לפעמים זה אסקפיזם טהור ומתוק, עוד מנוע בריחה וספק דופמין אמין וזמין.
לפעמים מרגיש כמו מטלה שצריך לטפל בה, כמו לשתות מים או לקפל כביסה.
לפעמים הוא מרגיש כמו הסחת דעת מנדנדת, גירוד כזה במאחורה של הגב שלא נותן לך לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנו.
אבל עכשיו, אחרי איזה חודש-חודשיים שהוא היה שקט, פתאום הוא שוב מתעורר ומרגיש אחרת.
אני הכי אוהב את עצמי אחרי תקופות כאלה של שקט וחוסר חשק.
זה מרגיש כמו לגלות את עצמי מחדש, את הכפתורים, את האונות.
את מה שעושה אותי אני.
מרגיש כמו צורך, פנימי כזה, כמוס, בוער.
כמו דלק סילוני שמניע את החיים קדימה.
כמו סופה בבקבוק שרק מחכה שיפתח הפקק.
אולי זו ההתחממות הכללית ותחושת הקיץ, אולי זה המצב רוח, אולי אני בכלל במחזור....
אבל גאדמיט כמה שהתגעגעתי להרגיש ככה בוער, מלא חשק, עירני, חם, סקסי.
הפרץ הזה מוקדש גם למיניות עצמה, הטהורה שדורשת סיפוק.
וגם לדברים האחרים, האפלים, הסוטים שרק מחפשים קרקע פוריה להתפלש בתוכה.
והכי טוב, שזה בא בדיוק בזמן לקראת האירועים של הסוף שבוע....
