החיים על סף תהום

זה יושב עלייך ממש רע,
הפתטיות הזאת, החולשה הזאת
זה דוחה.
והכי נוראי שזה בא עלייך.

אסור לך להיות חלשה
כבר בכיתי לפני יומיים על התסריט הזה ומה עכשיו?
רק את הבעיה כאן.
ככה זה שאת חושבת יותר מידי מחשבות חיוביות, בסוף מקצצים לך את הכנפיים של המחשבות. ואז את בוכה שוב
את משעממת אותי.
לפעמים את ממש נמאסת עליי ואולי אני מצטערת שאני בכלל מנסה שוב ושוב איתך.
את מקרה אבוד.

את גורמת לי להקיא ממך שאת ככה.

כל היום אני במאבקים מול בזק,
כן עובד, לא עובד האינרטנט
מהשעה אחת אנחנו ברומן אינטנסיבי.
אחרי שכבר דיברתי עם ארבע טכנאים, התעייפת מהם כי שום דבר שהם אמרו לא עזר
והם כבר קבעו לי טכנאי ליום ראשון בבוקר כי כנראה שיש בעיה ממש רצינית עם הקו שלי שאי אפשר לתקן אותו.
הלכתי למנוחת צהורים קטנה,
ואז אמרתי ננסה משהו שהם לא אמרו לי עליו
ובום הפלא ופלא
יש אינטרנט הכל עובד נהדר טפו טפו טפו.

ככה את רוצה?
כי אם כן אז סבבה אני לא אפריע לך. תמשיכי בחיים שלך ואני אצפה מהצד ואראה איך את נופלת ומתרסקת.
איפה הערכה העצמית שהייתה לך פעם לעצמך?
חבל שאת מעריכה את עצמך כל כך נמוך, שלא צריך להתאמץ בשבילך שפשוט בהרמת אצבע את נמצאת שם במקום שמיעדים לך.
אין לך רצונות, אין לך שאיפות
את כלום.
איפה המשפט שאמרת לתלמידים שלך, "תכוון גבוה תגיע גבוה, תכוון נמוך תגיע נמוך"
פעם אהבת וחזק מכל הלב את אחד האנשים הכי מדהימים, את עצמך.
לאן זה נעלם?
זה פשוט קם והלך.

סאדומוזכיסטי שמדומזכיסטי, זה ממש לא קשור אחד לשני את לא עושה סשן על החיים שלך.
אל תוותרי לעצמך על עצמך בכזאת קלות.

קדימה רוצי, תאספי את עצמך.
תקבלי את הכוח מאהבה ולא משנאה, שנאה לא תיתן לך כלום, בעצם זה לא נכון שנאה תיתן לך הרס עצמי נהדר.
וזה מה שאת רוצה??
כי אני בטוחה שלא.
ההרס קיים במינון נמוך אצלך וחבל שאת רוצה שזה יעלה על האהבה ויציף את כולך.

את מיוחדת ואת יודעת את זה, את לא צריכה אותי שאני אזכיר לך את זה כל הזמן למרות שאין לי בעיה שאם את הולכת לאיבוד להזכיר לך מי את/ אני/ אנחנו.
אבל את קצת הרחקת לכת הפעם, כבר תקופה רצינית שאת לא כאן, וגם לא שם.
אז די
תפסיקי

זה לא הסיפור שלך.

אני אוהבת אותך ותראי לי שאני לא טועה.

לאור הדאגה למצבי, (בשבילך הקורא ל...)
אז הכל בסדר
הדיכאון חלף לו.

אתמול הייתה מסיבת שחיתות
המון עיניינים ובאלגן חיובי.
את הלילה קינחתי באורגזמה חזקה וטובה.

והכל שב על קנו.

אני בחיפושים אחר עבודה מדליקה ומגניבה וגם על הדרך שתיתן כסף.

די לדיכאון הזה,
אני לא רוצה אותו אצלי.

הוא לא תורם לי ורק מחבל.

אני מרגישה נורא,
אני מנותקת לגמרי מהסביבה,
הכל עובר לידי ודבר לא דרכי.
הלב שלי צועק לי
אני רוצה לבכות ואני לא מצליחה.

יש המון מה לעשות היום אבל אני כל כך לא במיטבי.
רע לי.

הדבר הכי קל לעשות כרגע זה לברוח, יש המון דברים מנחמים אוכל, אלכהול ואפילו לישון.

אני מרגישה פצועה.
חשבתי שתשמור עליי.


ואולי די לדיכאון, זה לא אשמת אף אחד שאני ככה.
ופשוט להתרומם להתחיל לתפקד, כי בסוף יהיה טוב, חייב להיות טוב.

יכול להיות שזאת השעה המאוחרת שמשפיעה עליי לכתוב,
ויכול להיות שזה השיר שבדיוק התנגן ברדיו
ואולי זה בכלל התאריך 7.7 שפעם האמנתי שאני אתחתן ב- 7.7 פתטי ורומנטי כאחד.

הדיכאון שלי נצבע בצבעים שלו, כל הדברים שאני אוהבת שמדכאים אותי.
ועכשיו זה אני והלבד שלי.
אני יודעת זה השיעור שלי, אני תמיד לומדת בדרך הכי קשה ישר על הבשר.
והסימנים כבר מחלימים ובקרוב לא יישאר כלום חוץ מלב מנופץ לרסיסים.
די תפסיקי להילחם את יודעת שעץ עקום לא מתיישר לעולם.

כן דורס זה טוב זה הולך נהדר עם דיכאון אני כבר רגילה לזה.

והמרירות הזאת מגעילה לי את הנפש. כבר כמה ימים שיש לי בחילה נוראית ובא לי להקיא ושום דבר לא יוצא.
ודי ודי ודי זה הרסני בשבילי.
אני לא צריכה את השטויות האלה.
אבל זה המצב בנתיים ומה שטוב בו שהוא ניתן לשינוי הכל תלוי רק בדבר אחד. אני.
הנה לפני שבועיים הייתי בשיאי רק חבל שכל חגיגה צריכה להסתיים מתישהו.

לפעמים אני מבינה שטעיתי כן ואולי גם בגדול אבל רק מהטעיות שלי אני לומדת, ועל אף אינטואיציה החריפה והשכל הישר אני טועה. לא הרבה בניגוד למה שחושבים אבל זה קורה ויש מחיר לשלם.

ולפני כמה ימים פגשתי שוב באלוהים והוא היה מדהים ויפיפה להפליא כמו שרק אלוהים יודע להיות הזכיר לי המון זיכרונות מתוקים שנדחקו למקומות רחוקים.

אני כל כך רוצה להתרגש שוב ממשהו או מישהו חדש בחיים שלי,
מעניין אבל לאחרונה פגשתי יותר בנות שהכימיה בינינו מעולה, השיחות מעניינות ואנחנו עושות הרבה כיף ביחד. אבל מה לעשות ולסבית אני לא ואני חושבת אם רק היה לי אם גברים חדשים את הקליק הזה שיש לי עם החברות החדשות כבר בטח הייתי בזוגיות סוחפת ומעניינת.

ומנגד אני מבינה לגמרי למה זה עוד לא קרה, יש לי כל כך הרבה דברים שאני צריכה לטפל בהם קודם, הדבר הראשון עבודה יותר יציבה ורצוי מאד שתהיה בתחום שלי, הדבר השני לימודים לראות מה אני מתכוונת לעשות עם זה, דבר שלישי יציבות כלכלית והדבר האחרון הוא הגוף שלי שאם אני ארזה ואם לא אז לפחות שאני אלמד לאהוב אותו.

אחרי שהוצאתי את הכעס והשנאה אתמול ממני,
היום כבר הרבה יותר טוב, למעשה כבר מאתמול היה הרבה יותר טוב.

ונראה מה יהיה הלאה.