לפני שנתיים. 4 באוגוסט 2022 בשעה 20:03
"עדיף להרגיש שייכת לכל מקום מאשר להרגיש לא שייכת לכל מקום". היא אומרת לי ואני מחייכת חיוך עצוב. אני חושבת על ההבדלים בינה לביני ועל כנה אני מרגישה לא שייכת. הבטן מתהפכת לי והבחילה עולה לי. אני רק רוצה להיות בבית שלי עם ההורים שלי. כששואלים אותי על מצב המגורים שלי אני מחייכת חיוך מבויש ומתנצלת "אצל ההורים" וכל פעם שולפת תירוץ אחר. האמת שהסיבה המרכזית שחזרתי להורים שלי היא שיותר קל לי לשלוט על החרדה והתקפי החרדה כשאני אצלם. החרדה מנהלת לי את היום יום כך שלעיתים זה מרגיש שלעולם לא אצליח לצאת מהבית של ההורים, אולי לא אהיה מקום בו ארגיש שייכת.
