"נראה שמתחיל להיות מאוחר" אמר רחמים למיטל
"כן אתה צודק, באמת מאוחר" השיבה מיטל.
"בואי נחזור למלון"
"עזוב אין צורך לא הלכנו רחוק, וגם זה מקום די בטוח"
"טוב" השיב רחמים שכבר רצה לסיים את הפגישה.
"טוב" חייכה מיטל. ולשניהם היה ברור שלא יפגשו שוב אם לא יכרחו אותם.
"אז נתראה" אמרה מיטל ופנתה חזרה למלון.
רחמים נשאר לבדו. היה זה בסך הכל די מעניין להעביר ככה את הערב, חשב.
אולי אני צריך לצאת עם מאשה יותר זה יחזק את הקשר שלנו. אולי נצא בשבת לפארק סופיה.. טוב, חייך רחמים. לאט לאט הוא התרגל לחייו החדשים והם נראו לו מרתקים.
"שלום" קרא רחמים כשנכנס לבית
מריומה הייתה במטבח עוסקת בבישולים לכבוד שבת.
ומאשה ישבה בסלון צופה בטלווזיה.
"איך הייתה הפגישה" יצאה מריומה מהמטבח עם חיוך רחב.
"כנראה שזה לא זה" אמר רחמים ביובש.
"חבל דווקא מאוד חיבבתי את איך שהיא נראת, אתה בטוח שלא שווה לתת לזה זמן?"
"אני די בטוח שהיא גם לא רוצה להמשיך" השיב רחמים
מאשה השתיקה את הטלווזיה וקרבה גם היא לרחמים.
"הבעיה שלך היא שאנחנו עושים לך חיים קלים, ברגע שלא יהיה לך נוח פה אתה תמצא כלה תוך יומיים" אמרה כבקיאה בנפש האדם.
"מסכן רחמים רק חזר מפגישה, וכבר את נופלת עליו?" שאלה מריומה את מאשה בפליאה
"זה לא העניין" השיב רחמים "אני באמת ממש מחבב את שניכן אתן תרמתן לי המון ביטחון בחיים, ככה שברגע שאמצא את מי שבאמת מדליקה אותי אין לי בעיה להתחנן אליה שנצא"
"בחיים אל תתחנן לכזה דבר" התרתה בו מריומה אם תעשה את זה. כי אם תתחנן לצאת עם מישהי שנדלקת עליה. אז כל פעם שתיתקלו בקושי בחיים האישה שלך תזכיר לך שהיא לא רצתה לצאת איתך וסתם תהיה סמרטוט שלה.
"יש לנו שבת שלמה להתווכח" השיב רחמים בחיוך והסתכל על מאשה "בטח יצא מהבית הזה אש" .
"אני החלטתי לא לריב יותר" אמרה מריומה בתגובה "כשתגדלו תבינו שצדקתי, החיים זה לא סרט רומנטי"
אמרה מריומה וחזרה אל המטבח.
"אז מה?" שאלה מאשה את רחמים בקנטרנות. "אתה תחנן אליי שנצא?"
"אם אהיה מוכרח" השיב רחמים וסומק עלה בלחייו.
"אני רוצה לשמוע אותך מתחנן" אמרה מאשה בהתרגשות
"לא שווה לך זה לא יהיה סכסי"
"טוב, הפעם אוותר לך, אבל שתדע שאני לא אוהבת את זה שאתה הוא לא שמבשל. אני רוצה שתתרגל להיות עבד, למה זה כל כך קשה לך לבצע את זה?"
"זה לא קשה לי" ענה רחמים בהתגוננות "כנראה שקשה למריומה לוותר על הבישולים, להפך תכננתי להכין בלילה קרואסונים כדי שאוכל להגיש לך אותם על הבוקר עם הקפה"
"טוב" התרצתה מאשה וסימנה לו לנשק את נעליה. נשיקה אחת על כל נעל. היה בזה משהו מפחיד קצת אך מרגש כי אולי מריומה תצא רגע מהמטבח.
לאחר שנישק את נעליה קם רחמים וניער את בגדיו.
"לך למטבח ותשאל את מריומה אם היא רוצה שתעזור לה להכין אוכל לשבת" ציוותה מאשה את רחמים "אני לא אוהבת גברים פארזיטים" הוסיפה.
מריומה דווקא שמחה שרחמים בא לעזור לה בהכנות. זה הזכיר לה את המסעדה בארץ והיא ממש נהנתה מכל רגע.
כשרוחה של מריומה שורה עליה היא יודעת לבשל כל כך טוב שזה ממש ללקק את האצבעות
-------------------
"תלכי לישון" יעץ רחמים למריומה לאחר שסיימו להכין את כל ההכנות "אני אמשיך מכאן, זה רק לנקות וזהו"
"בסדר" אמרה מריומה שגבה החל קצת לכאוב. "אני אלך לישון, ורק שתדע שאני ממש מאושרת שפגשתי בך. יש לך לב זהב, ולא חשוב מה יקרה, מי שתתחתן איתך תהיה המאושרת באדם"
"אני מקווה" ענה רחמים הוא שמח שבסוף הוא הצליח לרצות את מריומה.
זה לא פשוט לצאת עם בנות, הרהר, אבל כשהולך זה הדבר הכי מרגש שיכול לקרות לגבר
-------------------
הבוקר עלה ורחמים שבקושי הספיק לישון קם כארי וניגש לחרדה של מאשה עם הקפה והקרואסון כמו שדרשה שיהיה כל בוקר.
מאשה התעוררה בכזו סוג של מתיקות אוח.. חשב רחמים בליבו היא כל כך קטנה ומלאכית שזו זכות ממש לשרת אותה
"אאאאאאההה" התמתחה מאשה לרחוב המיטה כל כך בא לי משהו מתוק אחרי החלום הזה שחלמתי.
"מה חלמת?" שאל רחמים והגיש ביד ימין את הקראוסון
"תודה" לחשה מאשה ואחזה בזרועו ונתנה בזרועו של רחמים נגיסה חזקה.
"אחחח" צעק רחמים בלחישה רועמת. וניסה לשמור בכל כוחו על שווי משקל כדי שכוס הקפה לא תישפך
"ביקשתי משהו מתוק, חשבתי שהכנת את עצמך לנגיסה"
"האמת שלא" הצתעק רחמים "זה ממש כאב, לא ציפתי לכזו הרגשה, רק לפני רגע היית נראת לי הכי מלאכית שבעולם, ופתאום.
"פתאום מה?" שאלה מאשה בזדוניות "פתאום אני כבר לא מלאך? זה מה שאתה רוצה לומר לי?"
"לא את תמיד מלאך רק ש.. רק ש.. טוב לא יודע מה רציתי לומר, סליחה אם זלזלתי"
"אוקיי" חייכה אליו מאשה "אתה משוחרר"
"תודה רבה המלכה, אל תשכחי היום בשקיעה יש סעודת שבת אז תבואי קצת רעבה" אמר ויצא מהחדר