משסיימו את הסעודה, ההורים של מאשה חזרו לדירתם. ורק רחמים, מריומה, מאשה והאווירה הכבדה נשארו בבית.
בדממה כל אחד לקח את צלחתו ושטף.
"אולי נצא לטיול קצר?" שאלה מאשה בתקווה להקליל את האווירה.
"אין לי כוח לצאת" פסקה מריומה "אבל תצאו שניכם, אולי אני קצת מיושנת ואני לא מעודכנת. תצאו תבלו, אני לא אחליט בשבילכם איך לחיות. אתם ילדים גדולים"
"אני חושבת שכשאת יוצאת עם מישהו את צריכה לראות את האני האמיתי שלו. ולא לפסול בגלל שהוא מעם אחר או דברים לא רלוונטים" התגוננה מאשה
"זה נושא מסובך, הלוואי וזה היה פשוט כמו שאת מתארת. האדם לא חיי לעצמו הוא חיי בקהילה וצריך לעשות דברים שמקובלים בחברה שלו. אבל אם אני מפריעה לכם להיות יחד אז אל"
"את אומרת שלא מפריע לך שנצא?" שאלה מאשה בהקלה
"לא אשקר רציתי כלה יהודיה לרחמים. לכן יצאתי איתו לאומן. אבל זו החלטה שלו. אני לא אימא שלו"
"זו הקלה לשמוע את דעתך, אני מאוד מכבדת אותך, ואת דעתך. והיה חשוב לי לשמוע מה דעתך על המערכת יחסים שקרתה לנו" נשמה מאשה לרווחה
"אז אתם יוצאים, נכון?" שאלה מריומה בקול קשוח את רחמים
רחמים הבין שבמצב העניינים שנוצר הוא לא יוכל להחזיק בשקר שלו. הודה בחצי פה שזה נכון.
"אני מצידי הסתרתי את זה מפניך לא בגלל שאני לא ישראלית" הוסיפה מאשה "אני השולטת שלו ואני לא רוצה שיקרה לו משהו רע. גם ככה קשה לקבל את זה שאנחנו יוצאים"
"מה זאת אומרת שולטת שלו?" שאלה מריומה בהתעניינות.
"זה אומר שאני מחליטה בשבילו מה נכון לו לעשות ומה לא"
"אבל הוא ילד גדול, הוא לא באמת צריך אותך כדי שתחליטי בשבילו מה הוא צריך לעשות. אני טועה?"
"נכון, אבל אולי זה יושב על חסכים שלנו. כי אנחנו כן נהנים מהדרך הזו"
"אם אני הייתי שולטת שלו הייתי נותנת לו שתי סטירות. ושלא יצא איתך" מיהרה מריומה להוציא את שעל ליבה.
"זה לא עובד ככה" חייכה מאשה "אני שולטת בו כי זה מדליק אותנו מינית"
"ואם כבר התרגלתם, וזה לא מדליק אותו מה שאת מצווה עליו לעשות. אז הוא כבר לא יקשיב לך יותר? וכבר לא תיקראי השולטת שלו?" הקשתה מריומה.
"מסתבר שאני צריכה להרגיל אותו לסגוד לי כל הזמן, זו עבודה קשה. אבל כן, אם זה לא ידליק אותו אז ברור לי שהוא לא חייב להקשיב לי. ואז ניפרד או שנשנה את הקשר"
"בהרגשה שלי זה קשר מזדמן ולכן זה מדליק את שניכם, חבל לכם לדפוק את החיים, רק בגלל הרגשה שתחזיק תקופה קצרה" סיכמה מריומה
"אם זה יהיה ה-דבר ה-אסור זה דווקא יכול לחזק את הקשר" השמיע רחמים לראשונה את קולו.
"לא זוכרת שמאשה הרשתה לך לדבר" עקצה מריומה את רחמים.
"אבל שתדעו לכם שאתם מכריחים אותי לקבל אתכם בשם השוויון. לקשר שהוא לא שוויוני ולא לפי התורה, ואת האמת שזה קשה לי, תנו לי זמן לעכל את זה"
מריומה הלכה לה לחדרה, ורק מאשה ורחמים נשארו בסלון.
היא התקרבה אליו בהססנות.
"נו איך זה היה בשבילך לצאת מהארון?"
"זו הרגשה מפחידה, ועדיין לא באמת יצאנו מהארון"
"זה בסדר מתוק שלי, אני שומרת עליך"
אמרה מאשה וחיבקה את רחמים.
"תודה מלכתי" לחש רחמים ובפעם הראשונה חש את החופש להשתחוות בחופשיות.
"יופי, אני שמחה שאתה מרגיש טוב לרדת למקומך הטבעי"
"כן מלכתי, זה מרגיש לי כל כך מאושר, הלוואי ונצרוב את ההרגשה הזו לעולמים"
"תודה מתוק, אתה יכול לנשק לי את הכף רגל, קח את הזמן"
רחמים שהרגיש בפסגה על אף היותו ברצפה, החל לנשק ולהתנות אהבים עם כף רגלה המושלמת של מאשה.
"זה בסדר מתוק קח את הזמן אני לא הולכת לשום מקום" אמרה מאשה במתיקות.