החיים על סף תהום

אני אוהבת את מזג האוויר האירופאי הזה,
הקרירות, הבגדים החמים אפילו את החשק החזק למרק (זונת מרקים שכמותי)
שוקו של חורף, סרטים מתחת לשמיכה, טישו שנעים באף וצעיפים.
והתחושה הכללית היא ריגשות, מתיקות, חמימות רומנטית אפילו.

ואז בא הדחף שהוא בלתי ניתן לריסון
החשק המטורף לסקס.
סקס חזק וטוב.

אני משתגעת.....
החרמנות הזאת שמציפה אותי ולא עוזבת אותי
סקס כזה שהמיטה בוערת ממנו
ואין כבר שום דבר לא יעזור.
והמזל הנאחס שלי שאני קצת חולנית אז אין מצב לחברה ממשית שתסייע לפיתרון הבעיה.

נחזור למרק.

אז כן קראתי את הפוסט שנכתב על כמה שאני מכשפה אכזרית ורעה.
ותמיד הרבה יותר קל לבוא ולהאישם את הצד השני.
אני לעומת זאת כל הלילה הייתי בשליטה על אף ששתיתי הרבה לא איבדתי את עצמי אפילו לא לדקה אחת.
אני זוכרת הכל.

אז כן זה היה באמת מחווה מאד מדהימה ומפתה כדי שאני אחזור.
בהתחלה הבושם והמברשת שיניים ואז השינוים למעני בקשר, הכנות, הנאמנות וההתמסרות המוחלטת. בהחלט הכל מאד ריגשו אותי
אבל איפה הצד שלי? איפה מה ש**אני** רוצה ולא רוצה הבחירות וההחלטות שלי. וכן זה נורא קל להגיד שאני שולחת מסרים סותרים אבל במשך כחודש אני כל הזמן רוצה נתק. ולדעתי זה סופר אכזרי להגיד לבנאדם לחכות לי שאני אחזור בעוד זמן מה וזה הרבה יותר אכזרי מלהגיד נפרדים לתמיד.

נורא קל להשמיט פרטים שהם מאד חשובים, כמו שבמהלך ההליכה הביתה התעצבנתי וכעסתי שאני לא מקבלת הקשבה לרצנות שלי, וזה המון מידע לעקל עבורי בלילה אחד ואני רוצה להיות שלמה ב100% עם עצמי וההחלטה שלי.
במהלך הערב הרגשתי מגע שהיה נעים לפרקים ולפרקים היה מציק רציתי להיות שלמה עם עצמי.

ואז מהמונית התחיל הטירוף, למעשה אחרי שהחתול התקשר, תחילה הבריחה הביתה ניסיתי לדבר איתו בלובי אבל לא היתה הקשבה, אח"כ התחלתי ללכת הביתה ואז הוא רדף אחרי ומהבהלה נכנסתי למכולת כדי שלא יתקוף אותי.
ואז הגעתי הביתה אפשר קצת להירגע, אז זהו שלא.
מהמרפסת אני שומעת צעקות שאני רעה ואכזרית ואיך אני עושה דבר כזה למישהו שאני כל כך אוהבת. ואז הוא הפיל את האופנוע של אחד השכנים והלך.
אפשר להרגע ולהזמין את החתול.

הרבה זמן לא עבר ודפיקות בדלת הוא צועק שאני אכניס אותו הביתה, השכן מלמעלה יורד ושואל אותי עם הכל בסדר, אני משיבה לחיוב ומכניסה את הסכנה הביתה. אני שוב מתקשרת לחתול ואומרת לו שיש באלגן ונדחה קצת את פגישתנו אחרי שכבר אמר לי שהוא בדרך אליי אפילו לא סיימנו את השיחה. ואז הוא לוקח לי את הטלפון ומרסק אותו על הרצפה באותה שניה גייסתי את כל הקולות שלי וצעקתי "עוף מפה" הוא התעקש שהוא לא הולך שאמרתי שאני אזמין משטרה הוא אמר שאין לו בעיה לבלות לילה בתא מעצר.
הוא הוציא בירה שתה והתחיל לשפוך אותה בבית בזמן שאני מנסה להחיות את הטלפון. הוא צעק ואמר המון דברים שאני לא אוהבת אותו יותר וכו'
התקשרתי שוב לחתול ואמרתי לו שיש באלגן ואז הסכנה צעקה "היא איתי האקס שלה"
הוא דפק סמוחטה ממש מגעילה על החלון.
אמרתי לו בוא נרגע נסדר כאן אני אתקלח ונלך אליו. נכנסתי למקלחת ואז הוא בא אחרי בכה וצעק אמרתי לו שיתפשט ויכנס למקלחת על מנת להירגע קצת אבל המקלחת לא הועילה.
עוד צעקות וכבר אז ממש לא נסיתי להילחם בו השכבתי אותו במיטה שאולי קצת ירגע אבל כלום לא עזר. ואז הוא התלבש והמשיך בצעקות והלך.

שקט, עוד לא.
שולחת סמס לחתול שאני מצטערת על הבאלגן שאל אם לבוא אמרתי שכן. ובאמת תוד כמה דקות שבהמלכן כמה וכמה שיחות טלפון עם הסכנה בכמה רעה אני.
ואז החתול הגיע, בשלב זה כבר סיננתי את הצרות כי שום דבר טוב לא יצא מזה ואז צעקות מהמרפסת ודפיקות בדלת אמרתי לחתול "אוף למה אתם נדפקים ככה בסוף?" התייעצתי איתו בנושא המשטרה והוא אמר בואי תודירי את העקבים, ונכבה את האור וננמיך את המוזיקה וכך עשינו עד שהשכן שוב יוצא ואמר לו ללכת.
ואז אחרי כמה דקות באמת היה שקט.
ואז התפננו לעיניינים שלנו אחרי איזה זמן שוב שיחת טלפון אבל כבר הייתי בעולם אחר לגמרי והתעלמתי ממנה לחלוטין.
ומכאן הכל הולך ומשתפר אבל זה כבר לפוסט אחר שיוקדש כולו לחתול.

בבוקר הלכתי לשכן ואמרתי לו המון תודה על אתמול הוא ביקש ממני שאם יהיו מצבים כאלו בעתיד שאני אדבר איתו והוא יסייע לי.
ובצהורים הודעת סליחה על הבאלגן של אתמול, ושהמשכתי עם הבקשה שלי לנתק הוא התעצבן וניתק את זה ככה.

וכן כואב לי מאד לראות את אהבה שלי הולכת ונשרפת ככה, ועכשיו מחול הפרובוקציות.
כואב לי שאתמול לא יכלתי לראות בו כלום חוץ מסכנה וצרות עבורי.
אבל אסור לי לוותר לעצמי ולהתפשר על אהבה שלא מכבדת אותי כמו שאני היא בפירוש לא בשבילי.
שוב פעם להעלם בקשר, להכנס למקום פסיבי וקטן די זה לא בשבילי.

כבר במשך איזה זמן אני נכנסת כותבת כמה מילים לרוב מוחקת מקסימום שומרת בטיוטה.
וחבל. חבל על המילים שלי שרצות בראש וכל כך רוצות לצאת.

לפני איזה זמן שהרגשתי שאני משתגעת, החלטתי לעזוב את הבלוג לטובת משהו אחר, אמיתי, סוחף ואולי גם לאיזון והשקט הנפשי שלי.
והשקט עשה לי די טוב. עד שהתגעגעתי לבלוג שלי, לתהומות שלי וחזרתי.

המון החלטות גדולות ומכובדות עומדות על הפרק והסיטואציה לא קלה בכלל וצריך לגייס הרבה כוחות כדי לעמוד מולן.
ותכלס זאת רק אני מול עצמי כדי להיות שלמה וכנה באמת.

די למלנכוליה
יש מסיבה חשובה היום.

ראש השנה הוא זמן מצויין לחשבון נפש,
אז מה יש לנו קריירה, אהבה, חברים, כסף, ותיפקוד כולל.

מבחינת קריירה זאת שנה די חשובה עבורי כי יש בה החלטה מקצועית- קרייריסטית מאד חשובה. שתקבע ותעצב את הכיוון, אם אני אצליח ואתקבל למוקמות העבודה שאני רוצה לעבוד בהם או ללכת ללמוד. מה אני עושה בנידון, מגייסת את כל הקשרים שלי כדי להמריא הכי חזק, ולבחור יותר ברצינות אופציות ללימודים.

מבחינת אהבה, אני מקווה להתאהב שוב, ובמישהו הגיוני ואם אפשר אז על הדרך שפוי. אני מתקרבת לשנה השניה שלי ללא מערכת יחסים וזה לא עושה לי הרבה טוב לאורך הזמן. אני גם צעירה מידי מכדי לא לחוות עוד אהבות. יש לי המון זכרונות מאהבה שאני מאד מתגעגעת אליהם. מה אני עושה בנידון, פחות שלילית לגברים, יותר דייטים אבל לבחור אותם בקפידה.

מבחינת חברים, אז כמובן להמשיך ולהשקיע. אני מקווה להיות סבלנית יותר ולהכיר עוד אנשים טובים שיכנסו לי ללב. מה לעשות בנידון פשוט לשמור על הקיים.

מבחינת כסף, כן הייתי שמחה מאד לקבל איזה 72 מיליון ולנוח קצת יותר בשקט. אבל פה נכנס נושא הקריירה ומה שאני עושה בנידון שאני מקווה לעבודה טובה שתכניס הרבה כסף ולחסוך בהוצאות מיותרות.

תיפקוד כולל, אומנם האחרון אבל לדעתי הוא הכי חשוב.
אז כמובן להמשיך ולהתמיד בדיאטה שלי, אח"כ לעשות יותר ספורט, לשמור על הבריאות, לשמור על ניקיון וסדר בחיים, לצחוק, לבכות (אבל לא הרבה) להיות אופטימית ולשמור על החיוך שלי. ולהנות מהשנה החדשה שהגיעה.

סוף סוף גשם.

למרות שהפעם הוא בא מוקדם מהרגיל.

כן, לרוב מתאים לי לכתוב על הגברים בחיי, אבל באמת שזה כבר לא מעניין אפילו לא אותי. 😄
אבל מנגד אני עוברת תהליך של השלמה וקבלה ועכשיו הגיע הפרק על הנשים בחיי.
אז נתחיל,
ראשונה האחת והיחידה האישה המשמעותית בחיי איך לא אמא.
כן קרייריסטית למוות, חרוצה, מסודרת, אסרטיבית, מאורגנת בעלת מטרות רבות והשגתן, שולטת בדם. ממש אישה להערצה, האומנם?!
ממש לא בכל התחום הרגשי היא עקרה וחסרת כל. רגשות לטענתה זה לחלשים לאלו שלא מסוגלים להדחיק אותם. מעט פעמים ראיתי אותה בוכה/ עצובה/ חלשה. מעולם לא נתנה אהבה רגשית, אלה בעיקר במתנות ולרוב מתנות שלא צריך. אני מתביישת להגיד אבל אם היא תבקש ממני נשיקה או חיבוק אני לא אדע מה לעשות. היא לא מבינה או יודעת את מה שעובר עליי וניסיתי לדבר איתה על רגשות ותמיד היא הייתה אומרת דברים סתמיים. מבחינתה מטרה אחת לעשות כסף והרבה. הצלחה שווה לכסף אצלה. אין כסף אין הצלחה.

השנייה אחותי קטנה ממני בחמש שנים, בעלת דפוסים דומים ואלימות כבושה בצורה קיצונית להחריד. אנטיפתית, אדישה לעולם. אך מסודרת ומאורגנת למופת. יש בה הבנה מסוימת שיש צורך מסוים בטיפול בשורש הבעיה.
אבל ככה זה החיים וצריך ללמוד איכשהו להסתדר.

השלישית הייתה אחותי בנפש, חברות ילדות כל יום וכל היום ביחד, יודעות ומכירות הכל אחת על השניה, חברים, מערכות יחסים, אהבות עברנו המון ביחד, היינו בטוחות ששום דבר לא יפריד בנינו עד שעברתי לת"א.

הרביעית במספר מרדוק מצחיק אולי ככה היא עדיין קוראת לעמה ככה ואולי היא אפילו בין כוחותינו. סוויטסיקסטין שיער שחור, עיניים ירוקות, גוטית, גוף עגול וסקסי. חמודה ומתוקה מבחוץ ומרה, חמוצה מבפנים. הייתה אהבתי הראשונה לנשים שהבנתי שגם אני יכולה להתאהב באישה. הסיפור המתוק ומר נמשך כמה חודשים ואז נגמר כי פשוט לא יכולתי יותר.

החמישית מלכת היופי ח' דוגמנית הורסת ואני חיילת צעירה אז עוד לא הכרתי את הבדס"מ, לח' הייתה תוכנית להשתלט על העולם עם עוד שתי דוגמניות. הייתה בזה לגברים, משפיטה אותם ומראה להם עד כמה היא לא צריכה את האיבר שבין הרגלים שלהם, הייתה סאדיסטית ברמה קשה, אכזרית ויפה עד כאב. הסיפור היה נחמד ומשעשע עד שהיא אושפזה בבי"ח לחולי נפש/ גמילה מסמים וטיפול בבעיות אכילה.

וזהו כאן מסתימת ההכרות הפחות טובה שלי עם נשים.

אני רעבה.
ולא כי אני באמת רעבה,
אלה כי אוכל זה הדבר שהכי ינחם אותי כרגע, אחרי אתמול.
זה יחבק וינחם
ויעשה כל כך טוב לכמה דקות
ואולי אפילו יעצור לקצת את הדמעות שלא מפסיקות.
וזה רק בגלל שיש אנשים שכל כך מדגדגים את הגבול שלי לשנוא אותם.

זה בלתי נסבל האכילה הרגישית הזאת.
ואני פוחדת לחשוב שאני לא יכולה להתמודד עם דברים לבד ואני חייבת אוכל.
אבל רע לי, וכואב לי הלב, הגוף הכל.

זה המצב כבר חמישה חודשים בערך.
יש כאלו שלא יאמינו לזה אבל חמישה חודשים שלא שכבתי עם גבר חדש.
פרט לשבוע אחד קטן של הוללות הנזירות נמשכת.

לדייטים כבר הפסקתי לצאת, זה לא אתם זה אני שפשוט נשבר לי הזין מפגישות סתמיות ובעלות מטרה ברורה -המיטה שלי.

ויכולתי, יכולתי להזדיין עם האיטלקי הענקי ולחוות סקס שרק עם נתונים כאלו מתקיים.
יכולתי לדפוק על הדלת של השכן מעליי ולהסתער עליו כמו פנטזיה מטורפת.
יכולתי לפתות את העמית לעבודה שלי ולהרגיש שוב יפה ומושכת.
יכולתי לזרום לאיזה סטוץ מגניב ומרענן.
יכולתי להתקשר ל ג-י-ל-י שתמיד מוכנים לבוא שאני אומרת.
יכולתי להשקיע בהכרויות חדשות ולצאת לדייטים חדשים ומעניינים.

יכולתי ויכולתי ויכולתי.
ובכל זאת אני בוחרת במיטה שאני אוהבת.

בעקבות השביתה הכללית
אנחנו לראשונה מתקשרים, מדברים ומבלים זמן איכות ביחד.
כן עברנו אתמול טראומה, היא לא תשכח בקלות.
ובעקבות כך אנחנו די נהנים דואגים לנו ומפנקים אותנו.

פתאום השיחות בנינו הפכו להיות עם תוכן ומשמעות והיחסים בנינו יותר עמוקים, בניגוד לפעם שהרוב היה די שטחי, אני דואגת ו*כ* דואג.

עכשיו שאנחנו ביחד וקרובים כל כך אנחנו חושבים מה טוב לנו ומה לא.
אנחנו מנהלים משא ומתן על מי לוותר ואת מי להשאיר.
אנחנו רואים סרטים מעניינים.
כן זה מחרמן לראות סרטים של פייסטינג.
אסור לעשות כרגע יותר מידי שנינו לא ממש רוצים לחזור למיטה הנוראית הזאת, אז צריך לשמור על פרופיל נמוך.
ואז נקרע את העולם.

"...יודעים מה הם רוצים..."

אין ספק!

הטון שלו ממסיס, הניסוח שלו מעולה, השיחות איתו מעניינות ומרתקות.
הכישרון שלו משגע.
המראה שלו... מפתה עד כאב.

והכי חשוב הוא רוצה אותי מלכה אבל יודע להעמיד אותי במקום.

יותר מידי V מזל שהוא לא קורא את זה.