אי אפשר לקרוא למה שאני חווה בדייטים לאחרונה "אי הצלחות" כי פשוט לא קורה שם מפסיק. זה לוקח אותי למקום נורא חסר ביטחון שאולי אני מחפשת מישהו שלא יסתכל לכיווני בכלל. אני גם חושבת לאחרונה על אותו חבר ראשון ובכנות חושבת שכיום לאחר המשברים ושהוא לא מתחיל עם כל מה שזז הוא בכלל לא היה מסתכל לכיווני. אני חושבת גם על ההאפיזודה המוצלחת האחרונה שלי ולא ממש מבינה למה הוא התעניין בי, הוא כנראה לא מצא בי כלום, כי הוא מהר מאוד אמר שזה לא זה. אולי לא קיים הגבר הזה שזה יהיה הדדי איתו. אולי גברים ברמה הזו לא רוצים נשים כמוני. אולי אני לא חכמה מספיק, אולי אני לא יפה מספיק, אולי אני לא מתמסרת מספיק, אולי אין לי מספיק ביטחון ואולי אני סתם טיפולית. בכנות, קטונתי מלקבוע. אני לא יודעת מה חסר בי כדי שאהיה מספיק טובה בשבילם. אני לא יודעת מה יש בי יותר מידי כדי שאהיה מספיק טובה בשבילים. אני יודעת להגיד שדה פקטו מה שאני לא מספיק לאותם סוג גברים שאליהם אני נמשכת. אולי זה בעיות אבא, לא יודעת. אני נמנעת מלהגיד עובדות על אותם כאלה שהיו שם פעם. אני לא אומרת אם הוא אהב אותי או לא, כי אני בכנות לא יודעת, אני יודעת להגיד איך הוא גומר. אני לא יודעת להגיד אם הוא נהנה איתי או לא או למה הוא בכלל לא רצה שזה ימשיך, אם זה בי או בו. זה כנראה בשנינו. אני מנסה מאוד לא להתיימר להבין מה היה שם איתם, מה הם חשבו, מה הם הרגישו. לעומת זאת את התוצאה אני יודעת, הם בחרו לא בי. אולי החיים גדולים עלי. דברים שלמרבית האנשים נראים טבעיים לי מרגישים בלתי אפשריים, אני משקיעה מאמץ רב רק כדי להיות מאחור. זה מרגיש שאף אחד לא מבין כמה מאמץ אני עושה כדי לחיות כי אולי פשוט זה לא אמור להרגיש ככה. לא שם אמור להיות כל המאמץ. ואני יודעת שכל חוסר ביטחון הזה לא מושך. אני גם יודעת שהוא חלק אינהרטי במי שאני, ושכנראה זה אחד הדברים שמקשים עליכם לאהוב אותי. הייתי מעדיפה להיות אחרת, אבל אני לא. אני מלאה בחוסר ביטחון (קלטתם מה עשיתי פה?) ואני מחפשת ביטחון. אני מחפשת בית. הלב מתכווץ מהמחשבה שאין בי מספיק כדי לחפות על כל החסורנות, על החוסר ביטחון, הטיפוליות, הקושי עם אהבה. זה לא משנה כמה אני מוכנה להתמסר אם אף אחד לא רוצה להיות שם. אולי לא נועדתי שיואהבו אותי, אולי כל חיי הובילו אותי לכך שלא אהיה אהיבה, אולי זו לא המטרה שלי, אולי באמת לנצח אהיה דמות משנה של גבר מוצלח עשרות מונית ממני, אני לא יודעת. אני לא בטוחה כמה החיים שווים ללא אהבה.
לפני שנה. 31 באוגוסט 2023 בשעה 3:27