לאחר שרחמים סיים את תפילת השחרית.
יצא לרחוב פושקינה למרות שלא חש בהבדל גדול היה זו הקלה לחוש שיש איתך עוד מישהו שנושא את המסע שאתה מתייגע בו.
במיוחד אם אתה סומך על ריבנו של עולם שהוא יהיה זה שייתן מזור למצוקותיך
הוא נכנס לסופר הגדול שברחוב פושקינה והתלבט קלות מה אוקראינים אוכלים לארוחת בוקר לבסוף ויתר על הזכות לשמח את מאשה בארוחה אוקראינית טיפוסית לטובת שקשוקה ישראלית.
רחמים לקח עגלה והחל להעמיס:
לחם טרי
חלב
עוד כמה סוגי גבינות,
ביצים
שק של תפוזים, כי הרי הוא בטח יצטרך לסחוט למאשה תפוזים טריים לפני כל ארוחה.
ועוד כמה ירקות.
"הנה אתה" קראה מאחוריו הרבנית ימימה.
"לא יפה ככה לברוח" צחקקה הרבנית.
"שתדע שדיברתי עם מיטל, ואני רוצה שתיפגשו הערב אם תוכלו"
"כן, אני יכול" ענה רחמים
"יופי"
"סליחה שאני ממהר, אבל מריומה ממש מחכה למצרכים שאני קונה" שיקר רחמים במצח נחושה
רחמים ממש מיהר לבית. כי ידע שמאשה מתעוררת די מוקדם.
איזה מזל שלמדתי כמה טריקים במסעדת ברוריה, גיחך בלבו.
בזמן שעלה לבית, הדלת הייתה סגורה אך לא נעולה בדיוק כמו שהשאיר אותה כשיצא בחטף בלילה הבית היה שקט.
"זה טוב" הרהר.
כנראה שהן עדיין ישנות.
מיד פרס את המצרכים שקנה והחל בהכנת הארוחת בוקר.
הוא שפט את המים על הגז והלך עם כוס הקפה לחדרה של מאשה.
בדפיקה קלה תוך שהוא לוחש לשמה
פתח כדי חרק זעיר את הדלת.
מאשה שגם היא לא הצליחה לישון סימנה לו להתקרב למיטתה.
"הכנתי לך קפה" לחש רחמים בשקט פן יעיר את מריומה משנתה
"יופי, ככה אני אוהבת להתעורר כל בוקר. רק חסר איזה קרואסון ליד" אמרה לו מאשה בשקט.
"אני מבין" השיב רחמים, מחר יחכה לך גם קרואסון און דה האוס"
"איפה נעלמת לי בשלוש בלילה? נורא דאגתי לך"
"הייתי חייב ללכת להתפלל וגם חשבתי עלינו" השיב רחמים
"נו... ומה המסקנה שלך?"
"שאני מוכן, לא, בעצם זו לא המילה הנכונה, המילה הנכונה היא שאני ממש משתוקק להיות עבד שלך"
"יופי" מיהרה מאשה לענות.
"גם אני חשבתי על זה כל הלילה ואני רוצה לומר לך את המסקנות שהגעתי אליהן"
"כן אני מקשיב" השיב רחמים וחש כמו איזה עבד מסור
"אז דבר ראשון: אני יוצאת איתך לא בגלל שהיה לך תובנות מהשמים. את זה תפתור עם עצמך.
דבר שני: מהיום אני מלכתך, בגלל שאני בוחרת לנסות את זה איתך ולראות איך שאני מרגישה ביחס לקשר מהסוג הזה.
ברגע שיהיה לי לא נוח או לא מתאים אני עוזבת אותך ואתה חייב להסכים לזאת.
דבר שלישי: אני מתחילה את דרכי בלהיות מלכה אז אולי אתן לך מסרים סותרים, אבל מהיום אני נותנת לך הוראות איך להתנהג ואתה צריך ליישם אותם. ואם לא.."
"ואם לא?" שאל רחמים בקול נרגש זה היה סוג הקשר שהוא חלם עליו
"אם תעשה לי דווקא. אז אין לי עניין בקשר כזה ואנחנו ניפרד. מובן?"
"כן מובן לי מאוד המלכה, את לא תצטערי על כך. תודה המלכה"
"אז כמה הוראות בסיסיות:
אל תביך אותי ותתנהג מוזר ליד אנשים
כשאנחנו לבד תקרא לי המלכה.
אתה קם כשאני נכנסת.
אתה אחראי על הבישולים והנקיונות.
ואתה אוכל רק כשאני מרשה לך.
ודבר הכי חשוב לעולם אל תביך אותי".
"אני לא אביך אותך" חזר רחמים על דבריה
"טוב מאוד, אני הולכת להתארגן ואתה תכין את הארוחה"
מיד אץ רחמים אל המטבח והחל לבשל ארוחה לשלושתם. למאשה ומריומה ומתי שמאשה תאשר הוא יצטרף לסעודה
"הארוחה מוכנה" הכריז רחמים בקול.
והלך להעיר את מריומה.
מריומה קמה משנתה ונטלה ידיים
בעוד מאשה ביקשה ממריומה שתלמד אותה גם, מה עושים כשקמים בבוקר.
רחמים זקף קצת את גבו השחוח וחייך. היום התחיל טוב בשבילו הנה היא מתחילה להתקרב ליהדות.
"מה אתה מחייך" צחקקה מאשה באושר
"ולמה יש פה רק שתי צלחות על השולחן? מי לא רוצה לאכול?"
"אני לא רעב.." אמר רחמים ונעץ מבט מתחנן במאשה, בעוד בטנו מקרקרת עליו
"טוב, חבל. נראה שהכנת אוכל ממש טעים" אמרה מריומה
"באמת נראה אוכל טעים, אבל בטח אכלת כשקמת אז לא תאכל כלום עד הצהריים?" הוסיפה מאשה שאלה אך לשניהם היה ברור שזו עמדתה ושרחמים יצטרך לוותר על ארוחת בוקר בשבילה.
"אני לא בטוח", אמר רחמים בקול רועד מהתרגשות ורעב " אולי אהיה רעב עוד מעט"
"לא נראה לי שאתה רעב, אבל בוא שב איתנו זה כייף לשבת ביחד בארוחות" אמרה מאשה וחיוך היה מרוח על שפתיה.
זה די הציק לרחמים החיוך של מאשה.
היא בטח אוהבת להשפיל אותי הרהר.
"אה. את יודעת" סיפר כבדרך אגב למריומה. "פגשתי את הרבנית ימימה הבוקר, והיא ביקשה ממני להיפגש עם מיטל. אולי באמת אמצא סופסוף שידוך פה באומן"
"אני מבינה שאתה יוצא עם עוד בחורות" אמרה מאשה בחצי כעס, ובחצי חמלה. כי חשה שרחמים רוצה להתגרות בה
"עם איזה עוד בחורות הוא יוצא?" שאלה מריומה את מאשה
"סיפרתי לה על ענבל שמצאה חן בעייני במטוס" שיקר רחמים שקר לבן, כדי לחלץ את מאשה מהמבוכה.
"אה זאתי, אל תצא איתה בחיים" פסקה מריומה "אתה צריך אישה שמכבדת את בעלה לא כמו כל הבחורות האלו שרק הדברים החיצוניים מעניין אותן"
"מה רע בענבל?" שאלה מאשה את מריומה בקנטרנות"
"אין שום דבר רע בענבל. אבל רחמים יש לו נפש עדינה והוא צריך אישה שתכבד אותו ותרים אותו לא אחת שתדרוך עליו"
"זו שאלה שרחמים צריך להשיב על כך. לא? אולי הוא אוהב נשים חזקות?" שאלה מאשה את מריומה וכיוונה מבטה לרחמים כאומרת לו תענה לי על השאלה
"אני חושב שכל אחת ואחד יחליט בשבילו מה נכון לו לעשות עם החיים" השיב רחמים תוך שנזהר לא להכניס עצמו למלכודות מיותרות.
"לא" פסקה מריומה "היום זה במודה לקחת אישה חזקה, אישה גברית כזו. אישה שמנהלת את העולם. והגברים, הגברים נהיו לנו כמו ילדות קטנות כל היום כואב לי, וההורים שלי אשמים.. די, תהיו גברים"
"אויש, לא נעים לי להגיד את זה אבל את כל כך מיושנת.." מאשה בתורה החלה להעלב.
"די" קטע רחמים בחדות את הדיון "לא נפתור הכל ביום אחד, יש לנו שבועיים להתווכח" אמר והפנה מבט מתחנן לענייה הרושפות של מריומה.
"מצידי הכל בסדר" אמרה מאשה בנינוחות.
"כן, את תמיד צודקת. גברת פסיכלוגיה" נחרה מריומה בבוז