בגלל שאני מרגישה כל כך לא אהיבה, קשה לי להראות אהבה על העולם. אהבה מגיעה מבפנים ולא אמורה להיות תלויה במקור חיצוני. אין בי אהבה, אני לא מכירה אהבה, אני לא מדברת אותה. אני כמהה אליה כל כך שהחוסר שלה נהיה רק בולט יותר וחזק יותר בחיי. אני לא יודעת איך להתנהל בעולם הזה כשהיא חסרה לי כל כך, כשאני מרגישה כל כך לא אהיבה. וזה לא נכון, יש לי אהבה בחיים, אהבה של הורים, אהבה של אחות, אהבה של כלבים ואהבה של חברים. שום דבר מזה לא מספיק לי, לא ממלא אותי. האמת היא שאני חור שחור וכנראה ששום דבר שהוא לא אהבה רומנטית ימלא אותי וזה עצוב וגם מסוכן, כי אולי לא קיים הגבר שיואהב אותי וכי אני יודעת יותר מכולם כמה אהבה לא טובה הורסת את הנפש. זה חרוט על גופי אני לא אהיבה, אני לא אהיבה, אני לא אהיבה. העולם קשה ומפחיד לי, אנשים קשים ומפחידים לי. אני מתהלכת בעולם הזה בתחושת חוסר ערך וחוסר ביטחון, אני לא יפה, אני לא חכמה, אני לא טובה. אין לי ערך, אין ערך לקיום שלי. כשאמות אף אחד לא ישים לב בחסרוני, אף לב לא ישבר ורק סיפור אחד יגמר. אני לא יודעת איך לחיות עם הבדידות והצער, עם ההבנה שאני חור שחור שמחריב כל מה שנקרה בדרכו.
(בבקשה, תאהובו אותי)