החיים על סף תהום

יש הקלה מסויימת באוויר ובתחושה הכללית.
למרות שזאת עדיין ההתחלה אבל יש לי הרגשה ש*אנחנו* על הדרך.
בזמן ההפסקה הבנתי שכל נושא השיתופיות שלנו התדרדר בצורה קשה.
אז נכון שידעתי שהוא יהיה שם בשבילי ואני אהיה שם בשיבילו
אבל לא הרגשתי ולא נתתי את ההרגשה הזו.
וזה מה שבאמת חשוב פה.
וגם הבנתי כמה שחשוב לנו להיות שותפים אחד של השני.
הרי יש כאן לא מעט תגובות של אנשים לכאן ולכאן ולא רק בימים האחרונים אלא בכלל לאורך כל הקשר שלנו
ואנחנו בסופו של דבר אנשים שפועלים לפי האמת שלנו.
וחשוב להרגיש ולדעת שלא משנה מה יאמר, בסוף זה האמת הפנימית שתדבר
וכאן באים הצריכים שלהרגיש את הצורך לשתף, להיות מעורבים, להתיעץ
ואפילו להעזר אחד בשני.

ועכשיו יש לא מעט לפנינו
אני נושמת נשימה עמוקה לוקחת אנרגיה
חושבת חיובי תמיד.
וממשיכה קדימה.