ההורים שלי הכי טובים בעולם. הם יבואו לחלץ אותי בכל שעה מכל מקום. הם ישנו את כל התוכניות שלהם רק כי הם יודעים שאני נוירטית ומעצבנת ושקשה לי עם דברים מסוימים. אמא שלי תגן עלי בחירוף נפש כשהיא יודעת שיש דברים שמוציאים אותי משיווי משקל. אבא שלי יראה שאני בלחץ וירגיע אותי ויחייך. וכדי לצאת מצרה אני משקרת בנוגע למניעים שלהם אבל בלב אני יודעת שהמניעים שלהם הכי טובים שיש, הם עוזרים לי. הם עושים הכל בשבילי, הם עושים כל מה שהם יכולים בשבילי. הם לא תמיד מבינים אותי, לא תמיד קל להם לתת לי את מה שאני רוצה לקבל אבל הלב שלהם הוא תמיד איתי. ואני מרגישה דפוקה שרני מרגישה שאני ככה קשורה אליהם, שאני רק רוצה להיות איתם כל הזמן ולא מבינה למה אנשים חיים בלי ההורים שלהם. ואני לא מספיק טובה ואני מאכזבת אותם, שאני לא אוהבת אותם מספיק, שאני יותר מידי חיה את החסורנות שלהם ואת הקשיים שלהם. העצב והקושי ממסכים את הכל והגוש בלב רק גדל וגדל. לעולם לא אהיה טובה. אני שני קילומטרים מהם ומרגישה שנות אור מהם. אני בעיקר מרגישה דפוקה ממש.
לפני 7 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 17:01