החיים על סף תהום

אתמול בסוף היום אחרי יום ממש מעצבן שבו יותר דברים לא הסתדרו במהלך המדיטציה שחזרתי לעשות אחרי הפסקה ארוכה, הרגשתי איך החרמנות מציפה אותי ואיך אני אוהבת את החשק המיני שמתעורר בעקבות כל מיני התרחשויות.

דמיינתי דמות שיוצאת מהמים מתנערת קלות ויוצאת לצוד והיא רעבה.

אני מזכירה לעצמי שאלו אותם חלק מהדברים הטובים של התקופה הזאת ולמרות כל התחושה של אי סדר בראש, ההרגשה שאני מתפזרת ולא מצליחה לשמור על פוקוס ויכול להיות שבגלל זה איבדתי את התיק עם כל מיני דברים חשובים אתמול.

בנוסף לכן אתמול לאחר שעיכלתי את כל החוויה התפרקתי, הרגשתי שהנפש שלי מוצפת וחייבת להתנקות והדמעות תרמו לזה. שבכיתי לא הרגשתי תחושה על עצב אלא יותר תחושה של הקלה שזה חלק מתהליך שאני עוברת ואיך אני ממשיכה מכאן.

אני מקווה שיהיה מעניין בקרוב…