לפני שנתיים. 23 באוקטובר 2022 בשעה 16:32
קשה לי, ממש. היה לי דווקא יום טוב למרות הכשלונות של התחבורה הציבורית. משהו קרה בין לבין והחרדה והעצב מתגברים. אני לא אוהבת את החיים שלי, אני לא אוהבת אותי. החוסר מתגבר ונהיה משמעותי כל כך. נאבקתי היום לא להצנטף במיטה שלי. אני מרגישה שאני כרגע לא מסוגלת ליותר מזה אבל עצובה כל כך על איך שהחיים שלי נראים. אני מרגישה אבודה וקטנה. אני נופלת לבור הזה שוב. אני מפחדת כל כך. זה מרגיש שזה לעולם לא יהיה אחרת, שאני אמות עם כל העצב.
בבקשה, אני כל כך רוצה לחיות.
