"ויכולו השמים והארץ" קידש רחמים על היין בקול רועד "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה לאורך ימים"
סיים רחמים את הקידוש "עכשיו לשתות קצת" מאשה, אנדריי ונטאשה נראו נבוכים אך שתו מן הכוס של הקידוש.
"נראה ממש מגרה האוכל שהכנתם" אמר אנדריי "שתדע כמה שאני מסיע חסידים, אף פעם לא עשיתי קידוש"
"זה נורא נחמד נאכל, נדבר, נצחק לא חיים רק בשביל לעבוד" עקצה מאשה הבת את אביה
"את יודעת איך אני אוהב שגדלת, ככה את כבר לא מציקה לנו בבית" השיב לה אביה
"אפשר גם לא לריב" יעצה מריומה "עכשיו אני מבינה את רוח הקרב של בתך"
"אתם יודעים" אמר אנדריי כממתיק סוד, לאחר שסיימו לאכול ככזית לחם.
"אומרים שעוד מעט תהיה מלחמה גדולה עם רוסיה"
"למה אתם כל הזמן רבים אתם ניראים לי עם אחד" שאלה מריומה
"גם אתם והערבים בערך אותו עם. ובכל זאת, אין אצלכם שקט" השיבה מאשה בהתגרות.
"זה לא דומה, אצלנו הערבים באזור, לא יכולים לסבול שהיהודים חזקים. כל ההיסטוריה היינו הילד המסכן שכולם נתנו לו מכות. עד שהוא קצת התאמן, קצת השיג חברים, והנה אנחנו יותר טובים ממכם" השיבה מריומה.
"האמת היא שרוסיה קצת צודקת" ניסה אנדריי להשיב את השיחה למסלולה "היא נתנה שטחים לאוקרינה כשכולנו הינו תחת השלטון במוסקבה, עכשיו פוטין רוצה הכל חזרה"
"זה יותר מסובך מזה" אמרה מאשה בתרעומת על אביה "הוא רוצה שאנחנו נהיה הוואסלים שלו"
"אז לא נוכל לחזור לאומן?" שאל רחמים כי קצת כאב לו שעוד שבוע יחזור לארץ
"הלוואי והיו מסכימים ליהודים לעלות את הקבר של רבי נחמן לארץ ישראל". השיבה מריומה
"עד שנה הבאה זה יסתדר, אני מניחה" הצטרפה גם נטאשה לשיחה "עם ממשלה מושחתת כמו שיש לנו, וצבא אדיר שיש למאמא רוסיה, לא נוכל לעמוד הרבה זמן עצמאיים"
"זה קצת עצוב" סיכם רחמים בצער
"אם תרצו, תבאו לבקר בארץ הרי יש לכם שורשים יהודיים" הציע
"אם תהיה מלחמה אני נשארת פה לעזור במה שיצטרכו" אמרה מאשה ברוח לחימה של הדור הצעיר שלא הכיר את רוסיה הסוביטית
"עזבי אותך ממלחמות, זה רק אינטרסים של בעלי הון שמרווחים על חשבון האזרחים הקטנים, והכל בשם פטריוטיזם" אמר לה אנדריי "אני מייעץ לך בתור אבא כשתבוא מלחמה תעשי חופשה בארץ ישראל, ממילא נראה לי שהתאהבת ברחמים" הטיל אנדריי פצצה לאויר.
"מה זאת אומרת התאהבה ברחמים??"
שאלה מריומה שלא שמה לב בכלל לאיזה קשר מיוחד שהתפתח בניהם.
"בבקשה רחמים תגיד לי שהוא צוחק" פנתה אליו ישירות בעברית.
"הוא צוחק, הוא כמעט ולא נמצא פה" השיב לה רחמים באנגלית כדי שיוכל לתאם גרסאות עם מאשה.
"בגלל שאני לא נמצא הרבה אני חש את המבטים בין שניכם, אבל לא משנה" אמר אנדריי
"זה מאוד משנה" התכעסה מריומה "אני בחיים לא חשבתי שתעשו לי דבר כזה, אתם לא מאותו עם, זה רק יגרום לכם למפח נפש. ואני אומרת את זה מנסיון"
"אני לא יודעת על מה אבא שלי מדבר" התגוננה מאשה "הוא סתם אוהב להלחיץ"
"זה דווקא יכול להיות נחמד" ניסה אנדריי לצאת בסדר מהסיפור.
"לא נחמד, ולא נעליים. ברגע שידעו שהבת שלך יוצאת עם יהודי, הלכה לך הפרנסה פה באומן"
אנדריי שהפרנסה הייתה כל עולמו, הביט על מאשה ורחמים כאומר לעצמו האם הזיתי את התובנה הזו או שעליתי על משהו
--------------
מריומה החליטה בליבה שתניח לדברים כלפי חוץ. אך בתוך תוכה דברים החלו להתיישב, זה מסביר לה הרבה מההתנהגות של רחמים. ואבא של מאשה בטח מכיר אותה ולא יזרוק משפטים סתם.