החיים על סף תהום

הפעם יותר מידי מילים לא נחוצות… 😉

 

📸 ונוס 💞

 

לולי לול קיבל משימה חשובה ובכל יום הוא צריך ללבוש אחת מהתחתונים הסקסים שלו ולשלוח לי תמונה במהלך היום איתם אז בהתחלה חשבתי לחכות לכל התמונות ואז לעשות קולג׳ יפה.

אבל בגלל ההשקעה וההתמדה החלטתי כבר היום להעלות  

ולגרום לי להיות מלכה גאה בעבד הכי שווה שלי

 

 

 

 

לאחרונה חשבתי על כל מיני הרגלים טובים שאני מיישמת 

והנה המספרים

6 ימי תירגול של מדיטציה וזה אחרי שהייתי על 106 ימים אבל נפל לי הרצף בחופשה באילת

95 ימי תירגול ספרדית

120 ימי תירגול משחקי מוח

5 חודשים של התמדה בלפחות 4 אימונים בשבוע

9 חודשים ללא כסיסת ציפורניים

שנה וחצי של התמדה בשגרת בוקר וערב לטיפול בעור הפנים

שנתיים של טיפול מיני זוגי

185 צלילות בפחות מ 4 שנים

7 שנות נישואין

10 שנות זוגיות רציפה

12 שנים שאני משתמשת באותה מסכה לשיער

18 שנים להכרותי עם ונוס

ובקרוב 19 שנות כלוב

 

אני משתפת בקליפ שעושה נעים בלב, בנפש ובגוף שונוס 🥰 יצר על החופשה הרומנטית שלנו מאילת 

 

אנחנו מתחילות את הפגישה בכך שהפגישות שלנו לאחרונה שינו את הפאזה שכרגע רק אני מגיעה לפגישות.

אני: ״אני מרגישה שכרגע בעקבות השינוי יש יותר התקדמות

המטפלת: ״אני לא יכולה ככה להזניח אותו, אני חייבת להבין האם אנחנו משנים הגדרה, לא נפרדתי ממנו, הוא חלק משמעותי מהמערכת, אני לא יכולה להפיל אותו, לא נעשה לו את מה שעשו לו בעבר שהפילו אותו וזה גם לא לעניין שאת תפילי אותו מפה״

אני: ״אני יודעת, אני לא חושבת שהמפגש הזוגי הסתיים, הטיפול הוא עדיין זוגי גם אם ונוס לא נוכח בפגישות באופן פיזי. אני לא חושבת שהוא מרגיש שהפלתי אותו, אני משתפת אותו בפגישה, אנחנו מדברים על דברים שעולים.״

 

אני מספרת על החופשה באילת

אני: החופשה הייתה מאד מיוחדת, היה המון חיבור בנינו, אהבה, סקס.

בדרך לאילת אמרתי לונוס שבזכות הטיפול אני עכשיו מתמקדת ומייצרת משהו שלי לא היה, וזה בית חם ונעים, כי אני לא גדלתי במקום שהיה נעים להיות בו. כילדה לא יכולת לבחור ותמיד חיפשתי סיבות או מקומות לברוח אליהם אבל אז שהייתי חוזרת הכל היה נשאר אותו הדבר והייתה תחושה לא נעימה שם.   

בכל יום עשינו סקס, אפילו היה יום אחד שאני גמרתי וונוס לא גמר ואיזה זמן עבר ודאגתי להחזיר את המיניות ואת האורגזמה שלו, מאד חשוב היה להחזיר את זה ולא להזניח.

מה שקורה בסקס זה מה שקורה בצלילה והפוך אז גם בצלילה היה איזה קטע שראיתי שהוא השתעל תוך כדי ומיד שמתי עליו את היד בעדינות ושאלתי האם הכל בסדר, כדי לא תהיה לו המחשבה שקרה משהו ואני לא מיד איתו. הוא גם ציין אחרי כמה צלילות שהוא לא רואה שאני רואה אותו, עכשיו זה לא מדיוק כי אני כל הזמן רואה אותו ובודקת שהכל בסדר, אבל יכול להיות שהוא לא ראה אותי רואה אותו ולכן הוא אמר את זה.

ביום שבת היה יום הנישואין שלנו השביעי,  (קצת מצחקקת)

המטפלת: ״דיברנו על זה 7 השנים הטובות והרעות״

אני: ״החלטנו לחגוג במסיבה כמו שאנחנו אוהבים ודן המליץ לי לקחת מנה שלמה, שהיה מאד חזק עבורי, חזק מפחיד, קרה לי משהו שהיה לי בעבר בטיול חתונה שלנו, שם לקחתי פטריות שבאיזשהו שלב הרגשתי לא טוב ואין לי כוח לזוז.

 

אני מספרת בקצרה על הטיול חתונה שלא רציתי להתחתן ברבנות והתחתנו במקום המקסים דנמרק והבחור מטעם העירייה אמר בטקס שזוגיות היא דבר שצריך להפעיל כל הזמן והוא כאן כדי לאפשר לנו לתת לזה רשמיות ושיצאנו מהערייה אז ראיתי זוג גייז מתנשקים ואז קיבלתי הוכחה נוספת למה התחתנו שם.

המטפלת: ״איזה צמרמורת יש לי״

אני: ״חכי עוד מעט תהיה לך עוד.

אז בשבת התחלנו לעשות סקס אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגלת לשלוט בכלום אז שיחררתי, וונוס אמר אני שומר עליו ואת שומרת עליי, נשכבנו במיטה עם מוזיקה ואווירה נעימה ודיברנו קצת.

ואז אמרתי לו יש לי משהו בשבילך, ליום הנישואין שלנו והוא היה בטוח שעשיתי משהו רע ואני מביאה לו את זה, הבאתי לו ברכה מיוחדת שהכנתי בעצמי עם תמונות שלנו וכותב בה ״לעוד מלא שנים של חוויות בלי סוף״ ובנוסף תיקנתי לו את הספל שקניתי לו לפני 18 שנים ליום ההולדת שלו, ספל שחור וששמים נוזל חם אז רואים תמונה שלנו ביחד והספל הזה היה מאד משמעותי כי ביום שאמרתי לו שהתגברתי עליו ואין לי מקום בחיים עבורו הוא התעורר שטוף זיעה ובדק האם הכוס עדיין קיימת.

בזמנו נשברה לכוס הידית וכל השנים היא הייתה בארון אז לקחתי אותה לאומן קינצ׳וגי שלפי המסורת היפנית שכלי נשבר אז מתקנים אותו עם דבק מוזהב ואז זה מקבל משמעות גדולה ואמרתי לו ״זאת מתנה שכבר הבאתי לך בעבר אבל עכשיו אני מחזירה לך אותה קצת אחרת״

המטפלת: ״עכשיו יש לי ממש צמרמורת״

מצחקקות

אני: ״ונוס כל כך התרגש וקצת בכה, זה היה ממש מיוחד זאת לא מתנה גדולה, אבל זה משהו שכל הלב נמצא בו, לראות אותנו את ייחודיות שלנו, הבניה והתיקון ואמרתי לונוס שלא משנה כמה פעמים הכוס תישבר אנחנו תמיד כאן כדי לתקן אותה. זה היה ממש משמעותי וחזק.

ואז ונוס התחיל לצלם את הכוס ופתאום היה לי מאין פלאש בראש ופתאום הרגשתי שאני לא זוכרת דברים, ואני שואלת את ונוס מה קרה לי, אני לא זוכרת כלום בדיעבד אמרתי לו שחשבתי שאני חווה אירוע מוחי ופשוט תאים מהזכרון שלי נמחקים. ואני בלופ שאני לא זוכרת דברים וונוס שואל אותי שאלות, איך קוראים לאחייניות שלי, בנות כמה הן, איך קוראים ללקוחות שלו, איזה גיטרות יש לו והוא מאד עזר לי אבל הייתי בחוויה קשה וכל הזמן שאלתי מה קרה, מה קרה לי וככה איזה ארבע שעות מאד קשות״

המטפלת: ״זה מחרמן?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״אז למה לעשות את זה?״

אני: ״זה לא ממקום של חרמנות, אבל לפעמים לסד פותח דברים בראש ומביא לתובנות מאד גדולות שאי אפשר להגיע אליהן ככה ולפעמים אני אוהבת את התחושה הזאת״

המטפלת: ״לא יכלת לקחת חצי?״

אני: ״כן יכלתי, ויכלתי להתעקש על זה. אבל זה לפעמים חצי זה כמו קפה פושר ללא טעם והשלם נותן את הטעם האמיתי של הקפה״

המטפלת: ״יש מצב שזה לא היה עושה את העבודה?״

אני: ״לא בטוח, אז זה היה יותר בשליטה״

המטפלת: ״את אוהבת את זה?״

אני: ״לפני שאני וונוס חזרנו כל סופ״ש הייתי מביאה את עצמי למקומות כאלו כל הזמן בלי מודעות והייתי עושה המון סמים״

המטפלת: ״אבל היום הנפש שלך פועלת אחרת, הרי מה שהחומרים האלו נותנים לנפש זה את כל מה שהיא לא יכולה להשיג לבד. הנפש שלך היום במצב אחר מפעם, היא שלמה יותר, היא מעובדת יותר, היא מודעת לנתקים וחוזרת למקום ומשהו קרה לך סביב השמימוש בחומרים, את הרבה יותר זהירה״

אני: ״כן בטח, הייתי בחרדה, פניקה ובילבול. ואז הלופ של הדברים האלו. ואני לא מצליחה להגיד לעצמי שעוד שעתיים שלוש זה יעבור ואני כבר לא ארגיש ככה.

לפני כמה שנים היה לי דבר דומה באמסטרדם וונוס מאד ראה אותי ודאג לי וראה ונורא כאב לו שאני בפניקה הזו וכל הזמן שואלת אותו -״מה קרה?״״

המטפלת: ״איבדת את העולם שלך״

אני: ״כן, אח״כ שדיברנו על זה ונוס אמר שזה הזכרונות שלי, העבר שלי שהיה לי קשה להרפות ממנו את האגו שלי״

המטפלת: ״זה נורא מטלטל כי יש חלקים באגו שלך שאת צריכה אותם וזה מפחיד להיפטר מהאגו לגמרי, כי אז את הופכת חסרת שליטה לחלוטין, את כאילו מתמסרת לעולם שהוא יחזיק אותך״

אני: ״רק אחרי בערך 4 שעות התחלתי קצת יותר לתקשר וונוס אמר שהוא ידע שאני לא במצוקה בריאותית אבל ייתכן והיה צריך ללחוץ עליי יותר לקחת כדור נגד חרדה שלא לקחתי״

המטפלת: ״זה קצת להכניס את עצמך לעירבוב של כדורים שהנפש שלך כבר מזמן בלעדיהם, אני חושבת שאת יודעת איך לתמוך בנפש שלך על ידי כל מיני דברים אחרים, אנחנו צריכות להבין מה נכון לך ומה לא. צריך להבין שסמים הם פסיכואקטיבים על הנפש ואת עברת דברים עם הנפש שלך, היא בתהליך בשנתיים האלו וההשפעה של החומר על הנפש שלך היא לא תהיה בהכרח עכשיו טובה או תהיה כמו שהיא הייתה פעם״

אני: ״נכון, אז הייתה לי צריכה די קבועה של חומרים כאלו. בזמנו שגילתי את זה אז זה קצת עשה לי יותר שקט בנפש, כי כל הזמן הייתי צריכה עוד וזה קצת הרגיע את הדחף שלי, הייתי מערבבת בטירוף וזה גרם לי להרגיש שטוב לי כרגע כמו שאני ואני לא רוצה עוד חומר כדי להרגיש יותר טוב.

כי נגיד בתקופה שלי עם ו׳ שנפטרה ממנת יתר לא היה לי את הסטופ הזה בכלל ואח״כ שהייתה לי עוד תקופה של שימוש שהייתי עם ב׳ אז כן היה לי איזשהו גבול שהייתי שמה לעצמי, שעבד לפי תחושה פנימית״

המטפלת: ״והוא היה מאיץ בך להמשיך לקחת?״

אני: ״לא הוא היה בסדר עם זה״

המטפלת: ״הוא היה עם גבולות?״

אני: ״לא, לדעתי עד היום אין לו גבולות בקטע הזה.

שונוס הכיר לי את זה, זה כן עזר לי למנן את זה, לפעם ב… ולא כל סופ״ש״

המטפלת: ״ומה התובנות שהיו לך הפעם?״

אני: ״יצאתי ממש מרוסקת, כל הקטע הזה של ״לאחז בעבר״ הזכרונות, וונוס אמר לי שזכרתי הכל, כל מה שהוא שאל אותי ידעתי לענות, על האחייניות שלי, עליו, עם מי אני עובדת במשרד, באיזה טיפול אני״

המטפלת: ״הוא עשה בדיקות טובות? את זוכרת שענית את התשובות?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אבל החוויה שלך הייתה של בהלה ופאניקה ואני חושבת שהנפש כבר לא בנויה לפסיכאקטיבציה במינון הזה״

אני: ״יכול להיות שברמה הזאת פחות, יצאתי ממש מרוסקת, הרגשתי שאני חייבת לעטוף את עצמי, לעטוף את ונוס. שהיה מטפל מדהים ועזר לי מאד, לקח אותי למקלחת שארגע קצת, הוא מאד עטף ודאג אבל הרגשתי שזה גובה ממנו איזשהו מחיר״

המטפלת: ״הוא פחד?״

אני: ״מאד, היא מאד דאג לי.״

המטפלת: ״וואו, את יודעת שזאת אמירה נורא משמעותי, -״אני דאגתי לך, פחדתי שהסתכלתי עליך, איזה מחיר זה גבה ממנו, של הפחד שמשהו יקרה לך?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״שזאת אשמתו?״

אני: ״אני אמרתי לו שאין לו מה לקחת את האשמה עליו״

המטפלת: ״ואת שמעת אותו לוקח את האשמה עליו?״

אני: ״לא, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא לא לוקח את זה קצת, אפילו באחוזים קטנים, כי אם הוא לא היה אומר לי כנראה שלא הייתי לוקחת ולא את הכמות הזאת.״

המטפלת: ״ואיך זה השפיע עליו?״

אני: ״הוא גם היה בחרדה כלשהי, היה לו קושי בנשימה, אבל הוא אמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד את זה גם״

המטפלת: ״אתם צריכים להתאים את מה שאתם לוקחים למצב הנפשי שלכם״

אני: ״אני חושבת שזה שהיינו בחופשה והייתה אווירה טובה כזאת, אם זה היה בבית זה לא בהכרח היה ככה. כי לא היינו לגמרי מנותקים מהמציאות. כי בבית מלון זה לא החדר שלי גם אם אני כבר כמה ימים בו, זה עדיין לא הבית שלי״

המטפלת: ״זאת לא לגמרי סביבה בטוחה, למרות שונוס שם״

אני: ״אני זוכרת שאני ממש עמוק בחוויה שאני לא זוכרת כלום ובאיזשהו שלב אני רואה את הציוד צלילה ואני זוכרת את הסיפורים מאחורי זה, ורואה את המצלמה וזוכרת סיפורים ממנו״

המטפלת: ״בדקת את עצמך״

אני: ״כן, יום למחרת הרגשתי שאני ממש חייבת לעטוף אותי ואותו, והיום לא משנה מה הכל יהיה רגוע, בצ׳יל, נעימות, הכל יהיה רך.

כן היה בכי של שנינו שדיברנו״

המטפלת: ״בגלל החרדה?״

אני: ״בגלל המקרה, הוא פתאום הבין שממש הייתי במצוקה, והוא לא רצה שאני אכנס למצוקה״

המטפלת: ״זה כאילו התפקשקש לכם״

אני: ״כן, זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״את יודעת מה את מרגישה סביב זה?״

אני: ״הרגשתי כמו בניין שהרסו אותו ועכשיו אני מתחילה לבנות הכל לאט לאט מהיסודות.  בהתחלה חשבתי שאני סמרטוט רצפה אבל אז ונוס הציע עלה נידף וזה יותר יפה, שלכת יפה״

המטפלת: ״היו לך רגשות כלפיו?״

אני: ״כן המון אהבה, הודתי לו על העזרה, שהוא טיפל בי, דאג ושמר עליי והכל״

המטפלת: ״ומאיפה את יודעת מה המחיר הנפשי שלו?״

אני: ״הוא אמר והרגשתי אותו בראשון שהוא לא 100%, הוא גם היה נסער אבל בגלל שביום ראשון הורדתי הילוך אבל לא לגמרי, נסעתי לאט ודאגתי שיהיה מקור של אור ודברים טובים. שיהיה מרחב מוגן ותומך של שנינו עבורנו״

המטפלת: ״וזה הציל אותך?״

אני: ״כן בטח מאד, ביום ראשון היה סקס והיה כיף וביום שני היה סקס והיה טוב, היה רצף טוב של סקס״

המטפלת: ״מה איפשר את הרצף של הסקס?״

אני: ״דבר ראשון הזמן הפנוי של שנינו ביחד, שאין הסחות דעת של פלאפון, מחשב וכו׳ ששנינו עכשיו פה. דיברנו על הטיפול האחרון על העניין של הגבולות ואמרתי לו שאני חייבת שהוא ייתן גם את הגבולות שלך נכון שאולי כרגע זה נשמע באוויר אבל בטוח שיש שלושה/ ארבע דברים שאתה יכול להגיד שהם גבולות מבחינתך בתחום המיני.

כי זה לפי מה שאמרת שכל עוד לא יהיו לי הגבולות אני אהיה מאד אומללה כי אני לא בטוחה״

המטפלת: ״בלי גבול זה מחזיר אותך לבית שלך וזה פחד אלוהים כי לא היה שם שום גבול והדברים משתבשים בקלות שאין גבול״

אני: ״כמו שבזמנן אמרת אפשר לשחק כדורגל בקומה ה 49 בעזריאלי רק צריך את הגדר הבטוחה הזאת. ונוס אמר שהגבולות הם: סקס בטוח, שהכל יהיה גלוי, לשמור על רצף, לא להפיל ולזכור שיש לי תפקיד.

לי חשוב שיהיה יום בסופ״ש שהוא היום הזוגי שלנו ואז אפשר לתכנן משהו לאותו היום.

מבחינת שהכל יהיה גלוי אז היום קיבלתי הודעה ממישהו חמוד וחלקתי איתו את זה כי הרגשתי לנכון לפעול ככה כי זה היה מעניין ומה שלא מעניין אז אין סיבה לחלוק.״

 

המטפלת: ״את אמרת שונוס מוכן לקבל הכל זה בעייתי עבורי כי זה מפחיד אותי שאין שם גבול. האמירות לגבי הגבולות הן חתיכת אמירות ודיברנו על מרחב מיני. דיברנו על שלא תפילי, שיש לך תפקיד כשולטת.״

אני: ״ולדאוג לחזור אליו, שזה משהו שקרה די בטבעיות באילת. ביום שני היינו אחרי צלילות והכל ואז הגענו לחדר ועשינו סקס, שהיה עם הרבה כאב עבור ונוס, אני גמרתי והוא לא. שגמרתי הוא היה חמוד ואמר שקצת יותר מידי קשה לו כרגע והוא רוצה קצת לנוח, מה שמאד הגיוני אחרי צלילות והלכנו ונחנו איזה שעה ואחרי זה התחלנו להתארגן לערב ואז שאחרי שהתאפרתי החזרתי את המיניות ודאגתי לו שיהנה.״

המטפלת: ״יפה, הוא אהב את זה?, זה היה מבחינתו החזקה?״

אני: ״כן, זה כמו משהו שאני מסבירה לעצמי שנגיד לא הלכתי לג׳ים כמה ימים או לא תרגלתי מדיטציה  אז זה לא כזה בעיה שפספסתי כמה ימים הכי חשוב זה לחזור לביצוע ההרגל ולא לוותר על זה״

המטפלת: ״את שמת לב שמבחינתו זאת הייתה העמידה בתפקיד?״

אני: ״אני חושבת שכן, הוא לא אמר את זה אבל נראה לי שכן״

המטפלת: ״ואיך היה לך לזכור את זה בראש?״

אני: ״די בטבעיות, אני זוכרת שהיה לי הרבה פעמים בטבעיות שהפלתי אותו פה זה היה עם מחשבה ותכנון וזרם לשם, לא הרגשתי שאני עובדת בזה זה אפילו יותר קל מלחזור להתאמן אחרי כמה ימים שלא וג׳ים זה פחות כיף כי סקס זה הרבה יותר כיף.״

המטפלת: ״אפילו שזה חד צדדי כלפיו״

אני: ״זה לא משנה״

המטפלת: ״הרגשת שאת שמחה מזה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״וונוס לא הרגיש שאת פתאום באה אליו, וכמו שהוא אמר שאת לא רואה אותו בסיטואציה הזו״

אני: ״לא, זה בכלל לא היה זה״

המטפלת: ״יפה כלומר את היית ממש רגישה אליו, ורמת הכאב הייתה מותאמת?״

אני: ״יכול להיות שהיה קצת חזק מידי״

המטפלת: ״כי כאן הסיפור שלנו עם הגבולות, את אמרת הרבה פעמים שאת מפחדת להשתחרר שם כי את מפחדת שהסדיסטיות שבך תהיה פוגענית מידי עבור ונוס, לא רואה אותו, כי הוא כן רוצה כאב רק ברמה מותאמת.

אני לא יודעת אם אתם מדברים על זה ואיך את אמורה לדעת שהכאב הוא ברמה מותאמת״

אני: ״אני לא יודעת איך אני אמורה לדעת, אני כן נותנת מילת ביטחון שהוא יכול להגיד אותה ומפסיקים בצורה רכה ונעימה ואם יש לו משהו בפה אז אני שמה משהו ביד כדי שהוא יכול להפיל אותו וזה מקביל למילת ביטחון״

המטפלת: ״והוא משתמש בה?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״איך שאנחנו מכירות את ונוס הוא מחפש להתמסר לדמות אהבה והוא מוכן לשאת המון כאב וסבל. הוא מוכן לסבול רק לשם ההתמסרות והאפטר קייר אח״כ.

ומה שמדאיג אותך ובצדק, זה החוסר גבולות שלך בנפש, שעכשיו את מפתחת גבולות.

כל מה שונוס אמר, הוא לא קלט טוב את מה שרצינו, זה נכון שהוא צריך את ההחזקה, סקס מוגן ולחזור לתפקיד אלו גבולות טובים.

אבל חסר לי המקום של הגבולות של כאב, מספר ההצלפות או העוצמה.

את אמרת משהו שאני רוצה לדעת איך *את* יודעת שהיה המון כאב?״

אני: ״אני יודעת מה עשיתי״

המטפלת: ״ומה שעשית ידוע לך כגורם לכאב גדול?״

אני: ״כן, היו הרבה דברים כואבים״

המטפלת: ״לונוס או באופן כללי?״

אני: ״גם באופן כללי, יכול להיות שיש נשלטות.ים שיש להם סף כאב מטורף ועד שהם לא יוצאים סגולים, אדומים זה לא זה מבחינתם ויכול להיות הפוך שמה שעשיתי זה כבר הרבה יותר טו מאצ׳ עבורם״

המטפלת: ״ומה את חושבת על ונוס של היום?״

אני: ״אני לא חושבת שזה היה יותר מידי ממה שהוא מסוגל להכיל, אני לא בטוחה.״

המטפלת: ״אז איך את יודעת שהיה יותר מידי כאב?״

אני: ״הוא אמר משהו שהיה הרבה כאב״

המטפלת: ״הוא אמר כדי להפסיק את הפעולות שלך?״

אני: ״לא, אחרי שגמרתי ורציתי שהוא יגמור ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול, היה לו יותר מידי כואב״

המטפלת: ״ואני רוצה לשאול אותו באותו הרגע -״איפה הייתה?״, אני תוהה אם יש לך יכולת לדעת מהי עוצמת הכאב האופטימלית?

כי אם אתם לא משתמשים במילת ביטחון, אני חושבת שונוס לא משתמש כי כנראה שבניכם זה לא נהוג״

אני: ״אצלנו זה פחות נהוג, יש זוגות שאצלהם זה מאסט ואני יודעת שהייתי עם גברים אחרים אז כן הייתי משתמשת במילת ביטחון שהרגשתי שקשה לי״

המטפלת: ״יופי וונוס אף פעם לא משתמש בה, זה לא מתאים לי בסיפור הנפשי שלו שהוא ישתמש במילת ביטחון, הוא יהיה מוכן לקבל הכל מהאישה הגדולה. ולכן הוא כל כך כעס כאן כמה פעמים כי הוא היה מוכן לשאת כל כאב ואת לא מספיק אחראית על מה שאת אמורה להיות בתור האישה הגדולה הזאת.

אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת, כי זה לשים עליך משקל לא ידוע, זה כאילו לשים עליך משקל של אמא לתינוק. האמא תהיה מספיק אחראית ותשים לב מלתינוק טוב ומה פחות טוב.

כאילו הוא אומר לך, תשימי לב להבעות פנים שלי וכו״

אני: ״אני שמה לב להבעות פנים שלו״

המטפלת: ״אז איך לא שמת לב שזה כואב מידי, כי אולי הוא לא הראה?״

אני: ״זה לא כואב מידי לדעתי, זה היה קרוב לגבול של סף הכאב לאותו הרגע״

המטפלת: ״אבל הוא איבד חשק מיני אחרי זה, הרי המטרה של הכאב זה לחרמן, זה מוד מיני ואם זה מפספס את המוד הזה אז מה עשינו בזה, הרי את לא רוצה סתם לפגוע בו.

הרי האקט של הכאב הוא נרטיב מיני , אני לא סומכת על ונוס שהוא ידע להגן על עצמו מול דמות אהבה, הוא ידע להגן עליו מפני כל אחד אחר, אל מול דמות אהבה נשית, מולך מי שאת עבורו הוא לא ידע לעצור בזמן.

הוא אמר את זה כמה פעמים שהוא לא מוכן להיכנס איתך למרחב מיני, כי הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור והוא לא סומך עליך שאת מספיק תראי וזאת הייתה הסיבה שביקשתי לעצור את המרחב המיני בזמנו.

אנחנו לא יכולים לאפשר לו להיות במצב פגיע כל כך, הוא יאבד חשק מיני שוב, הוא יכעס עליך, יזעם עליך. ואת צריכה להבין שאת לא אמא והוא לא תינוק״

אני: ״ומה אני צריכה להגיד לו?״

המטפלת: ״שאין יותר סקס בלי מילת ביטחון או גבולות.

שונוס איבד את העניין המיני הוא אמר אני יורד מהאוטו הזה, הוא לא רצה לבאס אותך כנראה, אני משערת ככה, מה שחסר לי כאן כי הוא לא כאן כדי לענות, את המון פעמים לא ממחשבה רעה או משהו דומה את לא יודעת, לא שמה לב ופשוט עוברת את הגבול.

ובגלל זה חשוב שהוא יהיה כאן, כי הוא שותף מלא, הוא לא ילד בסיטואציה שאמר לאמא ללכת לטיפול. הוא שותף מלא ואני צריכה ממנו שישם גבול ויגיד לא עד כאן.

כי גם הגבולות שהוא שם הם גבולות עליך, את צריכה להיות גלויה, לעשות סקס מוגן, לזכור את התפקיד שלך. איפה הגבולות שלו? הוא צריך להיכנס לשם בצורה שמורה, זה לא ילד ואמא.

זה ההבדל שולטת ונשלט לבין תינוק ואמא. זה המקום הטראומטי שלו שמשתחזר בבדס״מ, המקום הינקותי שכתינוק הוא מתמסר במלא לאמא הגדולה, תינוק לא יכול לעשות כלום, הוא לא יכול לשמור על עצמו ולהגיד אמא די זה כואב לי.

בתור נשלט הוא מתמסר על מלא ולא רוצה לשים גבול, הוא רוצה שהשולטת תשים גבול״

אני: ״שישמור עליו״

המטפלת: ״אבל הוא צריך להבין שיש לנו כאן עסק עם שולטת שיש לה בעיה של הפנמת גבול, היא גדלה בסביבה ללא גבולות, אז אי אפשר לסמוך על הגבולות שלך בצורה מוחלטת וגם שאת מעוררת מינית ושאת נמצאת בנרטיב בדס״מי של שולטת שמכאיבה, את יודעת על הסדיזים שלך שהוא יכול להיות חסר גבולות ואני אומרת שאת לא לבד שם מנהלת וצריך שגם הוא יהיה שם״

אני: ״כן עכשיו אני חושבת על זה שהכל זה גבולות שלי״

המטפלת: ״הוא מוציא את עצמו מהסיטואציה, כמו שהוא הוציא את עצמו מהטיפול שאני לא חושבת שזה נכון, הוא שם הכל עליך, עכשיו אני לא אומרת שאת לא צריכה טיפול ואני לא חושבת שהטיפול לא מועיל לך, אבל בסיטואציה המינית שהייתה אנחנו צריכות אותו שיגיד מאיזה רגע הפך להיות כואב מאד, כי אם הוא איבד אינטרס מיני, הרי כל המטרה הייתה מינית וזה לא היה רק עבור העונג שלך״

אני: ״אין בעיה שלפעמים זה רק לענג אותי או הפוך אבל המפגש המיני הזה זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״אין בעיה, אבל שזה היה מוגדר ומסוכם בניכם, אז אין ציפיה להדדיות וזה בסדר.

אני לא יודעת אם בשביל הגמירה שלך את צריכה להכאיב כל כך חזק״

אני: ״לדעתי כן אחרת לא הייתי עושה את זה״

המטפלת: ״אז אם כן ועשית את זה למען העונג המיני שלך אז זה שוב משתחזר לו שהוא אומר שאת לא רואה אותו״

אני: ״אבל הוא לא אמר את זה״

המטפלת: ״נכון״

אני: ״הוא אפילו לא הרגיש את זה״

המטפלת: ״אז את רק יודעת שזה היה סשן עם הרבה כאב, שלא מותאם לו״

אני: ״זה לא היה לא מותאם, יכול להיות שבאיזשהו שלב זה התערבב עם העייפות של הצלילות ויתר היום וכן היה צריך לעשות פאוז.״

המטפלת: ״איפה הוא בגבולות האלו? עדיין חסר לי אותו שהוא היה בשליטה מלאה שלך והוא יגיד שזאת המשמעות של להיות נשלט, זאת המשמעות של להיות בטיפול מיני כשולטת ונשלט ולהבין שצריך לתת גם את הגבולות שלך כי לשולטת יש באגים במערכת שהיא לא בהכרח תמיד גבול, כי היא גדלה בבית בלי גבולות, שהוציאו לה את היד מהמקום, שהשאירו אותה ליד תנור דולק, זה לא בית שלימד גבולות.״

 

אני חוזרת למקרה ביום שבת

אני: ״ונוס אמר בגלל שהתגובות שלי היו דומות גם ביום שבת וגם אז באמסטרדם שיכול להיות שפגעו בי סיממו אותי ואני יודעת שקרה משהו אבל לא יודעת מה קרה״

המטפלת: ״את שואלת מישהו שאת סומכת עליו מה קרה, אני באמת מאמינה שקרו לך דברים אבל אני לא יודעת אם זאת פגיעה מינית בהכרח.

אני כל הזמן שומעת ממך שאת צריכה סדיזים כדי להגיע לעונג מיני ויש הבדל בין השפלה לסדיזים זה לא אותו הדבר, להגיד לבנאדם שאת לא צריכה אותו ולהתעלם ממנו שהוא כמהה אליך לבין להכאיב לבנאדם ולהמשיך להכאיב עוד, זה משהו אחר.״

אני: ״למה זה משהו אחר? שניהם מתחברים למקומות האלו של השליטה״

המטפלת: ״אצלך בבדס״מ זה אותו מקום, בנפש זאת לא אותה נפש, נפש שרואה כאב.

אם את זוכרת כמה פעמים ונוס אמר את זה, שהוא מוכן לשאת כל כאב רק שאת אח״כ לא אוספת אותו אח״כ ולא עושה את האפטר קייר שהיא צריכה לעשות, ובמילים אחרות אומרת לו תודה שהתמסרת אליי״

אני: ״דווקא ברצף של הימים האחרונים כן הרגשתי שאמרתי לו כמה פעמים, אני ממש מרגישה את זה פיזית בגוף שאני חייבת שהפטמות שלו יהיו במצבטים ואני אלחץ עוד עם האצבעות וכך אני אגמור, ממש להרגיש את הכאב ואני לא אהנה ללא הכאב הזה״

המטפלת: ״גם הפוך את צריכה את הכאב?״

אני: ״אני לא יודעת, סף הכאב שלי הוא נמוך מאד.״

המטפלת: ״ונשלטים אחרים? את חושבת שונוס ברמת סף כאב קצת לא הגיונית?״

אני: ״לא יצא לי להכיר נשלטים עם סף כאב פסיכי, כל פעם הם חוזרים מסומנים בטירוף, סימנים של שטפי דם וכו׳ וזה לא שם אצל ונוס״

המטפלת: ״אולי כי את לא עושה, הוא היה עוצר אותך?״

אני: ״אם הייתי אומרת שזה הדבר הכי חשוב לי וזה מה שאני ממש רוצה הוא יסכים״

המטפלת: ״כי זה בשבילך, כי זה כמו לספק את האמא שתהיה מאושרת מהילד שלה, ותסכימי איתי שאת לא האמא הזו ויש כאן שני אנשים בוגרים שאוהבים אחד את השניה ואת לא רוצה לפגוע בו״

אני: ״לי מאד חשוב לקבוע את הזמן הזה בסופ״ש שהוא גם לי וגם לו, כי הרבה פעמים שיש סשן עם מישהו אחר אז נורא חשוב הזמן הזה שהוא רק שלנו זה עוד לפני האפטר קייר וזאת ההכרת תודה שלי אליו.״

המטפלת: ״ההכרת תודה היא קריטית, כי יש שם משהו שמתמסר למען העונג שלך, הבעיה כאן שונוס רואה את עצמו כנשלט חסר אמירה, מה שאני רוצה בשבילו שהוא לא יהיה בסיטואציות שהוא ישנא אותך, על זה שהוא כל כך מתמסר אליך, כל כך סובל והדיוק של העטיפה שלך בסוף לא מותאמים לרמת הכאב שהוא חווה, הוא עד כדי כך מבטל את הגבולות של עצמו עד שהוא כועס עליך שאת לא רואה,

תבדקי איתו מה בדיוק קרה לו שהוא איבד קצת עניין מיני אחרי שגמרת.

חסר לי שהגבול של עצמו, על עצמו ולא עליך, אין דבר כזה שבנאדם נמצא בסשן ללא גבולות, זה רק תינוק״

אני: ״כן עכשיו זה הרבה יותר ברור לי, יש את הדברים שלי, יש את הדברים שבכל מקרה אני עושה ויש את הדברים שאתה אומר שלא עושים. ואני יכולה להסתכל ולהבין אבל אם זה ככה הוא חייב להבין שאני יכולה לפספס״

המטפלת: ״וזה מסוכן לנפש שלו״

אני: ״וגם לי״      

הפעם מהמקום האהוב עליי 

המיטה שלנו

 

ותודה לצלם האהוב עליי ביותר ונוס שכל הזמן מתמודד איתי 😍

כי חייבים להמשיך בפינה החביבה עליי

והפעם השקעתי עבורכם

 

📸 ונוס 💗 

 

 

אני מעדכנת אותה על הימים האחרונים עם עינייני עבודה והפן החברתי בחיים שלי.

אני מספרת על חברת ילדות שכל הקשר בנינו הרגשתי שהיא מנצלת אותי ובכל זאת המשכתי להישאר איתה בקשר עד שהתמוסס.

המטפלת: ״למה המשכת את הקשר?״

אני: ״כי הייתי ילדה מנודה בלי הרבה חברות ואמא שלי לחצה עליי להמשיך בקשר איתה״

המטפלת: ״אמא שלך לא לימדה אותך לשמור על עצמך במערכת יחסים? מערכת יחסים צריכה להיות הדדית״

אני: ״חייבת בגלל זה במבחן הזמן החברות לא שרדה, אני רואה את זה לפי מערכות היחסים הבוגרות שלי שהן הרבה יותר טובות עבורי, למשל החברות עם ק׳ ששתינו אחת בעד השניה״

אני מעדכנת שאני כן החלטתי לקדם את עניין השלישיה

אני: ״השבוע היה לי ערב שהיה יחסית פנוי ורציתי לקדם שלישיה לערב הזה, הצעתי למישהו שפלרטט איתי בימים האחרונים ששנינו מכירים ונפגשנו בעבר לא למטרה זו, אבל זה לא היה לגמרי הסדר של הפעולות הבטוחות שהצבתי לעצמי שקודם כל יש מפגש רגיל ולא מחייב כדי שנדע שכולנו בעניין, כי זה לא פייר כלפי אף אחד״

המטפלת: ״את חייבת שזה יהיה מוחזק, ונוס ואת דיברתם על זה?״

אני: ״דיברנו על זה בסקס ואז עוד הפעם ביום שני בצורה בוגרת ואמרתי לו שהדחף שלי כרגע הוא מאד אימפולסיבי וזה לא אמור להיות מהמקום הזה, כי אז אני לא חושבת ומנהלת את הסיטואציה כמו שאני רוצה.

הבנתי שאני חייבת לכוון את הרדיוס שלי שיהיה הרבה יותר רחב, שיהיו כל מיני התחלות של אפשריות ולא שכולי אהיה שקועה בכיוון אחד שעשוי ללכת לטימון״

המטפלת: ״כן, הדברים חייבים להיות מוסכמים, שיהיו גבולות ברורים״

אני: ״כן הייתה לי התכתבות עם מישהו והוא שאל האם אני אהיה נשלטת מולו ואמרתי שאני לא יכולה כי אני חייבת ורוצה לשמור על המחויבות שלי כלפי ונוס. אני יכולה להיות גמישה במנעד הדברים שאפשר לעשות אבל לא יכולה להיות קשורה למיטה נגיד״

המטפלת: ״זה מקובל עליך?״

אני: ״כן, ואם זה לא מתאים על הבחור אז הוא לא מתאים לחוויה הזאת״

המטפלת: ״בדיוק!, תבחרי את אלו שמתאימים ולא לקפוץ על כל אחד״

 

 

אני: ״בטיפול האחרון יצא לי לחשוב הרבה על המקום של ההשפלה בחיי, זה לא היה מודע במיוחד, אבל נזכרתי בחבר הראשון שלי שבשלב מסוים הקשר נגמר ולא היה לו קאט סופי ועדין הייתי מפתה אותו כי אני רוצה סקס״       

המטפלת: ״זה שוב העניין של גבולות, דברים מוגדרים וברורים כדי לשמור עלינו, לשמור על זה שאת לא תיפגעי, שלא יפגעו בך ואת לא תפגיעי זה דבר שומר״

אני: ״עם האקס שלי הייתי מזמינה אותו אליי, אומרת שאני רוצה לחזור עושים סקס הייתי גומרת וגם הוא היה גומר ואז אח״כ הייתי אומרת שאני לא רוצה שנחזור״

המטפלת: ״ולמה את חושבת שזאת השפלה?״

אני: ״כי הוא היה נפגע ממני, הוא היה נעלב ממני, הייתי מפתה ואז זורקת אותו״

המטפלת: ״ואיך הרגשתי שהוא נעלב?״

אני: ״לפעמים הייתי מרגישה שזה לא בסדר שאמרתי לו שאני רוצה להיות איתו ואז זרקתי אותו אבל אני לא בטוחה שזה היה כל כך מפריע לי שהוא נפגע ממני״

המטפלת: ״ואת היית מתענגת על זה, את מחברת את זה להשפלה?״

אני: ״זה היה מאד אינטרסנטי, הכוח שלי להפעיל אותו״

המטפלת: ״הכוח להפעיל זה משהו חשוב זה המקום שלנו בהשפעה כמו שתינוק מפיל משהו ורוצה לראות שההורה מרים את מה שזרק עד שההורה מציב גבול, זה שלב מאד בריא עבור התינוק לדעת שהוא משפיע ונראה שזה מה שעשית עם האקס שלך, רצית לדעת עד כמה את מפעילה את העולם, השפלה זה משהו קצת אחר״

אני: ״אני כן זוכרת שחוויתי הרבה השפלה בחיי בוגרים, למשל עם אקס אחר שהוא נפרד ממני ביום ההולדת שלי, עשיתי מסיבה הזמנתי חברים והכל ואז שחזרנו הביתה הוא נפרד ממני״

המטפלת: ״ואת מרגישה שזאת השפלה? איפה עוד חווית השפלה? תני לי דוגמאות״

אני: ״אני חושבת שבבית ההשפלה לא הייתה רק כלפיי אלא כל הסביבה הייתה משפילה, אמא שלי משפילה את אבא שלי והוא אותה, הוא היה יורד עליה על האוכל שהיא כן הייתה מבשלת.

אבא שלי הוא סוג של אגרן ואמא שלי היא אוהבת סדר ולזרוק דברים וכל הזמן הם היו משפילים אחד את השניה סביב זה״

המטפלת: ״צריך לתקשר את זה, -״אתה צריך את זה? כי אם לא אפשר לזרוק״ השפלה זה המון פעמים הלרדת אחד על השני, או בנוכחות מישהו אחר, לגדול בבית משפיל זה באמת  המרחב האינטימי הראשוני וגם כלפיך״

אני: ״גם היה עניין עם אבא שלי שחלקנו רכב וכל פעם הוא היה משאיר אותו ללא דלק, אפילו פעם עשיתי תיקון לאוטו והמוסכנקי אומר לי שאני נוהגת בלי דלק לכן התקלה. עכשיו מה הבעיה, תשים 50 ש״ח משהו כי צריך ואל תיתן לאוטו להגיע למצב הזה.״

המטפלת: ״הוא לא רואה אותך״

אני: ״ואני לא רואה אותו שלא הייתי נותנת לו בראש שלא להשאיר את הרכב ככה״

המטפלת: ״את צודקת שלגדול בבית שההשפלה קיימת בו זה מחלחל לנו ביתר התחומים״

אני: ״אני שמה לב כמה אני צריכה את ההשפלה בסקס כדי לגמור, השפלה למישהו אחר מישהו שאני אוהבת אותו״

המטפלת: ״זה ממש מרגש אותך ובגלל זה את וונוס מאד מתחברים כי הוא ממש צריך את זה ממך ואח״כ תזכור לאסוף אותו.

הרי בדס״מ יכול לעשות לנו טוב ואם אנחנו מוצאים את האיזון הנכון זה מרפא את הפצעים שלנו ולא משחזר אותם״

אני: ״ומתי צריך להיות הסוף האחר? באפטר קייר או בגמירה?״

המטפלת: ״בואי נחשוב את זה אבל אולי את צריכה לשאול את ונוס״

אני: ״רק עד לא מזמן הבנתי שאפטר קייר הוא משהו נוסף שלא בתוך הסשן, כי עד אז חשבתי שהסשן הוא סוג של הפור פליי והסקס הוא הסיום/ אפטר קייר״

המטפלת: ״באפטר קייר יש מקום של הודיה, שהוא התמסר אליך ואת מודה לו על כך, תודה על זה שהייתה שם בשבילי ונתת לי את המקום שלך כנשלט שאני צריכה״

ממשיכות לדבר על נוהל תקין לסשן על הבדלים בין זוגות ואז על איך הכרתי את ונוס שבמודעת ההכרות שלו הוא כתב שהוא רוצה מישהו עם קשר לא מחייב עם ההורים יתרון ליתומה

אני: ״אני יודעת שהקשר עם אבא שלי היה טוב בגיל ההתבגרות שלי אבל הוא ממש חירב את זה אח״כ״

המטופלת: ״הוא חירב אותו הרבה, הוא השפיל אותך, גרם לך להיות נזקקת, גם מה שעברת עכשיו זאת הייתה השפלה קשה ללא אפטר קייר, מפיל הבקשה שלך אבל לא משם הוא נחרב כי את לא יודעת להגיד מה היה עד גיל 12 ואם היה קשר עם יסודות טובים הוא לא היה נחרב. זה לא עונה לי על השאלה למה את מפילה את אהוב ליבך, זה שאת לא מבינה שאת משתמשת במישהו לצרכייך המינים אחרי שהוא התמסר אליך, ונוס תיאר איך הוא עובר כאב גדול אבל אם זה אין לו בעיה כל עוד יהיה סוף אחר. ואני הייתי רואה איך את לא מבינה מה קרה ומה עשית״

אני: ״כן, שזה היה קורה הייתי נבהלת מאד ואז מפצה בטירוף בלי פרופורציה״

המטפלת: ״החיבור למקום זה אין לך את בנפש, יש לי שני דברים שמדאיגים אותי, אחד הסדיזים שלך והשני שאת לא שמה לב שאת מפילה אותו, את מפילה לגמרי והוא לא זכור לך, לי זה ברור שאת חווית משהו דומה או שאת היית עדה למשהו כזה שראית שככה עושים שאת לא יודעת להחזיק מישהו בראש, כי אותך לא החזיקו או לא החזיקו את בני המשפחה. שאת אומרת שהקשר עם אבא היה טוב ואז הוא חירב את זה, אי אפשר לחרב משהו שהיה לו בסיס טוב, היית אמורה לתת לו פייט״

אני: ״נכון אבל אני לא נתתי לו פייט ואני נתתי לו להשפיל אותי, צועק עליי ורב איתי״

המטפלת: ״את יודעת שהגבולות היו שם מאד בעייתים אבל היו בעיות בגבולות כלפיך, מישהו לא שמר על הגבולות שלך ואנחנו יודעות להגיד בוודאות על אמא שלך שהתגובות הפיזיות שלה היו אלימות וגם הנפשיות היו אלימות, להיכנס לחדר ולזרוק דברים״

אני: ״גם הייתה תקרית יותר שקה עם אחותי שהיא יצאה עם מישהו מבוגר וכתבה על זה ביומן שלה ואמא שלי לקחה לה את היומן ופנתה למשטרה הייתה התערבות של חוקרת נוער והרבה באלגן סביב זה ואחותי מאד כעסה״

המטפלת: ״את מסכימה איתי שצריך אקט מגן ושומר מאד חמור כדי להגן על ילדה שבסכנה״

אני: ״כן אבל לילדה הזאת היה כל כך הרבה חרא שזה קצת נתן לה אוויר לנשימה״

המטפלת: ״אוו, כלומר - אם אמא שלך היה מדברת איתה יכול להיות שדברים היו נראים אחרת לגמרי״

אני: ״כן, אני מסכימה שגבר בן 30 לא צריך להתעסק עם ילדה בת 15 אבל אני יודעת את ה מהמקום של הילדה בת 15, כמה רע יכול להיות הכל מסביב, אני זוכרת שאני הייתי עם מחשבות קשות מאד, על סף התאבדות מרוב כאב וקושי, לא היו לי נסיונות התאבדות אבל היו מחשבות מאד קשות.

מלא פעמים תכננתי לברוח מהבית היה לי תיק מוכן וחשבתי על תוכנית לאן לברוח כדי שלא יחזרו אותי לכאן״

המטפלת: ״הוויב הנפשי היה לעשות מעשה קשה ולברוח. אני חושבת שאת מתארת חוויה נפשית ללא גבול, יש פער גדול בין המילים שאת מתארת לבין המעשה עצמו, כי יש הרבה ילדים שחושבים לברוח מהבית, כמו הפרסומת של קוטג׳ עם ילד קטן שעוזב את הביתה ומה שהיא באה להגיד זה שלא משחררים אותך מהבית. יש לך המון תחושות שמסבירות את הבדס״מ בחייך, הסדיזים ויש לך איזשהוא פחד, שיש לך בהלה ממש שאם תתני לו דרייב לא יהיה לך גבול וזה בעיקר מול דן כי את לא רוצה לפגוע בו, כי הוא יקר לליבך מאד, את לא רוצה לפגוע בו ואת לא רוצה לפגוע בכם ולכן את לא מפעילה מרחב מיני כי את חושבת שהוא פוגע ולדעתי את יודעת להפעיל מרחב מיני ללא גבולות.״

 

מדברות על חוויות אקסביצוניסטיות שהיו לי

אני: ״אני חושבת שזה די עבר לי מאז, היום אני לא מרגישה צורך״

המטפלת: ״את זוכרת שאז היית מאד משוחררת?״

אני: ״או משוחררת או מנותקת אני לא יודעת בוודאות״

המטפלת: ״את צודקת יכול להיות שהיית מנותקת, אינטימית לא יכולת להיות, מה היה מנתק אותך?״

אני: ״אלכוהול ואולי סמים. אני חושבת שאז לא היה מפריע לי להיות ערומה על הבמה והיום כן היה מפריע לי״

המטפלת: ״אני חושבת שהיום את יותר אינטימית אפילו עם עצמך.

אני חושבת שמה שקרה לך זה שיש בניכם את ה8 השוכב הזה, כי אתם מאד משמעותיים אחד כלפי השניה, שאת פוגשת את ונוס הוא מאד מרשים ואפשר לסמוך עליו והוא מחזיק, את פוגשת את המישהו הזה שאת יכולה לסמוך עליו שאת יכולה להיות בטוחה איתו ואז את פורצת כל גבול ואת יכולה לעשות כל דבר שאת רוצה כי ונוס הוא שומר ואז הוא פוגש אותך שהוא מאד נמשך אליך ומת להתמסר אליך, כי זאת המיניות שלו, הנפש שלו רוצה להתמסר ובסוף להיות מוגן ואת מפילה אותו כי זה בנפש שלך, זה לא מהמקום המשפיל זה מהמקום הנוטש והוא פוגש את הטראומה שלו, הוא פוגש באמא שלא רואה אותו ומפילה אותו, ואז הוא שוב פוגש אותך וכמהה אליך ורוצה להתמסר ואת רוצה אותו ושניכם רוצים את ההורה הטוב  ואנחנו כאן צריכים ללמוד גבולות.

ואת צריכה לשים לסדיזים שלך גבולות כי אחרת לא תצליחי להשתחרר שם ואיך תדעי, דבר ראשון מול ונוס שהוא יגיד לך די ואת צריכה לוודא איתו שהוא יגיד לך די שאת עושה משהו חמור.

ואני ואת צריכות לפתח גבול פנימי.

אני חושבת שבלי גבולות לא תוכלי להפעיל מרחב מיני, זה מפחיד, זה כמו השלישיה שאת רוצה לעשות ובתחילת הטיפול ענית לעצמך, שאת צריכה כללי ביטחון ונדבר על זה שבוע הבא.

תנסי לראות איפה הנושא של הגבולות קופץ לך״   

בעקבות הטיפול האחרון אצל המטפלת המינית מתברר לי עד כמה ההשפלה היא חלק חזק ובלתי נפרד מהמיניות שלי.

כמה אני חייבת את הכאב הנפשי כדי לאפשר לעצמי להגיע לאורגזמה.

הכאב הפיזי הוא נחוץ אבל הכאב הנפשי של ההשפלה הוא הכרחי.

 

עד כמה המחשבה הזאת של ״אני לא שלך״ כדי להעמיק את ההשפלה טבועה בי ובהנאה שלי.

אני חושבת על זה שבמהלך היום יום חולפות לי כל מיני פנטזיות ואלו שמדליקות אותי במיוחד יהיו ספוגות בהשפלה שאני מעניקה לאהובי וזה חייב להיות לאהובי עבור מישהו שאני לא מרגישה כלפיו אהבה עמוקה זה לא חזק מספיק עבורי.

 

בתחילת הפגישה אני מעדכנת שסוף סוף הצלחתי את העזרה מאבא שלי, אותה ביקשתי לפני כחודשים.

אני מספרת על הפעמים שהיה לי הרבה יותר קל לבקש עזרה מההורים שלי עבור אחותי מאשר עבורי. ועל כך שאני משתפת את אחותי בטיפול ובדברים שעולים כדי לקבל השקפה נוספת ממי שחווה דברים זהים ואולי לחדד לי דברים נוספים ששכחתי.

ציינתי שאחותי סבלה מכינים ואנחנו מדברות על ההזנחה ההורית שסבלתי ממנה והמטפלת אומרת שתמיד הייתי הבאפר של אחותי, ציינתי שגם במערכות יחסים שלה אני מזהה כי היא מחפשת גבר שישמור עליה.

אני מזהה גם אצלי את המקום הזה שאני מחפשת גברים שישמרו עליי, כי כילדיה לא שמרו עליי וגם חיצונית אני מחפשת גבר שהוא גדול ויעטוף אותי והמטפלת מציינת שזה מוטיב חוזר אצל ונוס.

אני מספרת על נוהל השישי בשבועות האחרונים שאני דואגת לארוחת ערב שתהיה מיוחדת ונעימה כדי לייצר משהו שלי לא היה.

אני: ״הרבה פעמים שמעתי את אמא שלי אומרת שאם זה רק עבורה ועבור אבא אז אין סיבה לטרוח ואני חשוב לי שזה לא יהיה ככה, כי זה כן משהו שמתפנים אליו ומקדישים לו את הזמן. אני אפילו זוכרת שהתעקשתי על שולחן האוכל שקניתי לנו, כי זה היה חשוב לי שתהיה האפשרות שאם רוצים לארח ולאכול בצורה מיוחדת יש את המקום.

זה משהו שממש לא היה אצלנו, באמצע השבוע זה לא קיבל התייחסות ובסופ״שים היו צעקות וריבים סביב זה וכך נגזר דינה של ארוחות הערב שלנו שבסוף לא היו.

בנוסף חלקתי עם אחותי שהרבה פעמים ההורים שלנו היו שמים אותנו באמצע בין הריבים בניהם שזה ממש לא אמור להיות המקום שלנו, והיא אמרה שזה היה לה ממש לא נוח ולי זה גרם לשנוא את שניהם במשך תקופה ארוכה. והרבה זמן הייתי בטוחה שעוד רגע הם מתגרשים ואולי קצת ציפיתי לזה כי אז יהיה שינוי.

אני חושבת שמערכת היחסים שלההורים של אבא שלי הייתה מודל די טוב לשאוף אליו, היה להם זמן זוגי ביחד וזמן לבד וזה עבד טוב עבורם״

המטפלת: ״חשבת על זה שאולי מישהו מהצד של אבא שלך פגע בך?״אני: ״בטח המון, אני בוחנת את כל האנשים שהכרתי דרך אבא שלי, אפילו איזה חבר שלו וזה מוזר שדווקא הוא עולה לי במחשבות ואני זוכרת שהיה לי פחד להיכנס לשירותים ציבוריים וזה היה עד גיל מאד בוגר, עד הצבא שאז כבר היו לי בעיות רפואיות סביב זה והבנתי שאני חייבת להפסיק עם זה״

המטפלת: ״ידעת להגיד מה הפחיד אותך שם?״

אני: ״לא, אני רק זוכרת שכל השנים בבית הספר לא הלכתי לשירותים ופתאום שחשבתי על זה המחשבה הזאת הבעיתה אותי, עברה לי צמרמורת, זה היה סביב שירותים שהם לא בבית.״

המטפלת: ״זה מדהים שזיכרון שלך עם פחות אירועים אלא יותר עם תחושות, כמו האירוע עם התנור את יודעת לתאר את התחושה ואז את האירוע.

למה את חושבת שמישהו מהמשפחה של אבא שלך פגע בך?״

אני: ״כי אני כועסת עליו לא כמו שאני כועסת על אמא שלי״

המטפלת: ״ההנחה שלך היא לא בהכרח נכונה, כי הכעס שיש לך עליו, התחושה של הבעתה אני לא שוללת אבל זה עדיין לא אומר שהייתה פגיעה מינית, כאנשי טיפול אנחנו יודעים להגיד שיש פצעים מאד קשים בלי לחוות פגיעה מינית פיזית בגוף.

מול אמא שלך יש ההזנחה והאלימות שאת מדברת עליה, אלו דברים נורא קשים. ומול אבא שלך את צריכה להיות במקום ממש קשה כדי שאבא שלך יראה אותך ויתן לך משהו. יש כאן לגע אליך.

הבדס״מ שלך הוא לא מספיק לי כדי לקבוע שהייתה כאן פגיעה מינית״

אני: ״נכון, אני כן נפגעתי מינית בגיל בוגר יותר, שמישהו ליטף לי את הרגל במונית, ומישהו שתקף אותי ברחוב ואני זוכרת אותן די טוב וזה לא בהכרח משהו שמוכר בתחושה מהעבר.

הייתה לי מחשבה בעקבות מחמאה שקיבלתי היום ברחוב, שבסביבות גיל 14/15 שאיבדתי את הבתולים פתאום התחלתי לקבל מחמאות והבנתי שאני נראת טוב, שאני לא מכוערת ויש לא מעט אנשים שאני אמצע חן בעיניהם ולרוב אני מקבלת מחמאות מהסביבה.

ושאני מסתכלת על עצמי כילדה קטנה הייתי גם נראת מאד טוב ואז הייתי הרבה פחות מוגנת בעצמי מאשר היום שאני יכולה להעיף כל מי שמציק לי ושאני חושבת על זה שלא הייתי ילדה מכוערת כמו שהורגלתי לחשוב על עצמי ככה.״

 

המטפלת: ״אני רוצה שניה להתעכב על הנרטיב הבדס״מ, כי אצל ונוס זה מאד ברור שהוא צריך את האישה הגדולה אבל שהיא גם שומרת עליו.״

אני: ״אצלי זה מהצד השני, אני הרבה פעמים מרגישה שהנאה המינית שלי חייבת להיות מזה שהכאבתי למישהו.

היו לי הרבה פעמים התלבטויות וזה משהו שחשבתי עליו לאורך הטיפול ביני לבין עצמי, ואני כן יודעת שאם אני לא מכאיבה זה לא נועץ לי בבשר של העונג שלי״

המטפלת: ״ולפעמים שבא לך לרדת לונוס, זה לא מהמקום הבדס״מי״

אני: ״זה לא מהמקום הבדס״מי, זה ממקום שאני רוצה לענג אותו, ממקום זוגי אוהב. זה צד אחר של המיניות אבל זאת לא בהכרח ההנאה שלי, זה מהמקום שלי לתת ולהעניק״

המטפלת: ״ומין אנאלי?״

אני: ״זאת ההנאה בתחושה שלי גם לתת וגם לקבל״

המטפלת: ״אבל אין שם ממש נרטיב בדס״מי, זה קצת בילבל אותי, כי האם זה שאת אוהבת מין אנאלי ואוראלי האם זה אומר שאימצת לעצמך גם את הבדס״מ״

אני: ״שאני בוחנת ככה את המיניות של ונוס אז היא 95% לפחות בדס״מית ואצלי זה קצת פחות אבל ההנאה האמיתית שלי, האורגזמות שלי הן כן ממקומות בדס״מים, של השפלה וכאב״

המטפלת: ״שאת מושפלת או משפילה?״

אני: ״משפילה״

המטפלת״ ״את נכנסת לאיזה תסריט של הנאה ואורגזמה ומה המוטיב של ההשפלה בו?״

אני בצורה נחרצת: ״שאני לא שלך״

המטפלת: ״למה זה משפיל?״

אני: ״כי אני משחקת בו, למשל באחת הפנטזיות האחרונות שלי, דמיינתי את עצמי רוכנת מעל ונוס שאני על 6 ומאחור מישהו אחר מזיין אותי״

המטפלת: ״ולמה זה קשור להשפלה?״

אני: ״כי אתה לגמרי איתי שם בסיטואציה ואישתך משפילה אותך בזה שהיא נהנת עם מישהו אחר בתוכה״

המטפלת: ״זה מעניין אותי למה תמיד המיניות שלך צריכה להיות בשלישיה? במקום שיש שם מישהו שאת אוהבת שאותו את משפילה ואיך הוא נראה לך בסיטואציה הזו?״

אני: ״כמהה מאד אליי ואני מראה לו שאני לא שלו״

המטפלת: ״זה מתחבר לך בראש לאיזה סיטואציה בראש, לא מינית?״

אני: ״לא זוכרת״

המטפלת: ״מה את יודעת על המיניות של ההורים שלך?״

אני: ״לא נראה לי שהיא כל כך קיימת או נוכחת. היו להם מידי פעם איזה התחבקויות קלות כאלה במטבח ואני זוכרת שפעמים הייתי מפרידה בניהם, נדחפת להם באמצע.

אני חושבת שהיה לי איזה תסביך אלקטרה שרציתי להתחתן עם אבא שלי״

המטפלת: ״ואיך אמא הייתה מגיבה לזה?״

אני: ״לא זוכרת״

המטפלת: ״זה שהיא הייתה אלימה כלפיך?״

אני: ״אני זוכרת שהייתי גדולה יותר והייתי מספרת דברים על אמא שלי לחברות הן היו אומרות שהיא מקנאה בי.״

המטפלת: ״זה בדיוק מה שרציתי לשאול״

אני: ״אני זוכרת שדיברתי עם אחותי והיא סיפרה לי שאמא שלי נכנסה להריון וסיפרה על זה לאבא שלי זה היה לפני שהם היו נשואים והוא נעלם לה ליומיים ואז אמא שלו אמרה לו שהוא צריך לקחת את האחריות על מה שהוא עשה ואז הוא חזר.״

המטפלת: ״מה את חושבת שהיה הסיפור עם אבא שלך שנולדת״

אני: ״שאני רואה את התמונות, אני רואה שהוא אהב אותי.

רואים שהוא מחזיק אותי ואני די בטוחה שהוא צילם אותי הרבה כי רואים אותי ואת אמא שלי.

אני כן חושבת שהוא אהב אותי אבל אין לי הרבה זכרונות ממנו״

המטפלת: ״יש לך תחושה שאת אהובה על ידו?״

אני: ״אני חושבת שהוא אהב אותי בדרך העקומה שלו״

המטפלת: ״למה את חושבת שאמא שלך מקנאה? מאיפה זה עלה?״

אני: ״אני זוכרת שפעם אמא של האקס שלי אמרה לי את זה, היה ראש השנה ואמא שלי הביאה לי ולאחותי מתנות והן היו מתנות כל כך משפילות וכואבות.

לי היא קנתה איזה שהוא כדורי צמר גפן ולאחותי משהו דומה״

המטפלת: ״באיזה גיל?״

אני: ״אם הייתי עם האקס אז כנראה 16/17, אני זוכרת שחשבתי מה את קונה את זה?! תביאי חבילת שוקולד זה אותו כסף ופחות מעליב וצעקתי עליה, מה את מביאה לי את זה״

המטפלת: ״צודקת, תשימי לב אמרת מתנות משפילות, חווית השפלה היא קושרה לך ליחסים לבית שבו גדלת, שאנחנו מדברים על המיניות שצריכה את חווית ההשפלה זה ברור לי שאיפשהו חווית אותה שאת לא יכולה לנתק אותה מיחסיי אהבה, זה שהאורגזמה החזקה שלך נובעת מהחוויה שאת מפשילה מישהו זה מראה שאיפשהו ההשפלה הייתה חלק מחייך.

שאת מתארת מתנה של ראש השנה ואת מצמידה לזה מילה משפילה, באסוציאציה שלך הייתה השפלה, את חווית השפלה בבית הראשוני שלך.״

אני: ״אני חושבת שכילדה חוויתי הרבה השפלות לדגומה עם התספורת שעשו לי״

המטפלת: ״הרבה פעמים שיש אלימות כלפי אישה יש אלמנט של משיכה בשיער, כי זה משהו מאד נשי, ולחתוך את השיער זה קשה״

אני: ״ועוד ניסו לשכנע אותי שזה יפה גם על ידי אמא וגם אמא שלה. ואני יודעת שזה לא יפה וטוב ואל תנסו לשכנע אותי״

המטפלת: ״זה משהו שאני שואלת את עצמי לגבי זה ההשפלה וההזנחה, כי מה שקורה עם ונוס אלו הדפוסים האלו אבל הם לא שייכים לתהום של היום, הם שלך מפעם.״

אני: ״כן היום זה להפך אני מאד משתדלת שלא להפיל, בסופ״ש האחרון עשינו סקס והרגשתי כמה פעמים איך ברגע שהוא זקוק לי מאד מתגנבת לי המחשבה של ללכת וכמה פעמים החזרתי את עצמי לסיטואציה ואמרתי לעצמי -״לא את לא הולכת עכשיו״

המטפלת: ״השאלה האם את מצליחה להנות?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״זה מדהים שהבחנת בעצמך שאת רוצה ללכת, באיזה רגע זה עבר לך?״

אני: ״ברגעים שהוא מקבל את העונג שלו״

המטפלת: ״את שמה לב לזה שזאת ממש השפלה, אהוב ליבך נהנה ואת עוזבת אותו שם״

אני: ״באחת הפעמים שונוס כתב שיר ממש יפה עליי, זה היה שנפגשנו שלא היינו ביחד ואחרי שגרמתי פשוט קמתי התלבשתי והלכתי״

המטפלת: ״במודע עשית את זה?״

אני: ״כן זה היה לגמרי טבעי באותו הרגע, זה זרם לי באוטמט כזה, ואני יודעת שהשארתי אותו בסערת רגשות מטורפת ואחרי יום או משהו הבנתי שהוא במצב ממש רע בעקבות פוסטים שהוא כתב ויצרתי איתו קשר״

המטפלת: ״אם לא היית קוראת אותו לא היית יודעת שהוא בסערת רגשות? מבחינתך הכל היה סבבה?״

אני: ״כן, אח״כ הבנתי שלא פעלתי נכון, ומצד שני באותו הרגע שנטשתי הרגשתי מאד חזקה.

שציירתי את הסיפור הבדס״מי שלי בסיטואציה הזו זה נראה מאד יפה.

כי ההשפלה הייתה חזקה וכואבת ואני לא שלו ולא צריכה אותו. קיבלתי את מה שרציתי וזהו״

המטפלת: ״זה הנרטיב הבדס״מ שלך, פשוט בשביל להיות בזוגיות עם ונוס את צריכה לזנוח אותו לטובת הקשר, אני אדייק את המשפט את צריכה לעשות סוף אחר״

אני: ״ביום שבת אחרי הסקס אמרתי לונוס שהנפש הסדיסטית שלי לא רוצה בית, אין לה בית, הכל אצלה חורבות, הרוס, אין מחויבות הדבר האחרון שהיא רוצה זה שמישהו ישים אותה בבית ויכין לה ארוחות ערב ליד שולחן״

המטפלת: ״זה ממש יפה התיאור שלך, הנפש הסדיסטית היא ההפך היא גדלה בחורבה, בחוסר סדר, בהזנחה, עם 0 תשומת לב, אין שם בית״

אני: ״כן, ומצד אחד אני זקוקה לנפש הסדיסטית שלי כי ההנאות שלי הם שם, הכוח שלי לדברים גם שלא קשורים למין, היכולת ביטוי שלי מגיעה משם. כי שם קיבלתי פלטפורמה טובה שאני יכולה להתבטא.״

המטפלת: ״את חייבת להבין שבמין עם ונוס את חייבת שלדמות הבדס״מ שלך חסר סיום, זה אחלה לשלב הראשון, האמצעי והאורגזמה שלך אבל זה לא נרטיב סופי ובגלל שאת במערכת יחסים אוהבת, שהוא חשוב לך, זה לא כמו שאז באת רק לסקס והלכת.

שם את צריכה להצמיד לזה סוף של תהום הבוגרת, שמטופלת, שומעת את בעלה ומבינה אותו ורוצה לעשות סיומת אחרת, כי סיומת של הפלה והזנחה היא טראומתית עבורו.

ואת יכולה לגמרי לנהל מערכת בדס״מית כל עוד את לוקחת על עצמך סיומת אחרת ולא יכולה ללכת באמצע כל עוד לא סיימת את התפקיד שלך.

כמו שאבא שלך נטש אותך עם המובלים באמצע מעבר הדירה או שנעלם לאמא שלך אחרי שהיא גילתה שהיא בהריון״

אני: ״הוא מלא פעמים נטש אותי בהרבה רגעים שהייתי צריכה אותו״

המטפלת: ״הוא עשה לך את מה שאת עושה לונוס.

שאנחנו נמצאים במערכת יחסים של הורים וילדים, גבר ואישה וכו׳ יש תלות הדדית, כי אנחנו ביחד תלויים אחד בשני בניהול בית, ניהול הילדים וכו׳.

אין דבר כזה מערכת יחסים ללא תלות ושאנחנו נמצאים במערכת יחסים של תלות ואחד פשוט נוטש זה טראומתית ואת הולכת ומשחזרת את זה״

אני: ״גם הרבה פעמים אני אומרת לעצמי שאני לא באמת רוצה ללכת״

המטפלת: ״נכון, אבל זה האוטומט שלך, כי ממך הלכו, החוויה היא לא רק נטישה היא גם ההפלה עצמה.

תחשבי שאם אבא שלך בסיטואציה עם המובלים היה אומר -״רגע שניה אני צריך לשתות משהו ואז נסדר את זה״ זה הבדל של שמים וארץ, כי הסיטואציה מוחזקת.

אני חושבת שאת חווית את זה הרבה במקום שאת היית באינטימיות ותלות ויש מקום אחד שזה מופיע בו שזה סקס וזוגיות ארוכת טווח והמקום הקדום שלו הוא הבית שבו גדלנו באינטימיות הראשונית הזאת, אם שם שמטו אותך ולא חזרו.

כי אבא שלך לא רק שהוא הולך באמצע הוא גם משפיל אותך ואומר שאת לא יודעת להתנהג״

אני: ״כן רק לפני החתונה ונוס ישב איתי והסביר לי לעמוק איך עובדים עם הוצאות, הכנסות וכו׳. זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שלא השפילו אותי שדיברתי על מצבי הכלכלי והוא עזר והסביר ונתן לי שיטה שתמיד עובדת.

כי אבא שלי כל הזמן אומר משפטים מעליבים סביב זה ומבחינתי מה שהוא אומר ריק מתוכן״

המטפלת: ״כן כי הוא לא יושב איתך ומסביר לך איך לעבוד ועוד לועג לך, ויורד עליך״

אני: ״גם עכשיו זה היה חייב לבוא עם איזה משהו מעליב״

המטפלת: ״אנחנו מסכימות איתו שצריך לדעת כיצד להתנהג נכון עם כסף, אבל מה שהוא עושה הוא משאיר אותך זקוקה ולועג לך ולא נותן לך מענה. זאת השפלה מאד גדולה זה מה שונוס חווה איתך בסקס, אין לו בעיה עם ההשפלה תוך כדי יש בעיה עם ההשפלה בסוף שלא אמורה להיות, סשן אמור להיסגר כדי לשמור על שני הצדדים ולהחזיר למקום השפוי.

אי אפשר לעשות סשן ללא סוף כי אז זה כמו שאבא שלך עושה לך״

כמה ימים לפני הטיפול שלחתי למטפלת את הפוסטים האחרונים.

אני: ״בימים האחרונים אני עושה תהליך עמוק וקשה עם עצמי על הזכרונות הילדות שלי, בכל פעם שאני מתסכלת בתמונות שלי אני בוכה, קשה לי להגיד בוודאות למה, זה בעיקר בגילאי 2-4, הכל מלא בעצב שם. נזכרתי בתקרית עם התנור וממש הרגשתי את הכאב בגוף.״

המטפלת: ״איך זה צף לך?״

אני: ״אני חושבת שלאור דברים שעלו בטיפולים האחרונים, החלטתי להתמקד בהדחקות שלי, היחסים עם אמא שלי כמה שהם קשים וכואבים הם יחסית די ברורים לי אם אבא שלי יש המון דברים שלא ברורים איתו, אני ממש לא זוכרת אותו בכל הילדות שלי, אני לא זוכרת שהוא בא למסיבת סוף שנה, חנוכה וכו׳ ואת אמא אני כן זוכרת״

המטפלת: ״תזכירי לי במה הוא עובד?״

אני: ״בחנות, אותו מקום עבודה כבר 40 ומשהו שנה, לפני איזה זמן עברתי ליד החנות ואחד השכנים שלו אמר לי שהוא מכיר את אבא שלי יותר שנים ממה שאני מכירה אותו וזה נכון.

המטפלת: ״מה האיש הזה יספר על אבא שלך?״

אני: ״זה דווקא מעניין, כי הוא בטח יגיד שאבא שלי תמיד מוכן לעזור, מה שאני לא בהכרח יכולה להגיד עליו.

אני מרגישה שכל האפיזודה איתו בחודשים האחרונים מאז שביקשתי עזרה, שם אותי במקום הזה שאני לא ראויה לעזרה, לא מגיע לי, אני ילדה רעה ועושה נזקים״

המטפלת: ״הוא אומר את זה?״

אני: ״לא, הוא מעביר מסר כזה ואני שומעת את הקלות האלו בראש״

המטפלת: ״למה הוא לא נותן עזרה? הוא יודע שאת לא עובדת?״

אני: ״כי הוא אומר שאני לא מחושבת נכון, וכן בטח שהוא יודע שאני לא עובדת עכשיו, אני בחל״ת כרגע ואם אני רוצה מחר אני יכולה למצוא עבודה אבל אז יכול להיות שאבד את המקום הנוכחי וזה לא נראה כמו צעד שנכון לעשות״

חוזרות לתקרית עם התנור.

אני: ״ככל שאני חושבת על זה, אני ממש זוכרת את הכוויה שחטפתי, את הכאב, את הצעקה שלי, אני זוכרת שהיה קר בחדר התחממתי מהתנור ומאד רציתי להתקרב עוד לתנור.

ואז אני חושבת על זה, שזאת סיטואציה כל כך חסרת אחריות כי או שאתה מסביר לילדה שיש תנור חם וצריך להיזהר ממנו ואני לא זוכרת שהוא אמר משהו כזה ומצד שני הוא נותן לילדה קטנה להסתובב בחדר קטן ליד תנור גז ענקי וקורה משהו מאד לא טוב.

לפני כמה ימים שאלתי את אמא שלי על המקרה, כי בראש שלי זה קצת היה נשמע מצחיק -״אוי איזה שטות עשיתי ולמה התיישבת על התנור״. אבל זה לא באמת מצחיק אם כבר הצחוק הוא יותר מביך.

זה לא מצחיק וזה מאד לא אחראי ורשלני״

המטפלת: ״זאת הזנחה קשה, זה קודם כל מנוגד לכל החוקים של תנור, אסור להכניס תנור גז ועוד למקום סגור ועם מים ויש שם ילדה קטנה שלא מבינה בזה.

דבר ראשון אני לא מבינה מה עשית עם אבא שלך באמבטיה, כי מילא שההורים מקלחים בגיל הזה אבל למה הוא מתקלח, למה שניכם ערומים באמבטיה.

לפעמים קורים סיטואציות שהילדים חוזרים מהבריכה/ ים ונכנסים להתקלח ביחד ואם זה בגיל 3 זה עוד הגיוני.

אבל אני מבינה שאת לא היית בתוך האמבטיה את היית בחוץ״

אני: ״אני זוכרת שהייתי אחרי המקלחת ועוד לא נגבו אותי״

המטפלת: ״והוא מבין שהוא מוציא אותך החוצה ויש שם תנור דולק״

אני: ״שאלתי את אמא שלי לגבי הטיפול במוקד והיא אמרה שלא הלכנו והם חבשו אותי, אז כנראה שזאת לא הייתה כוויה כל כך רצינית, למרות הזכרון שלי, והיא אמרה שאח״כ בגן ראו את זה ודיברו איתם והם חשבו לשלוח רווחה ומשהו כזה אבל כנראה שבסוף לא שלחו, לא לגמרי הצלחתי להבין את זה״

המטפלת: ״זה מריח לא טוב״

אני: ״מאד, אני כן רואה איך אחותי עם הבנות שלה מאד איתן באותו הזמן ולא עוזבת אותן לשניה אחת בזמן המקלחת״

המטפלת: ״מה התחושה שזה עושה לך?״

אני: ״זאת תחושה נוראית, כואבת נורא, היא צרובה לי בזכרון״

המטפלת: ״אמא שלך נבהלה שנזכרת?״ֿ

אני: ״אני חושבת שכן, נראה לי שגם היא הדחיקה את זה.

הייתה לי מחשבה בעקבות הבקשה לעזרה שאני מבקשת עכשיו, אני חוזרת אליה כבר כמעט חודשים ועדין לא מקבלת תשובה, וכל הזמן זה רגע עוד מעט ואני כל הזמן ממשיכה להתעקש על מה שמגיע לי. למרות שהיום אני הרבה פחות צריכה אותם ואני יכולה להסתדר בעצמי, אבל מעניין אותי כמה אז הייתי צריכה לצעוק כדי שהם יקשיבו לי, לא פלא שפתחתי לעצמי הפרעות בנפש כואבות״

המטפלת: ״הפרעות כמו מה?״

אני: ״הכסיסת ציפורניים, הפרעות אכילה״

המטפלת: ״את חושבת שיש לך הפרעות אכילה?״

אני: ״יש לי יחסים לא תקינים עם אוכל, לא בהכרח הפרעת אכילה אבל אתמול שפגשתי את אבא שלי, ושוב סביב בקשת העזרה והיה סוג של ריב בנינו וחשבתי שזה יהיה מאד נחמד אם אני אבקש עזרה ולא אקבל קודם כל את כל ההטפות על הראש, כי אני מבקשת עזרה ואני יודעת מה המצב, אתם לא מחדשים לי כלום. ואחרי השיחה איתו הרגשתי דחף חזק לאכול, לפנק את עצמי״

המטפלת: ״הבנתי, בעקבות המצוקה הזאת מהשיחה איתו״

אני: ״כן ולא עשיתי את זה״

המטפלת: ״כלומר אם היית עושה את מה שבד״כ היית עושה, אז היית אוכלת?״

אני: ״כן, איזה קוראסון או משהו פחממתי כזה, משהו מפנק ומנחם״

המטפלת: ״ואת זה את זוכרת מפעם?״

אני: ״בטח, לא כל כך מפעם אפילו מהזמנים האחרונים, שהם מטיפים והכל כל כך כואב לי ורע לי ואני חייבת משהו כזה לעצמי זה יכול להיות אוכל או סתם שטויות, לפנק את עצמי כי אני מרפה את עצמי.

המטפלת: ״גם כילדה היית עושה את זה?״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״כל הכבוד לך שלא עשית את זה, זה כל כך לא ברור מאליו, אז מה כן עשית?״

אני: ״הלכתי ברגל״

המטפלת: ״באת לבקש עזרה והוא מטיף לך?״

אני: ״כן אבל זה לא משהו מעכשיו, זה ככה מאוקטובר שפעם הראשונה ביקשתי ואני שמה חוצץ ממש ברור שכל מה שקורה איתו לא נכנס לי לזוגיות, אני מספרת לונוס והכל אבל אני שמה הפרדה.״

המטפלת: ״אם היית מכניסה מה זה היה עושה?״

אני: ״מעכיר את האווירה, הייתי מבזבזת כסף כמובן.

אני בעיקר מסבירה לעצמי שזאת אני הבעיה זה הם בעיקר אבא שלי שהם בחישיבות שלהם והנחות היסוד השגויות וגם פוגעות.״

המטפלת: ״זה נראה שאת שומרת על איזה סנטר שלך ואומרת לעצמך -״עזבי זה הם, אל תקחי את זה כרגע אליך ואל תתני לזה להרוס אותך.

את אומרת שבטח היית מבזבזת כסף, זה משהו שהיית עושה כצעירה יותר?״

אני: ״בטח, גם היה לי בזמנו שימוש בסמים״

המטפלת: ״ואת חושבת שהשתמשת בסמים כנחמה מרגשות קשים?״

אני: ״בטוח״

המטפלת: ״סביב אבא? ולמה סביבו?״

אני: ״כי הוא כאילו לא נוכח בכל הילדות שלי, אני לא זוכרת אותו, אמרתי את זה לאמא שלי שאני זוכרת אותה אבל ממנו אני לא זוכרת כלום.

הוא כאילו לא נוכח בכל הרצף הראשוני ואז פתאום הוא היה נוכח איזה תקופה בגיל הבגרות שלי ואפילו היה סוג של חבר שראיתי בו והאמנתי בו ואז הוא התהפך עליי ב 180 מעלות אחרי גיל 15.״

המטפלת: ״ועד גיל 12 באיזה קשר הייתם?״

אני: ״לא היינו בקשר, אני לא זוכרת כלום״

המטפלת: ״ומה קרה בגיל 12, קיבלת מחזור וביקשת ממנו עזרה?ֿ״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״כלומר משהו סביב ההתפתחות המינית שלך קרה, ושם את זוכרת אותו מביא לך גלולות עוזר לך, בתחילת הטיפול תארת את ההורים את אמא כמאד אלימה, אימפולסיבית, לא מווסתת אבל את אבא תארת כמו נעימה״

אני: ״בגיל הזה 12-15 בערך״

המטפלת: ״למה אותו?״

אני: ״כי עם אמא שלי הרגשתי מאד לא בנוח לדבר איתה על דברים.״

המטפלת: ״למה איתו כן, הוא לא היה בחייך עד גיל 12, למה היה לך ברור שבגיל 12 את יכולה לדבר עם אבא שלך על מין והוא יתן לך תשובות ועם אמא לא?״

אני: ״לא יודעת אולי כי התחלתי לשאול אותו שאלות והוא ענה תשובות שסיפקו אותי ואז הרגשתי בנוח להמשיך ככה״

המטפלת: ״הוא ידע שיש בך משהו בדס״מי?״

אני: ״לא, רק אח״כ״

המטפלת: ״ומה קרה אחרי גיל 15?״

אני: ״היה לי סיפור עם הטלפון שיצא לי חשבון גבוה״

המטפלת: ״סביב כסף וטלפון?, הביאו לך טלפון אבל לא אמרו לך משתמשים בטלפון עד המסגרת הזאת״

אני: ״לא, ממש לא, בזמן שלכל החברות שלי היה טלפון מנגו שרק מקבל שיחות לי היה טלפון עם קו פתוח ואז אני מקבלת צעקות על למה יצא כזה חשבון?!״

המטפלת: ״ממי קיבלת את הטלפון עם הקו הפתוח?״

אני: ״מאבא״

המטפלת: ״למה? אחותך גם קיבלה?״

אני: ״אני כבר לא זוכרת כי שהיא הייתה בגיל 15 אני כבר לא הייתי בבית.

אבל כן יש להם המון בעיות עם חצית גבולות כאלה או יותר נכון לשים גבולות מצד אחד הם לא אומרים מה לעשות ואז שהמצב מאד חמור הם נוזפים, -״זה לא בסדר וכו׳.

אני חושבת שרק בגיל 25 הבנתי איך מתנהלים עם כסף, איך מתנהלים עם משכורת שקודם צריך לשלם חשבונות, שכ״ד, הוצאות קבועות ומה שנשאר אח״כ זה הכסף שלי לביזבוזים כי עד אז לא הבנתי את זה.

חשבתי שמה שאני מרווחיה זה דמי כיס שלי שאני יכולה לבזבז״

המטפלת: ״ומי דואג לתשלום השכ״ד?״

אני: ״אני, אבל זה לא היה מסודר אצלי, לא הבנתי את החשיבה הזאתי״

 

אנחנו מדברות קצת על הפוסטים האחרונים

המטפלת: ״אני קוראת אותם וחושבת שעל זה כבר דיברנו, את זה שמעתי אבל יש לי פער בין מה שאת כותבת לבין המסר שאת מעבירה ולבין התחושה שמשהו ביחסים עם אבא לא בסדר.

את אומרת עם אמא היחסים לא בסדר אבל הם מאד ברורים לי, היא הייתה מאד אלימה בהתייחסויות שלה, מאד אימפולסיבית, העיפה דברים מהשולחן זה יציב ועקבי״

אני: ״בערך את לא יודעת מתי ומה יקרה אבל את יודעת שזה עשוי להיות״

המטפלת: ״והוא?״

אני: ״אני כועסת עליו מאד, כי אם בגיל 12 ראיתי בו חבר אתה לא יכול להתהפך עליי ככה, אתה לא יכול לבקש את האמון שלי, ואני חושבת על זה שהיו סיפורים על בנות בשכבה שלי שנכנסו להריון לא רצוי בגיל 14 וכו׳ ומצד שני היה לי את אבא שלי, היה לי מישהו שאני יכולה לדבר איתו, שאני יודעת שהוא יעזור לי, שאם אני צריכה גלולות אני אבקש והוא יקנה לי״

המטפלת: ״אבל אם את צריכה כסף הוא לא עוזר״

אני: ״זה למה אני כועסת עליו״

המטפלת: ״שזה חוסר עקביות? שאת לא מצליחה להבין את התנהלות שלו, שעד גיל 12 הוא לא קיים ואז בגיל 12 את הופכת אותו לחבר״

אני: ״כן ומצד שני הוא כל הזמן אומר שאני עזבתי את הבית בגיל 16 אבל אני שואלת -איפה אתה הייתה שאני הייתי קטנה יותר?״

המטפלת: ״הוא מאשים אותך במה במשפט הזה?״

אני: ״שבגיל 16 כבר היה לי חבר והייתי פחות ופחות בבית ובגיל 20 כבר עזבתי את הבית״

המטפלת: ״מה הוא מנסה להגיד בזה?״

אני: ״הוא אומר שבגלל שעזבתי את הבית בגיל צעיר אי אפשר היה ללמד אותי את מה שהיה צריך״

המטפלת: ״הוא מצטדק על זה, ואת אומרת איפה הייתה שאני הייתי בת 3 ומה ההמשך״

אני: ״שאז הייתי צריכה אותך הרבה יותר נוכח בחיים שלי.

אני לא יודעת למה כל הזכרונות עם כאבים, תחושות לא נעימות זה לא שאני נזכרת ואומרת איזה נחמד היה ככה וככה״

המטפלת: ״ואת גם בוכה שאת רואה את התמונות?״

אני: ״כן כל פעם״

המטפלת: ״מה הבכי אומר לנו, אם הדמעות מדברות מה הן היו אומרות לנו?״

אני: ״אני מרגישה שוב את העניין שלא שמרו עליי, זה אחד הדברים שאני הכי כועסת על ההורים שלי, אני לא יודעת אם פגעו בי, מי פגע בי ומה היה אם בכלל אבל בוודאות לא שמרו עליי.

המטפלת: ״מפני מה לא שמרו עלייך? היית ילדה מוזנחת?״

אני: ״כן וגם פגעו בי המון, אם זה הקטע עם היד שיצאה מהמקום, הקטע עם התנור. זה כל מיני דברים כאלו בבית שהובילו אותי להתנהגות כזו בחוץ, אני זוכרת שילד פתח לי את הראש ואני זוכרת עוד סיטואציה שקיבלתי כוויה מסגריה של הגננת ברגל.״

המטפלת: ״זה שנפגעת כמה וכמה פעמים את מבינה שאת לא שמורה״

אני: ״כן גם ברמה שלהגיד לילד להיזהר מזה, זה לא רק ברמה של לעטוף אותו אלא גם להסביר לו דברים, תזהר מזה, אל תעשה ככה״

המטפלת: ״להיות ילד שמור זה כמו נגיד בפרסומת של מטרנה שהאמא מדברת בטלפון והיא רואה את הילד הולך והיא מיד שמה את היד על השפיץ של השולחן כי שלא יפגע.

זה לא היה להם את זה ולפי כל מיני התנהגיות שאת אימצת את מבינה שאת ילדה שלא שמורה, ואת מייחסת את זה בעיקר לאבא שלך?״

אני: ״כן, למרות ששניהם לא שמרו עליי לא שאחד מהם שמר עליי יותר או פחות. שניהם לא עשו זאת. יש לי פחד מאד גדול לדעת שאולי מי שפגע בי הוא מצד של אבא שלי, אחד החברים שלו או קרוב משפחה ובגלל זה אני כועסת עליו עוד יותר״

המטפלת: ״מאיפה את מביאה את המחשבה הזאת? את מתכוונת לפגיעה מינית״

אני: ״לא יודעת, אין לי מושג, אפילו אין לי זכרון כזה, אולי זה גם לא נכון״

המטפלת: ״אבל זה ברור לך שאת כועסת עליו על אמא זאת לא אותה תחושה״

אני: ״אולי כי ממנו ציפיתי שישמור עליי וממנה לא, היא אף פעם לא נתנה לי את המקום הזה שהיא שומרת עליי, היא נורא מהירה אימפולסיבית כזו והוא קצת יותר רך ממנה״

 

המטפלת: ״אני זוכרת שפעם אמרת שהיית עם מישהו והוא אמר שהוא ישמור עליך וזה משהו שעשה לך טוב וזה נתן לך ביטחון להתפרע והכל וידעת שהוא שומר, והוא באמת שמר עליך?״

אני: ״לא, לא לגמרי זה לא הגיע לגבולות האלו״

המטפלת: ״גם ונוס לא שומר עליך?״

אני: ״זה לא נכון, אני חושבת שהוא לא אמר את זה מלכתחילה אבל כל הפעולות שהוא עושה וכל מה שהוא עושה למעני מאד שומר עלי. (מתחילה לבכות)

המטפלת: ״גם בסיטואציות מיניות שהוא היה יושב שם הוא היה שומר, הוא לא היה נותן לעצמו להתמסטל כי את נכנסת לאיזה עולם שלך״

אני: ״גם שונוס היה מתמסטל הוא היה הרבה יותר יציב, הוא מכיר את ההשפעות״

המטפלת: ״יש בונוס משהו מאד יציב ושומר על אף כל השגעון שלו וכו׳״

אני: ״כן, שהכרתי אותו הכל היה אצלו מאד סוער בהמון דברים, בחיים, בעבודה אבל אני חושבת (ושוב בוכה)

המטפלת: ״מה מעלה לך את הדמעות״

אני: ״כי אולי לא חשבתי עליו שהוא שומר עליי ואני יותר ויותר מבינה עד כמה הוא כן שומר עליי, כי הוא *באמת* שומר עליי״

המטפלת: ״הוא שמר עליך גם אז״

אני: ״כן אבל אז לא יכולתי לראות את זה ועכשיו אני כן רואה את זה״

המטפלת: ״אז הוא רק לא אמר את זה״

אני: ״זה גם לא משהו שרואים במבט הראשון, אבל שמסתכלים לעומק זה מאד ברור״

המטפלת: ״ולמה הנקודה הזאת כל כך מרגשת?״

אני: ״כי הוא הבנאדם הראשון שעושה את זה באמת ואפילו לא אומר את זה. והפעולות שלו הכי מראות שהוא שומר עליי״

המטפלת: ״איפה הוא שם לך גבולות שומרים? את אמרת שאת מפחדת ללכת איתו עד הסוף עם כל הרצון שלך כי הוא לא ישים לך גבול, מפחדת לפצוע אותו אפילו פיזית.״

אני: ״כן כי אני הרבה פחות שומרת עליו״

המטפלת מתפרצת: ״וגם לא על עצמך, את למדת ממנו לשמור על עצמך״

אני: ״כן כי אני יכולה לשכנע אותו בצורה של פמדום אז הוא יזרום איתי״

המטפלת: ״ואת מפחדת שהוא יהיה בתפקיד של נשלט מלא ולא ישים לך גבול״

אני: ״זה שאני לא יודעת מתי זה הטו מאצ׳ עבורו״

המטפלת: ״הוא אמור לשים גבול אבל את יודעת שהוא לא ישים גבול ולכן את לא יכולה להשתחרר איתו, את מזהה את זה נכון.״

אני: ״זה כמו הסיפור עם ההצלפות שאמרתי 5 ואז המשכתי לעוד 5 ועוד כמה תוך כדי והייתי צריכה לעצור אחרי שקיבלתי את מה שרציתי״

המטפלת: ״למי את אומרת את המשפט הזה?״

אני: ״היום לעצמי בדיעבד״

המטפלת: ״מה מבחינתך היה עוצר את הסיטואציה?״

אני: ״אני חושבת שאם אחרי ה 5 הוא היה אומר - ״אבל מאמי ביקשת רק 5״

המטפלת: ״ומה עצר בסוף את ההצלפות?״

אני: ״התגובה שלו, שראיתי שהוא לא מאד בעניין ומאד כואב לו״

המטפלת: ״אבל הוא לא אמר כלום, שזאת נקודה קצת מבלבלת, מצד אחד הוא מאד שומר ושם גבולות ומצד שני את אומרת ״אתה תלך איתי לאן שאני רוצה ואני לא יכולה לסמוך שאתה תשמור עלינו שם״

אני: ״כן ואז אני צריכה לשמור״

המטפלת: ״ולך אין מושג איך שומרים״

אני: ״יש המון דברים שאני לא ידעתי על החיים, איך שומרים, איך מבשלים, איך מייצרים בית ובכל זאת עשיתי את הדברים האלו״

המטפלת: ״כי רצית ללמוד, בשביל להיות עם ונוס, ויש המון דברים שעשית כדי להצליח, יש עדיין מקום אחד שאת מפילה את זה כל פעם מחדש וזה המקום המיני״

אני: ״יש המון דברים בצד הסדיסטי שלי לא פתורים, שלא ברורים לנו וזה נורא מתסכל. שאני חושבת על אבא שלי, אז הוא לא בא ואמר יש לך כרטיס אשראי של עד 500 ש״ח זה הדמי כיס שלך, את רוצה מעבר תדברי איתי ונראה מה עושים. ובגיל 16 היה לי כרטיס אשראי חופשי.״

המטפלת: ״למה?״

אני: ״כי עבדתי, הכנסתי כסף״

המטפלת: ״בלי שום שיח? הגבלות?״

אני: ״כלום שום דבר״

המטפלת: ״אבל התגובה שהייתה מגיעה אח״כ?״

אני: ״למה עשית את זה? איך בזבזת כל כך הרבה כסף? את לא בסדר וכו׳.

עכשיו אתה לא יכול להאשים ילדה בת 17 שהבאת לה כרטיס אשראי ולא הסברת לה אפילו פעם אחת איך לעבוד עם זה, אני חייתי. עוד 10 שנים אח״כ בלי לדעת לעבוד עם כסף.״

 

המטפלת: ״הצד הסדיסטי הוא תעלומה, את נורא אוהבת אותו ומצד שני את מתה מפחד מצד אחד נורא רוצה אותו שאת מאבדת את האחיזה בו את הולכת לסדיזם כמו שקרה עם המכשיר הקוצני הזה כאילו איבדת את החשיבה.

הגבולות והסדיזים זה שילוב שהולך ביחד, ונוס מרגיש שהוא צריך לעשות את העבודה של שניכם, הוא לא יכול להתמסר אליך כי את לא שומרת, הוא צריך לשמור עליך ועליו.

הסיפור הזה עם הסדיזם שיש לך רצון להכאיב עוד ועוד זה איכשהו מתקשר לך לאבא שלך שיש פה משהו שיותר קשור במגע לאמא שלך.

אמא שלך נגעה בך בצורות שהיו מאד לא שמורות, היא הייתה אלימה, הדוגמא עם כתף זה נורא ברור ואת זוכרת עוד דברים״

אני: ״זאת לא הייתה אלימות פיזית אבל ההתפרצויות שלה, היו בלתי נסבלות.

דיברתי עם אחותי על ארוחות שישי וארוחות ערב שזה כל כך לא היה קיים אצלנו, וארוחת ערב זה רגע מאד משפחתי בעיניי, בבוקר לא תמיד יש זמן, בצהרים כל אחד באיזה מסגרת וזה לא מסתדר אבל ערב זה הזמן המשפחתי ואין סיבה שלא תהיה ארוחת ערב, אני זוכרת שהיו צעקות בניהם על הארוחות שהיא לא רוצה לבשל והוא מזמין את אמא שלו, וזה היה די טראומתי עבורי ובשלב מסוים ויתרתי על החוויה הזאת וזה לא היה כזה ביג דיל.״

המטפלת: ״ובסוף היו מזמנים אוכל?״

אני: ״לא, זה פשוט היה עובר ככה ויכול להיות שלא היה אוכל״

המטפלת: ״פתאום זה נורא ברור לי מה את אומרת, האימפולסיביות, האלימות זה היה שייך אליה אבל הוא לא שמר, הוא לא הציב לה גבול, הוא לא יכל לשמור עליך מפניה.

את יודעת הורים מצד אחד הם אמורים להיות איזה יחידה אחת מבוסטת ויציבה אל מול הילד הם יכולים שיהיו להם דעות שנות אבל לא להעמיד את הילד במצב בו הם מטחים אחד בשני -״אמא שלך ככה ואבא שלך ככה״

אני בצורה נחרצת: ״זה היה מלא שם״

המטפלת: ״בפניך?״

אני: ״כן, הם היו אומרים לי כל הזמן -״אני לא יכולה לסבול אותו הוא כך וכך…. אני לא יכול לסבול אותה היא כך וכך…״

המטפלת: ״ומה היית עושה עם זה?״

אני: ״שונאת את שניהם״

המטפלת: ״כי את היית לא שמורה, הבואה לפניך מלא אינפורמציה שאין לך מה לעשות עם זה כילדה, בא לך לצעוק להם, -״מה אתם רוצים ממני?! טפלו בעצמכם. אתם אמורים להחזיק את זה, אני אמורה לעשות את זה?

והוא לא שמר עליך מפניה, הוא האשים אותה וצעק עליה, ולא שמר עליך מפני ההזנחה שלה״

אני: ״זאת הזנחה של שניהם, שניהם עבדו והיו צריכים לדאוג לנו״

המטפלת: ״אז למה תפקיד השמירה הוא עליו?״

אני: ״אולי בגלל האימפולסיביות שלה, לא ציפיתי לזה״

המטפלה: ״ממנה ידעת לא לצפות כאילו ידעת שממנה לא תבוא הישועה, אבל הוא יותר רך, כאילו יש משהו בדמות שלו שהיא לא עקבית, כי בגיל 12 הוא דואג לך, קונה לך גלולות, מדבר איתך ונותן לך תשובות לשאלות שהעסיקו אותך ומצד שני לא שומר״

אני: ״עכשיו מה שהם עושים זה גם סוג של התעללות מסוימת, כי כמה עוד אני אבקש, מה אני עוד צריכה לעשות? להביא את עצמי למצב ממש גרוע כדי שתבינו שאני צריכה עזרה ולמה לא לעזור קודם שאני מבקשת עזרה.

-״לא עוד לא אנחנו מחזיקים את הכוח הזה אצלנו״

המטפלת: ״זה סדיסטי בדיוק כמו שמישהו באינטרקציה מינית יגיד טוב די אני לא יכול יותר, אז לא עוד קצת, כאילו יש מישהו זקוק ולא קשובים אליו, אומרים טוב עוד קצת זמן, נראה מתי, זאת שליטה סדיסטי נוראית.

אני: ״הפעם (בעקבות עצה מעולה מונוס) אני יודעת שיש אותם ויש אותי וזה לא ביחד. יש את הדבר הזה שאני חווה איתם ואני שונאת אותם על זה כי זה בלתי נסבל, זה מרגיז ומעצבן אותי ואני יודעת שאני גם אקבל את זה ואני אתעקש על זה עד שהם יעזרו כי ממני אני אבקש עזרה אם לא מההורים שלי?״

המטפלת: ״בדיוק, זה נקרא להיות הורה, בואו יש לי חדשות בשבילכם, הבאתם אותי לעולם אתם אמורים לשמור עליי, להאכיל אותי, להזין אותי הכוונה בכסף, מכיוון שהיום אני כבר גדולה ויכולה לרכוש בעצמי, אולי לא חשבתם על זה שהבאתם אותי לעולם אבל זאת ההתחייבות שלכם, לדאוג לכל צרכיי. זאת פונקציה הורית כי גם שהיית ילדה הם לא שמרו עליך ולא דאגו להזין אותך.

זה מקווץ לחשוב שאנשים נורמטיבים, אמא שעובדת עם ילדים ולא חושבת שהילדים שלה צריכים לאכול ויש שם אבא שרואה שאין אוכל והוא לא חושב לשאול רגע אז מה הבנות אכלו היום.

הסיפור של הסדיזם עכשיו זה מתחבר לי, לגבי הקונפילט המיני את אמרת שאם תהיה לך בת את היית שומרת עליה בצורה נורא ברורה ונועלת אותה בבית אם היא הייתה עושה דברים כמו שאת עשית.

אני לא חושבת שזה מה שהיית עושה אבל אני חושבת שזאת אמירה שמאד משקפת, והיא משקפת את הצורך שלך לשמור, את האמירה מאד ברורה שעל ילד צריך לשמור. ואת אומרת שאם היא הייתה עלולה לעשות את הדברים שאת עשית או חלק מהם את מוכנה להסתכן בשמירה שהיא לא חוקית.

כלומר הצורך שלך לשמור הוא צורך נורא גדול, והמקרה עם התנור זאת רשלנות נורא גדולה ואיך לא עבר להם בראש שיש שם ילדה קטנה, זה חוסר שמירה מופנם והביאו ילדים לעולם בלי לפתוח את המשבצת הזאת במוח שצריך לשמור עליהם.

ואת כועסת מאד על אבא שלך כי הוא לא היה, את אומרת שאת לא יודעת אם נפגעת שם אבל בוודאות הוא לא היה ואם הוא כן היה אז הוא לא שמר.

אמא שלך לא שמרה כי היא אמפולסיבית, משוגעת ואלימה וכו׳ אבל הוא לא שמר עליך, לא עליך מפניהם, ולא עליך מפניה. הרי אתה אבא אתה דמות הורית שצריכה לשמור, זה התפקיד שלך״

אני: ״לדעתי התפקיד הראשון לפני הכל זה לשמור על הילדים שלך שאתה מחליט להביא לעולם״

המטפלת: ״אמרת את לא יודעת אם המקום הזה שלא שמרו עליך כילדה מופנם אצלך ואת לא סומכת על עצמך שתשמרי טוב על הילדים שלך ולכן בחרת לא להביא ילדים לעולם, אני חושבת שאת ידעת משהו על עצמך ואנחנו רואים את זה במיניות, כי בסיטואציות המיניות שונוס הנשלט שהוא זקוק לך ובסיטואציות האלו הוא פוגש אותך הלא שומרת ואני חושבת שזאת הסיבה שבחרת שלא להביא ילדים לעולם, כי ידעת שאם עד כדי כך לא שמרו עליך כנראה שיהיו לך פאקים עם הילדים.

אגב אני לא חושבת שזה באמת נכון ואם היית מחליטה להיות אמא היית עושה עבודה נהדרת״

אני: ״אני יודעת, גם מול דן במצבים מסוימים קיצוניים אני כן מתפקדת במקום אמהי, בצורה מכילה ועוטפת ואני רואה איך אני עם האחייניות שלי״

המטפלת: ״זאת החרדה שלך וכנראה שיש לך סיבה טובה לחשוב כך כי היא קוראת במין, יש רק מקום אחד איפה שזה קורה, זה המקום שונוס זקוק לך, השומרת, המוודה גבולות, לצאת רגע מהתפקיד ולנהל את זה, כאשר הורים הם תמיד מנהלים את הסיטואציה, אפשר להעזר בעזרה של ההורה השני או בייבסיטר וכו׳ אבל ההורה אף פעם לא באמת מפסיק את התפקיד הזה.

מאד התחדד לי הסיפור של הסדיזים והשמירה את כועסת עליו נורא כי הוא לא שמר, אני לא בטוחה שיש שם פגיעה מינית אבל משהו בשמירה שהיה צריך להיות. אני עוד צריכה להבין את החיבור למין. זה הכי מסתדר אם היתה פגיעה מינית והוא לא שמר, כי זה לא הוא. כי אם הייתה פגיעה אז ממישהו אי שם שקשור אליו והוא לא שמר״

אני: ״אני לא חושבת שהוא פגע אבל במחשבה הגדולה זה מישהו שקשור אליו וזה לא מישהו שקשור לאמא כי אז זה ברור שהוא היה אמור לשמור.״