החיים על סף תהום

כל כך קשה לי לתאר עד כמה הגעגוע הזה נמצא עמוק בתוכי.

אני מתגעגעת לעבודה שלי לפסגות הקטנות שכבשתי מידי יום ביומו שיצרו הר ענק של הצלחה.

אני מתגעגעת לשיחות עם הקולגות שלי, לחשיבה המשותפת כדי למצוא את הפתרון המושלם, ליכולת לחוות את החוויה דרכם.

אני מתגעגעת לתחושת הניהול והאחראיות איך לסדר כל דבר במקומו, איך לעזור איפה שאפשר ואיך לפעמים להגיד לא.
אני מתגעגעת לימים שהרגשתי שאני חלק מועיל מתהליך כלשהו, שיש הצלחות שאני אחראית להן.

אני מאד מתגעגעת לחיי החברה שהיו לי במשרד לדברים המצחיקים שהיו בכל יום.

אני מתגעגעת ליכולת שלי להגשים חלומות.

אני מתגעגעת לחלק השפוי הזה בחיי.