משסיים רחמים את הארוחה שסידרה לו מאשה הוא ניקה היטב את המטבח והלך לחדרו לנפוש כימעה
זה היה לו ממש קשה לישון מחשבות שמחות התערבבו עם תחושות קשות.
הכל רץ לו מאוד מהר, העליה למרום, העבודה במסעדה של מריומה, הטיסה לאוקרינה, הפגישה עם מאשה. זה שהוא יוצא עכשיו עם מאשה.
מהכל נהיה לו סלט אחד גדול בראש
מצד אחד, הוא שמח שבסוף מאשה הסכימה לצאת איתו.
אבל מצד שני, איך הוא השתנה כל כך מהר. לפני חודש היה לומד בישיבה ועכשיו הוא יוצא עם גויה
"ש'יקסה ש'יקסה" הוא יכל להישבע שהוא שומע את קולו הרועם של הראש ישיבה צועק עליו. אבל איך הוא יגשר את הפער בין ליבו לבין השכל. ובין השכל לדברים שהם אמת, לבין הדברים שהם שקר. הוא צריך לפרום את הדברים דק-דק עד שיוכל להיות בטוח במה שהוא חש
אה.. רגע, שכחתי להתפלל ערבית וכבר עד רגע זמן תפילה של שחרית.. זה מה שקורה לו לאט לאט הוא יוצא נהיה חילוני לא עלינו.
מיד קפץ מהמיטה נעל את נעליו ורץ לציון של רבי נחמן.
בציון ישבו החבורה של המוסיקאים עם כמה נערים.
"יש תפילת ערבית עכשיו?" שאל רחמים בלחץ
"אין כאן ערבית, כולנו כבר התפללנו". ענה לו המבוגר שבחבורה.
"אני חייב מניין זה ממש חשוב לי" ניסה רחמים להלחיץ את החבורה
"תרגע רבנו, אתה נשמע ממש לחוץ, השם רואה את כוונות הלב והוא רואה שאתה מנסה.. אז הכל טוב".
"בגלל שהשם רואה את כוונות הלב, אני חייב מניין, זה ממש חשוב לי"
"אהה אם זה בעיות של בינו-לבינה יש את תיקון הכללי" השיב המוסקאי שוב בקול רגוע אך מסטול תחת.
"לא משנה" רחמים התכוון לסוב על עקביו
"בגלל שאתה כזה מתוק, אני מוכן לצאת איתך ליער, תצעק את מה שכואב לך. בדוק שזה יעזור"
"טוב, אני הולך להתפלל כמה דקות ערבית ואז נצא ליער. תודה לך"
"תודה לך יהודי יקר, גם לי יש כמה עניינים לסדר, קח ת'זמן"
------------------
"תקשיב, אני הולך לי לשם, אתה תישאר בפינה הזו של היער. וכשהשמש תזרח אני אבוא לאסוף אותך, עד כאן מובן?"
"מובן, מובן" השיב רחמים. ונשאר לבדו ביער הוא התיישב על כסא שהשאיר אחד מהמתבודדים לפניו.
"אז איך אני מתחיל את ההתבודדות הזו" החל רחמים לומר לעצמו.
"אז ככה אני יודע שלא הייתי אדם טוב ואני מבקש את סליחתך על כל העבירות שעשיתי עד הלום. אך אנא אבא שבשמים, אני משתדל לקיים את תורתך במלוא הרצינות. והנה עשיתי השתדלות למצוא לי זיווג. אבל היא לא יהודייה עד כמה שידוע לי. ואני כבר לא יודע אם מותר לי ללכת בנתיב הזה או לא"
"טאטא תעזור לי" המוסקאי החל לצעוק בקולי קולות.
"אז איפה עצרתי?" ניסה רחמים למקד את תשומת ליבו "אה.. אם הייתי יודע שזה ניסיון ואסור לי להיות איתה אז ניחא. אבל גם שניסתי לעלות למרום אמרת לי שדרכי היא לצאת עם הבחורה שאני מתאהב בה וגם הראש ישיבה לא שלל את מסקנתי אז מה אני אמור להבין מזה. ובכלל אלוקים למה נתת לי לאהוב נשים שתלטניות למה לא יכולתי להיות אדם רגיל? כל הזמן אני נתון בנסיונות והכל לא מתאים" ותוך כדי כך החלו דמעות לזלוג על פניו של רחמים "בבקשה אלוקים תן לי סימן שהדרך שלי היא נכונה, אני רוצה להיות יהודי טוב. כי אם לא אדע מהי הדרך אז זה אומר שמותר לי לעשות הכל?
אט אט החלה להינץ החמה ורחמים עדיין לא ידע מה עליו לעשות. ההתבדדות לא עשתה לו טוב זה הזכיר לו את העלייה שלו למרום, רק שפה לא היו לו תשובות זה יותר כמו לפרוק את הלב בלי דרך סלולה.
"נו. איך? פעם ראשונה שאתה מתבודד?" שאל המוסקאי
"לא, אני רגיל לדבר עם השם. אבל זה מבאס אותי שלא הצלחתי להגיע לתשובה ברורה מה עלי לעשות?"
"אם היינו מקבלים תשובה להכל לא היה לנו נסיונות בחיים. תחשוב על זה ככה" התשובה של המוסקאי לא סיפקה את רחמים. אך הוא לא רצה לבאס אותו מאחר ועל פני המוסקאי התפשט חיוך מאוזן לאוזן כאילו הבריק עכשיו איזו הברקה שהוא לא ידע לפני
"בוא. בוא נלך לשחרית"