תמיד היה בי את הפחד הזה מהתחלות. הראש מצלצל, שואל מלא שאלות, מחפש מלא סיבות למה לא. בדרך כלל אני פשוט צולל פנימה. מציית עד שהפחד עובר ואני מתחיל לתפקד.
אבל הפעם זה היה אחרת. ההכנה שעשינו הייתה פנטסטית. יצא לי להכיר אותה קצת לפני ולגלות שמעבר לזה שהיא מקסימה, היא גם דואגת לי. שיהיה לי בטוח, שלא אלחץ, שתהיה תקשורת לפני ואחרי השסן. הרגשתי בידיים בטוחות. קיבלתי ממנה הרגשה שהיא קודם כל רוצה אותי, כבן אדם, כנשלט, ורק אחר כך חושבת על האם בא לה לחשמל אותי או לתת לי לנקות. וממקום כזה היה לי הרבה יותר קל לתת לה את מה שהיא רוצה.
לסשן עצמו, באמת שנהניתי מכל רגע. היו שם כמה גמגומים של התחלה. אבל צייתי לכל פקודה, ותיקנתי (וגם תוקנתי) כשטעיתי. הכל היה באווירה נינוחה ואפילו צחקתי כמה פעמים כשחטפתי. התגובות שלה לעוויתות הקטנות שהיו לי בגוף כל כך הקסימו אותי, שלא יכולתי שלא לצחוק איתה.
התנסתי בכמה דברים חדשים, התחלתי ללמוד את השולטת החדשה שלי. והכי חשוב הרגשתי טוב לשרת אותה. היא חייכה הרבה, וכל חיוך עשה אותי באמת שמח. הרגשתי טוב איתה ועם עצמי. ולמרות שעוד לא הגענו רחוק, אני מחכה ממש לראות לאן תוביל אותנו הדרך.
בסוף היא הכינה לנו שייק פירות, ועשינו שיחה כיפית וטובה על מה שהיה. הרגע הכי טוב של היום שהיא אמרה לי שאנחנו לא בניסיון יותר, התקבלתי 😄 לקח ללב שלי רגע לעכל את המילים. אבל יש לי שולטת, ואני מרגיש איתה ממש טוב. מפה והלאה נשאר לי רק להמשיך להראות לה כמה אני מעריך את מי שהיא, ואת מה שהיא עושה בשבילי....אבל קודם כל בשבילה.
