פודיניג במקום של המח

יש עקרונות שקל לי לתפוס אבל קשה לי להרגיש. לדוגמה, לכל בני האדם מגיע להרגיש עונג ונעימות, בפרט גם לי אבל מרגיש לי שלא מגיע לי להרגיש עונג. לא מגיע לי כי אני לא טובה. לא סיימתי את השיעורי בית, לא סיימתי לסדר, לא התאמנתי כבר שובעיים, לא סיימתי שום דבר בעבודה ובכללי אני מרגישה לא טובה. אני מרגישה קטנה ומעצבנת, ולא בקטע סמי מחרמן של "ילדה טובה" עם כי בקטע של "תפסיקי לבכות יאוכלת ראשים". פתאום צצה הזדמנות וזה מרגיש קרוב יותר מתמיד, זה מרגש ומחרמן ואלו תחושות שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר, אני רק רוצה להרגיש ולהתרגש. שאר הדברים בחיים זזים הצידה. הסיטואציה הזו חדשה לי ומביכה אותי ואני לא ממש מצליחה להתנהל בה. באותה הנשימה, אני מרגישה שאני "ילדה רעה" ושלא מגיע לי, מעבר לכך, שאני לפעמים מרגישה כל כך לא טובה שאני רוצה שיכאב לי, שמישהו יכאיב לי כי לא מגיע לי טוב. אני יודעת שזה נובע ממקור לא בריא. אני לא רוצה שיכאב לי כי זה מחרמן ונעים אלא כי זה מה שמגיע לי. על טעויות משלמים ולפעמים אני מחפשת מלווה בריבית. האמת היא שאני בינונית כי אני בינונית ועל החטאים שלי אשלם בכך שלעולם לא אהיה טובה.