|
|
|
אני מניחה שעוד רבות יכתב על התקופה הזאת שמשך הזמן שלה הוא בלתי נסבל כבר.
אני מרגישה את העצבים שלי רופפים ונדרש הרבה זמן עבורי להתאפס ולהתפקס ורק אז להתחיל לפעול.
ובצל כל המצב, המצב רוח, הנסיבות המורכבות והכל מסביב הצלחתי לחגוג יומולדת שהייתה מאד מפתיעה במוטיבציה, בזרימה ובהמון אהבה שקיבלתי.
"…העכברים חזרו לחורים
הם אבדו לך
אולי בגלל האור
אולי בגלל הקור
בתוך המון של תעתועים
צעקו לך
מה הם רצו למסור
את מתקשה לזכור
באושר ועושר
עד היום הזה…״
שתראה את התלתלים האלו מהזוית רוב הסיכויים שזה נגמר בנינו
אני עשויה להתרגל לסטנדרט הזה בו אני עובדת מהמיטה הורודה שלי עם המצעים המושלמים.
ולהתעורר 10 דקות לפני שצריך לעבוד
ואז מזמינים אותי לקפה שלי
לא רע.
שמישהו מתפוצץ ואומר ״בסוף הצחוק שלך זה מה ששבר אותי״
זה גורם לי לחייך גם מבחוץ וגם מבפנים.
שבוע היומולדת שלי מתחיל
לפעמים גם לי יכול להיות בוקר סוטה שכזה 😁
אני מותשת ברמות אבל זה אני מניחה שכולנו ככה.
למעשה בכל השבוע האחרון לא היה לי רגע לבד, חברה מחו״ל באה לבקר ונתקעה בארץ ועוד חבר החליט שלא להשאיר אותנו לבד במלחמה והגיע ביום שבת ב 5 בבוקר לארץ, אחרי כמה שעות במלון הוא הבין שעדיף לבוא לדירתי הצנועה במקום להישאר בחדר במלון המפונפן.
בכל רגע נתון יש כאן כ 4 אנשים ועוד תוך כדי כל מיני שבאים והולכים, אני קמה והולכת לשהות בשמש ולנשום אוויר בחוץ.
זה נחמד שיש כאן מלא אנשים כל הזמן לפני כמה שעות כולם הלכו לשתות בבר ואני החלטתי לקחת כמה רגעים של שקט לעצמי.
חייבים לשמור על הבלוג
ואין ספק שאני מאלו שאווירת סוף העולם מחרמנת להם ת׳צורה.
אתמול קיבלתי הוכחה שיש הרבה דברים שהם לא תמיד נוחים לנו, יש מלא פחדים, חששות ומה לא לפני ובכל זאת שווה לעשות את זה.
נחל דישון
זמן.
אולי הייתם מקבלים יותר ממני כאן. 🙂
וכבר ראיתם את הפרויקט השווה שחזר?!
