|
|
|
זה עוד שריר שאני צריכה לעבוד עליו טוב יותר וזה עדיין מוזר לי להיות במקום מיוחד כזה, מקום שהיה ברשימת המקומות שלנו לבקר בעולם ואני כאן ללא הגרוש שלי.
זאת בדיוק הנקודה בה החלומות המשותפים שחלמנו עליהם מקבלים תפנית חדשה ומתעדכנים למציאות החדשה.
והשוגר הוא אני.
מה היית רוצה?
- שעות שינה
טוב נו גם פרצוף יפה (עיניים בהירות, זיפים שמחובר 1.90) וזין מושלם כדי שאוכל לרכב עליהם לסרוגין.
אני ממש גאה בעצמי שללא שעות שינה עדיין אני מתעקשת למצוא לעצמי את הזמנים שהם רק שלי ובשבילי.
לא משנה מה מחכה לי ביעד הבא
לא משנה כמה אני מתרגשת/ שמחה וכו׳
לא משנה כמה פעמים אעשה את זה
תמיד לעלות על טיסה לבד יש תחושה שונה
הסיטואציה בה יושבים ליד מישהו זר כמה שעות ולפעמים אפילו נרדמים אחד ליד השני זה מוזר.
השעות הרבות שעוברות עד שמדברים עם מישהו.
כל ההתנהלות, ההתמודדות עם החרדות ולא משנה כמה פעמים עשיתי את זה תמיד יהיה מוזר.
ומצד שני הזרימה עם אנשים תהיה הרבה יותר קלילה ומעניינת.
אני מודה שאני אוהבת גברים עם גוף טוב
ואני מודה שאני אוהבת גברים עם גוף טוב בבלוג שלי
אבל יש מצב שהפעם הגזמתי…
האם אי פעם low יהיו פחות רלוונטיים עבורי?!
כנראה שלא…
הגעגוע הזה לחיבוק הענקי שעוטף אותך עמוק בפנים.
Things we lost in the fire
How'd we ever get by?
Words we'll never take back
Hold me closer than that
אתה אדם בוגר ושקול שהיו לו עשרות דרכים בהם יכולת לבחור ואם זאת בחרת בגרועה ביותר.
לי נמאס מהמשחק המטופש הזה.
שיהיה לך בהצלחה ורחוק ממני.
הימים הארוכים, הלילות הלבנים
התקופה המטורפת הזאת שאני עוברת בה כל דקה היא סופר אינטנסיבית ואני מרגישה לא פעם שאני נדחקת לגבולות שלי.
אני מגיעה לסופ״ש בסוג של אפיסת כוחות.
אתמול היה קשה וכל מה שרציתי זה לברוח לכמה רגעים, בעבר הייתי קוברת את עצמי בקערה של קוק היום זה כבר לא אני. שונאת את ההלוואות האלו שמרוקנות אותי.
למעשה אני מתקרבת לשנתיים של סוברייטי,
שנתיים בהם לא לקחתי, בלעתי, הסנפתי, הכנתי תרכובת, עישנתי (למרות שזה אף פעם לא היה הקטע שלי) שום דבר.
אלה בעיקר שנתיים בהם לא לקחתי כלום כדי להקל על הכאב בפנים ולהרגיש אחרת, לא בחרתי בחומרים כדי לרצות מישהו אחר ולא עשיתי קיצורי דרך בהתמודדות וכמה שאני טובה בקיצורי דרך.
מידי פעם אני שואלת את עצמי האם אחרי כל העבודה העצמית שאני עושה האם כאן מסתיים הקשר בנינו
נשאר רק האלכוהול אבל עם כל הכמות שיוצא לי לשתות בשנתיים האחרונות זה כעין וכאפס בהשוואה לשבוע אחד בתקופות אחרות בחיי.
התמודדות זה שיט מטורף אבל כנראה שזה הדבר.
אבל ממש לא.
המחשבות על ההחלטה למה לקחתי פסק זמן מסקס/ סשנים מהדהדות בי ולא מעט.
בעיקר שדברים לא מסתדרים כמו שחשבתי ואני מזכירה לעצמי שבעצם אני שלמה עם עצמי על ההחלטה שאני מחליטה בכל יום מחדש, כי רציתי משהו עמוק יותר, משהו עם פוטנציאל, כוונות ורצונות גדולים.
רציתי להיות ממוקדת כאשר יגיע האחד ולא לשוחק את עצמי, אבל בנתיים העפתי את המיועד ואני נמצאת עם כל האנרגיה הזאת בתוכי.
ואז קופצת לי תמונה שמזכירה לי… את הכיף שיכול להיות.
