פודיניג במקום של המח

אין לי לאן להוציא את הכמהה שלי לאהבה, לאנטימיות ולמגע. היא נאגרת בתוכי ומצטברת עד שהיא עולה על גדודתיה ומכלה הכל. הרווקות קשה והיא קצת יותר קשה שהתחושה היא שאני לא אהיבה. יש בי קנאה לזה שיש לו את מי לאהוב ולכל זו שיש לה מישהו שיואהב אותה, שלא לומר שיש מישהו שמוכן לאהוב אותה. זה קטע, שלא משנה מה אין מי שרוצה לאהוב אותי. יש לי הרבה שאלות תם בנוגע לבדסמ, ואני משתדלת לזכור שיש הנחה אחת שאני לא מכירה, ההנחה שיש אהבה בין שני הצדדים, שהוא אוהב אותה, על מי שהיא, שהיא טובה לו גם כשכרגע היא לא טובה, שהרגשות שלה, שהמחשבות שלה משנות לו. זה קטע שלי לא יצא לחוות. כעס, אכזבה, תנאים למערכת יחסים איתי, תזכורת לכמה אי אפשר לאהוב אותי, זה מה שאני מכירה. כעס על קונדום שנשכח, כעס על קונדום שנפל, כעס כשלא רציתי, כעס כשכן רציתי, אכזבה על מי שאני, שזו לא אשמתי שאי אפשר לאהוב אותי זה פשוט האופי שלי. אני צריכה להיות ארבעים ושישה קילו כדי שגברים יתפשרו על החזה הקטן שלי, כמה אני  צריכה לשקול כדי שיתפשרו על האופי שלי? על הפרצוף שלי? והפוסט הזה הוא דוגמה טובה לתחושות שלי, בהתחלה אני כמהה לאהבה, אני חושבת על רגע שבו זה נעים והוא אוהב, מהר מאוד זה מגיע לכמה שאני לא טובה, לכך שאני לא יודעת להזדיין, שאני לא טובה לו אלא רק מספיק. לרוב זה נגמר בבכי ובשעטנז של אסור לי לוותר על אהבה ואסור לי לקוות שיואהבו אותי. והוא תמיד שם, הוא תמיד בי, ותמיד כל מה שיש לו בולט כל כך לכל מה שאין לי, בניגוד מוחלט לכל מה שהיה בנינו. זה קל יותר להמשיך הלאה כשהוא זה שאמר ועשה את כל הדברים האלה, שהוא בכלל לא זוכר ולפעמים עדיף לא לזכור. אז אני אמבלנטית בנוגע לבדסמ, כי אני חוותי המון כאב, השפלה ומין בלי הרבה אהבה או הדדיות. בשבילי בדסמ זה כאב פיזי, זה כאב נפשי, זה שהוא שובר את כל הגבולות שלי ואז מגרש אותי לדרכי, שבורה, מדממת וכואבת. זה שהוא מגרד את כל הפצעים שיש לי עם אהבה. זה לשמוע אותו שוב ושוב אומר כל פעם בדרך אחרת כמה אני לא טובה לו, כמה אי אפשר לאהוב אותי, כמה אני לא שווה את זה בלי מין. וזה לא משנה אם הוא התכוון לזה או לא, זה נצרב בבשר. אז בדסמ מעלה לי שאלות תם אבל למעשה אפילו זיון פשוט כזה, ונילי, כזה שלא יעניין אף אחד מכם, או נשיקה מפחידים אותי, קשים לי. המחשבה של להיות עם מישהו שיתעניין קודם כל בי, לא בחור שלי, לא בהתמסרות שלי, מישהו שיחשוב שאני שווה אהבה, היא קשה והוא לא קיים. אני מוכנה להודות כבל עם ועדה בחסורנות שלי, בקשיים שלי ובפחדים שלי. אני אשים הכל על השולחן על ההתחלה כדי שלא תפתח אותי ותצטער לגלות מה יש בתוכי ואני מוכנה להתעמת עם כל אחד מהפחדים שלי, כדי להתמסר עליך קודם כל בנשמה ואחר כך גם בגוף. אבל זה לא משנה מה אני מוכנה, זה לא משנה כי חוק שלישי של ניוטון מתקיים על שני כוחות ואין כח נוסף שירצה לבלות איתי את החיים. תעריכו, כל רגע את מי שאתם אוהבים. מערכות יחסים זה קשה, אבל להיות לבד עוד יותר, למות בבדידות זה נורא. אז תוכירו תודה לאהבה שלכם, תכירו תודה שאתן טובות, ראויות ושוות אהבה, כי אני אף אחת מעלה.