פודיניג במקום של המח

פתאום בין כל המוות הוא גרם לי להרגיש חיה. הוא גרם לי להרגיש כמו עלמת חן: יפה, מסוגלת, חכמה. הוא גרם לי לרצות להתמודד עם הפחדים שלי, עצם הנוכחות שלו גרמה לי להתמודד עם כמה. הוא הוציא ממני דברים שלא ידעתי שיוכלים לצאת ממני, הטעם של הוויסקי היה טעים כל כך בשפתיו, כל פעם שהוא הריח אותי הרגשתי את הלב פועם, הוא גרם לי להתנשף, להתנשם, לבקש עוד ולרצות יותר.  כל התחתונים שלי עברו כביסה. בשבוע הבנתי את מה שאני מצהירה פה כבר שנים שאני לא מצליחה להבין. הוא היה גנטלמן אמיתי והתייחס אלי בכבוד, הוא היה כנה על ההתחלה ועדין לא רצה לפגוע בי. אני כותבת את זה ודמעה זולגת לי על הלחי, לעולם לא התייחסו אלי ככה רק  גרמו לי לחשוב שאני לא שווה את זה. הוא נתן לי בטחון להוריד את הפיגומים, את הבוץ ואת נהג המשאית. והוא חכם כל כך, כמה שזה סקסי, למדתי ממנו המון על פיזיקה, על אלכוהול, על החיים,  על עברית ועל החשיבות של דיקציה, כמה שזה עושה לי את זה גבר עם עברית גבוהה. הוא גרם לי לרצות להגשים את עצמי והכי חשוב, הוא גרם לי להרגיש שאני מסוגלת לכבוש כל מה ומי שאני רוצה, לרגע הוא לא אמר לי שאני פחות, גם אם זה נכון. הוא גרם לי לרצות לנשק את הפצע שלו בעדינות ולעזור לו להחלים, לתת לו את האומץ להרגיש. רציתי לשמוע יותר על כל רסיס מידע שהוא בחר לחלוק איתי, על הילדות שלו, על המשפחה שלו, על זאת עם הקעקוע, זאת הטיפולית, על הרצון להקים משפחה. רציתי לגעת בו עוד, לחבק אותו עוד, להרגיש אותו בתוכי. לרגע לא הרגשתי יותר כמו חור שחור אלא סתם כמו בת אדם בשר ודם עם חרא להתמודד, כמו כולם. וברגע הזה הוא גרם לי לרצות להייות הגרסה הטובה ביותר שלי, אולי כי הוא קצת כזה. עשיתי קצת טעויות, אמרתי דברים שלא הייתי צריכה ולא אמרתי מספיק את מה שכן. והוא היה האדם הראשון שדחף אותי להיות טובה יותר לעצמי ורעה לאחרים. האמת היא שהוא לא היה צריך להגיד את זה כי רק להיות במחיצתו גרם לי להרגיש ככה.

ועכשיו הרגע התפוגג אבל מלכתחילה הוא היה ארעי. הוא אמר זאת שוב ושוב אבל עמוק בתוכי הרגשתי שיש פה הזדמנות למשהו טוב ולא רציתי לתת לה לחלוף. זה יהיר מצדי לקוות שהוא הרגיש אותו הדבר כשאמר לי מההתחלה שלא. אני לוקחת את הרצון להגשים שהוא נתן לי ומשתמשת בו כדי להפיג קצת את העצבות שאופפת אותי מהחמצה שאני מרגישה כי אפילו לא ניסנו. כהרגלי אני כותבת את הרגשות שלי בכלוב. הלוואי וזה לא היה נגמר אבל אני ברת מזל שזה בכלל היה.