לפעמים, לא צריך הרבה בשביל להנות. בעיקר מה שלא צריך זה ציפיות. אתמול היה לי ערב שממש הוכיח לי אתזה שוב. את העובדה שאם אני חי את הרגע ולא מתרכז רק במה באלי וכמה עוד אני צריך אני נהנה וחי הרבה יותר טוב.
לפני שבוע בערך קבענו שנלך ביחד לפאםפטאל. חברה (ולאחר מכן הסתבר שגם חבר) חגגו שם יום הולדת וזו הייתה אחלה הזדמנות בשבילי לבדוק את המקום והמסיבה בפעם הראשונה. לא הייתי מגיע לשם בלי זה כנראה אבל שמח שיצא לי לחוות.
הייתי אמור לאסוף אותה מהלייב של פודקאסט סימנים ולהתקדם ביחד לשם. נורא התרגשתי בתחילת השבוע שיוצא לנו שוב לצאת ביחד, בהתחלה המוח רץ ודמיין איזה סשנים וכמה ברדק נעשה הפעם. אבל במהלך השבוע היא הבהירה לי שהאווירה תהיה שונה הפעם. הורגש שובע מהמסיבה של קימברלי בשבוע שעבר, והיא בחרה להגיע ולהתמקד בעיקר בחברים וביומולדת ופחות בלסשן. איפשהו זה טיפה אכזב אותי בהתחלה, הרעב שלי גדול כרגע ולקח לי קצת זמן לעכל. אבל שיניתי דיסקט וזרמתי עם הראש שלה. השתדלתי לפנטז ולדחוף פחות. להיכנס גם לאותו ראש של לבוא לבלות ולהרים ביחד, ולא רק להיות כלבלב רעב עם לשון בחוץ.
בסוף, הגענו לשבת. וברגע של ספונטניות וטרמפ שהתבטל, זרמתי על להגיע איתה גם ללייב של הפודקאסט. לא האזנתי לו בחיים אבל ידעתי שעדיף לי בהרבה להגיע ולהיות איתה, מאשר לחכות בבית עד שתסיים ולטפס על קירות.
הספונטניות מאוד השתלמה ונורא נהניתי מהמופע. גם מהחברה שלה, גם מהאנשים שפגשתי וגם מהתוכן של הפודקאסט. מעבירות אותו 2 נשלטות שהכימיה ביניהן מאוד מורגשת ומבדרת. השעה וחצי עברה ממש במהירות ואפילו התחברתי ולמדתי כמה דברים חדשים. משם המשכנו ביחד למסיבה ודווקא בגלל שהייתה את החוויה ביחד בפודקאסט והעובדה שהיא הנמיכה לי את הציפיות במהלך השבוע הצלחתי לעוף, להנות ולמצוא כיף בהמון נקודות במהלך הערב.
אם זה הרגע שהדוברת בפודקאסט דיברה על ההבדל בין הרצונות שלה למה שהיא צריכה. היכולת להבדיל ולנווט בין הפנטזיות והרעב הבלתי נגמר, לבין מה שהיא באמת מסוגלת וצריכה להכיל במציאות. תוך כדי שאני מפוקס ומהופנט מהמשפט וכמה שהוא נוגע לי היא ליטפה לי את הכתף וישרה אליי מבט ממזרי. קלטה אותי והבינה שאני בדיוק במצב הזה, ונתנה לי להניח ראש הכתף שלה תוך כדי ליטוף ראש וחיוך שובב. קולטת אותי זאתי.
ואם זה הרגע במסיבה שעשיתי לה מסאז ברגליים. בראש נורא שירותי ופחות מתפנק על הפטיש. רציתי רק לעשות לה נעים ולא לצלול יותר מדי למקום החזירי. כל פעם יישרתי מבט מעלה, קיבלתי אישור שהמגע נעים ותקין וצללתי לה לתוך הרגל שוב בלי לצפות לכלום. שם קלטתי פתאום שהיא נדלקה וקיבלתי פרס מטורף כשהיא מרחה את הרגל השניה שלה על כל הגוף שלי. מדי פעם גם שורטת עם היד ודוחפת לי אצבע לפה שאמצוץ כמו זונה. נותנת לי להתמוסס לתוך שלולית לכמה רגעים אופריים ואז עוצרת. כי לא באנו להסתשן, באנו ליומולדת.
עוד רגע מבדר היה כששיחקנו קליעה למטרה עם ילדת היומולדת. הלבישו לי דילדו על המצח והחברות השולטות זרקו עליו חישוקים. הייתי על הברכיים ורובם עפו מאחוריי או שפגעו לי בפרצוף. אבל זה היה כלכך מצחיק וכלכך קסום לראות אותן נכנסות לראש ילדותי ומתבדח. ואיך הן חוגגות כל פעם שהחישוק פוגע במטרה.
בסוף יצא מכל הסיפור הזה אחלה ערב. פישוטו של פעם היה אולי מתבאס שלא עשינו יותר. שלא קיבלתי עוד סשן, שלא צללתי יותר עמוק. אבל היום, למדתי להנות מהרגעים הקטנים. לשמוח בחלקי ולהנות מהאווירה, ולא רק מכמה אקסטרים היה וכמה טירוף רץ לי במוח. העיקר זה אנשים, חברה טובה, וחיבור נכון. לשים את הצרות בצד ולהנות יכול גם להיות קטן ואינטימי ולא רק בומבסטי ומרסק ישבנים.
