פודיניג במקום של המח

כתבתי פה שוב ושוב על המוות ועל המקום שלו בחיים שלי. האירוניה הזו מצחיקה אותי כל פעם מחדש, המקום של המוות בחיים שלי. תם היה עשוי לשאול איך ייתכן שיש למוות מקום בחיים. אני בעיקר רוצה מישהו שיבלה איתי שם בפחד, שיהיה איתי שם ולא יעזוב גם כשזה קשה ומפחיד וצריך לקום מחר לעבודה. למצוא בית, למצוא נחמה, למצוא אהבה. כואב לי. כואב לי, אני מפוחדת ועצובה, הראשון הוא פיזי והשני נפשי. לפעמים אני חושבת כי מקומי בקן הקוקייה.

(איך תזכרו אותי?)