להיות השמש

לנשום עמוק לתוך עצמי, לדעת ולהרגיש מבפנים שזהו רגע קסום שלא צריך יותר מידי למעט היכולת לעשות את זה עבור עצמי.

ולתת לדמעות לצאת כי זה מה שאני רוצה. 

ההודעה על סגירת הערוץ מעלה בי המון זכרונות 

אני לא בנאדם של טלוויזיה כבר הרבה שנים וכמעט 20 שנה שאין ברשותי מכשיר שכזה אבל אי שם בעבר הרחוק היא הייתה חלק משמעותי מחיי בייחוד ערוץ מסוים MTV

כילדה בשנות ה 90 מטעות הדרכים להיחשף למוזיקה טובה ועוד יותר קשה להכיר סגנון מוזיקלי מסוים ששובה את ליבה של אותה ילדה, אני.

שפתאום מגלה עולם מדהים של גיטרות, דיסטורשנים, קצב מטורף וסולנים עם שיער ארוך ולבוש מוגזם מרגישה שמצאתי את הבית שלי.

בכל יום שני אני מחכה לשעה 1 בלילה בכדי לראות ״סופרוק״ עם המנחה השווה ומתעוררת ביום שלישי לבית ספר אחרי מעט מאד שעות שינה עם סיפוק אדיר שגיליתי עוד להקות מגניבות.

עם הידע הזה אני מגיעה לחנות הדיסקים טאוור רקורס בקניון רחובות ומספרת למוכרת, שיש לה ללא ספק חלק גדול בהתפתחות המוזיקלית שלי, ואנחנו מדברות ושקועות לשיחות על מוזיקה ואני חוזרת עם אלבום נכנסת לחדר ונשאבת לעולם שלם שהוא רק שלי ושל האומן. 

והחיים מרגשים קצת פחות נורא ואני לא לבד בעולם הזה וככה המוזיקה מוצאת אותי ואני אותה.

משם אני מכירה אנשים שיודעים שיש לי טעם מעניין במוזיקה ואז אני מגלה מועדונים שמשמיעים את המוזיקה שאני אוהבת.

כך המוזיקה מצילה אותי ואני מרגישה שאני נראת ויש לי קול, צבע ומשהו שהוא ייחודי לי וכך השנים הקשות האלו עוברות.

עד היום מוזיקה היא חלק מאד משמעותי מחיי והיא תמיד התרופה שלי שקשה, מורכב או הרגשה טובה.

אני מרגישה שכל הסימנים בחיי כרגע מעידים על כך שהכי נכון לי כרגע זה לקחת רגע לעצמי לטובת שקט.

פחות להיות בחוץ פיזית ונפשית ויותר להעמיק עם עצמי ולתוכי, לטפל בעצמי ולעזור לעצמי לצאת ממוד הישרדותי ולהתקדם הלאה.

כבר איזה זמן שאני בתקופה די עומסה ואני מרגישה שהסבלנות שלי קצרה ואין לי יכולת לבזבז את הדבר היקר לי מכל שהוא הזמן.

ולאחרונה אני מפלרטטת יותר ויותר עם הרעיון שכרגע בא לי להתכנס לתוך עצמי.

הפעם משהו יותר סולידי לכבוד החורף 

אנוכי בסלון שותה את הקפה ומדמיינת את הפרויקט הבא בחיי.

אך ליבי אי שם בלב במדבר

אתה לא חייב להיות חלק מחיי אבל אם החלטת שכן אתה חייב להיות נוכח.

יש מצב שהשנה השלמתי פערים לכמה שנים 👻

אז מאמי מה יש היום לצהריים?

את זה…

אני מקשיבה למה שאתה אומר ומקבלת את זה.

אני לא מנסה לתקן אותך. 

אני לא מנסה לטפל בך.

אני לא מנסה לגרום לך לחשוב אחרת ואני לא בהכרח רוצה לגרום לך לחשוב שאני אחרת. 

ומצידי אתה יכול לקום וללכת ברגע זה.

אני לא אכעס אולי אהיה קצת עצובה ועם זה אתמודד.

אבל…

אם אתה מחליט להישאר אתה חייב להבין שיש דברים שאני מוכנה לקבל ויש דברים שאני לא מוכנה בשום אופן לקבל.

אלו הסטנדרטים הבסיסיים לקשר כלשהו איתי.

שאני מסבירה לו שלפחות במה שקשור אליי זה ממש לא חייב להיות מורכב, מסובך ומבלבל.

ודברים חייבים לעבוד פשוט יותר ואם זה ימשיך ככה זה פשוט מאד יפסיק.

כי הסבלנות שלי… קצרה.

זה מה שאני מציעה 🙂