פודיניג במקום של המח

אין דבר שמרגיז אותי יותר מבני אדם על הבוקר, במיוחד אם הם גברים. תסבירו לי גברים יקרים, למה נראה לכם שלצעוק את השם של אבא שלי ולהבין שאני צריכה לפתוח את השער וכשהשער לא נפתח להפעיל כל כך הרבה כח עד שמוציאים אותו מהמקום כך שעכשיו צריך לרטח אותו חזרה. ואם כבר עסקינו בדברים שהם לא סבבה, אז זה לא סבבה, אם הפעלת עד כדי כח כדי שהשער יצא מהמקום אתה צריך גם לתקן אותו ולא, לא בא לי להיות נחמדה בתהליך. כיאלו, תפעיל את הראש אם אתה צריך כל כך הרבה כח כדי לפתוח את השער אתה עושה משהו לא נכון. השכן והשער לקחו אותי לזכרון ישן בו הוא לא הצליח לחדור אלי הוא פשוט הפעיל יותר כח. אם כבר פתחנו על גברים, מה הקטע של גברים שעוד לא יצאנו לדייט וכשאני מספרת להם שאני בדיוק עוברת דירה הם שואלים אותי אם תהיה לנו פרטיות, ברצינות, כבר שלושה שונים. אחד אפילו הגדיל לעשות ולספר לי על הרגלי הגניחות של הפרטניות הקודמות שלו. מבזק חדשות: אני לא גונחת וגם אם כן, זה לא סקסי שככה משום מקום אתה מעלה את זה ואז עוד מעלה השערות שאני בטח גונחת בוליום בינוני. שמישהו ידחה את השערת האפס. איפה הרצון באמת להכיר את מי שמולכם? נכון, יש לי גם כוס, אבל כנראה תעברו שבעה מדורי גיהנום ואת כל הבעיות שלי עם מיניות, עד שתיגעו עליו וגם אז, האמינו לי, הוא לא מציאה גדולה. למה כל הטובים תפוסים, או  לא רוצים אותי, או לא רוצים אותי בלי סקס, או רוצים אותי רק בתקופה שבה הם רוצים להרוס כל מה שנקרה בדרכם ואני שם בכל מקום. אני הראשונה למנות את חסרונתיי ולהחריז כבל עם ועדה כי "אני לא שווה את זה" אבל תמיד יש בי תקווה שמישהו יבוא להציל אותי מעצמי, שהוא יראה את השרשאות הפחמן האלה ויחשוב שאולי עם קצת דחיסות הגופרית תהפוך ליהלום.  בנתיים מה שיש לי להציע זה בעיקר כאב ראש, כוס והתמסרות אין קץ.  אני רואה אותכם, כל אותם גברים מוצלחים שהייתי רוצה שישתנו לכיווני, מסתובבים והולכים, בצדק יש לומר.