כבר הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך גרועה. מרחב האפשרויות שלי עומד בימים אלו או לשבת לחכות למוות ולא להיות מסוגלת לקום מהמיטה או לנסות להספיק הכל ולא הצליח כלום. בשני המצבים אני טובעת ברחמים עצמאים, זו עסקת חבילה יחד עם תחושת הכישלון התמידית שאופפת אותי. יש נשים יפות, יש נשים חכמות, לי יש קרן נאמנות. אני נעה בין חוסר הצלחה לחוסר באהבה למלא מוות. וזה מעגל מרושע שהמוות גורם לי לרצות את החיים הכי טובים שאני יכולה, לאהוב את הסובבים שלי הכי טוב שאני יכולה, לנסות להבין מה חשוב לי. כשאני מנסה לחיות הכישלון, הכיעור והרחמים משתלטים עלי. אי אפשר לאהוב אותי, ובכלל מיניות היא חלק משמעותי בקשר ומיניות בריאה היא חלק משמעותי בחיים בריאים. אני לא טובה בשום דבר, באמת, אני בינונית ומומצעת בהכל, שום דבר לא מעניין, הכל חסר משמעות והכל מתגמד לעומת המוות. והנה, חזרנו להתחלה של המוות. איך אתם חיים עם הקונספט הנוראי הזה?
לפני שנתיים. 29 באוגוסט 2022 בשעה 13:36
