הנאום של צביקה מור שהבן שלו חטוף בעזה
בתפילת "אבינו מלכנו" שאנו רגילים לומר בתעניות, בעשרת ימי תשובה ובשעת צרה, אותה תפילה שבאמצעותה גרם רבי עקיבא לירידת גשמים בשעת בצורת, כתוב כך:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ.
ומיד אחר כך:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ.
בקריאה ראשונה, המשפטים נראים דומים מאד ומזכירים מיתות שונות. המילה "הרוגים" בלשון חז"ל מתייחסת בדרך כלל לחרב ואז במשפט הבא אנו מזכירים את אלה שמתו באש ובמים.
אך בקריאה שניה יש כאן שני סוגים של "הרוגי מלכות" שעליהם אומרים חז"ל ש"אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן".
יש את ההרוגים בפיגועים ובהתנפלות פתאומית של האויב ללא כל הכנה מוקדמת. אלו שהאויב בא להרוג רק כי הם יהודים ובמיתתם הם קדושים וטהורים.
אך התפילה רומזת למדרגה גבוהה מזו והיא מדרגתם של "באי באש ובמים על קידוש שמך".
אלו שמתוך בחירה מסרו עצמם למיתה, אלו שיצאו להגן על העם והארץ במלחמות ישראל ואלו שיצאו להציל את אחיהם ונהרגו בעצמם.
בבחירתם זו, יצאו גיבורים אלו מהמסגרת הצרה של חייהם הפרטיים והפכו עצמם לזרוע של האומה על ידי מסירות נפשם עבור הכלל.
הרב קוק כותב:
החיים תופסים הם את ערכם רק עם הדעה של קדושת מסירות נפש. כשיש על מה למסור את החיים, אז החיים הם דבר שיש להם ערך של חופש, של קודש ושל הוד. וכל ליח החיים הוא מתגלה בזיוו על ידי קדושת מסירות הנפש
---------
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם־אֵלֶּה:
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
שׁוּבָה ה' אֶת־שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו
תודה