החיים על סף תהום

רגע לפני המדיטציה ושגרת הבוקר שלי אני מנסה להבין מה עובר עליי בימים האחרונים, שבועות האחרונים, חודשים האחרונים.

לפעמים אני חושבת שבגלל שכל כך נורא מסביב אני לא באמת צריכה להסביר את הסיבה לדמעות.

פאק כמה שהלב שלי שבור 

איך מפסיקים לחשוב ברבים.

איך מסגלים ביטוי כמו ״בעלי לשעבר״.

איך מתמודדים עם בדידות מסוג שונה.

איך מתמודדים עם חלומות שכבר לא יתגשמו.

אני נזכרת בבחור הרנדומלי מאתמול שהתעקש שאני מוכרת לו ואז נזכר ושיבח את ההופעה המשותפת שלנו בטלוויזיה מלפני 4 שנים.

וכל מה שאני זוכרת זה את המילים של המטפלת המינית שאמרה כמה זרחתי וקרנתי שם.

ואולי בכל האפלה הזאת יש נקודות אור קטנות וקיבלתי פרחים הבוקר מהבת שבע שלי.

מחר יעברו 11 שבועות מאז שאני גרה לבד בדירה.

אף פעם לא ישנתי כאן לבד לפניכן ועכשיו זאת המציאות.

זה עדיין מוזר ושונה לי להיות בבית לבד ולא לפרק זמן קצר.

זאת הייתה הדירה הראשונה אליה המעבר היה מאוזן ולא שאני הצטרפתי לגור איתו.

זה עדיין מוזר לי להיכנס אחרי יום עבודה לבית ריק שנשאר בדיוק כמו שהשארתי אותו בבוקר.

שלבי הגירושין היו החלק הטכני אבל שלבי הפרידה הם הכואבים ביותר.

איזה אהבה עצומה זאת הייתה

הרגשתי אותה בוערת בתוכי בכל סנטימטר וסנטימטר

יש כל כך הרבה זיכרונות מכאן שכנראה את הטובים אני רוצה לזכור ולשמר לעצמי.

אני מתגעגעת למסיבות שלנו שהיינו עושים, למוזיקה שהיינו שומעים ביחד, לארוחות שלנו, לתוכניות שהיינו קובעים, לשיחות העמוקות, לבדיחות שלפעמים רק אנחנו הבנו.

אני בקושי מצליחה לעשות סדר בחיים שלנו

ברגשות, תחושות ורצונות שלנו.

לפעמים זה מרגיש צפוף מדי, מוצף מידי, לוחץ מדי והרבה מפחיד מידי.

לפעמים יש דברים שמחממים ומאפשרים לנו להיפתח קצת ולפעמים דברים שגורמים לנו להתכווץ.

בגלל שאתה בתוכי אני נוטה לחשוב שאתה קטן אבל אתה ממש לא, אתה עצום וענק ושנינו יודעים בדיוק מה עברנו בשנה האחרונה.

זאת כנראה תהיה תקופה כזאת מורכבת, מבלבלת, מסובכת, כואבת ומרגשת אבל אני איתך ואתה איתי ולא ננטוש אחת את השניה.

בתוך כל התהליך שלי עם עצמי אני חוקרת, בודקת, מסתקרנת

שואלת את עצמי בלי סוף שאלות 

על הניתוקים שלי,

על הכנות שלי מול עצמי,

על דברים שסירבתי לקבל,

על דברים שקיבלתי כמובנים לחלוטין,

על האינטימיות שלי, 

על המיניות שלי, 

על הפחדים שלי.

אחד הדברים שהכי ברורים שלי הוא שאני בתקופה שבה אני הכי מחוברת ואוהבת את עצמי.

שהיה לגמרי סולדי 😁 

ושום דילדו לא שומש

ופתאום שירים קצת פחות כואבים, עצובים וקרים 

לפני חודשיים בערך מצבה של האדנית היה מאד עצוב הכל קמל לחלוטין.

שונוס עזב את הבית הוא החליט להשאיר את כל הצמחיה שהייתה בהחלטה שכאן זה הבית שלהם. ולקחתי על עצמי ברצינות את עניין התחזוקה הצמחיה כאן.

החלטתי שבכל זאת אמשיך להשקות כדי שתהיה קרקע טובה לשתילה של מה שאחליט אח״כ ולאחרונה הבחנתי בצמיחה מחודשת של משהו שפעם היה שם והבוקר קיבלתי נקודה תקווה חדשה ותזכורת צבעונית להשקעה שלי. 

וגם הבת שבע מתעוררת לחיים וזה משמח, נעים ובעיקר מרגש בעיניי

איזה ימים טורפים אני עוברת בעבודה בכל יום שמתפרסמת ידיעה על חברת תעופה כזו או אחרת שמפסיקה לטוס לארץ או דוחה את החזרה לארץ זה אומר שאני צריכה לקחת אוויר ולמצוא פיתרון יצירתי.

המצב הזה כבר כמעט חודשיים אבל השבועות האחרונים הם עוד יותר קשוחים.

וזאת אחת התקופות הכי מאתגרות שיש, אני עובדת בלי סוף כל יום מביא מלא אתגרים משלו, הגבולות מטשטשים, הלחץ עצום ואני מרגישה חדה כמו תער מושחז.

הפעלתי כל קשר הגיוני ולא הגיוני שיש לי כדי לפתור בעיות.

הפלייליסט שלי נע בין מטאל להיפ הופ כל מה שעצבני ומהיר.

אני כן יודעת שאני ממש אוהבת את העבודה שלי אחרת בחיים לא הייתי מצליחה לצלוח את התקופה הזו.

אני כן מתעקשת עם עצמי לחיות קצת בחלונות שבין העבודה לשינה וזה מאד עוזר.

אני קרציה בלתי נסבלת כי אני לא מוכנה לקבל לא כתשובה.

ואני אצליח לעבור את זה כי אין לי באמת ברירה אחרת והחיים שלי תמיד מלאים באתגרים חדשים.

היו הרבה חששות מאתמול, היו הרבה סיפורים מוזרים, על נעליים שעפות באוויר, יריקות וכו׳ 

Not my cup of tea in this situation…

כל ההליך של הגירושין באמת עבר בצורה מאד רכה, נעימה, חברית ועם הרבה אהבה שזה כל כך לא מובן מאילו.
הצוות ברבנות היה חביב, אמרו כמה דברים יפים על זוגיות והחיים.

שהמתנו לעד הנוסף הדיין אמר שכנראה עוד לא הגיע הרגע לתת את הגט.

הסיטואציה בה צריך לעמוד להסתכל אחד לשני בעיניים ולקבל את המסמך הייתה עצובה ומפוצצת ברגש.

לא אמרו לי שאני מגורשת, מגורשת מגורשת רק אמרו לי שאני מותרת לכל איש.