את החיבה שלי לשפה העברית קיבלתי מהבן זוג הראשון שלי. בהתחלה חשבתי שהיא מוזרה אבל מהר מאוד התאהבתי בשניהם. כיום אחד הדברים שהכי מושכים אותי בגבר זה העברית שלו, אם במקרה הוא גם מתקן אותי וגורם לי ללמוד מזה אני בכלל נמסה. יש בי בליל מורכב של רגשות בימים האחרונים. יש בי קנאה כשאני רואה את מה שאין לי. יש בי אהבה נכזבת לקשר שלא היה ואדם שלא הכרתי, אני כמהה אליו ומלאה בכיסופים למרות שזו רק פנטזיה, כמו שהוא ניבא. יש בי גם אכזבה על כך שהוא לא רצה, רוצה או ירצה אותי. יש בי רגשות נחיתות כשאני חושבת על כל מי שבחר לעזוב אותי, אולי בצדק, ולא רצה לראות שיש בי גם דברים טובים. יש בי החמצה על כל מה שלא עשיתי ואולי פספסתי. יש בי המון פחד, בעיקר מהמוות ושאמות כשלא היה לי טוב, קצת גם מכל המחלות הנוראיות שיש לאדם. יש בי המון הוקרת תודה שיש לי משפחה שאוהבת אותי ולעולם לא החסירה ממני דבר. אני כל הפרלווגיות שצריך להיות, הרגעים האלו בהם אני רואה את כל האלו שלא היה להם אף אחד גורמים לי לזכור כמה העולם האכזר ולא הוגן. אני משתוקקת כל כך למגע חם ואוהב, שיחבק אותי בלילה כשמפחיד וסוער והיה לי חלום רע. אני משתוקקת למגע מלא בתשוקה, אהבה וחושניות. אני נזקקת לאהבה, אהבה רומנטית וכנה שתכניס אלי מלא אור. אני בסתירות, אני רוצה להגיע לגדולה ומצד שני רק לחיות את החיים שלי בנחת ובשלווה, אני רוצה להיות שלמה אבל לא יודעת מי אני אם לא חור שחור, אני רוצה לאהוב אבל לא מאמינה שמישהו ירצה לאהוב אותי, אני רוצה להיות מלאה בערך אבל חוששת מלהיות יהירה. אני מקנאה כשאני רואה נשמה ענקית וטהורה שאני מסתכלת לבעלי חיים שלי בעיניים ומבינה שאף פעם לא אהיה טובה כמותם.
יש בי עצב, פחד, חרדה, דיכאון, אהבה, כיסופים, תשוקה, חכמה ומורכבות. ואני רוצה מאוד שמישהו יראה את כל אלו בתוכי.