה משהו מפגר שההורים שלי היו אומרים, שהיא תוצאה של חוסר חינוך שהם עשו, שהם כשלו בחינוך איתה, בהתעקשות איתה״

המטפלת: ״ואת שלא קיללת החינוך שלך היה מצויין?״

אני מצחקקת: ״כן בטח.

ההורים שלי הם באמת… לא יכולתי לבחור גרוע מזה״

המטפלת: ״למה את חושבת שברחת בהם? למה את צריכה אותם?״

אני: ״אני לא.

אני לא, פעם הייתה לי אשליה ששם יש לי איזה בית חם, מכיל ומקבל.

נגיד אחרי איזה לילה קשה כזה שעשיתי סמים, הייתי עם בנים ודברים קצת היו מסתבכים, הייתי מרגישה שאני צריכה להתאזן שם וזה לא נכון.

הייתי הולכת לשם לכמה שעות.

המטפלת: ״אבל הם לא היו שם עבורך זאת את שהיית מאזנת את עצמך על ידי הגעה הביתה, את היית בניך ובינך משתמשת בבית כאילו זה האיזון עבורך אבל הם לא עשו כלום עבורך, הם לא היו שם הם לא חיבקו, לא שאלו מה נשמע? את צריכה משהו?

את היית משתמשת במבנה של הבית/ במרחב של הבית בתוך משהו שהיה חסר לך״

אני: ״ועדיין הבית הזה היה משהו מאד לא נעים עבורי,

אני זוכרת איך הרגשתי בבית של סבתא שלי, שהוא היה קטן יחסית אבל היה מאד חם ונעים. וכן שמכרו אותו קצת כאב לי בלב שאף אחד מהמשפחה לא לקח את זה ומצד שני לא הייתי רוצה לגור שם.

ואני חושבת שביום מן הימים שנצטרך למכור את הבית הזה שגדלתי בו כמעט 15 שנה אין לי שום סנטימנטים לגביו.

השבוע למשל הייתי בנס ציונה ביום שישי לטובת איזה סידור שהיה לי לעשות ואפילו לא התקשרתי לאמא שלי להציע לה להיפגש לקפה״

המטפלת: ״וואו״

אני: ״לא היה לי כוח אליה, התקשרתי לאחותי שאלתי אותה אם היא רוצה להיפגש ושהיא אמרה שהיא לא יכולה אז ויתרתי, אין לי את הזמן הזה עכשיו״

המטפלת: ״יש לך חיים משלך שאת מנהלת עכשיו״

אני: ״כן, גם ידעתי שאני רוצה לחזור הביתה מוקדם לזמן עם ונוס שקבענו לנו, וידעתי שאם אבוא אליהם אז יכול להיות שיהיה קצת מעצבן ומציק, אני לא אוכל להרגיש את מה שאני מרגישה, אצטרך להיות עם איזה מסכה מסוימת״

המטפלת: ״את יודעת באיזשהו שלב אנחנו משחררים את ההורים שלנו מתוכנו, לא שהם מתים אלא מהפונקציה שנתנו להם לאורך החיים, כי לפעמים אנחנו נותנים להם את הפונקציה גם אם הם לא היו בעלי הפונקציה הזאת.

כי אדם צריך תהיה לו בנפש פונקציה הורית, אם אדם גדל ללא המקום הזה שהוא יודע מהם ההורים שלו, הבית שלו. כמו שאמרת היית חוזרת הביתה כשהיה לך לילה קשה, שהיית מאבדת את עצמך לעולם הזה בין כל הפעליות שהיית שם אבודה, היית מחזירה את עצמך הביתה אבל בגדול לא היו שם שום דמויות שיחזיקו אותך, לא ניחמו, לא חיבקו, לא ליטפו, לא הציעו עזרה.

את היית משתמשת במקום הזה של ״לחזור הביתה״ בנפש שלך כי הנה יש לך בית.

אני חושבת שזה שמר עליך מלא להתפרק -״הנה אני חוזרת הביתה להתארגן״ בגדול לא היו לך פונקציות מוסוות שם ומארגנות.

והיום את מבינה שעכשיו שהיית בנס ציונה את לא צריכה להחזיק את הפונקציה הזאת כי במציאות היא לא קיימת.

לפני 10 ימים דיברת עם אמא שלך ובמשך ה 10 ימים האלו לא עברה לה המחשבה מה איתך, איפה היא שומרת את המחשבה עליך? מתי היא חושבת עליך?

מה זה 10 ימים היא לא מדברת איתך? אין לה את המחשבה הזאת בפנים שהיא אמא שלך, זה צריך להיות שמור לה, צריך להיות לזה ייצוג מסוים שמתעורר לחיים״

אני: ״כן, לי לפעמים יש את הייצוג הזה כלפיה שאני חושבת שעברו הרבה ימים ולא דיברנו אולי אני אתקשר אליה״

המטפלת: ״כי את פיתחת אמא טובה בעצמך, בתוך הטיפול, בתוך החיים שלך.

את התחברת למקומות שההורים שלך לא אפשרו לך, להתפתח ולהתחבר אליהם כשהיית הבת שלהם״

אני: ״שהייתי שם זה היה בכלל גרוע כי אף פעם לא יכלתי להיות במקום שלי, תמיד נלחמתי.״

 

 

אני: ״אני כן מאד נהנת לחבר בעצמי את האישה הגדולה והחזקה שבי. היא צצה לי בהרבה מקומות בחיים בכל מיני רגעי משבר״

המטפלת: ״זאת דמות? או שזה את?״

אני: ״זה אני״

המטפלת: ״אבל האם יש לה דמות דמיונית כלשהי לך בתוך האישה הגדולה? או שזה לגמרי את?

אני: ״זה לגמרי אני כמו שאני.

אם בעבר היא הייתה מבליחה פה ושם. היום אני יותר נותנת לה ביטוי״

המטפלת: את דואגת להנכיח אותה אצלך״

אני: ״אני אוהבת את החשיבה הזאת, את ההסתכלות הזאת על דברים מסוימים, על ניהול נכון, על ראיה של הרבה מאד דברים.

השלישיה שעשינו ביום ראשון, היא הייתה מאד מורכבת מהמון סיבות.

דבר ראשון זאת פעם ראשונה שאנחנו משחקים בצורה מוחזקת וטובה.

אני שומרת על ונוס, אני שומרת על עצמי וגם על הבחור.

אני דואגת שיהיה מה שצריך להיות, שהגבולות ישמרו של כולנו, כולם יהיו בעניין, שאני לא אפספס מישהו, שלא אנטוש מישהו תוך כדי והכי חשוב גם להנות תוך כדי״

המטפלת: ״אני חושבת כמה פונקציות זה״

אני: ״זה המון, האחריות היא מאד גדולה.

זה שהצלחתי לגמור זה היה הישג מטורף.״

המטפלת: ״הרי לגמור זאת התמסרות למשהו שהוא לא אחראי זה להתמסר למה שבא לך״

אני: ״ועוד מהמקום הסדיסטי השולט אני כן מצליחה לגמור, אבל לפעמים אני יכולה להיות מסופקת מביצוע האקט הסדיסטי אבל לא בהכרח לגמור.

אבל אני מרגישה שהיום אני יותר מחברת את המיניות שלי והאורגזמות שלי לצד הסדיסטי ואני הרבה יותר שלמה עם המקום השולט שלי היום.

המטפלת: ״מה יש בו היום שאת שלמה?״

אני: ״דבר ראשון הוא גמיש במובן מסוים, הוא לא בהכרח חזק, החוזקה שלו היא הגמישות שלו.״

המטפלת: ״אוו, גמיש זה נהדר״

אני: ״שגם אם עכשיו מישהו אומר לי משהו שמנסה להקטין אותי, אז אני שומעת את זה ומחזיקה יותר מדיוק.

במקום הזה יש צחוק, הנאה ופאן.

זאת לא השולטת הקשוחה, האכזרית הרעה זה לא רק זה, זה עוד דברים״

המטפלת: ״הגמישות היא מילה כל כך משמעותית.

זה לראות את הדברים בצורה שזה לא צריך להיות ספציפי האקט הזה.

זה דבר חשוב להיות בעמדה של שולט גמיש זה כמו להיות הורה גמיש״

 

אני: ״חשבתי על זה שבמהלך הטיפול צפו לי המון חרדות במיניות, הייתי בחוסר ביטחון ושאני באה עם חוסר ביטחון במקום השולט שלי ונוס מכיר אותי ממש טוב והוא מזהה את השניה הזאת, של טיפ טיפה של חוסר הביטחון שלי והוא נכנס לשם ממש בקלות ואז הסדק פיצפון נפתח למשהו מאד גדול ומשם יוצאות כל החרדות, הספקות, החששות, חוסר ביטחון כל הדברים האלו ואז המיניות נראת לא טוב״

המטפלת: ״מה שאת אומרת זה שהוא נכנס בשניות הקטנות האלה כמו שהוא הילד שמזהה איפה אמא שלו לא בסדר. איפה אמא שלו איבדה את זה, נטשה אותו, לא שמרה הוא באותה שניה נכנס לשם שהוא מחזיק את עצמו ואת אמא שלו, זה מה שהיה קורה לו שם איתך.

הוא נכנס בסדק הקטנטן ואז הוא מתעצבן עליך שאת לא שם עבורו והוא צריך להיות שם עבורך.

איך ידעת להגיד את מה שאמרת עכשיו, זה גאוני.״

אני (מצחקקת) : ״בכל זאת אני שנתיים וחצי כאן״

המטפלת: ״זאת הבנה כל כך מעמיקה של הדינמיקה להגיד שלשבריר שניה יצאת מהמקום וונוס אוטומטית נכנס לשם ואת צריכה ללמד אותו שרגע שניה אל תיכנס לשם אוטומטית כי תסמוך עליי שאני לא האמא האמיתית שלך שפגעה בך, אל תיכנס לשם כי אז אתה מערבב לנו בתפקידים. וזועם עליך.

אני: ״אבל היום אני גם לא מפחדת מזה, אני בגישה של אוקיי נתמודד״

המטפלת: ״וגם תוציאי אותו משם. אם הוא נכנס תגידי לו…״

אני: ״שזה לא המקום שלו״

המטפלת: ״זה כמו הורים טובים שאומרים לילדים, שנגיד יש ילד שמאד קשוב לאחד מהם והוא דואג ואז הורים טובים מזהים מידי שהילד נכנס לתפקיד הורי והם אומרים לו -״חמוד אל תדאג, אני אסתדר גם אם אני עצובה אני אהיה בסדר, אתה תמשיך להיות ילד, אל תדאג לי, אני אדאג לעצמי״

אותו הדבר את אמורה לעשות באינטרקציה מינית את אמורה לעשות עם ונוס, כי אז הוא יזעם עליך שנטשת ואת לא תביני כי זה מה שהיה קורה כל כך הרבה פעמים.״

אני: ״כן היינו נכנסים ללופ נוראי של החרדות.

עד אותו הרגע שהחלטתי שאני לא הילדה שהפילה את העגלה ואני עושה את זה אחרת. לא הצלחתי.״

המטפלת: ״תשימי לב מה עשית, -את החלטת-  את גידלת את האמא, שלחת את האמא להדרכת הורים והיא הייתה צריכה לדאוג לעצמה, לגדל את עצמה, לווסת את עצמה, להבין מה החרדות שלה, מה הסיפורים שלה, מההקונפליקטיםשלהוכו׳

אחרי שהיא דאגה לעצמה הילד קיבל אמא טובה ואז הקשר בניהם הופך להיות קשר טוב.״

אני: ״ממש ראיתי איך במיניות שלי אני הולכת למקום הזה של הילדה ולא רק עם ונוס. למרות ששם זה מאד ברור לי, איתו זה היה קיצור דרך מטורף, עם גברים אחרים זה היה יכול לקחת איזה זמן.

פעם היה לי איזה קשר עם בחור, הייתי מאד לא ברורה לו ודאגתי להשאיר אותו ככה מאד מבולבל, היום נפגשים, לא נפגשים אהבתי לשחק עם זה עד שפעם אחת הוא התעצבן ואמר שהוא לא יכול יותר עם זה, איפה המערכת יחסים הזאת בכלל, איפה את את לא נותנת לי את מה שאני צריך.

ואני זוכרת שאמרתי לו, מה אתה רוצה, מה אתה מתעצבן.

שכתבתי את בפוסט שלי לגבי הסקס שלי בצד הסדיסטי, שאני אתן לו את הסקס הכי פצצה שיכול להיות ואז אעלם לך שניה אחרי שהוא ישאר המום ותרצה אותי עוד ועוד״

המטפלת: ״תרצה אותי, אני אהיה זאת שאתה חושק בה, זה יהיה שיא הפנטזיות שלך ואני מבטיחה את זה, אבל לא אקיים את זה עד הסוף״

אני: ״אני אקיים את זה אבל לא אקיים שום דבר אח״כ.

אני זוכרת עם ב׳ שהייתי איתו עישנו שלישיה הוא היה מופתע והמום ונעלמתי לו לחודשים עד שחידשתי את הקשר שוב, לא היה לו את הטלפון שלי, שום דבר.״

המטפלת: ״אבל את לא רצית אותו? העברת אותו הלאה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אמרת לעצמך -״לא, לא, לא את לא כממה, תעברי למישהו אחר״

אני: ״כן היו כמה דברים אחרים במקביל״

המטפלת: ״לא נתת ללב שלך לאהוב, להתמסר״

אני: ״כן, העדפתי לתת לו את הפיצוץ הזה, באתי נפעמת, התרגשת והכל ואז אין״

המטפלת: ״איפה לדעתך זה קורה בחיי הנפש? תחשבי על אותו אדם שה קורה לו מה שעובר עליו, איפה זה יכול לקרואת עוד?״

אני: ״אני לא מוכנה להיות חלשה מולך, לא מוכנה להזדקק לך.

אתה תזדקק לי

המטפלת: ״ותישאר זקוק, תישאר עם לשון בחוץ, תישאר כמהה וזקוק אבל אין אותי.

אני לא אהיה שם בשביל לקיים את הדיאלוג.״

אני: ״אני זוכרת עוד איזה בחור שפעם יצאנו איזה שבועיים ואני לא זוכרת מה קרה וזה התמסמס ואחרי כמה שנים חזרנו להיות בקשר הייתי באה אליו עושים סקס מטורף, פיצוצים וכו׳ נגמר, מתלבשת הולכת.

המטפלת: ״גם עם ונוס זה היה ככה?״

אני: ״כן, גם איתו בשנים האלו״

המטפלת: ״אני מקשיבה לך למקומות האלו, ואם זה על מקום שכל כך מרגש אותנו, הם כל כך שיא  הפנטזיה שלנו, הם לקוחים מעולם ינקותי אני הופכת להיות שם השולטת.

פעם שהייתי תינוק אני הייתי הנשלטת, הזקוקה שנשארת עם חסך״

אני: ״אני מאד מרגישה שזה משהו עם אמא שלי.״

המטפלת: ״וזה לא כי אמא שלך היא הדמות המהממת הזאת, זה כי את התינוקת והיא האמא״

אני: ״אלו היחסי כוחות״

המטפלת: כי תינוק זקוק לאמא שתתייחס אליו, שתרצה לאהוב אותו, להעניק לו, שתרצה להיות שם עבורו הדמות הגדולה הזאת, הוא זקוק לאמא הזאת.

ואם האמא הזאת נעלמת, לא נוכחת אז הוא נשאר זקוק, כמהה וסובל. זה סדיסטי.

תחשבי שאת בחורת לעשות את זה כלפי מישהו בוגר, תחשבי מה התינוק עובר זה מה שקרה לך נפשית לכן לקחת את זה למקום המיני.

זה מה שכולנו עושים במיניות שאנחנו לוקחים את הדבר שנפשית הכי הפעיל אותנו כתינוקות, נותנים לו את אנרגית החיים, הליבדו והיא זאת שמפעילה את האנרגיה רק עכשיו זה הפוך, את הסדיסטית, את זאת שעושה את זה.

במקום להיות הזקוקה הכל כך פגיעה, כל כך רוצה ולא מקבלת כתינוקת את עכשיו עושה את זה וזה עושה לך היי. זה הסיפור הבדס״מי שלך.

בסוף הטיפול את יכולה להגיד שיש לך מאין הבנה נפשית של הדרייב הבדס״מי שלך.״

 

 

 

אני: ״חשבתי על זה שהבדס״מ אצלי הוא לא פנטזיה, זאת הדרך חיים שלי.

אני לא יכולה לחיות אחרת, אני לא יכולה לעשות סקס אחר.

שונוס שאל אותי האם הייתי רוצה להיפגש עם הבחור לבד, אז ישר אמרתי שלא. מה אני צריכה אותו בשבילי לבד, אני צריכה אותו בשביל דבר מסוים.

ואני חייבת את הגבר השלישי ואם אין לו אותו אז משהו מת פה עבורי״

המטפלת: ״על זה נרחיב בטיפול הבא שלנו, אני מסכימה שזה לא פנטזיה.״

אני: ״זה לא במקום של נחמד לראות איך זה, אני חייבת את זה״

המטפלת: ״הנפש שלך חייה משהו שהיא חייבת כדי להישרדות, כמו שהיא חיה את הסדיזם כי פעם זה מה שהיא עברה והיא חייבת את זה. זה הסיפור הנפשי לכן זה לא משחק. יש אנשים שמשחקים בדס״מ אבל זה לא את.״

 

 

 

רגע לפני סיום אני מבקשת להגיד למטפלת בעקבות המיילים בינה לבין ונוס

שהוא לא התכוון לפגוע, אני יודעת את זה. כי זה לא ונוס הוא לא בנאדם שמתלכלך הוא מאד נלחץ שתעשי משהו, תגיע ניידת אישפוז.

המטפלת: ״אבל זה לא מה שאמרתי, אמרתי שיש אפשרות לעשות את זה במידה ויהיה צורך. וגם לך ולא לו״

אני: ״נכון, אבל שהוא בסערת רגשות ובנוסף לאלכוהול, הכדורים הוא לא הצליח לשמוע את הדברים האלו בצורה עוטפת ומכילה וכך הוא הגיב מתוך התגוננות.

ושדיברנו הרבה על הטיפול, הסיום הקרוב והוא אמר שהוא מאד מצטער שהדברים הגיעו למקום כזה, וככה זה נגמר״

המטפלת: ״אני מאד אוהבת אותו״

אני: ״אני יודעת, וגם הוא מאד מעריך אותך״

המטפלת: ״זה ברור לי, שנפשית הוא היה במצב כאוב ביותר, ויש לו פינה נורא חמה אצלי בלב. אני באמת אוהבת אותו, אני פשוט חושבת שאי אפשר להמשיך.

אני מאד מעריכה אותך על זה״

 

נראה לי שהוא התחיל להתנגן בחלום ובבוקר אחרי שהפעלתי את ה shazam הפנימי גם הבנתי מה אני שומעת בתוך הראש.

 

'Cause everyday she falls in love
And every night she falls
And when she does, she says

Oh, sweet nothin'
You know she he ain't got nothing at all, whoa-whoa
Oh, sweet nothin', yeah
She ain't got nothin' at all
Oh, let me hear you

 

 

 

בדרך לטיפול עברה לי מחשבה האם לדבר על השלישיה שעשינו השבוע או לא, אף פעם לא הרגשתי כך לפני טיפול בעבר. אבל זה בהחלט היה סימן נוסף שאני בדרך הנכונה לסיים את הטיפול.

 

חשבתי על זה שאנחנו מסיימות את הטיפול בעוד שתי פגישות

עולים בי הרבה רגשות סביב זה.

מצד אחד אני רואה את ההתקדמות המטורפת שעשיתי, איך תפקדתי בימים הקשים של המשבר ואיך אני עכשיו שומרת על המרחב המיני. על השלישיה שעשינו השבוע שהיא הייתה שונה לגמרי מהפעם הקודמת, לאחר כל הלקחים שהופנמו.

שהוא פרטנר טוב לאימון, הוא לא מערר את עולמי, הוא נותן לי את מה שאני צריכה.

מציבה גבולות, תוחמת בזמן, הופכת את ונוס לחלק פעיל ומלא בסיטואציה.

בפעם בזכות הרצף המיני היה מאד קל וזורם, גם בימים שלפני המפגש, בהכנות לקראת המפגש ולאחר מכן.

מאז שאנחנו שומרים על רצף מיני, אנחנו המון מדברים על סקס גם במרחב המיני וגם מחוץ למרחב המיני וזה מאד חשוב עבורי, זהו הזמן שלי לרקום תוכניות, שואלת בצורה בריאה שאלות.

אני בשליטה ועל זה שהמיניות תעבוד בצורה מעולה ומספקת.

 

אני מספרת על הלוח השנה שלנו, שבכל יום של אינטרקציה מינית אנחנו מסמנים כדי שנדע ויהיה תיעוד.

המטפלת: ״זאת החזקה מאד יפה של המרחב המקודש הזה, כל כך חיוני ומשמעותי עבור שניכם״

אני: ״אני גאה בעצמי על מה שקיבלתי כאן, מה שהצלחתי לעשות פה.

כל הסיפור עם ההורים שלי, ואני מספרת על כך שהשבוע החלטתי להתקשר לאמא שלי ואז שבדקתי מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברנו, ראיתי שעברו 10 ימים מאז״

המטפלת: ״והיא לא יצרה קשר?״

אני: ״אולי היא כתבה איזה הודעה או משהו, אבל היא לא התקשרה לשאול לשלומי.

זה לא קיים אצלהם, החלטתי שאני אעשה איתם שיחה, כדי לשים דברים על השולחן, בהנחה ותהיה איזשהי התקדמות בקשר בנינו אז זה פתח למה שהשיחה הזאת תעשה.״

 

המטפלת: ״את רוצה התקדמות? את יכולה להבנות את זה, בצורה שאת רוצה במסגרת הנכויות שלהם, ויש מצב שתגידי שכזה את לא רוצה״

אני: ״ברור לי שהקשר בנינו חייב להיות עם גבולות ואם הקשר הזה לא יכול להיות עם גבולות אז סימן שאין לו באמת מקום בחיים שלי.

כי אני עד גיל 38 ניהלתי קשר ללא גבולות איתם ואז החלטתי לשים גבולות ששומרים עליי״

המטפלת: ״מה שהם לא ידעו לעשות כל החיים ואת גם לומדת את זה במרחב המיני לשים גבולות שהם לא עושים משהו רע, להפך הם מאפשרים.״

 

אני: ״היה לי ברור וגם לונוס ברור שאחרי שקבעתי עם הבחור ליום ראשון, יום שני זה יום לזמן זוגי מיני שלנו, וגם בשלישי היה לנו זמן אינטימי ביחד.

ביום ראשון אחרי שהבחור הלך אז דאגתי לתת לונוס ולי אפטר קייר, מרוב שהיה לי נעים זה נמשך לכמה שעות שישבנו בסלון, התחבקנו והיינו מאד ביחד. הייתה יכולה להתפתח בקלות סיטואציה מינית אבל שחשבתי על זה לעומק הרגשתי שאני מעדיפה שלא תהיה כי המיניות שלי ושל ונוס צריכה את הבדס״מ שלה והאפטר קייר לא חייב את הבדס״מ אבל הוא חייב להיות״

המטפלת: ״זה נורא חשוב הגבולות האלו שאת אומרת, האפטר קייר זאת האהבה של איזה כיף שיש לי אותך״

אני: ״איך אני מעריכה אותך.

עוד בהתחלה שחשבתי על הבחור שיתפתי את ונוס האם להזמין אותו שוב, הוא הרגיש עם פוטנציאל טוב.

בעצת ונוס כתבתי לו ואז הזרימה הייתה חזקה, הקראתי לונוס את ההודעות תוך כדי שהוא יורד לי, תיאמנו פגישה ונוס אמר כמה דברים שחשובים לו, כמו הגבלת הזמן והציע שאשתף את הבחור בכך שאת האורגזמה שלי לרוב אני מגיעה אליה על ידי המג׳ק והוא זרם עם זה.

האקט היה כמעט שעתיים, ונוס היה פעיל והייתה לי אורגזמה מטורפת״|

המטפלת: ״שונוס ראה ונהנה מזה גם, הוא יכל לשמוח בשבילך״

אני: ״כן לגמרי.

ואחרי שהבחור הלך נשארנו לשבת איזה שעתיים/ שלוש ואפילו שונוס אמר לי שזה בסדר ואני יכולה ללכת לישון, אמרתי שהכל טוב ואם ארצה אלך לישון אבל כרגע מאד נעים לי איתך.

עד לא מזמן היה לי מאד קשה עם הקונפליקטים שאני האישה שכל כך אוהבת את ונוס, דואגת לו, מטפלת בו, שומרת עליו ואז עושה לו דברים מאד קשים במיטה ופוגעת בו, מכאיבה לו. והאם אני באמת אוהבת אותו כי אני חייבת להכאיב לו וכך אני תוחמת את זה.

אני מכאיבה לו במסגרת הסקס הבדס״מי שלנו ולא מכאיבה לו בזמן הזוגי שלנו.

וברגע שאנחנו מסיימים את הסשן ואני נותנת את האפטר קייר אני עפה עליו הכי בעולם והוא מרגיש את זה״

המטפלת: ״איזה יופי תראי איזה שינוי בדבר שהוא כביכול קטן אבל הוא ממש לא קטן. זה להגיד לדבר הזה שלנו יש התחלה, אמצע וסוף.״

אני: ״בזכות זה שאנחנו יושבים בסלון אז יש המון אהבה מופגנת אחד כלפי השניה ובכלל לאורך היום, בזמנו לא חשבתי כמה מהותי הוא עבורי הרצף המיני.״

המטפלת: ״זה לא סתם רצף מיני, זה רצף שמוחזק טוב״

אני: ״כן, עם התכוונות, מחשבה מה עושים.

בנוסף לכל הרצף המיני שאנחנו מחזיקים אני גם קובעת לנו כל מיני מפגשים חברתיים וונוס משתף עם זה פעולה, אני רואה שזה עושה לנו די טוב״

המטפלת: ״איזה יופי ואיך המצב רוח שלך?״

אני: ״עכשיו הרבה יותר טוב.

ביממה האחרונה היה משהו עם השינה של ונוס וגם אני התעוררתי באמצע הלילה והייתי ערה שעתיים.

אני מודה שיש כאן משהו שאני פספסתי ואולי הוא גם התפספס כאן בטיפול.

הקטע של השינה של ונוס, זה משהו שלא טופל כאן וזה יצר תיסכול מאד גדול עבורו״

המטפלת: ״הוא העלה את השינה כמטרה טיפולית?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״הוא מתישהו רצה לטפל בשינה שלו? הוא הלך למומחה שינה? אני לא מומחית לשינה.

את יכולה להעלות את זה כהצעה, -״מאמי אני רוצה שתטפל בשינה שלך״ את יכולה לעזור לו למצוא איש טיפול אבל הוא צריך לרצות״

אני: ״אני חושבת שהכל סביב זה הפך להיות די מבולגן בעצם מאז שחזרנו מהמלדיביים, מבחינת השינה, כי אז הוא התחיל את הכדורים ואז השילוב של הלחץ בעבודה והשתייה של האלכוהול ואני באתי כאן בטיפול ואמרתי שאני לא רוצה שהוא ישתה יותר והוא מיד חתך עם זה כמו שהוא חתך עם העישון״

המטפלת: ״אבל לא טיפל בזה, בלי לתת אלטרנטיבה טיפולית כלשהי״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אני חושבת שהוא לא ממש מטפל בעצמו, הוא מחזיק את עצמו עם מדיטציה, תרגילי מוח וכו אבל האם הוא מטפל בנפש?

הוא כאילו לא נותן לאף אחד להחזיק את הנפש שלו רק לך.״

 

אני מספרת על הזמן איכות שהעברנו בימים האחרונים וכמה זה לא משהו מורגל עבור ונוס סתם לרבוץ איתי בסלון.

 

אני: ״בזמנו שלונוס התחילו בעיות השינה והוא אמר לי שלא להתעסק בזה יותר מידי אז פשוט הנחתי לזה, לא התעקשתי על לטפל בזה וזה לא היה הדבר הנכון לעשות.

היום בדיעבד הייתי צריכה להתעקש יותר על לעשות עם זה משהו, להגיד לו -״מאמי עברו שלושה לילות שאתה לא ישן טוב בוא נחשוב על רעיון מה עושים״

המטפלת: ״שונוס אומר לך לא, אני מבינה שמה שאת אומרת שזה בנאדם בוגר, אחראי שיש לנו המון דברים טובים להגיד עליו ושהוא אומר עזבי בואי לא נחפור על זה, הגיוני שתקבלי את זה כאמירה שמנחה את ההתנהגות שלך.

אני חושבת שהיום את מבינה שהוא צריך קצת אמא טובה, ומה הכוונה שעברו יומיים שלושה אין איזה שיפור ואת מעלה את העניין, באמירה דואגת״

אני: ״כן, אבל לא במשהו מבטל, של - בוא נחשוב ביחד מה עושים.

 

 

 

המטפלת: ״מה חשבת על זה שאנחנו בקרוב מסיימות את הטיפול? מה הרגשות שלך סביב זה? זאת חתיכת תקופה״

אני: ״בהתחלה מאד פחדתי, הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לאדמה.

אני מודה שכבר איזה זמן עוברת לי המחשבה להתחיל לסיים את הטיפול, זה לא לגמרי נחת עליי משום מקום.

חשבתי על איך אנחנו עושות את זה בצורה נכונה ובוגרת.

קיבלתי המון דברים כאן אבל אני מרגישה שאני צריכה עכשיו להתמודד עם החיים גם קצת לבד״

 

המטפלת: ״כמו ילד שעוזב את בית ההורים״

 

אני: ״זה לא בדיוק התיאור הנכון עבורי, כי אני ברחתי מהבית של ההורים שלי מתי שרק יכלתי, זה קצת אחרת״

המטפלת: ״את צודקת, את ברחת על נשמתך״

אני: ״כאן אני מסיימת ממקום בריא שרוצה להתפתח, זה יותר כמו שעוזבים מקום עבודה, עבדתי במקום עבודה היה לי מאד טוב, קיבלתי הרבה דברים, למדתי הרבה דברים אבל העתיד שלי הוא קצת אחרת.

דווקא מתחום הקריירה יותר לי נסיון הרבה יותר נכון וטוב על איך נפרדים נכון״

 

המטפלת מדברת על הפרקים שלנו ״בבואו לאכול איתי״

ונוס היה כמו שאני יכולה לדמיין אותו, מאד קליל, מאד מצחיק, מאד חמוד יחד עם מאד מאד חד, ברור לא נותן מאד בקלות לאנשים לחצות את גבולותיו.

את שראיתי אותך זאת לא אותה אחת שהגיע לטיפול, זאת תהום שעכשיו אני רואה אותה בגרסה יותר בוגרת. נשמע שאת יודעת לנהל שם גם אם משהו לא יוצא לגמרי לרוחך. היה משהו חריף מידי ואמרת שצריך לעדכן על זה ולא מגישים ככה פלפל בלי להגיד שהוא חריף.

שדיברו איתכם על הסקס, בדס״מ ושונוס הגיע מחופש

נראה שהיה בך משהו אחר, לא ילדה בועטת שזורקת כל מה שלידה, איזה נינוחות מסוימת.

את לא הגעת לכאן נינוחה, הגעת חרדה, מנותקת, מבוהלת, לא מבינה, לא יודעת, מרגישה את עצמה מאד לא שווה.

שם הייתה אישה

 

אני: ״אני חושבת שכאן בטיפול וגם בתקופה שלפני, פגשתי את החרדות שלי, את הכישלונות שלי, הצדדים האפלים של הבדס״מ שלי, הצד הנוטש, המזניח.

המטפלת: ״לא ידעת את כל זה״

אני: ״אני אפילו לא ידעתי שגרתי בבית כל כך גרוע, למשל הקטע עם החשבון בנק היום שאני מספרת את זה לכל בנאדם שיוצא לי לדבר על זה, התגובה של כולם היא -״מה?! למה?!״.

אפילו לפני כמה שבועות שסיפרתי על זה לחבר שהוא בעצמו אבא לבנים גדולים שלפרקים די הסתבכו ועדיין אין לו ולא הייתה לא הרשאה לחשבון שלהם.

זה כל כך נורא שבכל פעם שהייתי מבקשת עזרה, אבא שלי היה נכנס לחשבון בנק ומתחיל לתת לי בראש, -״למה ככה? ולמה את משלמת על זה וזה״ זה נוראי.

הרבה פעמים אמרתי שאני כועסת על אבא שלי ואני יודעת למה אני כועסת עליו כי מצד אחד הוא לא שמר עליי מפני אמא שלי שהייתה מאד אלימה ופוגענית כלפיי בהמון דברים, חדירה למרחב הפרטי, אלימות שהיא מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת מלא, מזניחה, לא דואגת לאכול כמו שצריך, תחזוקה של הבית.

שלפעמים זה לא דבר פשוט וקל אבל אפשר לבקש עזרה.

לפני איזה שבוע הייתי בנס ציונה היה לי שם איזה סידור והגעתי קצת מוקדם יותר אז הסתובבתי במרכז וראיתי מקום שיש בו אוכל מוכן שיכול לגמרי לסגור פינה אם לא רוצים לבשל, נכון זה עולה כסף״

המטפלת: ״נכון, אבל גם לבשל עולה כסף וגם להעביר את הבת שלך מתזונאית אחת לשניה זה עולה כסף״

אני: ״זה היה נורא עם כל התזונאיות שהיו לי אז, כי אני לא הבנתי מה הן רוצות ממני״

המטפלת: ״והן לדעתי לא הבינו מה אמא שלך רוצה ממך, זה לא היה להן ברור מה הסיפור כי היא הייתה מביאה לתזונאית במקום להגיד אין אוכל בבית.

התזונאיות ידעו שאין אוכל בבית? את יכלת להגיד לה שאין לך מה לאכול, שאם את לא תבשלי לעצמך, אני מבשלת לי ולאחותי״

אני: ״כנראה שלא.

לפני כמה ימים ונוס ואני צחקנו על השניצלים הקפואים שיש בסופר, ואמרתי שאני אפילו לא זכיתי לזה.

אמא שלי כן אומרת שהיינו במצוקות כלכליות אבל אני לא לגמרי בטוחה כמה מצוקה כלכלית באמת הייתה״

המטפלת: ״מה הקשר, שקית אורז, פסטה, תפו״א זה לא הוצאות מאד גדולות.

עוף, לא סטייק פילה בקר.

היא אפילו יכלה לבקש מאמא שלה לקנות לה עוף, שניצלים משהו.

היא לא שמרה אותך פה (מצביע על הראש) היא כן הייתה עושה את זה בתחום הלימודים״

 

אני: ״בזמנו דיברתי על זה עם אחותי והיא אמרה שאמא אף פעם לא ישבה איתה על שיעורים

איתי היא כן ישבה על הלימודים עד כיתה ה׳ או משהו כזה״

המטפלת: ״את זוכרת את זה כמשהו נעים?״

אני: ״לא! זה היה נורא ואיום״

המטפלת: ״אז זה לא נקרא שהיא עזרה, משהו חודרני שלא מתאים לך בדיוק כמו דיאטנית כאילו משהו טוב אבל זה היה לך משהו נוראי כי זה לא היה מותאם לך״

אני: ״כן, לפני איזה 7 שנים החלטתי ללמוד אנגלית, האנגלית שלי הייתה סבבה למבחנים אבל אני רציתי שהיא תהיה טובה יותר, כי אני לא הרגשתי שהיא טובה עבורי.

ואז ונוס  עזר לי למצוא מורה שהיא הייתה המורה הראשונה שהסבירה לי שאני לומדת טוב יותר תוך כדי שמיעה כדי להבין אותם.

זאת השיטה שעובדת לי

וזה מאד עזר לי וקידם אותי ליכולת לדבר באנגלית, לכתוב באנגלית ולעבוד בחברות בינלאומיות שרק מדברים באנגלית״

המטפלת: ״פתאום הבנת שיש לך מושג על העולם, שאפשר לשמוע סיפורים ולהפנים דברים.

היא הייתה מקריאה לך סיפורים?

אני: ״דווקא אני כן זוכרת שהיא הייתה מקריאה לנו סיפורים״

המטפלת: ״אני חושבת שהיא לא הייתה נקלטת כמשהו נעים ולא יכולת להפנים אותו״

אני: ״יכול להיות.

אני כן זוכרת איך ונוס היה מקריא לבן שלו סיפורים, זה היה כזה כיף, הם היו מקריאים ביחד״

המטפלת: ״במה זה שונה?״

אני: ״אני חושבת שזאת ההקדשת זמן שנדרשת, עכשיו חצי שעה או שעה לפני השינה מקריאים סיפור, אני רק איתך שום דבר לא משנה כרגע.״

המטפלת: ״איך הבן שלו היה כלפיך?״

אני: ״דווקא מאד חמוד, אני חושבת שלא ניסתי להיות אמא שלו, תמיד ראיתי בו סוג של אחי הקטן ואני מכירה את התחושה הזאת מאחותי, העתקתי את הרגשות האלו אליו.

השתדלתי להיות החברה הכי טובה שלו, לשמור על ערוץ פתוח מולי, להראות לו שיש לו תמיד מקום אצלי בלב״

המטפלת: ״איך זה שאהבת אותו?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״זה כי הוא אח קטן ולא הבן של ונוס?״

אני: ״כן הפער הוא 12 שנים בנינו, אז זה מסביר״

המטפלת: ״אף פעם לא הרגשת שום קנאה, רגש מסוים? שונוס מוכוון אליו?״

אני: ״לא מה פתאום, זה מקום אחר.״

המטפלת: ״נכון, אבל את יודעת כמה אנשים לא מבינים את זה.

את פשוט לקחת את המקום מאחותך והעברת אותו לבן של ונוס.״

אני: ״כן, אני דואגת לו, שומרת עליו, יש בנינו תקשורת חופשית שלא בהכרח עוברת דרך ונוס״

 

להתהלך בבית וכפות הרגליים שלי נשארות נקיות.

הרצפה, השיש, המקלחת והשירותים מבקרים בטירוף.

יש ריח טוב בבית של חומרי הניקיון בהם השתמשת.

אין אבק במקומות המועדים לפורענות.

המראות נקיות ואני רואה את עצמי בהן ללא הפרעות של כתמים.

השטיחים מצוחצחים,

הכל מסודר במקום.

 

הבית נעים ומזמין

לכבודי 😈

 

כמה שאני אוהבת שונוס מנקה לי את הבית.💞

אני מספרת על הסקס שהיה בסופ״שׁ שפעם ראשונה מזה כמעט 20 שנה ואני וונוס מכירים והפעם נכנסתי במיינד שונה, נכנסתי לסקס בידיעה שאני האישה הגדולה, החזקה זאת שיודעת מה היא עושה.

האישה הזאת שבמשך שבועיים בערך תיפעלה את הדברים כאן בבית שלה שחווה את אחד המשברים הקשים, האמנתי בעצמי שאני יכולה.

 

המטפלת: ״מה איפשר לך להיכנס לעמדה הזאת?״

אני: ״אולי כי נכנסתי בידיעה שאני לוקחת את זה ועושה את זה, לפני האקט שאלתי את ונוס כמה שאלות על דברים שלא לגמרי הייתי בטוחה לגביהם, תוך כדי שאלתי האם הוא בסדר וגם אח״כ שאלתי האם הוא בסדר, איך היה, איך הוא מרגיש. הבאתי לו מים

הייתה לו אורגזמה מטורפת לדעתי איזה כמה דקות רק של האורגזמה.

ידעתי בוודאות שאני נותנת אפטר קייר והוא גם אמר שהוא צריך. ולמעשה האפטר קייר היה בעצם אותו המשך של כל השבוע שבו הוא שתה, ליטפתי אותו, חיבקתי אותו, שיבחתי אותו, הרגעתי אותו והרמתי אותו לאט לאט.

ראיתי אותו, הבאתי לו פרי קטן לאכול כדי להחזיר סוכר לגוף, המגע היה חם ואוהב, הודתי לו על הסשן שהוא נתן לי, שאיפשר לי לעשות את זה, כי אני חייבת אותו לא פחות ממה שהוא חייב אותי.

והצלחנו לשמור על רצף מיני השבוע ועוד כל מיני פעילויות חברתיות שהיו טובות, התקשורת בנינו זרמה והייתה טובה.

 

היו לי המון תובנות בסופ״ש על המיניות, על הטיפול ועליי

במיניות אני לא פועלת מהמקום של הילדה שהפילה את העגלה עם אחותה אני עושה את זה אחרת. הילדה שהפילה את העגלה זה משהו אחד ואני אתן לה את המקום שלה עד לרגע שהיא מפילה את העגלה אבל אז בנקודה הזאת אעשה שינוי, זה לא יהיה הרסני.

 

אם לפני שנתיים וחצי הייתי באה ואומרת שלום אני תהום, גדלתי בבית הכי מוזנח שיכול להיות, ההורים שלי כל כך הזניחו, הפקירו אותי, נטשו אותי פעם אחר פעם על ידי קביעות לא ברורות של דברים, כל פעם הייתי תחת ההרגשה ש״לא הבנת נכון״ ״התכוונתי אחרת״

נטשו אותי המון כמעט בכל פעם שהייתי צריכה אותם, אני לא זוכרת מקרה ספציפי אבל הגוף, הנפש שלי מכירים את התחושה הזאת כל כך טוב וראיתי בסקס עם ונוס שאני מחליטה -״אני לא נוטשת, אני איתו, אני נשארת, אני רואה את מה שהוא צריך ואני נותנת לו את מה שהוא צריך כי אני רוצה, כי הוא יקר וחשוב לי״

אני מצליחה לראות את מה שהוא זקוק לו ולא מפחדת מהאחריות הזאת או בורחת ממנה.

ההורים שלי הם ההורים הכי גורעים שיכולתי לבחור לעצמי, ואני חושבת שהמערכת יחסים עם ונוס היא סוג של הפיצוי של אלוהים כלפיי. על ההזנחה ההורית שעברתי.

ההורים שלי כל כך הזניחו אותי שהם חשבו שיש לי בעיות עם השמנה ולקחו אותי לדיאטניות בגיל 8 ובגיל 10 נתנו לי רטלין כי חשבו שהיו לי בעיות בלימודים, היום אני כבר לא כל כך בטוחה שבאמת היו לי בעיות של קשב וריכוז. ויכול להיות שאם היו נותנים לי פסיכולוג בגיל 5 או סביב הגילים האלו הדברים היו נראים אחרת לגמרי היום.

וחשבתי על זה שכאן ונוס ואני לא הגעתי באותו רמת בשלות או טיפול, את בעצמך אמרת את זה הרבה פעמים, שונוס הוא הרבה יותר עשוי, מלומד מהטיפולים שהוא עבר בחייו.

ההורים שלי היו כל כך מזניחים שהם לא לקחו אותי לטיפול שהייתי ילדה וונוס לקח אותי לטיפול שהם לא עשו. במקום מסוים הטיפול כאן הוא הטיפול שלי, לי היה הרבה יותר מה ללמוד כאן, אני עברתי תהליך טיפולי מאד גדול.

בגיל 12 נדרתי נדר שזה משהו שאף פעם לא עשיתי לפניכן, ונדרתי לעצמי שאני לא אהיה כמו אמא שלי, אני כל כך סבלתי ממנה, כאב לי ממנה ולא היה לי טוב איתה ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות ככה.

בגיל 20 שעזבתי את הבית זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים, היום אני יודעת להגיד מה קרה וזה שאמא שלי הפסיקה להיות אלימה כלפי, זה לקח זמן ולא מיד.

היא לא הרביצה לי או נתנה לי סטירות או מכות ואם הייתי מקבלת את זה, אז היה הרבה יותר קל להגיד  -״אני עוברת התעללות בבית, מכים אותי״ אבל לא חוויתי את הדברים האלו וכן חוויתי המון דברים ליד זה, שהיא הייתה מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת, לא דואגת לאכול. ואלו גם לא דברים שמספרים ליועצת בבית ספר ואז היא מבינה שמשהו לא בסדר בבית הזה.

אבל אחרי גיל 20 שעזבתי את הבית היא לא הפסיקה לנטוש אותי או להפקיר אותי אבל היא כן הפסיקה להיות קצת פחות אלימה כלפיי וזה קצת עזר לי, להיות פחות עם אלימות מצידה.

חשבתי שבחיים לא הייתי מגיעה לדברים האלו לבד וזה מאד משמעותי עבורי, לראות את הילדה שמקבלת ונותנת אלימות ומעבירה את זה בסקס שלה, היכולת לראות את זה זה מדהים״

 

 

 

המטפלת: ״ואת אומרת ונוס לקח אותי לטיפול, כלומר הטיפול הזה קשור אליך ולונוס הוא המקום שלכם.

היו לי הרבה מחשבות כאלה גם בתוך כל התכתבויות האלו, ואני עשיתי טעות, לא רגשית לא נפשית, זאת הייתה טעות בהסתכלות על התהליך הטיפולי שהסכמתי שתמשיכי לבוא לכאן בלי ונוס, את זוכרת שאמרתי את זה כמה פעמים, זה לא תקין הטיפול הוא שלך ושל ונוס היה. וונוס לא נפרד הוא אמר שהוא משאיר לך קצת לעבוד לבד, היה לו קצת עומס ואז אמרנו ש…״

אני: ״אנחנו משנים פאזה״

המטפלת: ״לא, הלוואי והיינו אומרים את המשפט הזה, אם היינו אומרים את המשפט הזה אני מאמינה שלא היה קורה מה שקרה, ההתדרדרות של ונוס.

אני חושבת ונוס ננטש קשה, כי הטיפול הזה היה גם שלו, המקום הזה היה שלו והוא במאין לארגיות בהתחלה אמר -״תלכי את, לך יש על מה לעבוד, מה לעבד״ בתקווה שגם יעזור במיניות איתך, במקום האינטימי שלכם.

אבל אני לא הייתי צריכה להמשיך, אני הייתי צריכה להתעקש וכמו שאמרתי אז או ונוס בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הטיפול הזוגי, בצורה מאד ברורה ואת ממשיכה בטיפול אישי או שאנחנו מסיימים את הטיפול. וכל אחד הופך להיות מטופל אצל מישהו אחר, אבל ונוס הפסיק לבוא לכאן עם איזשהי אמירה פנימית שלו, שגרמה לו להתדרדרות הנפשית, שאני נטשתי אותו, אני ואת שאלו שתי דמויות נשיות משמעויות היום בחייו, ואת סיפרת לו שטוב לך בטיפול ואנחנו עושות תהליך״

 

אני: ״אם אני הולכת אחורה לשבועיים האחרונים, עד הטיפול האחרון כל מרחב מיני שנכנסתי אליו זה היה ממקום לא ברור, וכל פעם זה היה אותו הדבר.

אז נכון קידמתי סקס כי היה קיפאון והרבה זמן לא היה, כדי להיכנס לעניינים ובגלל שזה לא היה מפסיק חזק אז זה נפל בפעם הבאה שנכנסתי. וכך היה הסקס בנינו.

וונוס אומר שאחרי שנתיים וחצי של טיפול זוגי מיני זה הסקס שלי?!

ויצא לי לדבר על זה עם אנשים מהתחום, וגם את אמרת שיש החמרה לפני שיש שיפור״

המטפלת: ״כן זה ברור, לי זה ברור״

אני: ״לא מצד המטופל זה ברור״

המטפלת: ״אני יכולה להבין את הציפיה והאכזבה, הרי אתם משקיעים המון משאבים, בייחוד מטופלים שלוקחים חלק פעיל בטיפול. אני יכולה להבין את האמירה הקשה שאחרי שנתיים וחצי אין שיפור.

ואני שמחה שדיברת עם עוד אנשים.

אבל אני אומרת כאן משהו היה קשה בהתכתבויות, היה קשה במובן של רגע מה בעצם אתם רוצים או צריכים ממני ומה אני יכולה לעשות בשבילכם, מצד אחד את כותבת לי שרע פה ממש והוא שותה, ואת מצטערת שאת פונה אליי בחג ואני מבינה שאת פונה אליי באיזשהו מצב חירום, כי זה לא מאפיין אותך לכתוב לי, כי פנית אליי פעמים בודדות במצוקה נורא גדולה ואני מבינה שאת פונה את לא פונה סתם ואני שומעת את מה שאת משתפת אותי, שהוא עם כדורי שינה ואלכוהול ואני לא יודעת אם ראית את כמויות המיילים ואורכם ששלחתי לו, ואני כותבת לו כמה וכמה פעמים -״ונוס תדבר איתי״ ואם אתה לא מוכן לבוא אז תדבר איתי כי דאגתי לו, והוא שולח מיילים קשים ולא רק שהוא לא מוכן לדברי איתי הוא מציג אותי כבנאדם, הוא כתב לי אם אני אוהבת אותו אחרי כל מה שהוא כתב שם?

והוא ממש עושה לי שיימניג ברשת, הוא מדבר על המטפלת שלו שכל מה שהיא רוצה זה הכסף שאני כתבתי במפורש, תתכתב איתי למרות שחג אני אתכתב איתו, רק כי אני דואגת לך.

ואני שומעת היו שוטרים, מד״א את אומרת שהבנאדם שותה בלי הכרה ועם כדורי שינה יש לנו כאן שילוב מאד מסוכן וכותבת לי שהיה מאד רע ושולחת שני פוסטים שלו שבאחד מהם הוא כותב -״לקחתי הרבה כדורים, ביי״

עכשיו כל האנשים שהגיבו שם נלחצו, אני נלחצתי אני לא הייתי היחידה, כולם נלחצו, זעקו בטח התקשרו ואני כותבת לך שאם את מרגישה שיש מצוקה וסכנה בבקשה תדעי שיש לי יכולת לעזור. ובסוף מה הוא כותב לי וגם כותב ברשת לאנשים, אני לא ברשתות חברתיות או בכלוב ואנשים כותבים לו תתקשר למטפלת שלך והוא כותב היא רק רוצה ממני עוד פגישה בתשלום ומאשפזת אותי בכפיה וכותב לי מייל שהוא לא רוצה לשמוע ממני יותר ואוסר עליך לכתוב לי ואם עוד פעם אחת תאיימי עליי באישפוז בכפיה אשכור עו״ד שיגמור אותך או משהו כזה.

(בוכה) זה היה טו מאצ׳ כי כל מה שאני עשיתי זה היה בכל כך אהבה, ואני הבנתי שהוא פגוע מאד, היה לי ברור שהוא פגוע ואני חושבת שהוא התדרדר כי את היית כאן ואני ואת ניהלנו קשר קרוב שבו אני דואגת לך, אכפת לי ממך, את כותבת לי אני עונה לך, על הסיפור עם אבא שלך.

וונוס עטוף בישראל היום זרוק לכלבים, חוץ מזה שהוא שלח לי מטופלים, היו כאן כמה שאמרו את השמות שלכם, יש שם מטופל שלי והוא קורא עליי בעצם, והוא לא מספר את זה שהמטפלת שלו נלחמת עליו בחג, גם לא מטפלת שלי.

האמת אולי עשיתי מעשה שאסור היה לעשות, הוא לא מטופל שלי הוא הלך ואני ביקשתי שהוא יבוא להיפרד, הוא היה כאן שנתיים וחצי והוא לא ענה לי למייל הזה.

עכשיו אני מבינה שכל זה קרה כי הוא היה נורא פגוע ואני אוהבת אותו עדיין״

 

אני: ״אני יודעת והוא יודע את זה, תראי גם אני לפעמים מתמודדת עם מצבים כאלו ממנו״

המטפלת: ״אבל הוא עשה לי שיימנג ברשת, הוא אמר שהמטפלת שלו מאשפזת אותו בכפייה ורק רוצה ממנו כסף, כי אני כתבתי במפורש תתכתב איתי, אל תבוא אם אתה לא רוצה, תתכתב איתי ועוד אחרי זה שניכם אומרים לי שזאת הייתה יצירה, יצירה? בנאדם כותב לקחתי כדורים ביי, כולם קפצו אני לא הייתי היחידה ואם את מעבירה לי פוסט שהוא כתב בכלוב ובפייסבוק ושאני מגיבה ממקום שברור שאני לא רוצה שהוא יתאבד והוא כותב לי שהוא ישכור עו״ד שיגמור אותך, לא יגמור אותך אבל מילים קשות. ואת והוא אומרים לי שזאת הייתה יצירה והוא כתב לי שהוא ייצור מה שהוא רוצה וזה ברור אני הבנאדם האחרון שיגיד משהו על היצירה, אני שומעת על היצירות המיניות שלכם הרבה דברים, שהראש שלו באסלה שעה וחצי ואין לו שום דבר להגיד אני רק בודקת שזה טוב לכם, אבל הפעם היה בנאדם שהדאיג את כל העולם ואישתו דואגת כותבת לי את המייל הזה, אז זה חדר את גבולותיי ואני מבינה למה הוא עשה את זה, כי הוא נפגע מאד מאד מאד, אני לא חושבת שהוא עשה את זה מרוע, אני מאד אוהבת אותו גם היום ואני חושבת שהוא צריך טיפול, כי בהתחלה שהוא עזב את הטיפול אני הרגשתי מאד לא בנוח בכיסא, לא עושים דבר כזה, לא בוחרים בבן זוג אחד ונוטשים את האחר, זאת בעיה קשה, אני מודה שלמרות שביקשתי ממנו להיפרד אבל הייתי צריכה אז להפסיק את הטיפול, הייתי צריכה להגיד לך או שהוא בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הפאזה הזוגית.

אבל יש לי פה שני ילידים שאחד אמר -״אמא אני לא רוצה לבוא״ ופשוט הלך הוא לא אמר כלום, הוא לא כתב לי תשמעי ככה וככה שפניתי אליו הוא אמר לי שאנחנו נהיה בקשר, את בנתים עושה עבודה טובה עם תהום, כלומר הוא לא נפרד ממני הוא לא סיים את הטיפול, כלומר אני ניסיתי לעשות את זה והייתי צריכה להתעקש״

 

אני: ״בזמנו דיברנו על זה ואמרתי לו שאני צריכה את הזמן הזה וגם אולי כן צריך לסגור את הטיפול״

 

המטפלת: ״מה שקרה שאת ואני שתי נשים שאוהבות את ונוס מאד והוא מאד יקר לליבנו, המשכנו באינטימיות שלנו, בקרבה שלנו, את נעזרת בי אני עזרתי לך, אהבת אותך, המשכנו ושכחנו אותו״

 

אני: ״אני לא יכולה להגיד ששכחנו ממנו, אני באמת לא יכולה להגיד את זה, כי הזכרנו אותו כמה וכמה פעמים, בבית אני מדברת איתו על הטיפול, מעבדת איתו את הדברים״

 

המטפלת: ״את מבינה שיש פה אמא ויש פה שני ילדים שילד אחד אמר או סוג של אמר -״אני הולך״ ואני ממשיכה, אני מבינה כמה זה הגביר את הפגיעות שלו, אני לא יודעת אם הוא יודע להגיד את כל המשפטים האלו״

אני: ״המצב שהוא הגיע אליו, נראה רגע את התמונה הגדולה, דבר ראשון המצוקה של השינה שמונה וחצי חודשים שהוא לא מצליח לישון כמו שצריך, הוא לא יודע מה לעשות הוא בפלונטר עם עצמו זה מגביר חרדות, מגביר חששות״

 

המטפלת: ״הוא צריך טיפול פסיכולוגי אישי, הטיפול הזוגי לא לו נתן מקום, מה שלך קרה טוב ואני נורא שמחה שהתחברת לילדה הזאת שזורקת את העגלה שאת לא רוצה להיות מהמקום הזה ואת רוצה להיות מעמדה אחרת, אוהבת, דואגת, אכפתית רואה.

את התחברת למקום הזה שפגשת אותי לבד, שאני הייתי האמא היחידה שלך ואני חושבת שזה מה שהוא צריך גם.

אני לא יודעת אם את שומעת את זה שאני אומרת אבל לא נוכל להמשיך, ככה לא נוכל להמשיך, משהו צריך לקרואת.

ונוס נזרק מאהבה אף אחת לא פגעה בו בכוונה והלב שלי שקט לגבי זה שאני באמת ניסיתי הכל״

אני: ״אני יודעת, אבל חשבתי על זה שראיתי את חילופי המיילים בניכם ויכול להיות שהיית צריכה להגיד לו בוא נדבר עכשיו בטלפון שיחה קצרה 10/20 דקות״

המטפלת: ״אבל הוא לא הסכים לדבר איתי״

אני: ״עם מישהו כמו ונוס צריך להיות קונקרטית לגבי זה ולהיות ברורים -״בוא נדבר כמה דקות בטלפון 10 דקות בטלפון עכשיו, אתה יכול? אני דואגת לך אני רוצה לראות אותך נעשה זום אולי 10 דקות״

המטפלת: ״ומה זה היה שונה מכל שכתבתי לו?״

אני: ״דברים בשיח עוברים אחרת״

המטפלת: ״באיזה מנדט יש לי? הרי הוא לא מטופל שלי״

אני: ״לא משנה, זה מתוך דאגה של גורם מוסמך״

המטפלת: ״שהוא לא נמצא איתי בשום ברית, את נמצאת בברית הוא הלך ולא הסכים ליצור קשר הוא ניתק איתי כל מגע ולא הגיב לי, אז בתור מה אבקש לדבר איתו? הרי ברור שאני מטפלת ולא חברה״

אני: ״כן נכון, אבל כמו שעושים את השיחה הראשונה לפני שמתחילים טיפול ומדברים רגע להתאים ציפיות אז אולי מהמקום הזה״

המטפלת: ״ולבדוק מה הציפיות שלו ממני?״

אני: ״גם יכול להיות.

שדיברנו על זה כמה פעמים אני יכולה להגיד דברים אחרים לגמרי על הטיפול ממנו, כי לי הטיפול עזר מאד״

המטפלת: ״הוא גם אמר אחרי כל מה שעוללתי לו, מה עוללתי לו, מה עשיתי לו, כל האהבה הגדולה שנתתי ובאמת מה עשיתי לו, אני חושבת שהמשכתי לטפל בך בלעדיו.״

אני: ״הוא ממש לא היה נגד זה, הוא לגמרי היה בעד״

המטפלת: ״בראש״

אני מתעקשת: ״לא הוא גם אמר את זה״

המטפלת: ״מה את חושבת שעשיתי לו חוץ מזה שלא הצלחתי לעזור לו אחרי שנתיים וחצי של טיפול, אבל בגדול גם את כאן, אולי כי הוא חשב שאני עוזרת לך יותר מלו,

במה פגעתי בו? במה אני כמטפלת שניסיתי לעשות נאמנה את המנדט שננתם לי, שמתם את הדבר היקר הזה פה אצלי, הכי אינטימי הכי פגיע, הכי חשוף והיה נדמה לי ככה אני מתייחסת למרחב מיני כמשהו מאד פגיע וחשוף ואני עוטפת את זה ומנסה לשמור על זה מכל מקום.

יש לו משהו איתי שאני מרגישה שזה לא מודע, כי בפועל לא פגעתי בו״

אני: ״יכול להיות ואני אומרת את הדברים שלי וזה על סמך דברים שהוא אמר ועל סמך דברים שלי, הוא בא עם אמונה שהטיפול יעזור ואני לא חושבת שהוא ציפה לכזה פרק זמן וזה התחיל להתארך והתארך והוא בעצמו אמר שהיו פריצות דרך משמעויות ברגע שהוא עזב, שאני ואת התחלנו לעבוד ביחד״

המטפלת: ״כלומר הוא הוא שאני לא עזרתי לו למרות שאת חלק מאותו מרחב מיני״

אני: ״ונוס אמר פעם שבזכות הטיפול הוא קיבל הבנה, הוא הבין שזאת הנכפות שלי הסדיסטיות והוא כן קיבל מודעות להרבה דברים שקשורים אלי, והוא גם אמר שכל מה שהיה לו לקבל מהטיפול כאן הוא קיבל ב 20 טיפולים הראשונים״

 

המטפלת: ״ומה הטענות שלו כלפי?״

אני: ״אולי זה לא היה טיפולי עבורו, אבל זה לא שנטשת אותו שהוא עזב כאן אלא עוד קודם לכן אני לא יודעת איפה נקודות המשבר הזאת״

המטפלת: ״אבל אני מרגישה את הזעם שלו כלפיי ואני לא ידעתי, הוא לא כתב ולא אמר הוא רק נעלם, הוא לא הסכים לבוא לכאן להיפרד משהו, תבוא תגיד לי וזה עשה משהו נורא רע אני מרגישה שהפגיעה הייתה קשה מאד גם בי אבל בו, הסיפור האחרון הזה.

אני: ״אם אני מסתכלת על השבועיים האלו וכל מה שהיה, אז דבר ראשון את מצוקת השינה,

המטפלת: ״הסקס שהיה לכם״

אני: ״זה לא הסקס שהיה בנינו זה איבוד התקווה על הסקס בנינו שהוא מנסה ועושה״

המטפלת: ״את המשכת לבוא גם לך היה איבוד תקווה, אבל המשכת לבוא״

אני: ״לא היה לי איבוד תקווה״

המטפלת: ״את היית תקועה, אמרת איך אני יוצאת מזה, מה אני עושה המון פעמים שאלת את השאלות האלו ועברת איזשהו משהו בפנים.

זה שיכלת לבוא ולשבת כאן ולהגיד שהאישה שמקיימת סקס עם ונוס זאת האישה שהפילה את העגלה והצלחת להבין שאת נכנסת לעמדה אחרת זה ברור לך שזה מהטיפול״

 

אני: ״כן בוודאי״

המטפלת: ״הסיפור עם אבא שעשיתי ואיך הוא הגיב המון המון דברים היו שם, מנענו מונוס לעבור את זה? אף אחת לא מנעה ממנו לעבור את זה, זה קרה שאחרי 20 פגישות ראשונות הוא סיים את התובנות שלו ואת המשכת לקבל תהליך ותובנות גם אחרי אז יש מצב שהוא מרגיש נטוש בתהליך הזה, שכאילו טיפול זוגי שהוא היה מגיע אליו, משתף פעולה, משלם ודואג לעדכן אם הוא לא יבוא, הוא מתנהג מאד יפה ובנימוס ואני לא נותנת את החלק שלי.

עכשיו יש אנשים שנעזרים בדר אחד ויש אנשים בדרך אחרת, יש מצב שאם הייתי יודעת אחרי 20 פגישות שאני לא עוזרת לו, אולי לך זה כן עוזר אבל לא לו, אולי היינו עושים עצירה ובודקים מה צריך, אולי היה צריך לבוא שבוע שבוע כמו שניסינו באיזשהו שלב״

אני: ״הוא אמר שהפגישות ביני לבינך היו טובות, שהוא היה מגיע לבד זה לא היה לו טוב״

המטפלת: ״את מבינה יש כאן שתי נשים יקרות לליבו שהוא סמך עליהן וממני הוא הכי ציפה כי אני האמא כאן בסיטואציה הזאת כי אני אמורה לדעת מה לעשות בסיטואציה הזאת ולא רק שלא ידעתי, לא עזרתי לו ולא עשיתי עם זה שום דבר, לא עצרתי את הטיפול ושאלתי ושהוא הלך אני ויתרתי.

אני לא התעלמתי כי אני ביקשתי ממנו ואמרתי לך והוא לא עשה את זה והשאיר אותי במקום של הפוגעת בו בלי שאני יודעת מזה״

אני: ״במשבר עכשיו, בנוסף לענין השינה ומשבר איתי פתאום גם הרבה דברים מהסביבה התחילו לקרוס, הייתה הסיטואציה איתך, היה הסיפור עם הלקוח שלו ואז היה הקטע עם הבלוג.

 

אני מספרת על האירועים שהיו באותו שבוע

אני: ״הוא אמר שאם מציעים למישהו אישפוז אז זה לא חברי״

המטפלת: ״לא הצעתי לו, הצעתי לך שאם את מרגישה שהוא בסכנה יש את האפשרות הזאת,

בנאדם אומר שהוא הולך להתאבד מה אני אמורה לעשות? אם הייתי את או חברה שלו, הייתי יושבת שם לידו מחזיקה לו את היד ואומרת שאת לא זז ממני לשום מקום״

אני: ״את יודעת אני עשיתי דבר כזה בהתחלה שנגמר האלכוהול והוא היה צריך ללכת לקנות ואמרתי לו שהוא לא הולך לקנות אלכוהול ישבתי על כיסא וחסמתי את הדלת״

 

המטפלת: ״אלופה כל הכבוד לך ״

אני: ״זה לא אלופה בכלל, הוא אמר תזוזי את מפריעה לי אני הולך להביא אלכוהול ואם לא תתני לי לצאת אז אעשה משהו גרוע יותר ואפגע בעצמי או בך״

המטפלת: ״זה מעשה חמור״

אני: ״נכון, אבל אני אגיד לך משהו, הדבר הנכון הוא שאני לא יכולה להילחם בדברים האלו, אני יכולה להגיד -״מאמי אני לא אוהבת שאתה שותה״ -״אני רוצה שתפחית את השתייה, שזה יהיה ביטוי אחר״

לבוא ולעשות פעולה כזאת זאת פעולה אלימה אלו הפעולות של אמא שלי״

המטפלת: ״ומה שהוא עשה זה לא אלים? לכתוב לאנשים בר׳ש גליי, אני לוקח כדורים ביי, בנאדם כל כך מוכר, כל כך ידוע כל כך אוהב זה לא נשמע לך מוזר, אנשים הזדעזעו שם, קראת מה כתבו לו? ומישהי כתבה לו שם אתה עושה משהו שלא עושים תן לעזור לך.

מה שאני באה להגיד זה האופן שבו הוא פעל הוא היה מתוך מצוקה איומה, פגיעות גדולה מאד״

אני: ״נכון, אבל הוא הרגיש שלא רואים אותו״

המטפלת: ״אני רוצה להבין מי לא ראה אותו פה? יש מצב שאני בחוויה שלו, אני יודעת שראיתי אותו, לא יודעת אם שמת לב שאני כן אוהבת אותו, אבל הוא לא ראה.״

אני: ״אני לא חושבת שהוא לא ראה״

המטפלת: ״אם הוא חושב שאני הולכת לפגוע בו?״

אני: ״אני יודעת שהוא יודע שאת יקרה לנו והוא יקר לך״

המטפלת: ״אבל הוא כועס עליי על משהו, הוא זועם עליי על משהו ואני תוהה אם זה לא על זה שאני לא שמתי לב שלא טוב לו.

תראי אני צריכה לעשות עבודה פסיכולוגית, אני כאן בתפקיד הנפשי בשביל זה אני יושב כאן ואני יודעת שאני יודעת לעשות את זה. הוא כתב על הטיפול הכושל שלי ומזל שיש לי ביטחון בתוכי כי זה מעשה מאד חמור מה שהוא עשה ואנשים יודעים מי אני.

כי אתם שלחתם ואמרו את השמות שלכם כאן אבל העוצמה של הפגיעות שלו הייתה מאד מאד גבוהה וזה בעיקר היה כלפיי.

והוא הרי מכיר אותי מכאן זה לא שאנחנו מכירים מסיטואציות אחרות זה לא שפעם הייתי אמא שלו ואם הוא זועם עליי כל כך משהו בטיפול קרה, משהו בטיפול גרם לו לזעם הזה ולא ניתנה לי אפשרות לברר, לקחת אחריות ולשנות ואני מאד מקווה שהוא ילך לטיפול. (בכי) כי הוא באמת צריך טיפול אולי טיפול אישי כי לך זה כן עזר״

אני: ״אני בכלל שעברתי המון דברים מאד קשים בילדות שלי, אני יודעת להסתיר את זה.״

המטפלת: ״ונוס לא עבר?״

אני: ״לא ונוס לא יודע להסתיר את זה, כי שונוס היה בכיתה ז׳ כבר שלחו את כל המשפחה שלו לטיפול. אני ידעתי להסתיר את זה, ידעתי להתנתק, ידעתי לחלום הביאו לי רטלין.

שלוש מטפלות לפניך לא הצליחו לגעת ברבע מהדברים האלו, אני מאד מתעתעת״

המטפלת: ״כן אני יודעת את גם מאד אסופה וכאילו אי אפשר לגעת בך, מה את רוצה להגיד בזה?״

אני: ״אם ונוס לא היה מתעקש שתראי את הצדדים האלו, כמו שהוא אמר שבאחד הטיפולים שזאת לא הילדה הזאת שבוכה היא זאת שמכאיבה לי בסקס, זאת שמכאיבה לי בסקס היא בנאדם מאד סדיסטית״

המטפלת: ״אני מסכימה, את אומרת שבשביל שאת תסכימי לעבור את הטיפול בצורה הטובה היית צריכה את ונוס כאן״

אני: ״נכון, כי ההורים שלי לא לקחו אותי לטיפול וונוס לקח אותי לטיפול״

המטפלת: ״אני מסכימה, המצב הוא כרגע שאני ואת בלי שינוי פאזה לא נוכל להמשיך ובראש שלי כבר חשבתי שאנחנו נפרדות כי זה פוגעני מה שקורה, כי זה ימשיך לפגוע בו.

ואני מאד שמחה על הדבר החדש שאמרת שבאת מעמדה אחרת כלפי ונוס בסקס.

כי משהו צריך לקרואת שונוס צריך לבוא להיפרד ממני להגיד כל מה שיש לו לסגור חשבון איתי, יש כאן גבולות שנחצו גם על ידי שהמשכתי לראות אותך בלי להתעקש. הייתי צריכה להתעקש ולא הצלחתי כי ראיתי כמה את זקוקה וצריכה אותי ורציתי להמשיך כי עשינו המון עבודה מבחינתי לעצור משהו זה לא היה בסדר אבל יש כאן עוד מישהו.

ואת אומרת משהו יפה ששלוש מטופלות לפניך לא הצליחו, כלומר שאם היינו נפגשות לבד זה לא היה קורה וזה קרה כי ונוס היה חלק מהמערכת. וזה מדגיש את זה שהדבר הזה פה קרה כי ונוס היה חלק מזה והוא לא פה ואני ממשיכה איתך כאילו הוא לא פה.״

 

אני: ״תראי אני חוויתי ילדות נוראית והייתי במצוקות קשות ורק כאן הבנתי שזה לא בסדר, כל הסיפור עם אבא שלי לכל מי שסיפרתי את זה הוא ישר התסכל עליי בהלם שלמה הוא צריך להיות חלק מהחשבון בנק שלי.

והרבה פעמים פגשתי את הדמות הזאת של האישה החזקה הזאת בתוכי, זאת שיודעת לשים גבולות, זאת שיודעת להוציא אותנו ממצב קשה, כמו בפעם ההיא שהיינו במדבר ואני הובלתי אותנו למקום בטוח יותר ששרתי לונוס וזה עזר לו להתגבר על החרדה.

ובמהלך החג אחרי שחסמתי את הדלת והבנתי שזה לא בסדר ושאני פועלת כמו אמא שלי ואני לא רוצה לפעול כמו אמא שלי. אז בניתי בית, בית חזק ויציב דאגתי שיהיה אוכל, כוס מים ליד ונוס, שיהיה מסודר ונקי, לא יהיו כלים ולא יהיה מוזנח, דאגתי ללכת להתאמן בכל יום, לעשות מדיטציה, תרגלי מוח וכל מה שעוזר לי. ובכל ערב לקראת השינה שלו דאגתי לסגור את החלון, לסדר את המיטה, לקרר עם המזגן ולעמם אורות.

ואני דברתי עם הלקוח הגדול שלו שונוס שמע את השיחה, ושבוע שעבר שידעתי ונוס ישתה בערב וירצה להתפרק ואני צריכה לבוא לכאן לטיפול ואגיע מאוחר ביקשתי מחבר טוב שלנו, שידעתי שהנוכחות שלו תעשה לונוס טוב, הרי שכולם כתבו לי אם אני צריכה משהו וכו׳ וגם שהוא כתב לי ידעתי מה וממי אני מבקשת וזה באמת מאד עזר.

ביום חמישי בבוקר היה לי חשוב לבוא עם ונוס לרופא כדי לעזור לפתור את בעית השינה שהיא לא פחות גם בעיה שלי, כדי לדעת מה אני יכולה לתרום כאן ולו רק בלבוא איתו, וביום שני הייתה לו ביקורת בחיפה וקבעתי לו עובדה שאני באה איתו.״

 

המטפלת: ״את עשית תהליך טיפולי עם עצמך, זה מרגש אותי״

אני: ״ומהמקום הזה אני עושה סקס היום, כי פעם היו לי המון קונפליקטים שאין לי הפרדה בין הסקס לזוגיות והאינטימיות, ועושה משהו מיני מתי שאין צורך, נגיד באפטר קייר ודווקא אז צריך את החיבוק הנשיקות, הרוך.

הפלירטוטים יכולים להיות אח״כ אבל קודם תתני את זה כי זה מה שהוא צריך ומה שאת צריכה״

 

המטפלת: ״תקשיבי אנחנו לא נוכל להמשיך, אני מאד אוהבת אותך ואת ונוס מצד אחד אני לא רוצה לנטוש אותך מצד שני משהו צריך לקרואת.

לא נוכל להמשיך כאילו כלום לא קרה, צריך לעשות פה משהו״

אני: ״כמו מה? למשל פגישה משלושת?״

המטפלת: ״או לעשות סיום של תהליך זוגי שונוס ישמע ממני את מה שאני חושבת שקרה, שאני מבינה שכבר אחרי 20 פגישות היה לו לא מדיוק, אז למה הוא לא דיבר איתי?! איך אני יכולה לדעת״

אני: ״זה משהו שרק הוא יכול לענות עליו״

המטפלת: ״מה שקרה כאן זה שנטשתי אותו בתהליך, אני מבינה את זה ככה, משהו יש לו איתי, טיפול כושל.

אבל לא נוכל להמשיך ככה. אנחנו צריכות להיפרד או שאנחנו עושים סיום של כל התהליך הזוגי שונוס שומע ומדבר את הדבר הזה״

אני: ״אני חושבת שאוכל לבקש מונוס דבר כזה רק אם בתנאי אחד הוא ירגיש כאן אהוב, לא מותקף״

המטפלת: ״אבל אני בבעיה, כי הוא מאד אלים אליי, אני מסכימה איתך.

הוא גם איים בתביעה ואני חושבת מה אפשר לעשות במצב כזה, אני כבר לא יכולה להיות בקשר איתו, כאילו אסור לי, מישהו אומר לי אל תדברי איתי, אני לא רוצה לשמוע ממך ואתבע אותך אם עוד פעם אשמע ממך.

את לא צריכה לשכנע אותו כי אז בשבילך הוא מוותר על עצמו.״

אני: ״אגיד את האמת חשבתי להגיד לך שנסיים בקרוב את הטיפול״

המטפלת: ״ליבי עם ונוס ואני מאחלת לו רק טוב, אבל אחרי שהוא אומר לי שהוא יתבע אותי, אני לא יכולה״

אני: ״אני יודעת ומבינה מה את חווית מהצד שלך״

 

בסוף הפגישה סיכמנו שבקרוב נסיים את הטיפול שלנו

היחסים תקינים 🩷

 

בגיל 12 בערך בעקבות איזה ריב עם אמא שלי, נכנסתי לחדר, הסתגרתי עם המוזיקה שלי ונדרתי נדר שאני לא אהיה כמוה.

נדר זה לא משהו שהיה נפוץ בשפה שלי, שלנו.

אני לא זוכרת על מה היה הריב שהחלטתי שמה שהוא עושה זה לא בסדר ואני חייבת לפעול אחרת לכן ברחתי משם מתי שרק יכולתי, גם ככה הרגשתי שלא רואים אותי אז אולי במקום אחר יראו אותי יותר.

 

אני זוכרת שזה היה משהו ממש נחרץ הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמוה.

עם הזמן פיתחתי דרך להדחיק את המצוקה על ידי התנתקות וזה לא משהו שאני גאה בו אבל אני די טובה בזה.

ההתנתקות עזרה לי להסתיר את האגרסיות, הכאב, עצוב למעשה הכל.

הסתרתי כל כך טוב שאף גורם חינוכי חיצוני לא ראה, גורם כזה שאמור לראות בעיות כאלה ולעזור.

וגם גורמים טיפוליים לא ראו שלוש מטפלות/ פסיכולוגיות לא ראו וגם היכולת של המטפלת האחרונה הייתה בקלות יכולה להתפספס.

כמו שהסתרתי את זה מהסביבה הסתרתי את זה מעצמי והייתי משוכנעת שאם לא אתן לזה במה זה ייעלם (התמימות שלי…)

 

בגיל 15 היה לי את החבר הראשון וכמעט כל הזמן הייתי אצלו כי אפשר היה להיות שם וכך גם עם החבר בגיל 17

שהייתי בצבא המצב בבית כבר היה בלתי נסבל ורק חיכיתי לרגע הזה שאוכל לעזוב את הבית, זה היה יוצר חשוב לי מלימודים, קריירה, הטיול הגדול רק רציתי לברוח ושתהיה לי יכולת להחזיק את עצמי איכשהו.

אחרי גיל 20 שעזבתי את הבית לקח עוד זמן אבל הקשר עם אמי קצת יותר התייצב אולי כי הפסקתי להיות מאויימת ומותקפת ממנה.

אבל עדיין נשארו בי צלקות בנפש ממנה וגם מאבי, אני לא מסוגלת לחבק אותה, לקבל או לתת לה מגע ואם אני צריכה להראות לה שאני שמחה לראות אותה אז אחייך.

 

עד לא מזמן לא ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי לא להיות כמוה ואני מקווה שעכשיו יש לי יותר כיוון מה לעשות אחרת.