מבזק חדשות: בתי חולים זה נורא. המקרים שנתקלים שם נוראים. עמד היום לפני לקבלה אדם שאישתו עברה שבץ מוחי קשה והלב שלי יצא עליו. אחרי הייתה ילדה עם חצי גוף בגבס. ואני? אני מפחדת להחליט. עברתי מול המרכז האנקולגי ובירכתי על מזלי. שמתם לב לנטייה של רופאים לשאול האם אתה בריא בדר"כ? השאלה המוזרה הזו מעסיקה את מנוחתי לאחרונה. אני לא חולת אנקולגית למזלי הרב או כל כך הרבה מחלות נוראיות אחרות, אבל אני כבר מזהה אורלוגים בבתי החולים. למען האמת כנראה ביקרתי אצל מרבית האורלוגים הנחשבים בארץ, ככה זה ילדות קטנות עם כסף. ובכלל שמתם לב שתמיד אצל אורלוגים יש דיאגרמה של הפין? והמטופלים הם לרוב גברים מבוגרים? אבא שלי אומר שאני נהיית הוא יותר ממנו.
אני עוצרת מול המחלקה האונקולגית ושמחה על חלקי, בחיי. אני חושבת על זה שהרבה זמן כבר לא הייתי בים ועל כך שכבר שנתיים אני אומרת שאקנה ביקני. זה מצחיק כמה קל לי להתפשט וכמה קשה לי להיות בביקני. אני רוצה לחיות כל יום בצורה הכי טובה שלי אבל מרגישה את הפחד והחרדה משתלטים עלי. הו, האירוניה. המוות גורם לי לרצות לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר כל עוד שאני יכולה ובאותה הנשימה משתק אותי, מכניס אותי לחרדה. לפעמים אני חושבת שמישהו שכח להלחים שם משהו בלוח אם שלי.
והחלום שלי? החלום שלי הוא לחיות.
(בונוס יינתן למי שיבין את הפרפרזה)
