החיים על סף תהום

אני חושבת שלרוב ואולי בעיקר בגלל שתמיד נחשבתי לבעלת חזה גדול הייתי מאלו שמעריכות חזה גדול על פני תחת יפה.

אבל היום דעתי שונה.

חזה יפה יכול להיות טבעי אך סיכוי גדול שלא ואז תמורת סכום כספי ויש חזה יפה.

לעומת זאת תחת מפואר (צמד מילים שונוס חיבר ואני מאמצת בחום), לרוב יהיה קשור לעבודה קשה של תרגילים מתאימים פלוס נתונים טבעיים מרשימים.

ונכון שיש ניתוחים גם לקבלת תחת יפה אבל עדיין הם פחות נפוצים בישראל.

והיום אם אראה תחת מפואר ברחוב סיכוי גדול שאבהה בו טוב נו גם על חזה מפואר.

וזה בכלל מדהים שאפשר לזהות נתונים מרשימים גם עכשיו שכולנו עטופים בשכבות.

ובכלל למה זה או או ולא גם תחת וחזה מהממים?! 

לאחרונה לאור ההתמדה שלי בג׳ים אני מוצאת את המחשבות שלי הולכות לכל מיני כיוונים שאני מכירה ממקום אחר.

 

בחור חתיך שלפעמים יוצא לנו להתאמן ביחד, הוא מאד מעוצב, שרירי עם הרבה קעקועים ותכשיטים גבריים ובטוח בעצמו.

ובכל פעם שאני רואה אותו אני רק חושבת על הסיטואציה בה אני מסובבת אותו וחודרת אליו עם סטרפאון ועוד עם אחד גדול ומזיינת אותו.

הזין שלו ממש לא מעניין אותי, לא מעניין אותי למצוץ לו אפילו לא כל כך מעניין אותי לדעת איך הוא מלקק כוס, רק לזיין לו את הצורה עם הסטרפ.

 

ועכשיו לחתיך אחר בג׳ים מידי פעם שאני וונוס מתאמנים ביחד שאני על ההליכון והוא עושה משקולות בשכיבה זה מדליק אותי לשבת לו על הפנים תוך כדי שהוא מבצע את התרגיל. הוא מרים את המשקולות ואני רוכבת על הפרצוף שלו.

 

הגעתי לפגישה די רטובה כי היה גשם רציני כ 5 דקות לפני תחילת הטיפול לדעתי המטפלת הייתה בהלם ממני בעקבות כך, אבל אופרציה קלה וסידרתי להתייבש מול התנור.

 

המטפלת מעדכנת אותי כי היא כתבה לונוס שהיא רוצה שהוא שהוא יחזור לטיפול והיא אומרת שהוא אמר שהוא לא יגיע יותר לטיפול והיא אומרת שהיא מאד מופתעת מההחלטה שלו ושואלת אותי האם זה משהו שדיברנו עליו בבית?

אני: ״דיברנו על זה שבטיפול האחרון שונוס הגיע הוא אמר שאין התקדמות כמו שהוא קיווה והוא רוצה לדעת האם אנחנו בכיוון הנכון ואני לא חושבת שהוא קיבל על כך תשובה אז, וזה היה לפני בערך חודשיים״

המטפלת: ״אני מרגישה שיש לי כאן אחריות על כך שלא התעקשתי שיגיע קודם ואני לא יכולה לשים עליך את האחריות שאת תנהלי את העניין הזה מול ונוס זה מוזר כי זאת לא הפסקה של טיפול״

אני: ״שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא והוא אמר שלא״

המטפלת: ״אבל יש כאן טיפול זוגי שצריך לסיים אותו, הייתה לו ציפיה והיא לא באה לידי ביטוי והוא אומר -לא רוצה להיות בזה יותר, אבל צריך להגיד יש לי הרבה דברים להגיד לו, מה את חושבת לגבי זה״

אני: ״עד לפני כשבועיים בערך במצב בנינו היה טוב, היה חיבור עמוק, סקס מעולה, אווירה טובה אבל בשבוע האחרון אני לפני מחזור ואני קצרה בסבלנות, הכנסתי את עצמי לחוויה של עומס למרות שלא באמת הייתה סיבה, שכחתי כל מיני דברים בכל מיני מקומות והייתה אופרציה סביב זה לחזור לאסוף את מה ששכחתי והרבה דברים שקבענו והם התבטלו. וקבענו זמן זוגי ליום שישי בצהריים ושחזרתי מהסיבוב של הקניות הייתי נסערת וונוס ראה אותי ככה ואמר שזה המוד הנכון להיכנס לזמן זוגי והוא צדק ולמרות שתכננו עדיף היה לבטל כדי שתהיה יותר התכוונות נכונה לזה.

גם היה עוד משהו שבוע שעבר, שקיבלנו את החלק החדש לטריינר החדש וונוס עשה על עצמו אימונים כדי שהוא יוכל לנעול את עצמו לאורך זמן והאווירה הייתה מדליקה כי אמרתי לו שזה מדליק אותי שהוא נעול ומצד שני זה קליל כי אין לי אחריות על זה ואז התחילו להיות לו שוב לילות ללא שינה״

המטפלת: ״ולמה את מקשרת את זה?״

אני: ״באופן אוטומטי לזה שאין סקס, למרות שכנראה שזאת לא הסיבה היחידה״

המטפלת: ״ומבחינתו את כאילו שומטות אותו?״

אני: ״אני לא יודעת הוא לא אומר את זה, ועכשיו אני רוצה להחזיר את הדברים כי בא לי שנעשה סקס, להחזיר את הקרבה האינטימית בנינו״

המטפלת: ״את מה שהיה לפני שבוע?״

אני: ״כן את המתח המיני המדליק סביב הנעילה העצמאית שלו״

המטפלת: ״ומה קרה?״

אני: ״אני חושבת שמשהו בשינה התחיל להחמיר וזה גם למה הוא שיחרר את עצמו כדי שהוא יוכל לישון וששום דבר לא יפריע לו, ואני מאד דואגת לשינה שלו, איך שמתחיל להחשיך את דואגת לאורות עמומים בבית, לסדר את המיטה, לשים שמן לבנדר ועוד כל מיני דברים שיעזרו לישון כדי שהיו אנרגיות נכונות לשינה״

המטפלת: ״והוא יודע את זה?״

אני: ״כן, כי אמרתי לו, אבל נגיד הלילה התעוררתי בבהלה מחלום וחשבתי שמשהו קרה ובדקתי את הטלפון והאור העיר אותו״

המטפלת: ״בואי ננסה להבין מה קרה, כי את אומרת שבמצב לא משהו ואת מבינה את זה מהשינה, ומזה שביום שישי התבטלו התוכניות״

אני: ״אני חושבת שהיה עוד משהו, כי בחמישי שעבר הכנו חמין וחמין אצלנו זאת המומחיות של ונוס ואני דאגתי שהיה את כל מה שצריך אבל שהוא בא להכין רציתי לעזור אבל קצת נתקעתי שם והתגובות שלי היו מסרסות ומעצבנות.

אני חושבת שהייתי צריכה להגיד לו שאני רוצה לעזור ושהוא יגיד לי מה לעשות וכך אני לא אסרס אותו בזמן שהוא מבשל.״

 

שוב אנחנו חוזרות לרצף האירועים

המטפלת: ״את קושרת את הענין עם הבישול ליום שישי?״

אני: ״כן, זה סוג של אותו המשך התנהלות, גם יום קודם שאלתי אותו למתי נקבע וזה מלחיץ אז הוא אמר נחליט מחר ובבוקר קבענו לשעה 1 ואז ביקשתי ל 2 והכל היה בסדר, רק שחזרתי מהסידורים שלי הייתי נסערת וזה הייתה קפיצה מאפס ל 100, שחזרתי אז הוא אמר לי שבי קצת תשתעממי קצת, תנוחי ואז נחליט ואח״כ שהצעתי אז כבר זה לא ארגיש מתאים״

המטפלת: ״ומה נפש שלך שמעה?״

אני: ״הרסת את זה״

המטפלת: ״והוא אמר זה?״

אני: ״לא, לא זוכרת שהוא אמר את זה, צריך סוג של שלווה ורגוע כדי להתחיל את הזמן שלנו וממש לא הייתי שם, הייתי נסערת.״

המטפלת: ״ממה היית נסערת?״

אני: ״בתחילת היום הקצבתי לעצמי פרק זמן, עד 11 להיות בבית ואז היה העיכוב בגלל שאיבדתי את השקית והגעתי לקראת 11:30, עדיין בטווח הסביר, אבל הייתי בחוויה של שיבוש התוכניות כי היה לי זמן מתוכנן ללא מרחב גמישות בעיקר לא בראש שלי כי זה לא באמת נורא אם זזים בזמן קצת״

המטפלת: ״זה בדיוק מה שמרגיש לי לגביכם הרבה פעמים, גם שונוס היה כאן, בגדול מה קרה? זזה קצת השעה?

ואני חושבת על זה איך אנחנו בחיים הבוגרים שלנו, יש לנו כל מיני בלת״מים, נגיד קובעים משהו ומשהו קורה אז צריך טיפה לשנות משהו והחוויה יכולה להיות קצת בלת״מית, כי קצת שינוי שקורה זה לא אומר שמאבדים את הפוקס שתכננו״

אני: ״אני חושבת מה שעוד הוסיף לתחושה ביום שישי זה שחזרתי הביתה הוא היה במטבח וראה אותי מיד איך שנכנסתי, אם הוא היה באולפן ואני הייתי יושבת רגע וקצת מאפסת את עצמי יכול להיות שהכל היה כרגיל״

המטפלת: ״נכון, איך בד״כ את מאפסת את עצמך? מווסתת את עצמך?״

אני: ״יושבת קצת בסלון עם הטלפון, אולי שותה מים״

המטפלת: ״אני פעם שאלתי אותכם ועכשיו אני שואלת שוב, נגיד היה שינוי בתוכניות״

אני: ״אני לא חושבת שיש לי כל כך בעיה שהתוכניות משתנות קצת אבל נראה לי שלונוס זה יותר קריטי״

המטפלת: ״רק השינוי או השינוי בסטייטאבמיינד?״

אני: ״אני חושבת שזה יותר הסטייטאבמיינד, כי הוא אמר שהכנסתי אותו קצת לסטרס״

המטפלת: ״תחשבי על זה ככה, הוא בענייניו עד הזמן שקבעתם ואת נכנסת בסוג של רוח סערה, איך זה קשור אליו, בא לי להגיד לו אתה לא תינוק לאמא הזאת, כי אם אתה תינוק לאמא שנכנסת ברוח סערה אז ברור שאין מי שיסת אותך, כי אמא שנכנסת הביתה והיא נסערת היא צריכה לווסת את עצמה ואז היא יכולה לוסת אותך, ואני שומעת את האמא הזאת אומרת רגע אם הייתי יושבת בסלון מרגיעה את עצמי הכל היה בסדר״

אני: ״גם יכול להיות שהכנתי משהו לאכול לצהריים וזה היה מלוח מאד ולא למאכל זה הוסיף״

המטפלת: ״זה ביאס אותו? זה התפוח המורעל?״

אני: ״לא בטוחה אבל יכול להיות״

המטפלת: ״את שמה לב שאנחנו מנחשות? כאילו אין לך תשובה מה קרה?

במהלך השנתיים האלו של הטיפול כל הזמן היית יושבת כאן ולא מבינה מה קרה ועכשיו את אומרת שאולי בגלל האוכל שהכנתי, או בגלל החמין שהפרעת, יש מצב שהגעתי ברוח סערה, אולי בגלל השינה הלא טובה שלו. אולי בגלל שהיו תוכניות עם חברים והן התבטלו?״

אני: ״זה בוודאות לא מה שהפריע לו, זה יותר בראש שלי יצר את העומס״

המטפלת: ״וזה שהיה שבוע עמוס הפך אותך ללא פנויה אליו? את היית במצב רוח למסיבה?״

אני: ״כן רציתי״

המטפלת: ״יכול להיות שלא רצית את כל ההחזקה הזאת של כמה שעות? כי הזמן הזוגי שלכם הוא לא איזה קווקי וזהו, יש אירוע שלם סביב זה, את מתארגנת מתקלחת, איפור וכו ואז את באה מוכנה לזמן שלכם, עם כל הדברים שאת מפעילה ומנהלת את העסק הזה, היה בא לך על זה?״

אני: ״בבוקר כן מאד, רציתי בזה והתכוונתי לזה״

המטפלת: ״ורק אחרי שנאבדה לי השקית ורצת בחזרה והייתי לחוצה זמן, והוא אומר לעצמו שאין לו את השולטת הזאת שהוא רוצה להתמסר אליה״

אני: ״הייתי יכולה להיות במקום הזה אם אנחנו הולכים לשם״

המטפלת: ״אבל ידעת שאתם הולכים לשם?״

אני: ״שהגעתי הוא אמר שבי תירגעי ומקסימום נבטל״

המטפלת: ״ושהוא אומר דבר כזה -מקסימום נבטל- מה את אומרת לו?״

אני: ״למה לבטל?״

המטפלת: ״בדיוק, מקסימום נדחה בשעה, שאת מדברת איתי עכשיו את מבינה שבנפש של ונוס קרה משהו נפרד מהמציאות, את לא יכולה להגיד לו שניה אני התארגן על עצמי ואז״

אני: ״אני לא נהלתי את זה, הייתי יכולה להגיד לו רגע אני צריכה זמן לעצמי אני כבר איתך״

המטפלת: ״אם אני מבינה אותו נכון על סמך ההכרות שלי איתו, הוא חווה את זה שהאשה הגדולה, של ההתמסרות שלו והוא לא יכול להתמסר לאישה הזאת שהיא בסטרס, ברוח סערה.

אז בסדר עוד שעה עוד שלוש מה קרה?!״

אני: ״אני לא יודעת למה זה ככה אצלו?״

המטפלת: ״אצלנו זה ככה בגלל כל שנות הילדות שלו, הוא לא יכול לסמוך על נשים שיחזקו אותי, כי הוא לא סומך עליי כי הוא לא בא לפה וזה משהו שיש לי איתו אישיו כי הוא לא יכול לנטוש את הדבר הזה פה, הוא לא נפרד״

אני: ״אני לא רואה את זה שהוא נטש את הטיפול, כי אנחנו מדברים עליו בבית״

המטפלת: ״ופה להגיד שמעכשיו המרחב הזה משתנה, כי לי יש פה ילד שאני לא בקשר איתו, הוא משחזר איזשהי הורות, שהיא בטוח לא שלי אני לא הייתי נוטשת אותו, זה לא אני.

ואני צריכה לבקש ממנו עכשיו שייתן לי להחזיק את זה שוב.

ואני חושבת שאת צריכה ללמוד מזה, כי הוא מכיר דמות נשית שאם היא ברוח סערה הוא לא רוצה להתמסר אליה, כבר היו כמה פעמים שהוא התמסר אליך ואת לא ניהלת את זה אז הוא נפגע. אני ביקשתי ממנו שאם זה קרה פעם פעמיים זה לא ככה לכל החיים, יש כאן דמות נשית שמאד רוצה, לוקחת אחריות, יש כאן דמות נשית שמגיעה לטיפול.

ואת צריכה להגיד לו, נכון הייתי ברוח סערה ולא בהכרח במוד הסקסי שציפית אליו, אבל יש לנו עוד זמן ועל סמך מה החלטת שהזמן שלנו לא יתקיים כמתוכנן.

ואני רוצה להגיד לך אל תהיה האמא הזאת שהוא שם אותה במשבצת הזאת, תתעקשי על הזמן שלך. תלמדי מההורות שאני נותנת, איך תלמדי, תגידי לו שניה מאמי מה קרה עוד שעתיים אני אהיה בסדר.

את חושבת שאם היית יושבת קצת נרגעת לא היית מוכנה בזמן שקבעתם?״

אני: ״בטח שהייתי מוכנה ורוצה בדיוק כמו שתוכנן״

המטפלת: ״אז למה ויתרת? בכלל שהוא אמר שהכנסת אותו לסטרס? איפה הצד שלך?״

אני: ״הדבר היחד שאני יכולה לחשוב עליו, שהרגשתי שהוא לא בעניין אז גם אני לא לגמרי בעניין,״

המטפלת: ״למה העניין שלו משפיע עליך?

אני רגע יוצאת מהסטיינג הבדס״מי את האישה שרוצה סקס עם בעלה

איך יכול להיות מצב שבעל אומר לאישתו על בא לי והיא אומרת טוב בסדר.

איפה הקול שלך?

את יכולה לנשק, למזמז אותו, לגעת בו.

אני: ״אני חושבת שאם עובר זמן שאני לא נוגעת ואז אני נוגעת אז הוא יכול לצחוק איזה צחוק של מבוכה, שהמילים שלו מאיפה באת עכשיו אליי״

המטפלת: ״אז תצחקי ותמשיכי, את זוכרת שדיברנו על זה שאם את רוצה סקס, כן אפשר להיות באינטרקציה גופנית ומזה להתקדם.״

 

אני מספרת על שבוע קודם שהייתה אווירה ממש טובה, טיילנו, היה זמן זוגי ביחד, היה לנו יפה בעיניים, הייתה אווירה מינית טובה ובריאה ואז שהתחיל השבוע ומשהו שם התחיל לדעוך, הדבר שאני יכולה לחשוב עליו מהצד שלי זה ההורמונים לקראת המחזור.

המטפלת: ״ומה זה עושה אותך?״

אני: ״אני יותר עצבנית, קצרה בסבלנות״

המטפלת: ״אליו? או פחות מכוונת?, הוא מפשר אותך ככה?״

אני: ״יכול להיות שהוא מפרש ככה, כי יכול להיות שפחות נגעתי בו״

המטפלת: ״זה מעניין, למה לא נגעת? יכול להיות שאת פחות אוהבת מגע בימים האלו? אצלו זה יותר ברור שהוא יכול להגיד -״אני לא רוצה שהיא תיגע בי״״

אני: ״אני מאד משתוקקת למגע ובכל פעם שאני מקבלת אותו אני רוצה עוד״

המטפלת: ״והוא לא משתוקק למגע?״

אני: ״לא, הוא חייב להיות מדיוק״

המטפלת: ״היום הבנתי שהוא מנהל עם עצמו קשר בראש, אחרי שהוא אמר לי שכרגע הוא נותן לך זמן להתקדם עם הטיפול, עברו 4 שבועות והוא אומר לי שהוא לא בא יותר והוא במקום לבוא ולהגיד לי -זה לא בסדר שאת לא כותבת לי, לא בסדר שאת נפגשת רק איתך ולא גם איתי, איבדת אותי לגמרי, הוא יכל להגיד לי את זה ומיד הייתי לוקחת אחריות , הוא בראש ניהל איתי דין ודברים ואמר לא רוצה אותך יותר, ולי הוא יכול להגיד את זה.

ומולך הוא יכול לחסום את המרחב המיני ואני צריכה שתעני לו.

אם אני לא הייתי כותבת לו היום לא הייתי יודעת שאין לי מטופל יותר, הוא לא נפרד ממני זאת דוגמה טובה כי שאת לא יכולה לתת לו לנהל את הקשר הזוגי שלכם מתוך הראש שלו, כי אז יש לו את הטראומות ילדות שלו, שבראש שלו יש את האמא הזאת שהוא לא יכול לסמוך עליה, שהוא לא יכול להתמסר אליה והוא לא יכול להגיד כלום, כי היא לא מקשיבה, זה לא מעניין אותה.

אבל כאן יש אישה שהיא לא ככה, היא מאד רוצה אבל את לא אומרת כלום״

 

אני: ״אני לא יודעת למה אני שותקת ולא מדברת״

המטפלת: ״זה הסיפור איתך שלא רק שאת לא מנהלת את המין, גם את הקשר הרגשי. כי את מנהלת את הקשר הלוגיסטי, כי הוא אמר לך שהוא לא יכול להתמסר ככה ואת עוזבת את זה, ואיפה הסיי שלך? ילד מחליט על אמא שלו? בן זוג אחד מחליט על אחר?

אתה לא יוכל להתמסר אליי עכשיו, בוא נדבר לקראת השעה שקבענו.

ולחזר אחריו ולהגיד לו אני לא מוותרת על הזמן שלנו.

אתה לא יכול פשוט ללכת, תבוא ותגיד את מה שאתה רוצה ואם אין לך מה להגיד אז אגיד.

היה בנינו קשר ואתה לא יכול פשוט להעלם.

את צריכה להפסיק להיכנס למקום הזה של הילדה הנזופה ולצאת משם״

סדר ממש יכול לחרמן אותי 😉

 

הייתי אומרת שיש לנו קצת פלאגים 😏

 

 

והדבר המשעשע שמצאתי

אני מאמינה שקיבלתי את זה באיזה מסיבת רווקות אחרת אין לי הסבר

הפעם אנסה לשחזר כמה שיותר מהזיכרון שלי

התחלנו את הפגישה על המקומות בחיי שאין בהם גבולות והם די רבים.

סיפרתי שפעם הייתי משחקת בטלפון מלא שעות ללא הגבלה מיד איך שהייתי מתעוררת הייתי לוקחת את הטלפון ומתחילה לשחק והיה לי קשה להספיק ודי סבלתי מזה כי זה היה מעכב אותי, הייתי מתחילה את היום הימרחות במיטה במקום לעשות את הדברים שאני צריכה לעשות.

היום אין לי משחקים בטלפון, למעט משחקי המוח שהם אני משחקת בבוקר והם לא מייצרים את תחושת ההתמכרות כמו שהקנדי קארש, קוקי ג׳אם וכו׳ בהם הייתי משחקת.

דיברנו על המקרה ביום ראשון, בו חגגנו לאמא שלי יומולדת ובסוף אבא שלי התעצבן והרגשתי רע עם זה והתמלאתי ברחמים כלפי אמא שלי ושאבא שלי היה יכול בקלות לפתור את העניין בצורה הרבה יותר אחראית וטובה אם היה מתקשר איתי לפני, תוך כדי או אחרי ולא פועל בצורה של פאסיב אגרסיב.

- אני באמת לא מבינה למה אני לוקחת על עצמי את כל מה שקשור בבית של ההורים שלי, מתוך מחשבה שזאת אחריות שלי, למרות שממש לא.

ספרתי שביום ראשון הייתה לי שיחה מוזרה עם ההורים שלי על שיער של ילדות ואמרתי שגם לי גזרו את השיער והייתי ילדה קטנה עם שיער קצוץ ואבא שלי אמר שהוא לא זוכר למה עשו לי את זה.

דיברנו על האלימות שהייתה בבית שאמא שלי הייתה צועקת בלי סוף ואם היה יום שהיא לא הייתה צועקת בו זה היה סוג של נס, אני זוכרת שהיו ימים, ימי הולדת, חגים או סתם ימים שרציתי להיות מאושרת וקיוויתי שהיום היא לא תכעס ותצעק אבל לא תמיד זה היה קורה.

דיברנו על היחס שלי לאוכל, אני חשבתי שהיו לי סוג של הפרעות האכילה, אבל המטפלת טוענת שזה פחות נראה לה הפרעות והיא יותר מייחסת את זה לצורה שבה אמא שלי הסתכלה על הגוף שלי, בצורה ביקורתי שלא לצורך ומצד שני לא דאגה שיהיה לי ולאחותי אוכל שחזרנו מהלימודים.

סיפרתי שהקפתי את עצמי באנשים עם הפרעות ברמות שונות לגבי אוכל וחברת הילדות שלי הייתה כל הזמן מתעסקת באוכל, מרעיבה את עצמה, ישנה מלא ומסתכלת בהערצה על חברה אחרת שהייתה בולמית ונכנסת ויוצאת מאשפוזים.

דיברנו על זה שכמעט ואף פעם לא קיבלתי חיזוקים מהבית על החלטות גם בהחלטות שהיו סופר חשובות אף פעם לא הצלחתי לקבל חיזוק מההורים. והשבוע אחותי סיפרה לי משהו שקשור אליה ועל התמודדות שלה עם המצב ואני עודדתי וחיזקתי אותה. כמו שהייתי מצפה מההורים שלי לעשות.

דיברנו על מערכת האמון של אבא שלי בי וסיפרתי על המקרה שבו קיבלתי הרבה דוחות בעקבות כך שהוא אמר לי ״לזרוק את הדוח״ ואח״כ צעק עליי במשך הרבה זמן על הנזק שעשיתי והמשיך לכעוס עליי גם לאחר ששילמתי את הדוחות.

מצד שני רמת הרכב שהוא נתן לי הייתה ברמה ירודה, הרכב היה נתקע מלא פעמים וכמה פעמים נתקע לי באמצע צמתיים מרכזיים.

דיברנו על ההחלטה שלי לא לעשות ילדים, שהנפש שלי יודעת משהו שההחלטה שלי היא מונעת מכך שאני לא רוצה שהילד/ה שלי יעברו חוויה נוראית שכזו.

סיפרתי שפעם ראיתי פרק של ״סליחה אפשר שאלה״ על נשים שעברו פגיעה מינית והדפוס המחשבתי שלהן לגבי הבאת ילדים לעולם הוא די דומה לשלי.

דיברנו על הסדיסטיות שלי, המטפלת טוענת שכנראה חווית אלימות דומה והיא רוצה להתעמק בזה היא שלחה אותי עם שיעורי בית להיזכר במקרים בהם ראיתי או חוויתי אלימות ואיך הרגשתי או מה מתחושות שלי מזה.

לכבוד הגשם 

עטיתי על עצמי פרווה

 

📸 Venus in furs ❤️‍🔥

אני: ״מאז שונוס לא בטיפול אנחנו יותר קרובים, אני מרגישה שהטיפול מתקדם יותר, אני חושבת שהיו התקדמויות משמעותיות אבל המקום שהגענו אליו בזמן האחרון הרגשי קצת תקוע שהיינו שלשתינו״

המטפלת: ״מה את יודעת להגיד שעכשיו עובד יותר טוב?״

אני: ״אני חושבת שיש בנינו הרבה קרבה, אולי כי אין התחושה הזאת שמנסים לתקן את ונוס״

המטפלת: ״את חושבת שאין דברים שהוא צריך לעבוד עליהם?״

אני: ״לא, ברור שיש אבל אולי הוא צריך פורמט אחר שיעבוד עבורו יותר טוב.

המטפלת: ״אם ששלושתינו נפגשים משהו לא מתקדם, תקוע וששתינו נפגשות המטרה הטיפולית מתקדמת אז אני שואלת את עצמי מה זה אומר על הדינמיקה, מה את חושבת שגורם לטיפול להיות אפקטיבי יותר שזה רק אנחנו?״

אני: ״שזה רק אנחנו, אז אנחנו יכולות לצלול יותר פנימה ולהאיר דברים חשוכים אצלי וזה מאפשר לי לקבל יותר תשובות, להבין ולחקור דברים יותר לעומק וכל אלו גורמים לי לתחושת שלווה מסוימת בתוכי.

במקום מסוים אני מרגישה יותר מחויבת להמשיך.

במהלך חצי השנה האחרונה אני מרגישה יותר מחויבת להחזיר את המרחב המיני, זה עדיין לא ב 100% אבל זה הרבה יותר עם מודעות ועם כוונה ומטרה״

 

מדברות על הסופ״ש האחרון

ביום שבת שעברה היה יום מאד כיפי, קבענו זמן זוגי ועל ההתחלה ראיתי שונוס לא ממש בטוב, הוא היה קצת קצר סבלנות ועצבני מדברים שלא בהכרח קשורים אליי וניסנו לגשר על זה אבל ללא הצלחה ואז ונוס החליט ללכת לנגן ואני ישבתי איתו באולפן וזה היה מדהים.

הוא ממש השפריץ את עצמו לתוך הגיטרה והגיטרה הכילה אותו ואני עפתי ממה ששמעתי והיה נהדר. ואחרי זה הלכנו למיטה ועשינו מלא סקס עם אורגזמות מטורפות וחזקות. הסופ״ש הזכיר לי כמה הסקס בנינו טוב״

המטפלת: ״מה לדעתך אפשר את המיניות? לא יכול להיות שאנחנו לא יכולים לתפוס את החוט שפתאום מקשר בניך ובין הסקס הטוב?״

אני: ״אני רציתי כבר על ההתחלה סקס אבל שהגענו לזמן הזוגי שלנו הרגשתי שאין לזה כל כך ייתכנות וצריך איזשהו משהו מעברי ואז שונוס ניגן לגמרי הייתי נוכחת איתו ואז שהגענו למיטה הרגשתי מאד בנוח, הייתי משוחררת אפילו לקחתי לעצמי את האורגזמה ודאגתי שהיא תהיה כמו שאני רוצה שהיא תהיה וכמובן דאגתי לונוס שהוא יהנה והענקתי לו אורגזמה חזקה וטובה״

 

אני מחזירה אותנו להמשך מטיפול שעבר לצד הסדיסטי שלי

המטפלת: ״איך את מקשרת את ניתוקים לצד הסדיסטי שלך?ֿ״

אני: ״יכול להיות שבעבר הפעלתי את הצד הסדיסטי ותוך כדי היו לי ניתוקים״

המטפלת: ״האם זה רק שאת הייתי סדיסטית או גם ההפך?״

אני: ״אני לא זוכרת באופן מובהק שהיו סדיסטים אליי, ההתנהגות האגרסיבית של אמא שלי אני לא בהכרח יכולה לחשוב שהיא מקושרת לסדסטיות״

המטפלת: ״למה את קוראת סדיסטיות בעולם שלך?״

אני: ״שמישהו מתמסר אליי ונותן לי את כולו להכאיב לו וזה לא מספיק לי, אני רוצה עוד״

המטפלת: ״עוד עד מתי?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״אין גבול״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אין לך איזה קול פנימי שאומר לך - ״עד ש…״״

אני: ״אני שמה את זה באופן לא טבעי כל כך, שאני מחליטה טוב די עד כאן, שאני מתעייפת או שזה מרגיש טו מאצ׳ אבל אין לי ממש גבול״

המטפלת: ״את לא יודעת מתי להפסיק את עצמך?״

אני: ״לא כל כך, אני שואלת את עצמי למה אני חייבת עוד או להגיע עד הקצה.

למשל השבוע בג׳ים שמתי לב שנגיד ואני קובעת לעצמי את משך האימון ל 45 דקות אירובי ואז לקראת ה 45 דקות, אני רוצה המספרים יהיו עגולים, ונגיד בשעון עוד 2 דקות מתחלפת השעה או יהיה מספר עגול, או השריפת קלוריות תהיה עגולה או הק״מ ואז יוצא שאני מוסיפה לעצמי עוד 3 דקות לאימון. ואני לא מבינה למה, זה לא נותן לי הרבה התוספת של העוד 3 דקות, קבעתי זמן אימון אז לעמוד בו.

 

המטפלת: ״זה ממקום של לאתגר את הגוף?״

אני: ״לא, זה שיהיה מספר עגול״

המטפלת: ״וזה מרגיש לך כמו גבול?״

אני: ״כן, היום באימון עשיתי 45 דקות ושמרתי על זה, כי זה שומר עליי״

המטפלת: ״ואיך את מגיעה ל 48 דקות האלו, באיזה מצב?״

אני: ״זה תלוי באימון שעשיתי, לרוב זה יהיה יאללה להמשיך עוד קצת, זה תלוי באימון שעשיתי״

המטפלת: ״זה לא תמיד קשור למצב הפיזי שלך, לפעמים שאנחנו מתאמנים אז התוצאות משתפרות, הסיבולת עולה״

אני: ״כן ברור, אבל לפעמים בגלל דברים כאלה יכולות להיות פציעות, לפעמים זה טו מאצ׳

המטפלת: ״אז מה קובע לך את עוד 3 דקות, כי אם זה קצת לאתגר את האימון אז בסדר, את מקשרת את זה לגבולות״

אני: ״כן, זה מזכיר לי שלפני כמה שבועות ונוס ואני עשינו סקס ואמרתי לו 5 הצלפות ואז עוד מתחתי את הגבול ונתתי עוד הצלפות״

המטפלת: ״מה קרה לך אחרי שנתת 5 הצלפות״

אני: ״לא הרגשתי סיפוק, חשבתי שהרגיש יותר מלאה״

המטפלת: ״אחרי ה 3 דקות תוספת לאימון הרגשת מלאה?״ֿ

אני: ״לא, אבל היום כן הרגשתי בסדר ששמרתי על עצמי, אם אני רוצה לאתגר את עצמי אז אעלה את המהירות או אגביר את הקושי אבל אני לא חייבת את ה 3 דקות האלו, בטח לא אם אחרי זה כואב לי הגוף קצת יותר, או שאני מתעכבת עם המשך התוכניות לאותו היום.

אפשר להגיד 45 דקות ואז עוד 5 דקות תוספת שאחליט עליה אח״כ בהתאם לכוח והזמן שיש לרשותי.״

המטפלת: ״נכון, כי את אומרת שזה מרגיש כמו ה 5 הצלפות שלא עמדת בהבטחה שלך, האם אחרי שאת נותנת את ה 5 הצלפות את מנהלת משא ומתן על הנוספות?״

אני: ״לא, פשוט ממשיכה.

שבוע שעבר ביקשתי ממנו שילבש תחתונים נשיים שיש לו ובכל יום ישלח לי תמונה שלו לובש אותן, ביקשתי 7 ואחרי שהוא עשה את זה היה חשוב לי לעצוב ב7, ידעתי שאני יכולה לבקש עוד כמה ימים אבל שמרתי על הגבול ששמתי, כי היה חשוב לי לעמוד בגבול שהצבתי״

המטפלת: ״מה את חושבת על הגבול הזה?״

אני: ״אני אוהבת לשים לעצמי גבולות ברורים, כי זה משחרר אותי. סיימנו את האתגר של השבוע ועכשיו אני יכולה לנוח לקראת האתגר הבא שאני רוצה, זה גם הקלוז׳ר שלי״

המטפלת: ״את אומרת שהצבת גבול וקיבלת אותו ודאגת שהוא יתקיים״

אני: ״כן, אני יודעת שאם אני רוצה עוד אז אפשר לעשות שוב אבל זה נפתח לדיון מחדש, זה הכרחי לעצור את זה שם גם בשבילו וגם בשבילי״

המטפלת: ״אני זוכרת שלפני כמה פגישות דיברנו על המשחק הבטוח בקומה 49 בעזיראלי שניתן לשחק שם כל עוד יש גדר מתאימה וכרגע אם אני שומעת נכון את מאמנת את עצמך בהצבת גבולות״

אני: ״כן ולא רק במיניות״

המטפלת: ״איפה עוד זה יכול להיות?״

אני: ״עכשיו בדרך חשבתי על זה שבא לי איזה משהו לשתות שייק ובסוף ויתרתי גם כי אני לא באמת צריכה את זה מבחינת אוכל וגם מבחינה כלכלית, אני יודעת שאם הייתי מרגישה שזה מה משהו הכרחי עבורי הייתי קונה אבל זה לא ויותר חשוב אני יכולה לנהל עם עצמי מחשבה אם אני רוצה או לא וכרגע אני יכולה לוותר על זה ולשמור על המאזן הקלורי וחישוב הכלכלי.״

המטפלת: ״הגבולות האלו גם נמצאים בתחום הכלכלי?״

אני: ״כן יש לי רשימה של דברים שאני רוצה לקנות ובהתאם לתקציב/ מבצעים וכו אני רוכשת״

המטפלת: ״האם זה גם בסמים ככה?״

אני: ״היום כן״

המטפלת: ״אני תוהה איפה עוד את יכולה לשים לעצמך גבולות, אם באוכל, כסף״

אני: ״אני משתדלת אני עדיין לא 100% על זה״

המטפלת: ״100% זה לא שאת מונעת מעצמך זה שיש לך את היכולת לבחור, נהל בינך לבין עצמך שיח עם זה, אם אני אוודה עם עצמי שאני זוכרת לעשות את הבחירה, זאת שליטה והפעלת שיקול דעת מושכל, זה ההפך מללכת לגהץ את האשראי ואחרי זה יהיה מה שיהיה.

במין את יכולה להגיד שיש לך את השיקול דעת הזה?״

אני: ״לאט לאט, אני עוד בהתחלה של זה.

קשה לי להגיד איזה תחום הוא יותר בשליטה אצלי״

המטפלת: ״באמת? את לא יודעת באיזה תחום את סומכת על עצמך? שהשיקול דעת שלך הוא ענייני לא מסכן שום דבר״

אני: ״עם אוכל וכסף אני יותר מאומנת בזה מאשר בסקס ואימונים״

המטפלת: ״מה חסר לך במין שתרגישי יותר על זה?״

אני: ״דבר ראשון חסר לי יותר נסיון, חסר לי הרבה סקס והצלחה עם יכולת ניהול הגבולות שם״

המטפלת: ״שתתאמני על זה יותר? או מהמקום שאת תהיי רגועה היום כי יהיה לך סקס גם מחר ומחרתיים, היום את לא חייבת להצליף את כל 10 ההצלפות שאת רוצה להצליף היום קבעת 5 ומחר יהיה 5 וכך גם מחרתיים״

אני: ״יכול להיות, הרבה פעמים שאני מגיעה לסקס אין לי רעיון מובנה ואני מאלתרת וזה נחמד אבל זה לא מספיק אם אני רוצה משהו מיוחד אני כן צריכה לתכנן, לבנות ולהבנות את הרעיון בתוכי ולהביא אותו לידי ביצוע.

אני עוד בודקת איך אני עושה את זה בצורה נעימה וחלקה לבין מצב שאני לא מחוברת למציאות ומאיפה הבאתי את זה״

המטפלת: ״מה שאת אומרת בעצם שבמין קשה יותר כי בניגוד לאוכל וכסף במין את לא לבד שם, יש לך פרטנר כי יכול להיות שפתאום הפרטנר יבלום אותך וזה יכול לערער את הביטחון שלך.

אני מקשיבה לך ופתאום זה נהיה מאד ברור שיש הבדל שזה בניך לבניך אין שם עוד מישהו שמשפיע, מושפע ואת לא חולקת את הגבול הזה עם עוד מישהו, כי שזה בניך לבניך את יכולה להחליט על ההשלכה. בסקס יש לך עוד מישהו שיכול להביא את הצד שלו״

אני: ״כן אני מבינה, המרחב שונה״

המטפלת: ״כן, מה לדעתך יותר קשה במרחב המיני שיש שם עוד פרטנר?״

אני: ״כן אם עברתי לעצמי את הגבול אז אני נותנת את הדין וחשבון לעצמי, אם עברת לבן הזוג שלי אז זה יותר מורכב הדין וחשבון, הוא יכול להיפגע, אני יכולה לעשות משהו שלא יהיה נעים מכל מיני סיבות.

והתגובה שלו תהיה שונה״

המטפלת: ״מה בתגובה יכול להיות שונה?״

אני: ״אנחנו יכולים לריב ואז יכולה להיות התרחקות״

המטפלת: ״הוא ינטוש אותך״

אני: ״אני מרגישה שיש בי המון חדרת נטישה אבל אני לא זוכרת שכילדה נטשו אותי, לפעמים אני מפחדת להיות לבד״

המטפלת: ״להיות בבית לבד?״

אני: ״לא, מזה אני לא מפחדת, להיות לבד בעולם זה מפחיד, שאין לי שם מישהו ששומר עליי״

המטפלת: ״זה מפחיד להיות לבד, כי גם האנשים שאומרים לשמור עליך בנוכחות הפיזית שלהם היא לא הייתה שומרת, יש בך פחד להיות בעולם הזה לא שמורה. היום יש לך את ונוס ששומר עליך״

אני: ״כן, אני זוכרת שבפעם הקודמת שהיינו ביחד זה הרגיש שהוא מאד שומר ומגונן עליי ומצד שני זה הרגיש כאילו אני לא קופצת למים, לא מעיזה בכוחות עצמי.

למרות שאחד הדברים שכן למדתי על עצמי מהפרידה ההיא זה כן לקפוץ למים ולשחות בכוחות עצמי, זה לא היה קל בשום צורה והרבה יותר טוב לי היום משמעותית.

התקופה הראתה לי שאני יכולה לבד אבל אני מעדיפה לעשות את זה ביחד״

המטפלת: ״לא היה קל בשום צורה, את זוכרת מה עשית? סיכנת את עצמך?״

אני: ״בטח, סיכנתי את עצמי המון, שימוש בסמים, המון גברים לסקס, המון אלכוהול״

המטפלת: ״מישהו פגע בך אז?״

אני: ״לא ממש, היו כל מיני דברים שפעם הייתי עם מישהו שהיה בנינו קטע ועשינו סקס בשירותים ואז אני לא יודעת אם זה היה בטעות או לא אבל הוא בטעות חדר אליי אנאלית שלא הייתי מוכנה וזה כאב, היינו קצת שיכורים אבל נבהלתי והלכתי״

המטפלת: ״היית בסכנה מגברים?״

אני: ״לא ממש, תמיד דואגת לעשות סקס מוגן, חוץ מהפעם ההיא אין לי עוד סיפורים כאלו״

המטפלת: ״ואיך שם כן?״

אני: ״אני לא יודעת מה היה שיקול הדעת שלי אז, שהוא היה לא בסדר״

המטפלת: ״אז נראה שיותר סיכנת את עצמך עם חומרים ואלכוהול, משהו בריאותי יכול להסתבך בלי לוודא שהגבול שם ברור, את זה פיתחת עם ונוס?״

אני: ״לא ממש, נראה לי שפתחתי את זה אחרי שחברה שלי נפטרה ממנת יתר, אני זוכרת שאחרי זה במשך חצי שנה לא שתיתי אלכוהול בקושי יצאתי שאז זה היה חלק מרכזי בחיים שלי״

המטפלת: ״מה עשית בחצי שנה הזאת?״

אני: ״מיד פעם הייתי נפגשת עם ונוס ולא זוכרת עוד יותר מידי, אלו היו שנים מאד משוגעות״

המטפלת: ״על השנים האלו אמרת שאם הייתה לך בת היית סוגרת אותה בחדר?״

אני: ״לא, זה על השנים הקדומות יותר שהייתי ילדה״ (מצחקקת)

המטפלת: ״קודם גם עשית דברים מסוכנים כלומר ההצבת גבול לא מופנת אצלך״

אני: ״כן, קודם היו מצבים שהייתי יוצאת מהבית וחוזרת אחרי יומיים שלושה״

המטפלת: ״ואף אחד לא יודע איפה את?״

אני: ״אולי ידעו אולי לא״

המטפלת: ״לא שאלו מה אכלת?״

אני: ״זה לא, גם אם הייתי שם לא היו שואלים את זה״ (מצחקקת)

המטפלת: ״נכון, צודקת. את אומרת שגבול זה עניין של שמירה ואת כרגע מתרגלת לעצמך את עניין הגבולות, כלומר בסקס זה יותר קשה כי יש עוד אדם ומה שמפחיד אותך שאת עלולה לעשות משהו שלא שומר עליו שבגלל שאת לא יכולה לשמור על עצמך שיש לך הפנמת גבול״

אני: ״אין לי הפנמת גבול ברורה״

המטפלת: ״יש אנשים שאת יודעת עליהם שיש להם גבולות ברורים״

אני: ״אני אתן דוגמא לא קשורה למין, נגיד אני נפגשת עם חברות ואנחנו קובעות לשעתיים שלוש ויכול להיות שזה נמשך לאיזה 5/6 שעות, שלא שמתי גבול

ואני מקרה ממזמן מהפעם הקודמת עם ונוס שהלכתי להביא איזה. דבק או משהו ואז התחלתי לדבר עם המוכר ודיברנו איזה שעה פלוס וככה נעלמתי ולא עדכנתי אותו והוא דאג ואני זוכרת שלא הבנתי למה.

מה שהיום כן הייתי עושה זה מעדכנת אותו אחרי איזה 10 דקות שאני רואה שאני מתעכבת״

המטפלת: ״זה נגיד אמרת שהיה x ומשהו משתנה את צריכה לעדכן.

כמה פעמים ונוס אמר כאן שהיית נעלמת ולא מעדכנת אם היית אומרת שאת לא מגיעה אז הוא היה מכין לעצמו משהו לבד״

אני: ״כן היו כמה דברים כאלו, שצד אחד אני לא מטפלת בהם ומצד שני לא מעבירה אליו את האחריות״

המטפלת: ״כן זה כמו שאמא שלך לא הייתה שואלת איפה את, אמא ואבא יודעים שהבת שלהם בת 15/16 לא נמצאת בבית הם לא שואלים את עצמם איפה היא, מרימים טלפון?

ילד הולך לבית ספר וחוזר צריך לשאול מה איתו, הולך לחבר, מכין שיעורים וכו׳.

צריך לשאול מה התוכניות שלו, הוא נשאר לישון אצל החבר הוא חוזר הבית, יש לו מה שהוא צריך לבית ספר למחר? זאת החזקה ושגרה לשמירת גבולות.

יש הורים שיגידו את לא נשארת לישון אצל חברים באמצע השבוע וכו׳

הדבר הזה לא היה קורה, וזאת הפנמת גבול.

הילדים שלי יודעים שהם צריכים לעדכן, קבענו משהו ויש שינוי מדברים אם לא אני מתקשרת ושואלת״

אני: ״אני חושבת שהפעם הראשונה שהייתה לי אחריות כזאת, זה שהיה לי כלב והייתי צריכה להוציא אותו אחרת הוא היה עושה פיפי בבית״

המטפלת: ״אוו, זה ממש כמו להגיד לך את צריכה להוציא אותי כי אני לא יכול לפתוח את הדלת לבד, את צריכה לשמור עליי.

זה כמו שבא לי להגיד לאמא שלך, את הבאת ילדים לעולם את צריכה לדאוג שהן לא יקבלו כוויה, שהיד שלהן לא תצא מהמקום, את צריכה לדאוג שיהיה להן מה לאכול, שאם את כועסת עליהן את לא מתנהגת באיזה צורה שכל מה שהן רוצות זה רק שתספיקי לצרוח שהן ישמעו ממך איזשהו מסר מלמד, זאת החזקה ושמירה על גבולות. לא סתם אמרת שאם הייתה לך בת היית נועלת אותה בבית״

אני: ״הרבה פעמים ממש קיוויתי שהם יתעננו, ישאלו שאלות אבל כלום״

המטפלת: ״זאת הזנחה קשה, אם המקרה של התנור היה מגיע לרווחה ההשלכות היו אחרות, המקרה עם היד הוא נוראי ומעניין מה היו השאלות ששאלו, זה היה מעלה נורות אדומות גדולות.

איך היא לא מתקשרת אליך לשאול איפה את ישנה?

שאת אומרת על הסדיזים שלך מה שאת מתכוונת בעצם זה שאת עשויה לעשות כל מיני דברים ללא שמירה, ללא הפנמת גבול, זה בעצם לעשות דברים ולהגיד ככה כן וככה לא וזה עושה קצת סדר.

מה שכואב לי גם שוויתרו עליך גם בבית ספר, התלמידה לא מגיעה ואף אחד לא מתקשר להורים. בגלל זה את לא מאמינה למסגרות״

אני: ״המסגרת הראשונה היה לי טוב בה הייתה בצבא, שבהתחלה היה נוקשה אבל אח״כ כן הייתה גמישות מסויימת״

המטפלת: ״לשבוע הבא תבדקי עם עצמך את הנושא של השמירה והגבולות, איפה זה עוד קיים חוץ מהמיניות״

רציתי לעדכן שיש תשומת לב גם לכפות הרגליים 

 

ואני יודעת שכאן זה המקום לחובבי כפות רגליים מטופחות 💕

בתחילת הטיפול אנחנו מדברות על המצב שבו אני ממשיכה בטיפול וונוס הפסיק

המטפלת: ״יצא לכם לדבר על המצב כרגע של הטיפול?״

אני: ״בטח, לדעתי הוא הפסיק כי הוא הרגיש שזה מכביד עליו כרגע, אני לא יודעת להגיד בדיוק מה זאת יותר התחושה שלי, אולי הוא מרגיש שזאת יותר עבודה שאני צריכה לעשות, כי הוא עושה ועושה וזה לא התקדם וככה עכשיו יש יותר התקדמות״

המטפלת: ״ואת מסכימה עם זה? שאין לו מה לעשות כדי שהזוגיות תצליח?״

אני: ״לא ממש לא״

המטפלת: ״את חושבת שאם ונוס היה משנה משהו זה היה מקל גם עליך בהתנהלות הזוגית? אנחנו יודעים מה הוא צריך ממך ומה את צריכה ממנו״

אני: ״שגם יחזיר את הרצף בעצמו, כי יכול להיות שאני אפיל את הרצף אבל שהוא גם יהיה שם כדי להחזיר את את הרצף״

המטפלת: ״אוו כי אתם שנים בסיפור הזה ושניכם מחזיקים את הקשר, מבחינת האחריות זה אותו קשר, כי אתם לא בקשר של תינוק ואמא מערך הכוחות הוא בוגר: בוגר״

אני: ״נכון, גם הוא צריך לחזור לתפקיד, הגבולות שהוא נתן הם על שנינו ולא רק עליי.״

 

אני: ״בזמן האחרון אני מרגישה מאד חזקה בקשר, שיש לי בסיס חזק ויציב וממנו אני יוצאת לדברים, חושבת קדימה על דברים זוגיים שלנו״

המטפלת: ״בזמן האחרון ממתי?״

אני: ״בחודשיים שלושה האחרונים״

המטפלת: ״למה את קושרת את תחושת החוזק הזאת?״

אני: ״זה הרבה דברים, זה שאני ממשיכה בטיפול ומוציאה דברים מהמגירות האפורות אצלי, מחזיקה את הבית, מטפלת בו, חושבת על התייעלות כלכלית נכונה״

המטפלת: ״נכנסת לתפקיד של אחראית, כי אם את מחזיקה את הבית יש לך המון כוח״

אני: ״נכון, אני מודה שההורים שלי לא רק שהם לא לימדו אותי כלום באיך להתנהל נכון הם גם הכשילו אותי, לתת לילדה בת 16 כרטיס אשראי בלי להגיד לה כלום, לא להסביר לה שום דבר, זה לא אחראי.״

המטפלת: ״בלי להיות אחראים, הם הזניחו את האחראיות ההורית שלהם״

אני: ״ככל שאני חושבת על זה עוד, זה מעצבן אותי יותר, הרי בהתחלה הייתה התקרית עם הטלפון, הפלאפון ואז כרטיס האשראי והדוחות, היו הרבה בעיות של גבולות.

הם אמורים לראות שיש שם בעיה אבל כלום שום דבר, איך הבעיה אמורה להיפתר?

לאבא שלי יש קטע שהוא לא לוקח את האחריות על עצמו והוא מעביר אותה עלינו״

המטפלת: ״משליך אותה ממנו״

אני: ״כן, לפני כמה שנים הם עשו שיפוץ בבית והיו בעיות עם השיפוץ והשער כניסה הותקן לא נכון, אני לא מבינה מה הבעיה לקחת איש מקצוע לשלם לו ולסדר את הבעיה שמחמירה עם הזמן. ואבא שלי כועס על אמא שלי שהיא לא אמרה לשיפוצניק כלום, ואני לא מבינה מה זה משנה עכשיו תשלמו לאיש מקצוע שיעשה את העבודה כמו שצריך, או לא לשחרר תשלום עד שאתם לא מרוצים ממנה״

המטפלת: ״זאת התנהלות שכאילו הם לא חיו מספיק שנים״

אני: ״השבוע הייתי אצל ההורים שלי כדי לבקר את האחייניות שלי ועברתי את אותו הקטע בנפרד עם שני ההורים שלי, לרוב שאני מגיעה לשם אני מביאה איתי משהו לאכול עבורי כי התזונה שלי קצת שונה ולקראת אחה״צ אמא שלי אומרת שהיא ממש רעבה והיא לא אכלה מספיק בצהריים והיא הכינה משהו לעצמה״

המטפלת: ״היא אמורה לשאול אותך אם את רוצה גם״

אני: ״תאמת לא ציפיתי שהיא תכין גם לי, יכול להיות שהיא יודעת שאסרב ובסוף אכלנו את מה שאני הבאתי לעצמי.

אחרי כמה שעות אני נוסעת עם אבא שלי והוא שואל אותי אם יש איזה שווארמה ליד הבית שלי לאכול, ואני אומרת לעצמי שהם אנשים בוגרים, כשירים להכין לעצמם משהו לאכול ובעצם מתנהגים כמו ילדים״

המטפלת: ״אני לא מאמינה, שני אנשים בוגרים נשארים רעבים, זה מטורף.

ככה את גדלת וגם אחותך, רעבה ובלי שתהיה איזה אמירה, מאמי הכנתי לך ארוחה בואי לאכול או תחממי. סבא וסבתא לא היו מבשלים? איך הם גדלו בצורה כזאת שהם לא יודעים לדאוג לאוכל בסיס״

אני: ״אני לא יודעת להסביר את זה אצל סבתא אחת היא הייתה אומרת שהיא לא אוהבת לבשל אבל תמיד יש אצלה מה לאכול ואצל הסבתא השניה היא וסבא תמיד היו מבשלים והייתה ארוחה תמיד״

המטפלת: ״שהיית חוזרת הביתה לא היה אוכל מבושל?״

אני: ״לא, זה לא היה״

המטפלת: ״ושהיית קטנה?״

אני: ״לדעתי אז הייתי חוזרת לסבתא ושם תמיד היה אוכל מבושל. אמרתי לונוס לפני כמה ימים שלי אין את הפריוולגיה הזאת לבוא להורים ולחזור עם קופסאות של אוכל כמו שיש להרבה אנשים״

המטפלת: ״וונוס היה מבשל בבית שהבן שלו גר איתו?״

אני: ״כן בטח, תמיד הייתה ארוחה חמה בימים שהוא היה מגיע אלינו ואח״כ אני גם זוכרת שונוס היה מכין אוכל ועוד בהתחלה שהם גרו ביחד ואני לא גרתי איתם, כל יום ונוס היה קונה מצרכים והיו סדווצ׳ים לבית ספר, אוכל חם עם תשומת לב לדברים שהבן שלו אוהב לאכול, וזה ככה עד היום שהוא מגיע אלינו אנחנו מכינים לו את האוכל שהוא אוהב״

המטפלת: ״איזה תחושה זאת שבאותו היום בפער של כמה שעות גם אמא וגם אבא אומרים לך ״וואי אני רעב״

אני: ״זה הרגיש כאילו אני מדברת עם אחיינית שלי בת ה 5, והיא זה בסדר שהיא תגיד את זה.״

המטפלת: ״ואיך את יודעת לבשל?״

אני: ״אחותי הייתה באיזה חוג של טבחים צעירים ואני הייתי מכינה את המתכונים שהיא הייתה מקבלת ואז כל מיני ספרי בישול״

המטפלת: ״ומה את חושבת שזה עשה לך הסיפור עם האוכל?״

אני: ״דבר ראשון אני יודעת שהיו לי יחסים לא בריאים עם אוכל, הייתי מנשנשת בסתר לא החבאתי אוכל אבל הייתי אוכלת שלא רואים״

המטפלת: ״שהיית ילדה?״

אני: ״גם אבל לא רק, גם אח״כ בגיל בוגר יותר, אני זוכרת שגרתי לבד, פירנסתי את עצמי לבד שכ״ד חשבונות וכו׳ ואני זוכרת שהייתי הולכת למכולת וקונה כל מה שהיה בא לי לקנות בלי לחשוב אם צריך או לא, לא לפי תוכנית כלשהי, בא לי לקנות את החטיף הזה ועליתי במשקל״

המטפלת: ״זה הפריע לך?״

אני: ״לא, לא מאד, המצוקות הנפשיות שלי היו כבדות מאד והן היו חייבות את האוכל הזה״

המטפלת: ״איזה מצוקות היו?״

אני: ״ונוס ואני נפרדנו ונורא כעסתי שהוא עליו שהוא נפרד ממני, כי איך הוא ויתר על הקשר שלנו, איך הוא חושב שזה לא מתאים״

המטפלת: ״כעסת עליו? ומה עשית עם הכעס הזה?״

אני: ״חשבתי שאני לא צריכה אותו״

המטפלת: ״הוצאת את עצמך מהתלות בו״

אני: ״כן התקדמתי מצאתי עבודה טובה יותר, מצאתי דירה אבל לא חזרתי לבית של ההורים שלי״

המטפלת: ״זאת אמירה חשובה, שהבנת שיש שם משהו שלא מגדל אותך, זה לא מקום לצמוח בו, הרבה אנשים חוזרים לפעמים לבית של ההורים כדי למצוא נחמה, דאגה כדי להצליח לעמוד על הרגליים ולצאת אבל את לא קיבלת את זה שם״

אני: ״לפעמים אני חושבת על זה שאנשים חוזרים לגור עם ההורים בגלל כל מיני מצבים ואני חושבת שאם הייתי במצב כזה אז הייתי מחפשת דירת חדר העיקר לא לחזור לשם״

המטפלת: ״צודקת, כי למה?״

אני: ״כי תכלס לא היה לי טוב שם, לא קיבלו אותי שם, לא ראו אותי שם.

לפני כמה ימים דיברתי עם ונוס על איזה מצב כלכלי שכרגע אני נמצאת בו, אספתי את כל המידע ואמרתי שאני צריכה רגע מישהו להתייעץ אותו והחלטתי להתייעץ עם ונוס ותוך כמה דקות סידרנו את זה, הוא עזר לי לעשות סדר ולהתייצב והתחושה הייתה נהדרת. הוא לגמרי היה איתי בדבר הזה

אף אחד לא צעק עליי ונתן לי על הראש, לא השפיל אותי, הרגשתי מועצמת״

המטפלת: ״מדהים, תחשבי שכך היית גדלה?״

אני: (מצחקקת) ״אם ונוס היה האבא שלי בטח הייתי מהנדסת כור אטום. אני רואה על עצמי איך התקדמתי בחיים מאז שאני איתו, נכון שאלו החלטות ותהליכים שאני עושה אבל יש מישהו שנמצא איתי״

המטפלת: ״זאת התבססות כאדם בוגר שלוקח אחראיות על חיו, פרנסתו וכו׳

שאת אומרת מהנדסת כור אטום את מתכוונת לזה מפרנסה, חוכמה?״

אני: ״מבחינת מימוש פוטנציאל״

המטפלת: ״את מאמינה שזה היה משפיע עליך מינית?״

אני: ״בטוח, הרבה פעמים שאני עוה משהו שהוא חזק בסשן ואני קולטת את התגובה אני נבהלת.

נגיד אם הכאבתי חזק מידי הוא התערער ובמקום לאסוף אותו ולהגיד לו -״מאמי את עשית את זה עכשיו בשבילי כי אני רציתי להכאיב לך ככה/ כי אני צריכה להכאיב לך ככה בשביל ההנאה שלי״

זה היה מסדר את זה יותר״

המטפלת: ״ואת לא עושה את זה עכשיו?״

אני: ״עוד לא לגמרי שם״

המטפלת: ״יש דרך שאת יודעת שיכולה לאסוף את זה ולא להיבהל״

אני: ״אני מבינה את זה שאיך שאני גדלתי בבית זה צעד אחד קדימה וחמישה צעדים אחורה.

כל המשפטים המדכאים שהם היו אומרים כל הזמן, אז כל צעד הוא נורא מהוסס, אני מנסה משהו, אני מעיזה והם מדכאים את זה״

המטפלת: ״מביאים שתי סטירות, אם כבר הם לא אומרים שום דבר שדוחף אותך קדימה״

אני: ״כן, נגיד הרבה פעמים שמעתי את ונוס אומר לבן שלו, - ״אני סומך עליך שאתה תדע מה לעשות ולמצוא את הפיתרון הנכון לך״

המטפלת: ״הוא מביע אמון.

מה היה קורה למיניות שלך אם זה היה הבית שלך?

אני: ״אני חושבת שהייתי יותר שלמה איתה, יותר מקבלת אותה אצלי, הסדיזים היה עובר בצורה יותר אחראית״

המטפלת: ״איך היית עושה את זה מיטב יותר, כי כרגע מה זה מרגיש לך?״

אני: ״עכשיו זה קצת אחרת, אני חושבת שעד לא מזמן הייתי מתנהגת כמו שאבא שלי מתנהג ולא לקחת אחריות ולזרוק אותה על מישהו אחר.״

 

אנחנו מדברות על הצד הסדיסטי שלי

 

המטפלת: ״יש לך מחשבות מאיפה זה הגיע?״

אני: ״כן, אני זוכרת שהייתי ילדה אז נתתי מכה חזקה לכלב של סבתא שלי הוא הציק לי וכך הגבתי ונורא נבהלתי״

המטפלת: ״לא חשבת על הפעולה, זה התפלק לך?

אני: ״כן, נורא נבהלתי ואז באתי ואספתי אותו אליי וחיבקתי אותו״

המטפלת: ״מה קרה שנבהלת?״

אני: ״הכלב הגיב אחרת, אם זאטרס לא היה לי את המקום הזה, תמיד ליטפתי, חיבקתי ואספתי אותו אבל אף פעם לא היה לי מקום כזה שנבהלתי ממשהו שעשיתי״

המטפלת: ״משהו שיצא ממך, אני רוצה שבשביל שתרגישי חופשיה במיניות אלו שאלות שצריך לשאול ולדבר על זה על מנת שתרגישי חופשיה. ואני תוהה האם את יכולה לסמוך על עצמך״

אני: ״אני לא בטוחה, אני יודעת שברגעי לחץ ומשבר אני יודעת להתנהל טוב מאד, גם במיניות וגם בכלל, אם זה מקצין אני יודעת איך לעבוד עם זה, אבל אני שואלת למה זה צריך להקצין״

המטפלת: ״את לא מבינה איך את מגיעה לזה?״

אני: ״אני לא מבינה למה אני חייבת להגיע 10 ברמת הכאב ולא לעצור ב 6/7״

המטפלת: ״תגידי לי מה זה ה 10 לא חייב להיות רק על חוויות עם ונוס, דוגמאות של חוויות כאלו שהבהילו אותך, כמו הדוגמא עם הכלב״

אני: ״הפעם שדחפתי את העגלה עם אחותי הקטנה״

המטפלת: ״את זוכרת שרצת?״

אני: ״רציתי לראות מה קורה, מה יקרה אם העגלה תיפול״

המטפלת: ״ומתי קיבלת סיפוק לשאלה הזאת?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״כעסו עליך?״

אני: ״אני לא זוכרת, אני זוכרת שרצו אחריי, הרימו את העגלה והכל היה בסדר״

המטפלת: ״למה רצו אחרייך?״

אני: ״אני זוכרת שרצתי עם העגלה ברחוב אצל דודה שלי ואני הפלתי את העגלה״

המטפלת: ״והמשכת לרוץ?״

אני: ״לא, נעצרתי אחרי שהפלתי את העגלה״

המטפלת: ״זאת הייתה עגלת טיולון או אמבטיה״

אני: ״אמבטיה״

המטפלת: ״כלומר היא ממש קטנה״

אני: ״כן לדעתי פחות משנה

המטפלת: ״קרה לה משהו? לקחו אותה לבית חולים לבדוק? היא קיבלה מכה בראש? לפי העגלה היא בערך בגיל של עד חצי שנה, כמה נבהלת?״

אני: ״מאד, אבל לא ידעתי מה לעשות. אז עם הכלב זאת הייתה אותה בהלה אבל חיבקתי אותו״

המטפלת: ״ואותה לא רצית לחבק?״

אני: ״לא ידעתי איך״

המטפלת: ״זאת תחושה שאת מכירה מחייך, מאיפה עוד את מכירה אותה?״

אני: ״לפני שהגענו לטיפול, שנתיים אחורה, חשבתי שאני לא מבינה את ונוס, אני עושה את מה שהוא אומר, סקס עם עוד אנשים והוא מתעצבן עליי, אז למה בכלל עשיתי את זה.

שהוא היה כועס עליי אז גם הייתה לי הבהלה הזאת״

המטפלת: ״מתי את מרגישה אותה?״

אני: ״אחרי המעשה ודברים לא מסתדרים כמו שחשבתי שיסתדרו, כי איך הוא מתעצבן עליי שעשיתי כמו שרצינו לעשות וכו׳״

המטפלת: ״תסבירי לי על אותה תחושה, את הכלב חיבקת והכל הסתדר, עם אחותך את לא זוכרת כאילו התנתקת, את זוכרת שרצו אליכם, הרימו אותה ואין לך המשך בראש, מה את מאמינה שקרה אחרי זה?״|

אני: ״חזרנו הביתה״

המטפלת: ״בלי ששאלו אותך, דיברו איתך, בלי שעשו לך משהו, כלום? לא הייתה התייחסות אליך?״

אני: ״אני לא זוכרת, אמא שלי זוכרת עד היום את המקרה, כי היה איזה פעם לא כל כך מזמן שהיא אמרה משהו על זה״

המטפלת: ״יש מצב שהיא לא עשתה לך כלום, לא אמרה, לא כעסה רק אספה את אחותך והלכתם הביתה, יש מצב שהיא לא התייחסה אליך לדבר הזה?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״או שהיא עשתה משהו חמור ואז התנתקת?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״מה נשמע לך יותר הגיוני?

יש מצב שהיא החטיפה לך, סטרה לך?״

אני: ״אני לא זוכרת״

המטפלת: ״מתאים לה להרביץ לך ככה?״

אני: ״לא כל כך, האלימות שלה זה לא היה במכות כמו שיש הורים שמכים את הילדים זה היה התגובות המהירות״

המטפלת: ״תגובות שאין להם גבולות, היא מושכת אותך חזק ויוצאת לך היד מהמקום, מעיפה לך דברים מהשולחן זה יותר מבהיל״

אני: ״אני זוכרת איזה פעם אחת שהיא העיפה לי סטירה, אבל אני לא זוכרת הרבה אירועים כאלה, אלו היו אירועים בודדים״

המטפלת: ״אבל את כן אומרת שהיא הייתה אמא אלימה״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אבל לא במכות, במשהו חסר גבולות אם אני מבינה נכון״

אני: ״בצעקות, היא צעקה המון על אבא שלי, עליי ועל אחותי״

המטפלת: ״יש מצב שהיא צרחה עליך בכביש -״מה את עושה?״ אני מנסה להבין מה קרה אחרי זה, את נבהלת וקיבלת איזשהי תגובה ויש מצב שלא קיבלת שום תגובה ואז זה פחד אלוהים, השאירו אותך עם מקרה מאד גדול, מפחיד עם ילדה קטנה שהבינה שהיו לה מחשבות מאד פוגעניות כלפי אחותה שהיא מאד אוהבת, התגובה שלך הייתה בעקבות איזה פרץ רגשות שהרבה פעמים מאפיין ילדים״

אני: ״אני זוכרת שהרבה פעמים הרגשתי שאני בחוסר מולה, שלא נותנים לי לגעת בה, לא נותנים לי לשחק איתה מספיק״

המטפלת: ״שרצית עוד, אבל למה לא מספיק לך״

אני: ״כאילו התחושה של החוסר גדולה״

 

המטפלת מתעכבת על הנושא של הסדיזים

המטפלת: ״סדיזים זה רצון לפגוע באחר, כאב נפשי גופני ולהיות מרוצה מזה שהבנאדם סובל, לא להגיד פתאום אויי סליחה, אלא להכאיב.

את מתארת את עצמך ככזו ומה שבאמת מפחיד אותך זה שבאמת לסדיזים אין שלך גבול.״

אני: ״אין לי אחריות לזה״

המטפלת: ״שאת אומרת שאין לך אחריות על זה, הכוונה שאת לא אחראית על מה שיוצא ממך, את שמה לב שמה שיוצא ממך יכול להיות מפחיד מאד ואת לא מבינה מה את עושה.

זה לא נשמע לך הילדה עם הכלב או עם אחותה בעגלה? היא רוצה לראות מה יקרה״

אני: ״יכול להיות שעשיתי את זה כי רציתי לראות תגובות מהם״

המטפלת: ״אני שומעת שלא הייתה תגובה, אני רוצה לדעת שצעקו עליי, נתנו לך מכות, אמרו לך ״אויי ואבוי פעם אחרונה שאת עושה את זה, שיקחו אותך לשיחה ויגידו לך ״מה קרה למה עשית את זה?״

אני רוצה לשמוע תגובות כלשהי, בין אם היא בריאה או פחות בריאה אבל שיהיה שם משהו ואת לא מספרת שום תגובה ויש מצב שלא הייתה תגובה, כי כמו שיצאה לך היד מהמקום ואין לך תגובה של אמא שלך״

אני: ״אני רק זוכרת שהיא הרימה את העגלה ואולי היא הייתה מבוהלת״

המטפלת: ״יש מצב שהיא הייתה מבוהלת אבל מה היא עושה עם הדבר הזה שקרה עכשיו? שיכל להיות מאד מסוכן, אני לא מצליחה לנשום שאני חושבת על זה.

ומה עושה אמא שזה מה קורה לילד שלה?״

אני: ״אני זוכרת שהיא נולדה ולא נתנו לי לגעת בה, ראיתי איך אחותי עשתה לבנות את התיווך שהקטנה נולדה״

המטפלת: ״למה לא נתנו לך אותה? כי דאגו שלא תפגיעי בה? או כי את לא אחראית מספיק?״

אני: ״ אני חושבת שגם וגם״

המטפלת: ״כי שני הדברים האלו קיימים בתוכך היום, או שאת עלולה לפגוע מידי, זה הסדיזים שמבהיל אותך. או שאת לא אחראית מספיק והיום את לומדת לקחת אחראיות. כל הסיפור עם ונוס שהגעתם לטיפול זה כי עשית דברים לא אחראים, סקס עם גבר זר בלי קונדום. אין אחראיות של החזקה. את אומרת על אבא שלך שהוא משליך את האחריות ממנו.

שאתם הגעתם לכאן וונוס היה כועס על כך שהוא מוכן לעשות הכל ואת לא לוקחת אחריות ולדאוג לו אח״כ.

הוא היה אומר שגם מבחינת האוכל שדברים לא היו מסודרים, שהוצאת משהו על השיש ושכחת ממנו, חוסר אחראיות וחוסר ניהול של הדברים.

אני יודעת להגיד בוודאות שאת גדלת במשפחה מאד לא אחראית״

אני: מצחקקת, השבוע שהייתה הסיטואציה עם האוכל חשבתי לעצמי שהם אנשים בני 60 פלוס שלא דואגים לעצמם לאוכל ומה שגרוע בסיפור הזה שאני הבת שלהם ואני הייתי הילדה הרעבה שההורים לא דואגים שיהיה להם ולה מה לאכול שבסוף דואגת לעצמה.

בהתחלה שהכרתי את ונוס לא ידעתי כל כך לבשל״

המטפלת: ״זה לא רק לדעת לבשל זה לדעת לנהל״

אני: ״זה לא משנה שלא מבשלים, מזמינים פיצה אבל דואגים שיהיה מה לאוכל.

לפעמים אני חושבת על זה שלא היה אוכל ועדיין היו יושבים עליי על הראש שאעשה שיעורים, אני כל כך עייפה ובלי אנרגיה אז איך אפשר ללמוד.

אם היום אני לא אוכלת את ארוחת הבוקר התיפקוד שלי יהיה נמוך, לפני כמה שבועות שונוס ואני רבנו והיה משבר קשה והרגשתי איך אני לא אוכלת ומצאתי את עצמי מושביה אותי ליד השולחן וקובעת שעכשיו אני אוכל כי אחרת אני אקרוס״

המטפלת: ״יופי זאת אמא מור שדואגת לעצמה שהיא תאכל, כי אמא שלך לא דאגה לך אבל את כן תדאגי לעצמך.

אני חושבת על הסדיזים שלך והרבה פעמים ילדים לא מודעים לכמות הכוח שיש להם, ולא כי הם ילידים רעים בייחוד ילדים שהרגשות שלהם לא מווסתים, ילידים רעבים, מוזנחים.

גם ההפרעת קשב שיש לך יכול להיות שהיא קשורה לזה.

אם ניקח ילדה שיש לה רגישות לקשב, שזה משהו בניורולוגיה שלא מאוזן, היא לא מודעת לכוח שיש לה

זה שנתת מכה חזקה לכלב, זה שדחפת את העגלה עם אחותך בפנים אני חושבת שזה כמו שאמא שלך הייתה מושכת אותך, זה בלי ויסות.

במשפחה שגדלת לא היה ויסות, לא ויסות בכסף, לא ויסות במגע, לא ויסות בצעקות.

אני לא מופתעת שילדה שגדלה במשפחה ללא ויסות ההורים לא מווסתים את עצמם, ולא שמרו עליה מספיק, כי היא מקבלת כוויה מתנור, ילדה רעבה, לא הייתה שמורה. ההורים לא מווסתים בעצמם, הילדה נמצאת באי שקט עצמי מזה שיש המון באלגן והיא מחפשת גבול.

הרי את יודעת שהגבול זה שאמא שלך מושכת אותך והיד יוצאת מהמקום ועל אירוע כל כך חמור שאת מפילה את העגלה ואין שום תגובה. אין גבול.

אני חושבת שהסדיזים שלך ניזון מהמקומות האלו של חוסר ויסות וחוסר גבולות.

לא היה מישהו ששמר ודאג את עצמו מולך ולא אותך והכאיבו לך.״

אני: ״גם הצעקות שהיו כל הזמן בבית״

המטפלת: ״זה גם משפיל.

את מבינה שלא היה לך מאיפה ללמוד ולהפנים מגע מסוג אחר, גם מגע נפשי, יחסים וגם מגע פיזי קונקרטי.״

אני מלכה שגאה בעבד המושלם שלי

ועמד באתגר בהצטיינות 🏆