להיות השמש

בתחילת הטיפול אנחנו מדברות על המצב שבו אני ממשיכה בטיפול וונוס הפסיק

המטפלת: ״יצא לכם לדבר על המצב כרגע של הטיפול?״

אני: ״בטח, לדעתי הוא הפסיק כי הוא הרגיש שזה מכביד עליו כרגע, אני לא יודעת להגיד בדיוק מה זאת יותר התחושה שלי, אולי הוא מרגיש שזאת יותר עבודה שאני צריכה לעשות, כי הוא עושה ועושה וזה לא התקדם וככה עכשיו יש יותר התקדמות״

המטפלת: ״ואת מסכימה עם זה? שאין לו מה לעשות כדי שהזוגיות תצליח?״

אני: ״לא ממש לא״

המטפלת: ״את חושבת שאם ונוס היה משנה משהו זה היה מקל גם עליך בהתנהלות הזוגית? אנחנו יודעים מה הוא צריך ממך ומה את צריכה ממנו״

אני: ״שגם יחזיר את הרצף בעצמו, כי יכול להיות שאני אפיל את הרצף אבל שהוא גם יהיה שם כדי להחזיר את את הרצף״

המטפלת: ״אוו כי אתם שנים בסיפור הזה ושניכם מחזיקים את הקשר, מבחינת האחריות זה אותו קשר, כי אתם לא בקשר של תינוק ואמא מערך הכוחות הוא בוגר: בוגר״

אני: ״נכון, גם הוא צריך לחזור לתפקיד, הגבולות שהוא נתן הם על שנינו ולא רק עליי.״

אני: ״בזמן האחרון אני מרגישה מאד חזקה בקשר, שיש לי בסיס חזק ויציב וממנו אני יוצאת לדברים, חושבת קדימה על דברים זוגיים שלנו״

המטפלת: ״בזמן האחרון ממתי?״

אני: ״בחודשיים שלושה האחרונים״

המטפלת: ״למה את קושרת את תחושת החוזק הזאת?״

אני: ״זה הרבה דברים, זה שאני ממשיכה בטיפול ומוציאה דברים מהמגירות האפורות אצלי, מחזיקה את הבית, מטפלת בו, חושבת על התייעלות כלכלית נכונה״

המטפלת: ״נכנסת לתפקיד של אחראית, כי אם את מחזיקה את הבית יש לך המון כוח״

אני: ״נכון, אני מודה שההורים שלי לא רק שהם לא לימדו אותי כלום באיך להתנהל נכון הם גם הכשילו אותי, לתת לילדה בת 16 כרטיס אשראי בלי להגיד לה כלום, לא להסביר לה שום דבר, זה לא אחראי.״

המטפלת: ״בלי להיות אחראים, הם הזניחו את האחראיות ההורית שלהם״

אני: ״ככל שאני חושבת על זה עוד, זה מעצבן אותי יותר, הרי בהתחלה הייתה התקרית עם הטלפון, הפלאפון ואז כרטיס האשראי והדוחות, היו הרבה בעיות של גבולות.

הם אמורים לראות שיש שם בעיה אבל כלום שום דבר, איך הבעיה אמורה להיפתר?

לאבא שלי יש קטע שהוא לא לוקח את האחריות על עצמו והוא מעביר אותה עלינו״

המטפלת: ״משליך אותה ממנו״

אני: ״כן, לפני כמה שנים הם עשו שיפוץ בבית והיו בעיות עם השיפוץ והשער כניסה הותקן לא נכון, אני לא מבינה מה הבעיה לקחת איש מקצוע לשלם לו ולסדר את הבעיה שמחמירה עם הזמן. ואבא שלי כועס על אמא שלי שהיא לא אמרה לשיפוצניק כלום, ואני לא מבינה מה זה משנה עכשיו תשלמו לאיש מקצוע שיעשה את העבודה כמו שצריך, או לא לשחרר תשלום עד שאתם לא מרוצים ממנה״

המטפלת: ״זאת התנהלות שכאילו הם לא חיו מספיק שנים״

אני: ״השבוע הייתי אצל ההורים שלי כדי לבקר את האחייניות שלי ועברתי את אותו הקטע בנפרד עם שני ההורים שלי, לרוב שאני מגיעה לשם אני מביאה איתי משהו לאכול עבורי כי התזונה שלי קצת שונה ולקראת אחה״צ אמא שלי אומרת שהיא ממש רעבה והיא לא אכלה מספיק בצהריים והיא הכינה משהו לעצמה״

המטפלת: ״היא אמורה לשאול אותך אם את רוצה גם״

אני: ״תאמת לא ציפיתי שהיא תכין גם לי, יכול להיות שהיא יודעת שאסרב ובסוף אכלנו את מה שאני הבאתי לעצמי.

אחרי כמה שעות אני נוסעת עם אבא שלי והוא שואל אותי אם יש איזה שווארמה ליד הבית שלי לאכול, ואני אומרת לעצמי שהם אנשים בוגרים, כשירים להכין לעצמם משהו לאכול ובעצם מתנהגים כמו ילדים״

המטפלת: ״אני לא מאמינה, שני אנשים בוגרים נשארים רעבים, זה מטורף.

ככה את גדלת וגם אחותך, רעבה ובלי שתהיה איזה אמירה, מאמי הכנתי לך ארוחה בואי לאכול או תחממי. סבא וסבתא לא היו מבשלים? איך הם גדלו בצורה כזאת שהם לא יודעים לדאוג לאוכל בסיס״

אני: ״אני לא יודעת להסביר את זה אצל סבתא אחת היא הייתה אומרת שהיא לא אוהבת לבשל אבל תמיד יש אצלה מה לאכול ואצל הסבתא השניה היא וסבא תמיד היו מבשלים והייתה ארוחה תמיד״

המטפלת: ״שהיית חוזרת הביתה לא היה אוכל מבושל?״

אני: ״לא, זה לא היה״

המטפלת: ״ושהיית קטנה?״

אני: ״לדעתי אז הייתי חוזרת לסבתא ושם תמיד היה אוכל מבושל. אמרתי לונוס לפני כמה ימים שלי אין את הפריוולגיה הזאת לבוא להורים ולחזור עם קופסאות של אוכל כמו שיש להרבה אנשים״

המטפלת: ״וונוס היה מבשל בבית שהבן שלו גר איתו?״

אני: ״כן בטח, תמיד הייתה ארוחה חמה בימים שהוא היה מגיע אלינו ואח״כ אני גם זוכרת שונוס היה מכין אוכל ועוד בהתחלה שהם גרו ביחד ואני לא גרתי איתם, כל יום ונוס היה קונה מצרכים והיו סדווצ׳ים לבית ספר, אוכל חם עם תשומת לב לדברים שהבן שלו אוהב לאכול, וזה ככה עד היום שהוא מגיע אלינו אנחנו מכינים לו את האוכל שהוא אוהב״

המטפלת: ״איזה תחושה זאת שבאותו היום בפער של כמה שעות גם אמא וגם אבא אומרים לך ״וואי אני רעב״

אני: ״זה הרגיש כאילו אני מדברת עם אחיינית שלי בת ה 5, והיא זה בסדר שהיא תגיד את זה.״

המטפלת: ״ואיך את יודעת לבשל?״

אני: ״אחותי הייתה באיזה חוג של טבחים צעירים ואני הייתי מכינה את המתכונים שהיא הייתה מקבלת ואז כל מיני ספרי בישול״

המטפלת: ״ומה את חושבת שזה עשה לך הסיפור עם האוכל?״

אני: ״דבר ראשון אני יודעת שהיו לי יחסים לא בריאים עם אוכל, הייתי מנשנשת בסתר לא החבאתי אוכל אבל הייתי אוכלת שלא רואים״

המטפלת: ״שהיית ילדה?״

אני: ״גם אבל לא רק, גם אח״כ בגיל בוגר יותר, אני זוכרת שגרתי לבד, פירנסתי את עצמי לבד שכ״ד חשבונות וכו׳ ואני זוכרת שהייתי הולכת למכולת וקונה כל מה שהיה בא לי לקנות בלי לחשוב אם צריך או לא, לא לפי תוכנית כלשהי, בא לי לקנות את החטיף הזה ועליתי במשקל״

המטפלת: ״זה הפריע לך?״

אני: ״לא, לא מאד, המצוקות הנפשיות שלי היו כבדות מאד והן היו חייבות את האוכל הזה״

המטפלת: ״איזה מצוקות היו?״

אני: ״ונוס ואני נפרדנו ונורא כעסתי שהוא עליו שהוא נפרד ממני, כי איך הוא ויתר על הקשר שלנו, איך הוא חושב שזה לא מתאים״

המטפלת: ״כעסת עליו? ומה עשית עם הכעס הזה?״

אני: ״חשבתי שאני לא צריכה אותו״

המטפלת: ״הוצאת את עצמך מהתלות בו״

אני: ״כן התקדמתי מצאתי עבודה טובה יותר, מצאתי דירה אבל לא חזרתי לבית של ההורים שלי״

המטפלת: ״זאת אמירה חשובה, שהבנת שיש שם משהו שלא מגדל אותך, זה לא מקום לצמוח בו, הרבה אנשים חוזרים לפעמים לבית של ההורים כדי למצוא נחמה, דאגה כדי להצליח לעמוד על הרגליים ולצאת אבל את לא קיבלת את זה שם״

אני: ״לפעמים אני חושבת על זה שאנשים חוזרים לגור עם ההורים בגלל כל מיני מצבים ואני חושבת שאם הייתי במצב כזה אז הייתי מחפשת דירת חדר העיקר לא לחזור לשם״

המטפלת: ״צודקת, כי למה?״

אני: ״כי תכלס לא היה לי טוב שם, לא קיבלו אותי שם, לא ראו אותי שם.

לפני כמה ימים דיברתי עם ונוס על איזה מצב כלכלי שכרגע אני נמצאת בו, אספתי את כל המידע ואמרתי שאני צריכה רגע מישהו להתייעץ אותו והחלטתי להתייעץ עם ונוס ותוך כמה דקות סידרנו את זה, הוא עזר לי לעשות סדר ולהתייצב והתחושה הייתה נהדרת. הוא לגמרי היה איתי בדבר הזה

אף אחד לא צעק עליי ונתן לי על הראש, לא השפיל אותי, הרגשתי מועצמת״

המטפלת: ״מדהים, תחשבי שכך היית גדלה?״

אני: (מצחקקת) ״אם ונוס היה האבא שלי בטח הייתי מהנדסת כור אטום. אני רואה על עצמי איך התקדמתי בחיים מאז שאני איתו, נכון שאלו החלטות ותהליכים שאני עושה אבל יש מישהו שנמצא איתי״

המטפלת: ״זאת התבססות כאדם בוגר שלוקח אחראיות על חיו, פרנסתו וכו׳

שאת אומרת מהנדסת כור אטום את מתכוונת לזה מפרנסה, חוכמה?״

אני: ״מבחינת מימוש פוטנציאל״

המטפלת: ״את מאמינה שזה היה משפיע עליך מינית?״

אני: ״בטוח, הרבה פעמים שאני עוה משהו שהוא חזק בסשן ואני קולטת את התגובה אני נבהלת.

נגיד אם הכאבתי חזק מידי הוא התערער ובמקום לאסוף אותו ולהגיד לו -״מאמי את עשית את זה עכשיו בשבילי כי אני רציתי להכאיב לך ככה/ כי אני צריכה להכאיב לך ככה בשביל ההנאה שלי״

זה היה מסדר את זה יותר״

המטפלת: ״ואת לא עושה את זה עכשיו?״

אני: ״עוד לא לגמרי שם״

המטפלת: ״יש דרך שאת יודעת שיכולה לאסוף את זה ולא להיבהל״

אני: ״אני מבינה את זה שאיך שאני גדלתי בבית זה צעד אחד קדימה וחמישה צעדים אחורה.

כל המשפטים המדכאים שהם היו אומרים כל הזמן, אז כל צעד הוא נורא מהוסס, אני מנסה משהו, אני מעיזה והם מדכאים את זה״

המטפלת: ״מביאים שתי סטירות, אם כבר הם לא אומרים שום דבר שדוחף אותך קדימה״

אני: ״כן, נגיד הרבה פעמים שמעתי את ונוס אומר לבן שלו, - ״אני סומך עליך שאתה תדע מה לעשות ולמצוא את הפיתרון הנכון לך״

המטפלת: ״הוא מביע אמון.

מה היה קורה למיניות שלך אם זה היה הבית שלך?

אני: ״אני חושבת שהייתי יותר שלמה איתה, יותר מקבלת אותה אצלי, הסדיזים היה עובר בצורה יותר אחראית״

המטפלת: ״איך היית עושה את זה מיטב יותר, כי כרגע מה זה מרגיש לך?״

אני: ״עכשיו זה קצת אחרת, אני חושבת שעד לא מזמן הייתי מתנהגת כמו שאבא שלי מתנהג ולא לקחת אחריות ולזרוק אותה על מישהו אחר.״

אנחנו מדברות על הצד הסדיסטי שלי

המטפלת: ״יש לך מחשבות מאיפה זה הגיע?״

אני: ״כן, אני זוכרת שהייתי ילדה אז נתתי מכה חזקה לכלב של סבתא שלי הוא הציק לי וכך הגבתי ונורא נבהלתי״

המטפלת: ״לא חשבת על הפעולה, זה התפלק לך?

אני: ״כן, נורא נבהלתי ואז באתי ואספתי אותו אליי וחיבקתי אותו״

המטפלת: ״מה קרה שנבהלת?״

אני: ״הכלב הגיב אחרת, אם זאטרס לא היה לי את המקום הזה, תמיד ליטפתי, חיבקתי ואספתי אותו אבל אף פעם לא היה לי מקום כזה שנבהלתי ממשהו שעשיתי״

המטפלת: ״משהו שיצא ממך, אני רוצה שבשביל שתרגישי חופשיה במיניות אלו שאלות שצריך לשאול ולדבר על זה על מנת שתרגישי חופשיה. ואני תוהה האם את יכולה לסמוך על עצמך״

אני: ״אני לא בטוחה, אני יודעת שברגעי לחץ ומשבר אני יודעת להתנהל טוב מאד, גם במיניות וגם בכלל, אם זה מקצין אני יודעת איך לעבוד עם זה, אבל אני שואלת למה זה צריך להקצין״

המטפלת: ״את לא מבינה איך את מגיעה לזה?״

אני: ״אני לא מבינה למה אני חייבת להגיע 10 ברמת הכאב ולא לעצור ב 6/7״

המטפלת: ״תגידי לי מה זה ה 10 לא חייב להיות רק על חוויות עם ונוס, דוגמאות של חוויות כאלו שהבהילו אותך, כמו הדוגמא עם הכלב״

אני: ״הפעם שדחפתי את העגלה עם אחותי הקטנה״

המטפלת: ״את זוכרת שרצת?״

אני: ״רציתי לראות מה קורה, מה יקרה אם העגלה תיפול״

המטפלת: ״ומתי קיבלת סיפוק לשאלה הזאת?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״כעסו עליך?״

אני: ״אני לא זוכרת, אני זוכרת שרצו אחריי, הרימו את העגלה והכל היה בסדר״

המטפלת: ״למה רצו אחרייך?״

אני: ״אני זוכרת שרצתי עם העגלה ברחוב אצל דודה שלי ואני הפלתי את העגלה״

המטפלת: ״והמשכת לרוץ?״

אני: ״לא, נעצרתי אחרי שהפלתי את העגלה״

המטפלת: ״זאת הייתה עגלת טיולון או אמבטיה״

אני: ״אמבטיה״

המטפלת: ״כלומר היא ממש קטנה״

אני: ״כן לדעתי פחות משנה

המטפלת: ״קרה לה משהו? לקחו אותה לבית חולים לבדוק? היא קיבלה מכה בראש? לפי העגלה היא בערך בגיל של עד חצי שנה, כמה נבהלת?״

אני: ״מאד, אבל לא ידעתי מה לעשות. אז עם הכלב זאת הייתה אותה בהלה אבל חיבקתי אותו״

המטפלת: ״ואותה לא רצית לחבק?״

אני: ״לא ידעתי איך״

המטפלת: ״זאת תחושה שאת מכירה מחייך, מאיפה עוד את מכירה אותה?״

אני: ״לפני שהגענו לטיפול, שנתיים אחורה, חשבתי שאני לא מבינה את ונוס, אני עושה את מה שהוא אומר, סקס עם עוד אנשים והוא מתעצבן עליי, אז למה בכלל עשיתי את זה.

שהוא היה כועס עליי אז גם הייתה לי הבהלה הזאת״

המטפלת: ״מתי את מרגישה אותה?״

אני: ״אחרי המעשה ודברים לא מסתדרים כמו שחשבתי שיסתדרו, כי איך הוא מתעצבן עליי שעשיתי כמו שרצינו לעשות וכו׳״

המטפלת: ״תסבירי לי על אותה תחושה, את הכלב חיבקת והכל הסתדר, עם אחותך את לא זוכרת כאילו התנתקת, את זוכרת שרצו אליכם, הרימו אותה ואין לך המשך בראש, מה את מאמינה שקרה אחרי זה?״|

אני: ״חזרנו הביתה״

המטפלת: ״בלי ששאלו אותך, דיברו איתך, בלי שעשו לך משהו, כלום? לא הייתה התייחסות אליך?״

אני: ״אני לא זוכרת, אמא שלי זוכרת עד היום את המקרה, כי היה איזה פעם לא כל כך מזמן שהיא אמרה משהו על זה״

המטפלת: ״יש מצב שהיא לא עשתה לך כלום, לא אמרה, לא כעסה רק אספה את אחותך והלכתם הביתה, יש מצב שהיא לא התייחסה אליך לדבר הזה?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״או שהיא עשתה משהו חמור ואז התנתקת?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״מה נשמע לך יותר הגיוני?

יש מצב שהיא החטיפה לך, סטרה לך?״

אני: ״אני לא זוכרת״

המטפלת: ״מתאים לה להרביץ לך ככה?״

אני: ״לא כל כך, האלימות שלה זה לא היה במכות כמו שיש הורים שמכים את הילדים זה היה התגובות המהירות״

המטפלת: ״תגובות שאין להם גבולות, היא מושכת אותך חזק ויוצאת לך היד מהמקום, מעיפה לך דברים מהשולחן זה יותר מבהיל״

אני: ״אני זוכרת איזה פעם אחת שהיא העיפה לי סטירה, אבל אני לא זוכרת הרבה אירועים כאלה, אלו היו אירועים בודדים״

המטפלת: ״אבל את כן אומרת שהיא הייתה אמא אלימה״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אבל לא במכות, במשהו חסר גבולות אם אני מבינה נכון״

אני: ״בצעקות, היא צעקה המון על אבא שלי, עליי ועל אחותי״

המטפלת: ״יש מצב שהיא צרחה עליך בכביש -״מה את עושה?״ אני מנסה להבין מה קרה אחרי זה, את נבהלת וקיבלת איזשהי תגובה ויש מצב שלא קיבלת שום תגובה ואז זה פחד אלוהים, השאירו אותך עם מקרה מאד גדול, מפחיד עם ילדה קטנה שהבינה שהיו לה מחשבות מאד פוגעניות כלפי אחותה שהיא מאד אוהבת, התגובה שלך הייתה בעקבות איזה פרץ רגשות שהרבה פעמים מאפיין ילדים״

אני: ״אני זוכרת שהרבה פעמים הרגשתי שאני בחוסר מולה, שלא נותנים לי לגעת בה, לא נותנים לי לשחק איתה מספיק״

המטפלת: ״שרצית עוד, אבל למה לא מספיק לך״

אני: ״כאילו התחושה של החוסר גדולה״

המטפלת מתעכבת על הנושא של הסדיזים

המטפלת: ״סדיזים זה רצון לפגוע באחר, כאב נפשי גופני ולהיות מרוצה מזה שהבנאדם סובל, לא להגיד פתאום אויי סליחה, אלא להכאיב.

את מתארת את עצמך ככזו ומה שבאמת מפחיד אותך זה שבאמת לסדיזים אין שלך גבול.״

אני: ״אין לי אחריות לזה״

המטפלת: ״שאת אומרת שאין לך אחריות על זה, הכוונה שאת לא אחראית על מה שיוצא ממך, את שמה לב שמה שיוצא ממך יכול להיות מפחיד מאד ואת לא מבינה מה את עושה.

זה לא נשמע לך הילדה עם הכלב או עם אחותה בעגלה? היא רוצה לראות מה יקרה״

אני: ״יכול להיות שעשיתי את זה כי רציתי לראות תגובות מהם״

המטפלת: ״אני שומעת שלא הייתה תגובה, אני רוצה לדעת שצעקו עליי, נתנו לך מכות, אמרו לך ״אויי ואבוי פעם אחרונה שאת עושה את זה, שיקחו אותך לשיחה ויגידו לך ״מה קרה למה עשית את זה?״

אני רוצה לשמוע תגובות כלשהי, בין אם היא בריאה או פחות בריאה אבל שיהיה שם משהו ואת לא מספרת שום תגובה ויש מצב שלא הייתה תגובה, כי כמו שיצאה לך היד מהמקום ואין לך תגובה של אמא שלך״

אני: ״אני רק זוכרת שהיא הרימה את העגלה ואולי היא הייתה מבוהלת״

המטפלת: ״יש מצב שהיא הייתה מבוהלת אבל מה היא עושה עם הדבר הזה שקרה עכשיו? שיכל להיות מאד מסוכן, אני לא מצליחה לנשום שאני חושבת על זה.

ומה עושה אמא שזה מה קורה לילד שלה?״

אני: ״אני זוכרת שהיא נולדה ולא נתנו לי לגעת בה, ראיתי איך אחותי עשתה לבנות את התיווך שהקטנה נולדה״

המטפלת: ״למה לא נתנו לך אותה? כי דאגו שלא תפגיעי בה? או כי את לא אחראית מספיק?״

אני: ״ אני חושבת שגם וגם״

המטפלת: ״כי שני הדברים האלו קיימים בתוכך היום, או שאת עלולה לפגוע מידי, זה הסדיזים שמבהיל אותך. או שאת לא אחראית מספיק והיום את לומדת לקחת אחראיות. כל הסיפור עם ונוס שהגעתם לטיפול זה כי עשית דברים לא אחראים, סקס עם גבר זר בלי קונדום. אין אחראיות של החזקה. את אומרת על אבא שלך שהוא משליך את האחריות ממנו.

שאתם הגעתם לכאן וונוס היה כועס על כך שהוא מוכן לעשות הכל ואת לא לוקחת אחריות ולדאוג לו אח״כ.

הוא היה אומר שגם מבחינת האוכל שדברים לא היו מסודרים, שהוצאת משהו על השיש ושכחת ממנו, חוסר אחראיות וחוסר ניהול של הדברים.

אני יודעת להגיד בוודאות שאת גדלת במשפחה מאד לא אחראית״

אני: מצחקקת, השבוע שהייתה הסיטואציה עם האוכל חשבתי לעצמי שהם אנשים בני 60 פלוס שלא דואגים לעצמם לאוכל ומה שגרוע בסיפור הזה שאני הבת שלהם ואני הייתי הילדה הרעבה שההורים לא דואגים שיהיה להם ולה מה לאכול שבסוף דואגת לעצמה.

בהתחלה שהכרתי את ונוס לא ידעתי כל כך לבשל״

המטפלת: ״זה לא רק לדעת לבשל זה לדעת לנהל״

אני: ״זה לא משנה שלא מבשלים, מזמינים פיצה אבל דואגים שיהיה מה לאוכל.

לפעמים אני חושבת על זה שלא היה אוכל ועדיין היו יושבים עליי על הראש שאעשה שיעורים, אני כל כך עייפה ובלי אנרגיה אז איך אפשר ללמוד.

אם היום אני לא אוכלת את ארוחת הבוקר התיפקוד שלי יהיה נמוך, לפני כמה שבועות שונוס ואני רבנו והיה משבר קשה והרגשתי איך אני לא אוכלת ומצאתי את עצמי מושביה אותי ליד השולחן וקובעת שעכשיו אני אוכל כי אחרת אני אקרוס״

המטפלת: ״יופי זאת אמא מור שדואגת לעצמה שהיא תאכל, כי אמא שלך לא דאגה לך אבל את כן תדאגי לעצמך.

אני חושבת על הסדיזים שלך והרבה פעמים ילדים לא מודעים לכמות הכוח שיש להם, ולא כי הם ילידים רעים בייחוד ילדים שהרגשות שלהם לא מווסתים, ילידים רעבים, מוזנחים.

גם ההפרעת קשב שיש לך יכול להיות שהיא קשורה לזה.

אם ניקח ילדה שיש לה רגישות לקשב, שזה משהו בניורולוגיה שלא מאוזן, היא לא מודעת לכוח שיש לה

זה שנתת מכה חזקה לכלב, זה שדחפת את העגלה עם אחותך בפנים אני חושבת שזה כמו שאמא שלך הייתה מושכת אותך, זה בלי ויסות.

במשפחה שגדלת לא היה ויסות, לא ויסות בכסף, לא ויסות במגע, לא ויסות בצעקות.

אני לא מופתעת שילדה שגדלה במשפחה ללא ויסות ההורים לא מווסתים את עצמם, ולא שמרו עליה מספיק, כי היא מקבלת כוויה מתנור, ילדה רעבה, לא הייתה שמורה. ההורים לא מווסתים בעצמם, הילדה נמצאת באי שקט עצמי מזה שיש המון באלגן והיא מחפשת גבול.

הרי את יודעת שהגבול זה שאמא שלך מושכת אותך והיד יוצאת מהמקום ועל אירוע כל כך חמור שאת מפילה את העגלה ואין שום תגובה. אין גבול.

אני חושבת שהסדיזים שלך ניזון מהמקומות האלו של חוסר ויסות וחוסר גבולות.

לא היה מישהו ששמר ודאג את עצמו מולך ולא אותך והכאיבו לך.״

אני: ״גם הצעקות שהיו כל הזמן בבית״

המטפלת: ״זה גם משפיל.

את מבינה שלא היה לך מאיפה ללמוד ולהפנים מגע מסוג אחר, גם מגע נפשי, יחסים וגם מגע פיזי קונקרטי.״

אני מלכה שגאה בעבד המושלם שלי

ועמד באתגר בהצטיינות 🏆 

הפעם יותר מידי מילים לא נחוצות… 😉

📸 ונוס 💞

לולי לול קיבל משימה חשובה ובכל יום הוא צריך ללבוש אחת מהתחתונים הסקסים שלו ולשלוח לי תמונה במהלך היום איתם אז בהתחלה חשבתי לחכות לכל התמונות ואז לעשות קולג׳ יפה.

אבל בגלל ההשקעה וההתמדה החלטתי כבר היום להעלות  

ולגרום לי להיות מלכה גאה בעבד הכי שווה שלי

לאחרונה חשבתי על כל מיני הרגלים טובים שאני מיישמת 

והנה המספרים

6 ימי תירגול של מדיטציה וזה אחרי שהייתי על 106 ימים אבל נפל לי הרצף בחופשה באילת

95 ימי תירגול ספרדית

120 ימי תירגול משחקי מוח

5 חודשים של התמדה בלפחות 4 אימונים בשבוע

9 חודשים ללא כסיסת ציפורניים

שנה וחצי של התמדה בשגרת בוקר וערב לטיפול בעור הפנים

שנתיים של טיפול מיני זוגי

185 צלילות בפחות מ 4 שנים

7 שנות נישואין

10 שנות זוגיות רציפה

12 שנים שאני משתמשת באותה מסכה לשיער

18 שנים להכרותי עם ונוס

ובקרוב 19 שנות כלוב

אני משתפת בקליפ שעושה נעים בלב, בנפש ובגוף שונוס 🥰 יצר על החופשה הרומנטית שלנו מאילת 

אנחנו מתחילות את הפגישה בכך שהפגישות שלנו לאחרונה שינו את הפאזה שכרגע רק אני מגיעה לפגישות.

אני: ״אני מרגישה שכרגע בעקבות השינוי יש יותר התקדמות

המטפלת: ״אני לא יכולה ככה להזניח אותו, אני חייבת להבין האם אנחנו משנים הגדרה, לא נפרדתי ממנו, הוא חלק משמעותי מהמערכת, אני לא יכולה להפיל אותו, לא נעשה לו את מה שעשו לו בעבר שהפילו אותו וזה גם לא לעניין שאת תפילי אותו מפה״

אני: ״אני יודעת, אני לא חושבת שהמפגש הזוגי הסתיים, הטיפול הוא עדיין זוגי גם אם ונוס לא נוכח בפגישות באופן פיזי. אני לא חושבת שהוא מרגיש שהפלתי אותו, אני משתפת אותו בפגישה, אנחנו מדברים על דברים שעולים.״

אני מספרת על החופשה באילת

אני: החופשה הייתה מאד מיוחדת, היה המון חיבור בנינו, אהבה, סקס.

בדרך לאילת אמרתי לונוס שבזכות הטיפול אני עכשיו מתמקדת ומייצרת משהו שלי לא היה, וזה בית חם ונעים, כי אני לא גדלתי במקום שהיה נעים להיות בו. כילדה לא יכולת לבחור ותמיד חיפשתי סיבות או מקומות לברוח אליהם אבל אז שהייתי חוזרת הכל היה נשאר אותו הדבר והייתה תחושה לא נעימה שם.   

בכל יום עשינו סקס, אפילו היה יום אחד שאני גמרתי וונוס לא גמר ואיזה זמן עבר ודאגתי להחזיר את המיניות ואת האורגזמה שלו, מאד חשוב היה להחזיר את זה ולא להזניח.

מה שקורה בסקס זה מה שקורה בצלילה והפוך אז גם בצלילה היה איזה קטע שראיתי שהוא השתעל תוך כדי ומיד שמתי עליו את היד בעדינות ושאלתי האם הכל בסדר, כדי לא תהיה לו המחשבה שקרה משהו ואני לא מיד איתו. הוא גם ציין אחרי כמה צלילות שהוא לא רואה שאני רואה אותו, עכשיו זה לא מדיוק כי אני כל הזמן רואה אותו ובודקת שהכל בסדר, אבל יכול להיות שהוא לא ראה אותי רואה אותו ולכן הוא אמר את זה.

ביום שבת היה יום הנישואין שלנו השביעי,  (קצת מצחקקת)

המטפלת: ״דיברנו על זה 7 השנים הטובות והרעות״

אני: ״החלטנו לחגוג במסיבה כמו שאנחנו אוהבים ודן המליץ לי לקחת מנה שלמה, שהיה מאד חזק עבורי, חזק מפחיד, קרה לי משהו שהיה לי בעבר בטיול חתונה שלנו, שם לקחתי פטריות שבאיזשהו שלב הרגשתי לא טוב ואין לי כוח לזוז.

אני מספרת בקצרה על הטיול חתונה שלא רציתי להתחתן ברבנות והתחתנו במקום המקסים דנמרק והבחור מטעם העירייה אמר בטקס שזוגיות היא דבר שצריך להפעיל כל הזמן והוא כאן כדי לאפשר לנו לתת לזה רשמיות ושיצאנו מהערייה אז ראיתי זוג גייז מתנשקים ואז קיבלתי הוכחה נוספת למה התחתנו שם.

המטפלת: ״איזה צמרמורת יש לי״

אני: ״חכי עוד מעט תהיה לך עוד.

אז בשבת התחלנו לעשות סקס אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגלת לשלוט בכלום אז שיחררתי, וונוס אמר אני שומר עליו ואת שומרת עליי, נשכבנו במיטה עם מוזיקה ואווירה נעימה ודיברנו קצת.

ואז אמרתי לו יש לי משהו בשבילך, ליום הנישואין שלנו והוא היה בטוח שעשיתי משהו רע ואני מביאה לו את זה, הבאתי לו ברכה מיוחדת שהכנתי בעצמי עם תמונות שלנו וכותב בה ״לעוד מלא שנים של חוויות בלי סוף״ ובנוסף תיקנתי לו את הספל שקניתי לו לפני 18 שנים ליום ההולדת שלו, ספל שחור וששמים נוזל חם אז רואים תמונה שלנו ביחד והספל הזה היה מאד משמעותי כי ביום שאמרתי לו שהתגברתי עליו ואין לי מקום בחיים עבורו הוא התעורר שטוף זיעה ובדק האם הכוס עדיין קיימת.

בזמנו נשברה לכוס הידית וכל השנים היא הייתה בארון אז לקחתי אותה לאומן קינצ׳וגי שלפי המסורת היפנית שכלי נשבר אז מתקנים אותו עם דבק מוזהב ואז זה מקבל משמעות גדולה ואמרתי לו ״זאת מתנה שכבר הבאתי לך בעבר אבל עכשיו אני מחזירה לך אותה קצת אחרת״

המטפלת: ״עכשיו יש לי ממש צמרמורת״

מצחקקות

אני: ״ונוס כל כך התרגש וקצת בכה, זה היה ממש מיוחד זאת לא מתנה גדולה, אבל זה משהו שכל הלב נמצא בו, לראות אותנו את ייחודיות שלנו, הבניה והתיקון ואמרתי לונוס שלא משנה כמה פעמים הכוס תישבר אנחנו תמיד כאן כדי לתקן אותה. זה היה ממש משמעותי וחזק.

ואז ונוס התחיל לצלם את הכוס ופתאום היה לי מאין פלאש בראש ופתאום הרגשתי שאני לא זוכרת דברים, ואני שואלת את ונוס מה קרה לי, אני לא זוכרת כלום בדיעבד אמרתי לו שחשבתי שאני חווה אירוע מוחי ופשוט תאים מהזכרון שלי נמחקים. ואני בלופ שאני לא זוכרת דברים וונוס שואל אותי שאלות, איך קוראים לאחייניות שלי, בנות כמה הן, איך קוראים ללקוחות שלו, איזה גיטרות יש לו והוא מאד עזר לי אבל הייתי בחוויה קשה וכל הזמן שאלתי מה קרה, מה קרה לי וככה איזה ארבע שעות מאד קשות״

המטפלת: ״זה מחרמן?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״אז למה לעשות את זה?״

אני: ״זה לא ממקום של חרמנות, אבל לפעמים לסד פותח דברים בראש ומביא לתובנות מאד גדולות שאי אפשר להגיע אליהן ככה ולפעמים אני אוהבת את התחושה הזאת״

המטפלת: ״לא יכלת לקחת חצי?״

אני: ״כן יכלתי, ויכלתי להתעקש על זה. אבל זה לפעמים חצי זה כמו קפה פושר ללא טעם והשלם נותן את הטעם האמיתי של הקפה״

המטפלת: ״יש מצב שזה לא היה עושה את העבודה?״

אני: ״לא בטוח, אז זה היה יותר בשליטה״

המטפלת: ״את אוהבת את זה?״

אני: ״לפני שאני וונוס חזרנו כל סופ״ש הייתי מביאה את עצמי למקומות כאלו כל הזמן בלי מודעות והייתי עושה המון סמים״

המטפלת: ״אבל היום הנפש שלך פועלת אחרת, הרי מה שהחומרים האלו נותנים לנפש זה את כל מה שהיא לא יכולה להשיג לבד. הנפש שלך היום במצב אחר מפעם, היא שלמה יותר, היא מעובדת יותר, היא מודעת לנתקים וחוזרת למקום ומשהו קרה לך סביב השמימוש בחומרים, את הרבה יותר זהירה״

אני: ״כן בטח, הייתי בחרדה, פניקה ובילבול. ואז הלופ של הדברים האלו. ואני לא מצליחה להגיד לעצמי שעוד שעתיים שלוש זה יעבור ואני כבר לא ארגיש ככה.

לפני כמה שנים היה לי דבר דומה באמסטרדם וונוס מאד ראה אותי ודאג לי וראה ונורא כאב לו שאני בפניקה הזו וכל הזמן שואלת אותו -״מה קרה?״״

המטפלת: ״איבדת את העולם שלך״

אני: ״כן, אח״כ שדיברנו על זה ונוס אמר שזה הזכרונות שלי, העבר שלי שהיה לי קשה להרפות ממנו את האגו שלי״

המטפלת: ״זה נורא מטלטל כי יש חלקים באגו שלך שאת צריכה אותם וזה מפחיד להיפטר מהאגו לגמרי, כי אז את הופכת חסרת שליטה לחלוטין, את כאילו מתמסרת לעולם שהוא יחזיק אותך״

אני: ״רק אחרי בערך 4 שעות התחלתי קצת יותר לתקשר וונוס אמר שהוא ידע שאני לא במצוקה בריאותית אבל ייתכן והיה צריך ללחוץ עליי יותר לקחת כדור נגד חרדה שלא לקחתי״

המטפלת: ״זה קצת להכניס את עצמך לעירבוב של כדורים שהנפש שלך כבר מזמן בלעדיהם, אני חושבת שאת יודעת איך לתמוך בנפש שלך על ידי כל מיני דברים אחרים, אנחנו צריכות להבין מה נכון לך ומה לא. צריך להבין שסמים הם פסיכואקטיבים על הנפש ואת עברת דברים עם הנפש שלך, היא בתהליך בשנתיים האלו וההשפעה של החומר על הנפש שלך היא לא תהיה בהכרח עכשיו טובה או תהיה כמו שהיא הייתה פעם״

אני: ״נכון, אז הייתה לי צריכה די קבועה של חומרים כאלו. בזמנו שגילתי את זה אז זה קצת עשה לי יותר שקט בנפש, כי כל הזמן הייתי צריכה עוד וזה קצת הרגיע את הדחף שלי, הייתי מערבבת בטירוף וזה גרם לי להרגיש שטוב לי כרגע כמו שאני ואני לא רוצה עוד חומר כדי להרגיש יותר טוב.

כי נגיד בתקופה שלי עם ו׳ שנפטרה ממנת יתר לא היה לי את הסטופ הזה בכלל ואח״כ שהייתה לי עוד תקופה של שימוש שהייתי עם ב׳ אז כן היה לי איזשהו גבול שהייתי שמה לעצמי, שעבד לפי תחושה פנימית״

המטפלת: ״והוא היה מאיץ בך להמשיך לקחת?״

אני: ״לא הוא היה בסדר עם זה״

המטפלת: ״הוא היה עם גבולות?״

אני: ״לא, לדעתי עד היום אין לו גבולות בקטע הזה.

שונוס הכיר לי את זה, זה כן עזר לי למנן את זה, לפעם ב… ולא כל סופ״ש״

המטפלת: ״ומה התובנות שהיו לך הפעם?״

אני: ״יצאתי ממש מרוסקת, כל הקטע הזה של ״לאחז בעבר״ הזכרונות, וונוס אמר לי שזכרתי הכל, כל מה שהוא שאל אותי ידעתי לענות, על האחייניות שלי, עליו, עם מי אני עובדת במשרד, באיזה טיפול אני״

המטפלת: ״הוא עשה בדיקות טובות? את זוכרת שענית את התשובות?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״אבל החוויה שלך הייתה של בהלה ופאניקה ואני חושבת שהנפש כבר לא בנויה לפסיכאקטיבציה במינון הזה״

אני: ״יכול להיות שברמה הזאת פחות, יצאתי ממש מרוסקת, הרגשתי שאני חייבת לעטוף את עצמי, לעטוף את ונוס. שהיה מטפל מדהים ועזר לי מאד, לקח אותי למקלחת שארגע קצת, הוא מאד עטף ודאג אבל הרגשתי שזה גובה ממנו איזשהו מחיר״

המטפלת: ״הוא פחד?״

אני: ״מאד, היא מאד דאג לי.״

המטפלת: ״וואו, את יודעת שזאת אמירה נורא משמעותי, -״אני דאגתי לך, פחדתי שהסתכלתי עליך, איזה מחיר זה גבה ממנו, של הפחד שמשהו יקרה לך?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״שזאת אשמתו?״

אני: ״אני אמרתי לו שאין לו מה לקחת את האשמה עליו״

המטפלת: ״ואת שמעת אותו לוקח את האשמה עליו?״

אני: ״לא, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא לא לוקח את זה קצת, אפילו באחוזים קטנים, כי אם הוא לא היה אומר לי כנראה שלא הייתי לוקחת ולא את הכמות הזאת.״

המטפלת: ״ואיך זה השפיע עליו?״

אני: ״הוא גם היה בחרדה כלשהי, היה לו קושי בנשימה, אבל הוא אמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד את זה גם״

המטפלת: ״אתם צריכים להתאים את מה שאתם לוקחים למצב הנפשי שלכם״

אני: ״אני חושבת שזה שהיינו בחופשה והייתה אווירה טובה כזאת, אם זה היה בבית זה לא בהכרח היה ככה. כי לא היינו לגמרי מנותקים מהמציאות. כי בבית מלון זה לא החדר שלי גם אם אני כבר כמה ימים בו, זה עדיין לא הבית שלי״

המטפלת: ״זאת לא לגמרי סביבה בטוחה, למרות שונוס שם״

אני: ״אני זוכרת שאני ממש עמוק בחוויה שאני לא זוכרת כלום ובאיזשהו שלב אני רואה את הציוד צלילה ואני זוכרת את הסיפורים מאחורי זה, ורואה את המצלמה וזוכרת סיפורים ממנו״

המטפלת: ״בדקת את עצמך״

אני: ״כן, יום למחרת הרגשתי שאני ממש חייבת לעטוף אותי ואותו, והיום לא משנה מה הכל יהיה רגוע, בצ׳יל, נעימות, הכל יהיה רך.

כן היה בכי של שנינו שדיברנו״

המטפלת: ״בגלל החרדה?״

אני: ״בגלל המקרה, הוא פתאום הבין שממש הייתי במצוקה, והוא לא רצה שאני אכנס למצוקה״

המטפלת: ״זה כאילו התפקשקש לכם״

אני: ״כן, זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״את יודעת מה את מרגישה סביב זה?״

אני: ״הרגשתי כמו בניין שהרסו אותו ועכשיו אני מתחילה לבנות הכל לאט לאט מהיסודות.  בהתחלה חשבתי שאני סמרטוט רצפה אבל אז ונוס הציע עלה נידף וזה יותר יפה, שלכת יפה״

המטפלת: ״היו לך רגשות כלפיו?״

אני: ״כן המון אהבה, הודתי לו על העזרה, שהוא טיפל בי, דאג ושמר עליי והכל״

המטפלת: ״ומאיפה את יודעת מה המחיר הנפשי שלו?״

אני: ״הוא אמר והרגשתי אותו בראשון שהוא לא 100%, הוא גם היה נסער אבל בגלל שביום ראשון הורדתי הילוך אבל לא לגמרי, נסעתי לאט ודאגתי שיהיה מקור של אור ודברים טובים. שיהיה מרחב מוגן ותומך של שנינו עבורנו״

המטפלת: ״וזה הציל אותך?״

אני: ״כן בטח מאד, ביום ראשון היה סקס והיה כיף וביום שני היה סקס והיה טוב, היה רצף טוב של סקס״

המטפלת: ״מה איפשר את הרצף של הסקס?״

אני: ״דבר ראשון הזמן הפנוי של שנינו ביחד, שאין הסחות דעת של פלאפון, מחשב וכו׳ ששנינו עכשיו פה. דיברנו על הטיפול האחרון על העניין של הגבולות ואמרתי לו שאני חייבת שהוא ייתן גם את הגבולות שלך נכון שאולי כרגע זה נשמע באוויר אבל בטוח שיש שלושה/ ארבע דברים שאתה יכול להגיד שהם גבולות מבחינתך בתחום המיני.

כי זה לפי מה שאמרת שכל עוד לא יהיו לי הגבולות אני אהיה מאד אומללה כי אני לא בטוחה״

המטפלת: ״בלי גבול זה מחזיר אותך לבית שלך וזה פחד אלוהים כי לא היה שם שום גבול והדברים משתבשים בקלות שאין גבול״

אני: ״כמו שבזמנן אמרת אפשר לשחק כדורגל בקומה ה 49 בעזריאלי רק צריך את הגדר הבטוחה הזאת. ונוס אמר שהגבולות הם: סקס בטוח, שהכל יהיה גלוי, לשמור על רצף, לא להפיל ולזכור שיש לי תפקיד.

לי חשוב שיהיה יום בסופ״ש שהוא היום הזוגי שלנו ואז אפשר לתכנן משהו לאותו היום.

מבחינת שהכל יהיה גלוי אז היום קיבלתי הודעה ממישהו חמוד וחלקתי איתו את זה כי הרגשתי לנכון לפעול ככה כי זה היה מעניין ומה שלא מעניין אז אין סיבה לחלוק.״

המטפלת: ״את אמרת שונוס מוכן לקבל הכל זה בעייתי עבורי כי זה מפחיד אותי שאין שם גבול. האמירות לגבי הגבולות הן חתיכת אמירות ודיברנו על מרחב מיני. דיברנו על שלא תפילי, שיש לך תפקיד כשולטת.״

אני: ״ולדאוג לחזור אליו, שזה משהו שקרה די בטבעיות באילת. ביום שני היינו אחרי צלילות והכל ואז הגענו לחדר ועשינו סקס, שהיה עם הרבה כאב עבור ונוס, אני גמרתי והוא לא. שגמרתי הוא היה חמוד ואמר שקצת יותר מידי קשה לו כרגע והוא רוצה קצת לנוח, מה שמאד הגיוני אחרי צלילות והלכנו ונחנו איזה שעה ואחרי זה התחלנו להתארגן לערב ואז שאחרי שהתאפרתי החזרתי את המיניות ודאגתי לו שיהנה.״

המטפלת: ״יפה, הוא אהב את זה?, זה היה מבחינתו החזקה?״

אני: ״כן, זה כמו משהו שאני מסבירה לעצמי שנגיד לא הלכתי לג׳ים כמה ימים או לא תרגלתי מדיטציה  אז זה לא כזה בעיה שפספסתי כמה ימים הכי חשוב זה לחזור לביצוע ההרגל ולא לוותר על זה״

המטפלת: ״את שמת לב שמבחינתו זאת הייתה העמידה בתפקיד?״

אני: ״אני חושבת שכן, הוא לא אמר את זה אבל נראה לי שכן״

המטפלת: ״ואיך היה לך לזכור את זה בראש?״

אני: ״די בטבעיות, אני זוכרת שהיה לי הרבה פעמים בטבעיות שהפלתי אותו פה זה היה עם מחשבה ותכנון וזרם לשם, לא הרגשתי שאני עובדת בזה זה אפילו יותר קל מלחזור להתאמן אחרי כמה ימים שלא וג׳ים זה פחות כיף כי סקס זה הרבה יותר כיף.״

המטפלת: ״אפילו שזה חד צדדי כלפיו״

אני: ״זה לא משנה״

המטפלת: ״הרגשת שאת שמחה מזה?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״וונוס לא הרגיש שאת פתאום באה אליו, וכמו שהוא אמר שאת לא רואה אותו בסיטואציה הזו״

אני: ״לא, זה בכלל לא היה זה״

המטפלת: ״יפה כלומר את היית ממש רגישה אליו, ורמת הכאב הייתה מותאמת?״

אני: ״יכול להיות שהיה קצת חזק מידי״

המטפלת: ״כי כאן הסיפור שלנו עם הגבולות, את אמרת הרבה פעמים שאת מפחדת להשתחרר שם כי את מפחדת שהסדיסטיות שבך תהיה פוגענית מידי עבור ונוס, לא רואה אותו, כי הוא כן רוצה כאב רק ברמה מותאמת.

אני לא יודעת אם אתם מדברים על זה ואיך את אמורה לדעת שהכאב הוא ברמה מותאמת״

אני: ״אני לא יודעת איך אני אמורה לדעת, אני כן נותנת מילת ביטחון שהוא יכול להגיד אותה ומפסיקים בצורה רכה ונעימה ואם יש לו משהו בפה אז אני שמה משהו ביד כדי שהוא יכול להפיל אותו וזה מקביל למילת ביטחון״

המטפלת: ״והוא משתמש בה?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״איך שאנחנו מכירות את ונוס הוא מחפש להתמסר לדמות אהבה והוא מוכן לשאת המון כאב וסבל. הוא מוכן לסבול רק לשם ההתמסרות והאפטר קייר אח״כ.

ומה שמדאיג אותך ובצדק, זה החוסר גבולות שלך בנפש, שעכשיו את מפתחת גבולות.

כל מה שונוס אמר, הוא לא קלט טוב את מה שרצינו, זה נכון שהוא צריך את ההחזקה, סקס מוגן ולחזור לתפקיד אלו גבולות טובים.

אבל חסר לי המקום של הגבולות של כאב, מספר ההצלפות או העוצמה.

את אמרת משהו שאני רוצה לדעת איך *את* יודעת שהיה המון כאב?״

אני: ״אני יודעת מה עשיתי״

המטפלת: ״ומה שעשית ידוע לך כגורם לכאב גדול?״

אני: ״כן, היו הרבה דברים כואבים״

המטפלת: ״לונוס או באופן כללי?״

אני: ״גם באופן כללי, יכול להיות שיש נשלטות.ים שיש להם סף כאב מטורף ועד שהם לא יוצאים סגולים, אדומים זה לא זה מבחינתם ויכול להיות הפוך שמה שעשיתי זה כבר הרבה יותר טו מאצ׳ עבורם״

המטפלת: ״ומה את חושבת על ונוס של היום?״

אני: ״אני לא חושבת שזה היה יותר מידי ממה שהוא מסוגל להכיל, אני לא בטוחה.״

המטפלת: ״אז איך את יודעת שהיה יותר מידי כאב?״

אני: ״הוא אמר משהו שהיה הרבה כאב״

המטפלת: ״הוא אמר כדי להפסיק את הפעולות שלך?״

אני: ״לא, אחרי שגמרתי ורציתי שהוא יגמור ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול, היה לו יותר מידי כואב״

המטפלת: ״ואני רוצה לשאול אותו באותו הרגע -״איפה הייתה?״, אני תוהה אם יש לך יכולת לדעת מהי עוצמת הכאב האופטימלית?

כי אם אתם לא משתמשים במילת ביטחון, אני חושבת שונוס לא משתמש כי כנראה שבניכם זה לא נהוג״

אני: ״אצלנו זה פחות נהוג, יש זוגות שאצלהם זה מאסט ואני יודעת שהייתי עם גברים אחרים אז כן הייתי משתמשת במילת ביטחון שהרגשתי שקשה לי״

המטפלת: ״יופי וונוס אף פעם לא משתמש בה, זה לא מתאים לי בסיפור הנפשי שלו שהוא ישתמש במילת ביטחון, הוא יהיה מוכן לקבל הכל מהאישה הגדולה. ולכן הוא כל כך כעס כאן כמה פעמים כי הוא היה מוכן לשאת כל כאב ואת לא מספיק אחראית על מה שאת אמורה להיות בתור האישה הגדולה הזאת.

אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת, כי זה לשים עליך משקל לא ידוע, זה כאילו לשים עליך משקל של אמא לתינוק. האמא תהיה מספיק אחראית ותשים לב מלתינוק טוב ומה פחות טוב.

כאילו הוא אומר לך, תשימי לב להבעות פנים שלי וכו״

אני: ״אני שמה לב להבעות פנים שלו״

המטפלת: ״אז איך לא שמת לב שזה כואב מידי, כי אולי הוא לא הראה?״

אני: ״זה לא כואב מידי לדעתי, זה היה קרוב לגבול של סף הכאב לאותו הרגע״

המטפלת: ״אבל הוא איבד חשק מיני אחרי זה, הרי המטרה של הכאב זה לחרמן, זה מוד מיני ואם זה מפספס את המוד הזה אז מה עשינו בזה, הרי את לא רוצה סתם לפגוע בו.

הרי האקט של הכאב הוא נרטיב מיני , אני לא סומכת על ונוס שהוא ידע להגן על עצמו מול דמות אהבה, הוא ידע להגן עליו מפני כל אחד אחר, אל מול דמות אהבה נשית, מולך מי שאת עבורו הוא לא ידע לעצור בזמן.

הוא אמר את זה כמה פעמים שהוא לא מוכן להיכנס איתך למרחב מיני, כי הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור והוא לא סומך עליך שאת מספיק תראי וזאת הייתה הסיבה שביקשתי לעצור את המרחב המיני בזמנו.

אנחנו לא יכולים לאפשר לו להיות במצב פגיע כל כך, הוא יאבד חשק מיני שוב, הוא יכעס עליך, יזעם עליך. ואת צריכה להבין שאת לא אמא והוא לא תינוק״

אני: ״ומה אני צריכה להגיד לו?״

המטפלת: ״שאין יותר סקס בלי מילת ביטחון או גבולות.

שונוס איבד את העניין המיני הוא אמר אני יורד מהאוטו הזה, הוא לא רצה לבאס אותך כנראה, אני משערת ככה, מה שחסר לי כאן כי הוא לא כאן כדי לענות, את המון פעמים לא ממחשבה רעה או משהו דומה את לא יודעת, לא שמה לב ופשוט עוברת את הגבול.

ובגלל זה חשוב שהוא יהיה כאן, כי הוא שותף מלא, הוא לא ילד בסיטואציה שאמר לאמא ללכת לטיפול. הוא שותף מלא ואני צריכה ממנו שישם גבול ויגיד לא עד כאן.

כי גם הגבולות שהוא שם הם גבולות עליך, את צריכה להיות גלויה, לעשות סקס מוגן, לזכור את התפקיד שלך. איפה הגבולות שלו? הוא צריך להיכנס לשם בצורה שמורה, זה לא ילד ואמא.

זה ההבדל שולטת ונשלט לבין תינוק ואמא. זה המקום הטראומטי שלו שמשתחזר בבדס״מ, המקום הינקותי שכתינוק הוא מתמסר במלא לאמא הגדולה, תינוק לא יכול לעשות כלום, הוא לא יכול לשמור על עצמו ולהגיד אמא די זה כואב לי.

בתור נשלט הוא מתמסר על מלא ולא רוצה לשים גבול, הוא רוצה שהשולטת תשים גבול״

אני: ״שישמור עליו״

המטפלת: ״אבל הוא צריך להבין שיש לנו כאן עסק עם שולטת שיש לה בעיה של הפנמת גבול, היא גדלה בסביבה ללא גבולות, אז אי אפשר לסמוך על הגבולות שלך בצורה מוחלטת וגם שאת מעוררת מינית ושאת נמצאת בנרטיב בדס״מי של שולטת שמכאיבה, את יודעת על הסדיזים שלך שהוא יכול להיות חסר גבולות ואני אומרת שאת לא לבד שם מנהלת וצריך שגם הוא יהיה שם״

אני: ״כן עכשיו אני חושבת על זה שהכל זה גבולות שלי״

המטפלת: ״הוא מוציא את עצמו מהסיטואציה, כמו שהוא הוציא את עצמו מהטיפול שאני לא חושבת שזה נכון, הוא שם הכל עליך, עכשיו אני לא אומרת שאת לא צריכה טיפול ואני לא חושבת שהטיפול לא מועיל לך, אבל בסיטואציה המינית שהייתה אנחנו צריכות אותו שיגיד מאיזה רגע הפך להיות כואב מאד, כי אם הוא איבד אינטרס מיני, הרי כל המטרה הייתה מינית וזה לא היה רק עבור העונג שלך״

אני: ״אין בעיה שלפעמים זה רק לענג אותי או הפוך אבל המפגש המיני הזה זאת לא הייתה המטרה״

המטפלת: ״אין בעיה, אבל שזה היה מוגדר ומסוכם בניכם, אז אין ציפיה להדדיות וזה בסדר.

אני לא יודעת אם בשביל הגמירה שלך את צריכה להכאיב כל כך חזק״

אני: ״לדעתי כן אחרת לא הייתי עושה את זה״

המטפלת: ״אז אם כן ועשית את זה למען העונג המיני שלך אז זה שוב משתחזר לו שהוא אומר שאת לא רואה אותו״

אני: ״אבל הוא לא אמר את זה״

המטפלת: ״נכון״

אני: ״הוא אפילו לא הרגיש את זה״

המטפלת: ״אז את רק יודעת שזה היה סשן עם הרבה כאב, שלא מותאם לו״

אני: ״זה לא היה לא מותאם, יכול להיות שבאיזשהו שלב זה התערבב עם העייפות של הצלילות ויתר היום וכן היה צריך לעשות פאוז.״

המטפלת: ״איפה הוא בגבולות האלו? עדיין חסר לי אותו שהוא היה בשליטה מלאה שלך והוא יגיד שזאת המשמעות של להיות נשלט, זאת המשמעות של להיות בטיפול מיני כשולטת ונשלט ולהבין שצריך לתת גם את הגבולות שלך כי לשולטת יש באגים במערכת שהיא לא בהכרח תמיד גבול, כי היא גדלה בבית בלי גבולות, שהוציאו לה את היד מהמקום, שהשאירו אותה ליד תנור דולק, זה לא בית שלימד גבולות.״

אני חוזרת למקרה ביום שבת

אני: ״ונוס אמר בגלל שהתגובות שלי היו דומות גם ביום שבת וגם אז באמסטרדם שיכול להיות שפגעו בי סיממו אותי ואני יודעת שקרה משהו אבל לא יודעת מה קרה״

המטפלת: ״את שואלת מישהו שאת סומכת עליו מה קרה, אני באמת מאמינה שקרו לך דברים אבל אני לא יודעת אם זאת פגיעה מינית בהכרח.

אני כל הזמן שומעת ממך שאת צריכה סדיזים כדי להגיע לעונג מיני ויש הבדל בין השפלה לסדיזים זה לא אותו הדבר, להגיד לבנאדם שאת לא צריכה אותו ולהתעלם ממנו שהוא כמהה אליך לבין להכאיב לבנאדם ולהמשיך להכאיב עוד, זה משהו אחר.״

אני: ״למה זה משהו אחר? שניהם מתחברים למקומות האלו של השליטה״

המטפלת: ״אצלך בבדס״מ זה אותו מקום, בנפש זאת לא אותה נפש, נפש שרואה כאב.

אם את זוכרת כמה פעמים ונוס אמר את זה, שהוא מוכן לשאת כל כאב רק שאת אח״כ לא אוספת אותו אח״כ ולא עושה את האפטר קייר שהיא צריכה לעשות, ובמילים אחרות אומרת לו תודה שהתמסרת אליי״

אני: ״דווקא ברצף של הימים האחרונים כן הרגשתי שאמרתי לו כמה פעמים, אני ממש מרגישה את זה פיזית בגוף שאני חייבת שהפטמות שלו יהיו במצבטים ואני אלחץ עוד עם האצבעות וכך אני אגמור, ממש להרגיש את הכאב ואני לא אהנה ללא הכאב הזה״

המטפלת: ״גם הפוך את צריכה את הכאב?״

אני: ״אני לא יודעת, סף הכאב שלי הוא נמוך מאד.״

המטפלת: ״ונשלטים אחרים? את חושבת שונוס ברמת סף כאב קצת לא הגיונית?״

אני: ״לא יצא לי להכיר נשלטים עם סף כאב פסיכי, כל פעם הם חוזרים מסומנים בטירוף, סימנים של שטפי דם וכו׳ וזה לא שם אצל ונוס״

המטפלת: ״אולי כי את לא עושה, הוא היה עוצר אותך?״

אני: ״אם הייתי אומרת שזה הדבר הכי חשוב לי וזה מה שאני ממש רוצה הוא יסכים״

המטפלת: ״כי זה בשבילך, כי זה כמו לספק את האמא שתהיה מאושרת מהילד שלה, ותסכימי איתי שאת לא האמא הזו ויש כאן שני אנשים בוגרים שאוהבים אחד את השניה ואת לא רוצה לפגוע בו״

אני: ״לי מאד חשוב לקבוע את הזמן הזה בסופ״ש שהוא גם לי וגם לו, כי הרבה פעמים שיש סשן עם מישהו אחר אז נורא חשוב הזמן הזה שהוא רק שלנו זה עוד לפני האפטר קייר וזאת ההכרת תודה שלי אליו.״

המטפלת: ״ההכרת תודה היא קריטית, כי יש שם משהו שמתמסר למען העונג שלך, הבעיה כאן שונוס רואה את עצמו כנשלט חסר אמירה, מה שאני רוצה בשבילו שהוא לא יהיה בסיטואציות שהוא ישנא אותך, על זה שהוא כל כך מתמסר אליך, כל כך סובל והדיוק של העטיפה שלך בסוף לא מותאמים לרמת הכאב שהוא חווה, הוא עד כדי כך מבטל את הגבולות של עצמו עד שהוא כועס עליך שאת לא רואה,

תבדקי איתו מה בדיוק קרה לו שהוא איבד קצת עניין מיני אחרי שגמרת.

חסר לי שהגבול של עצמו, על עצמו ולא עליך, אין דבר כזה שבנאדם נמצא בסשן ללא גבולות, זה רק תינוק״

אני: ״כן עכשיו זה הרבה יותר ברור לי, יש את הדברים שלי, יש את הדברים שבכל מקרה אני עושה ויש את הדברים שאתה אומר שלא עושים. ואני יכולה להסתכל ולהבין אבל אם זה ככה הוא חייב להבין שאני יכולה לפספס״

המטפלת: ״וזה מסוכן לנפש שלו״

אני: ״וגם לי״      

הפעם מהמקום האהוב עליי 

המיטה שלנו

ותודה לצלם האהוב עליי ביותר ונוס שכל הזמן מתמודד איתי 😍

כי חייבים להמשיך בפינה החביבה עליי

והפעם השקעתי עבורכם

📸 ונוס 💗 

אני מעדכנת אותה על הימים האחרונים עם עינייני עבודה והפן החברתי בחיים שלי.

אני מספרת על חברת ילדות שכל הקשר בנינו הרגשתי שהיא מנצלת אותי ובכל זאת המשכתי להישאר איתה בקשר עד שהתמוסס.

המטפלת: ״למה המשכת את הקשר?״

אני: ״כי הייתי ילדה מנודה בלי הרבה חברות ואמא שלי לחצה עליי להמשיך בקשר איתה״

המטפלת: ״אמא שלך לא לימדה אותך לשמור על עצמך במערכת יחסים? מערכת יחסים צריכה להיות הדדית״

אני: ״חייבת בגלל זה במבחן הזמן החברות לא שרדה, אני רואה את זה לפי מערכות היחסים הבוגרות שלי שהן הרבה יותר טובות עבורי, למשל החברות עם ק׳ ששתינו אחת בעד השניה״

אני מעדכנת שאני כן החלטתי לקדם את עניין השלישיה

אני: ״השבוע היה לי ערב שהיה יחסית פנוי ורציתי לקדם שלישיה לערב הזה, הצעתי למישהו שפלרטט איתי בימים האחרונים ששנינו מכירים ונפגשנו בעבר לא למטרה זו, אבל זה לא היה לגמרי הסדר של הפעולות הבטוחות שהצבתי לעצמי שקודם כל יש מפגש רגיל ולא מחייב כדי שנדע שכולנו בעניין, כי זה לא פייר כלפי אף אחד״

המטפלת: ״את חייבת שזה יהיה מוחזק, ונוס ואת דיברתם על זה?״

אני: ״דיברנו על זה בסקס ואז עוד הפעם ביום שני בצורה בוגרת ואמרתי לו שהדחף שלי כרגע הוא מאד אימפולסיבי וזה לא אמור להיות מהמקום הזה, כי אז אני לא חושבת ומנהלת את הסיטואציה כמו שאני רוצה.

הבנתי שאני חייבת לכוון את הרדיוס שלי שיהיה הרבה יותר רחב, שיהיו כל מיני התחלות של אפשריות ולא שכולי אהיה שקועה בכיוון אחד שעשוי ללכת לטימון״

המטפלת: ״כן, הדברים חייבים להיות מוסכמים, שיהיו גבולות ברורים״

אני: ״כן הייתה לי התכתבות עם מישהו והוא שאל האם אני אהיה נשלטת מולו ואמרתי שאני לא יכולה כי אני חייבת ורוצה לשמור על המחויבות שלי כלפי ונוס. אני יכולה להיות גמישה במנעד הדברים שאפשר לעשות אבל לא יכולה להיות קשורה למיטה נגיד״

המטפלת: ״זה מקובל עליך?״

אני: ״כן, ואם זה לא מתאים על הבחור אז הוא לא מתאים לחוויה הזאת״

המטפלת: ״בדיוק!, תבחרי את אלו שמתאימים ולא לקפוץ על כל אחד״

אני: ״בטיפול האחרון יצא לי לחשוב הרבה על המקום של ההשפלה בחיי, זה לא היה מודע במיוחד, אבל נזכרתי בחבר הראשון שלי שבשלב מסוים הקשר נגמר ולא היה לו קאט סופי ועדין הייתי מפתה אותו כי אני רוצה סקס״       

המטפלת: ״זה שוב העניין של גבולות, דברים מוגדרים וברורים כדי לשמור עלינו, לשמור על זה שאת לא תיפגעי, שלא יפגעו בך ואת לא תפגיעי זה דבר שומר״

אני: ״עם האקס שלי הייתי מזמינה אותו אליי, אומרת שאני רוצה לחזור עושים סקס הייתי גומרת וגם הוא היה גומר ואז אח״כ הייתי אומרת שאני לא רוצה שנחזור״

המטפלת: ״ולמה את חושבת שזאת השפלה?״

אני: ״כי הוא היה נפגע ממני, הוא היה נעלב ממני, הייתי מפתה ואז זורקת אותו״

המטפלת: ״ואיך הרגשתי שהוא נעלב?״

אני: ״לפעמים הייתי מרגישה שזה לא בסדר שאמרתי לו שאני רוצה להיות איתו ואז זרקתי אותו אבל אני לא בטוחה שזה היה כל כך מפריע לי שהוא נפגע ממני״

המטפלת: ״ואת היית מתענגת על זה, את מחברת את זה להשפלה?״

אני: ״זה היה מאד אינטרסנטי, הכוח שלי להפעיל אותו״

המטפלת: ״הכוח להפעיל זה משהו חשוב זה המקום שלנו בהשפעה כמו שתינוק מפיל משהו ורוצה לראות שההורה מרים את מה שזרק עד שההורה מציב גבול, זה שלב מאד בריא עבור התינוק לדעת שהוא משפיע ונראה שזה מה שעשית עם האקס שלך, רצית לדעת עד כמה את מפעילה את העולם, השפלה זה משהו קצת אחר״

אני: ״אני כן זוכרת שחוויתי הרבה השפלה בחיי בוגרים, למשל עם אקס אחר שהוא נפרד ממני ביום ההולדת שלי, עשיתי מסיבה הזמנתי חברים והכל ואז שחזרנו הביתה הוא נפרד ממני״

המטפלת: ״ואת מרגישה שזאת השפלה? איפה עוד חווית השפלה? תני לי דוגמאות״

אני: ״אני חושבת שבבית ההשפלה לא הייתה רק כלפיי אלא כל הסביבה הייתה משפילה, אמא שלי משפילה את אבא שלי והוא אותה, הוא היה יורד עליה על האוכל שהיא כן הייתה מבשלת.

אבא שלי הוא סוג של אגרן ואמא שלי היא אוהבת סדר ולזרוק דברים וכל הזמן הם היו משפילים אחד את השניה סביב זה״

המטפלת: ״צריך לתקשר את זה, -״אתה צריך את זה? כי אם לא אפשר לזרוק״ השפלה זה המון פעמים הלרדת אחד על השני, או בנוכחות מישהו אחר, לגדול בבית משפיל זה באמת  המרחב האינטימי הראשוני וגם כלפיך״

אני: ״גם היה עניין עם אבא שלי שחלקנו רכב וכל פעם הוא היה משאיר אותו ללא דלק, אפילו פעם עשיתי תיקון לאוטו והמוסכנקי אומר לי שאני נוהגת בלי דלק לכן התקלה. עכשיו מה הבעיה, תשים 50 ש״ח משהו כי צריך ואל תיתן לאוטו להגיע למצב הזה.״

המטפלת: ״הוא לא רואה אותך״

אני: ״ואני לא רואה אותו שלא הייתי נותנת לו בראש שלא להשאיר את הרכב ככה״

המטפלת: ״את צודקת שלגדול בבית שההשפלה קיימת בו זה מחלחל לנו ביתר התחומים״

אני: ״אני שמה לב כמה אני צריכה את ההשפלה בסקס כדי לגמור, השפלה למישהו אחר מישהו שאני אוהבת אותו״

המטפלת: ״זה ממש מרגש אותך ובגלל זה את וונוס מאד מתחברים כי הוא ממש צריך את זה ממך ואח״כ תזכור לאסוף אותו.

הרי בדס״מ יכול לעשות לנו טוב ואם אנחנו מוצאים את האיזון הנכון זה מרפא את הפצעים שלנו ולא משחזר אותם״

אני: ״ומתי צריך להיות הסוף האחר? באפטר קייר או בגמירה?״

המטפלת: ״בואי נחשוב את זה אבל אולי את צריכה לשאול את ונוס״

אני: ״רק עד לא מזמן הבנתי שאפטר קייר הוא משהו נוסף שלא בתוך הסשן, כי עד אז חשבתי שהסשן הוא סוג של הפור פליי והסקס הוא הסיום/ אפטר קייר״

המטפלת: ״באפטר קייר יש מקום של הודיה, שהוא התמסר אליך ואת מודה לו על כך, תודה על זה שהייתה שם בשבילי ונתת לי את המקום שלך כנשלט שאני צריכה״

ממשיכות לדבר על נוהל תקין לסשן על הבדלים בין זוגות ואז על איך הכרתי את ונוס שבמודעת ההכרות שלו הוא כתב שהוא רוצה מישהו עם קשר לא מחייב עם ההורים יתרון ליתומה

אני: ״אני יודעת שהקשר עם אבא שלי היה טוב בגיל ההתבגרות שלי אבל הוא ממש חירב את זה אח״כ״

המטופלת: ״הוא חירב אותו הרבה, הוא השפיל אותך, גרם לך להיות נזקקת, גם מה שעברת עכשיו זאת הייתה השפלה קשה ללא אפטר קייר, מפיל הבקשה שלך אבל לא משם הוא נחרב כי את לא יודעת להגיד מה היה עד גיל 12 ואם היה קשר עם יסודות טובים הוא לא היה נחרב. זה לא עונה לי על השאלה למה את מפילה את אהוב ליבך, זה שאת לא מבינה שאת משתמשת במישהו לצרכייך המינים אחרי שהוא התמסר אליך, ונוס תיאר איך הוא עובר כאב גדול אבל אם זה אין לו בעיה כל עוד יהיה סוף אחר. ואני הייתי רואה איך את לא מבינה מה קרה ומה עשית״

אני: ״כן, שזה היה קורה הייתי נבהלת מאד ואז מפצה בטירוף בלי פרופורציה״

המטפלת: ״החיבור למקום זה אין לך את בנפש, יש לי שני דברים שמדאיגים אותי, אחד הסדיזים שלך והשני שאת לא שמה לב שאת מפילה אותו, את מפילה לגמרי והוא לא זכור לך, לי זה ברור שאת חווית משהו דומה או שאת היית עדה למשהו כזה שראית שככה עושים שאת לא יודעת להחזיק מישהו בראש, כי אותך לא החזיקו או לא החזיקו את בני המשפחה. שאת אומרת שהקשר עם אבא היה טוב ואז הוא חירב את זה, אי אפשר לחרב משהו שהיה לו בסיס טוב, היית אמורה לתת לו פייט״

אני: ״נכון אבל אני לא נתתי לו פייט ואני נתתי לו להשפיל אותי, צועק עליי ורב איתי״

המטפלת: ״את יודעת שהגבולות היו שם מאד בעייתים אבל היו בעיות בגבולות כלפיך, מישהו לא שמר על הגבולות שלך ואנחנו יודעות להגיד בוודאות על אמא שלך שהתגובות הפיזיות שלה היו אלימות וגם הנפשיות היו אלימות, להיכנס לחדר ולזרוק דברים״

אני: ״גם הייתה תקרית יותר שקה עם אחותי שהיא יצאה עם מישהו מבוגר וכתבה על זה ביומן שלה ואמא שלי לקחה לה את היומן ופנתה למשטרה הייתה התערבות של חוקרת נוער והרבה באלגן סביב זה ואחותי מאד כעסה״

המטפלת: ״את מסכימה איתי שצריך אקט מגן ושומר מאד חמור כדי להגן על ילדה שבסכנה״

אני: ״כן אבל לילדה הזאת היה כל כך הרבה חרא שזה קצת נתן לה אוויר לנשימה״

המטפלת: ״אוו, כלומר - אם אמא שלך היה מדברת איתה יכול להיות שדברים היו נראים אחרת לגמרי״

אני: ״כן, אני מסכימה שגבר בן 30 לא צריך להתעסק עם ילדה בת 15 אבל אני יודעת את ה מהמקום של הילדה בת 15, כמה רע יכול להיות הכל מסביב, אני זוכרת שאני הייתי עם מחשבות קשות מאד, על סף התאבדות מרוב כאב וקושי, לא היו לי נסיונות התאבדות אבל היו מחשבות מאד קשות.

מלא פעמים תכננתי לברוח מהבית היה לי תיק מוכן וחשבתי על תוכנית לאן לברוח כדי שלא יחזרו אותי לכאן״

המטפלת: ״הוויב הנפשי היה לעשות מעשה קשה ולברוח. אני חושבת שאת מתארת חוויה נפשית ללא גבול, יש פער גדול בין המילים שאת מתארת לבין המעשה עצמו, כי יש הרבה ילדים שחושבים לברוח מהבית, כמו הפרסומת של קוטג׳ עם ילד קטן שעוזב את הביתה ומה שהיא באה להגיד זה שלא משחררים אותך מהבית. יש לך המון תחושות שמסבירות את הבדס״מ בחייך, הסדיזים ויש לך איזשהוא פחד, שיש לך בהלה ממש שאם תתני לו דרייב לא יהיה לך גבול וזה בעיקר מול דן כי את לא רוצה לפגוע בו, כי הוא יקר לליבך מאד, את לא רוצה לפגוע בו ואת לא רוצה לפגוע בכם ולכן את לא מפעילה מרחב מיני כי את חושבת שהוא פוגע ולדעתי את יודעת להפעיל מרחב מיני ללא גבולות.״

מדברות על חוויות אקסביצוניסטיות שהיו לי

אני: ״אני חושבת שזה די עבר לי מאז, היום אני לא מרגישה צורך״

המטפלת: ״את זוכרת שאז היית מאד משוחררת?״

אני: ״או משוחררת או מנותקת אני לא יודעת בוודאות״

המטפלת: ״את צודקת יכול להיות שהיית מנותקת, אינטימית לא יכולת להיות, מה היה מנתק אותך?״

אני: ״אלכוהול ואולי סמים. אני חושבת שאז לא היה מפריע לי להיות ערומה על הבמה והיום כן היה מפריע לי״

המטפלת: ״אני חושבת שהיום את יותר אינטימית אפילו עם עצמך.

אני חושבת שמה שקרה לך זה שיש בניכם את ה8 השוכב הזה, כי אתם מאד משמעותיים אחד כלפי השניה, שאת פוגשת את ונוס הוא מאד מרשים ואפשר לסמוך עליו והוא מחזיק, את פוגשת את המישהו הזה שאת יכולה לסמוך עליו שאת יכולה להיות בטוחה איתו ואז את פורצת כל גבול ואת יכולה לעשות כל דבר שאת רוצה כי ונוס הוא שומר ואז הוא פוגש אותך שהוא מאד נמשך אליך ומת להתמסר אליך, כי זאת המיניות שלו, הנפש שלו רוצה להתמסר ובסוף להיות מוגן ואת מפילה אותו כי זה בנפש שלך, זה לא מהמקום המשפיל זה מהמקום הנוטש והוא פוגש את הטראומה שלו, הוא פוגש באמא שלא רואה אותו ומפילה אותו, ואז הוא שוב פוגש אותך וכמהה אליך ורוצה להתמסר ואת רוצה אותו ושניכם רוצים את ההורה הטוב  ואנחנו כאן צריכים ללמוד גבולות.

ואת צריכה לשים לסדיזים שלך גבולות כי אחרת לא תצליחי להשתחרר שם ואיך תדעי, דבר ראשון מול ונוס שהוא יגיד לך די ואת צריכה לוודא איתו שהוא יגיד לך די שאת עושה משהו חמור.

ואני ואת צריכות לפתח גבול פנימי.

אני חושבת שבלי גבולות לא תוכלי להפעיל מרחב מיני, זה מפחיד, זה כמו השלישיה שאת רוצה לעשות ובתחילת הטיפול ענית לעצמך, שאת צריכה כללי ביטחון ונדבר על זה שבוע הבא.

תנסי לראות איפה הנושא של הגבולות קופץ לך״   

בעקבות הטיפול האחרון אצל המטפלת המינית מתברר לי עד כמה ההשפלה היא חלק חזק ובלתי נפרד מהמיניות שלי.

כמה אני חייבת את הכאב הנפשי כדי לאפשר לעצמי להגיע לאורגזמה.

הכאב הפיזי הוא נחוץ אבל הכאב הנפשי של ההשפלה הוא הכרחי.

עד כמה המחשבה הזאת של ״אני לא שלך״ כדי להעמיק את ההשפלה טבועה בי ובהנאה שלי.

אני חושבת על זה שבמהלך היום יום חולפות לי כל מיני פנטזיות ואלו שמדליקות אותי במיוחד יהיו ספוגות בהשפלה שאני מעניקה לאהובי וזה חייב להיות לאהובי עבור מישהו שאני לא מרגישה כלפיו אהבה עמוקה זה לא חזק מספיק עבורי.