פודיניג במקום של המח

אני לא רוצה למות. אבל זה כבר נהיה לא מספיק, רק לחיות זה לא מספיק. העולם אומר לי שוב ושוב שלא מגיע לי למצוא אהבה, והגשמה עצמית. הראשון נשאר רק בגלל הסקס, השני נפרד ממני בגלל הסקס והשלישי בכלל לא רצה להתחיל. אני גורמת בעיקר סבל, אני לא שווה את זה, בחיי. אין לי כח יותר להלחם וכל מה  שיש לי זה שאני נשארת בחיים, לא מתה. לפעמים אני חושבת שזה היה הרבה יותר קל אם לא הייתי מפחדת מהמוות. אין לי כוחות יותר, נמאס לי. נמאס לי שלא אוהבים אותי, נמאס לי שאף אחד לא ירצה אותי היום בלילה וגם לא מחר בבוקר. נמאס לי כל הקושי שאני עוברת עם הגוף שלי, כל הכאב, הפחד ועדין הוא לא נותן לי להרגיש הנאה. כל הסבל הזה בשביל מה? בשביל לא למות?