בערב רחמים הלך לציון כדי להיפגש שם עם מיטל.
"אתה רחמים?" שאלה בחורה נאה למראה אך לא בדיוק בטעם שלו.
"אני הוא ולא אחר" השיב רחמים " את בוודאי מיטל"
"כן" צחקקה מיטל
"שתדעי שהרבנית ממש סיפרה עליך דברים נפלאים" שיקר רחמים בשביל להפשיר את הלבבות
"היא בטח הגזימה" מיהרה מיטל לבטל את דבריו "אני בסך הכל חצי שנה במדרשה וזה הטיול הראשון שלי עם המדרשה"
"אה.. "השיב רחמים "בשבילי זה פעם ראשונה באומן, היא מאוד מזכירה לי את הארץ, אולי חוץ מהנהרות"
"כן כל העולם הזה הוא די דומה. אם מסתכלים במבט קצת רחוק" צחקקה מיטל
"האמת, את צודקת. גם בני אדם דומים אחד לשני. והנה אנחנו כבר בגילאי השלושים ולא מצאנו שידוך כלבבנו"
"זה באמת מוזר לי, אני חשבתי שאתחתן לפני עשר שנים עוד כשהייתי צעירה"
"גם אני חשבתי ככה" השיב רחמים באנחה
לאחר שתיקה קצרה, הפרה מיטל את הדממה. "אם יהיו לנו ילדים איזה חינוך תרצה בשבילם?" שאלה לבסוף
"לא יודע מסתבר שכמו שאני למדתי, ומה איתך"
"גם אני בערך באותו חינוך כמו שגדלתי"
"ואם הילדים.." החלה מיטל לשאול.
"עזבי" יעץ לה רחמים. "בואי נדבר עלינו מה הדבר הכי מופרע שעשית?"
"אממ.. אני לא יודעת" חייכה מיטל במבוכה וזה לא מצא חן בענייה הכיוון שהלכה הפגישה. "מה איתך מה הדבר הכי מופרע שעשית?"
"אני גם לא זוכר את עצמי עושה משהו חריג. אין מה לעשות, בני אדם ממש דומים אחד לשני" השיב רחמים כי נראה לו שעומק לא יהיה בפגישה הזו. "יודעת מה, יש לי שאלה באמונה שממש מציקה לי" לבסוף שאל רחמים את מה שמאשה שאלה אותו בדייט שלהם.
"אם אלוקים נגלה אלי בחלום ואומר לי לעבור עבירה, אני צריך להקשיב לחלום או לתורה"
"אני לא מבינה אותך ברור שלתורה"
"אבל החלום היה לי מוחשי כמו מעמד הר סיני" המשיך רחמים והקשה
"זה נראה לי מוזר השאלה הזו, זה נשמע כמו איזה משהו נוצרי. כי הרי אלוקים אמר שלא יהיה תורה אחרת. אז הוא בטוח לא יכול להתגלות שוב ולומר לעשות עברות"
"ואם מישהו אומר לך שחלם כזה חלום. מה תגידי לו?"
"אני אגיד לו להתאשפז כי הוא ממש מוזר" מיהרה מיטל להגיד "אתה מפחיד אותי עם כל המוזרויות האלה, הרבנית אמרה לי שאתה לומד קבלה אז לא פלא שאתה מוזר"
רחמים ספק את כפיו בייאוש. היא לעולם לא תבין אותו כמו שמאשה מבינה אותו. אבל יש עוד כמה שעות לשרוף. אז אולי הוא סתם ישאל את מה שהיה לו קשה עם מאשה.
"אממ.. יש לי עוד שאלה, אבל תנסי להישאר עם ראש פתוח בסדר?"
"אני אנסה" אמרה מיטל וזזה באי נוחות מופגן
רחמים הבין שהוא יצטרך לדבר בשפתה, כדי שלא תוציא עליו שם רע.
"אם יהיו לנו ילדים.. ואת תרוויחי יותר ממני מי יהיה התפקיד שלו לדאוג לרווחת הבית?"
"אממ.. אני יודעת שאני קצת שונה מהרבנית ימימה, לדעתי הגבר יצטרך להשאר בבית, אבל יש תפקידים שרק האישה יכולה למלא מול הילדים"
"אהה.. מעניין..." הרהר רחמים בקול. "אתה לא מבין, אתה שאלת אם היו לנו ילדים... אבל אם הייתי מרוויחה הרבה יותר ממך לא הייתי רוצה להתחתן איתך, אתה מבין? כל אישה בתוך תוכה רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, ושיכיל אותה"
"אני אגיד לך מה, זה מוזר לי שכל מי שמתאר יחסים מתאר אותם כמאבקי כוח, כאילו כולנו מרקסיסטים. יש עוד צורות הסתכלות על החיים שהם לא מאבקי כוח ומי נכנע למי" שטח רחמים את תורתו.
"אז כנראה שאתה לא הגבר-גבר שהוא יודע להכיל את אשתו, נכון שאני צודקת?" חייכה מיטל כקלומבוס בשעתו לאחר שגילה יבשת חדשה