פודיניג במקום של המח

העבודה שהחיים זמניים וקצרים היא כנראה אחת מעובדות החיים הכי קשות להפנמה, במיוחד כשיש כל כך הרבה אי ודאות בחיים וסיבות למות. אם תעצרו רגע לחשוב על כל הדברים שאנחנו עושים שלא טובים לנו תשתגעו. המלחמה מדגישה את התחושות האלה, החיים ממשיכים כרגיל אבל המוות עוד באוויר. איך גורמים לחיים להיות משמעותיים? מה הופך את החיים להיות ראויים? מה הופך אותנו לראויים? אני מחפשת את הניצוץ בחיים, את האהבה, את ההתמרה שהופכת את הקיום לחיים.  שלא לומר, שזה יהיה שווה את זה. לאהוב קודם כל את עצמי. להרגיש בעלת ערך. להרגיש חכמה, מצחיקה, מושכת וכוסית. לבלות עם אנשים שאני אוהבת, לעשות את מה שאני אוהבת. לא לבזבז רגע מהחיים. למצוא את הגבר שיואהב אותי, שיחבק אותי בלילה. להפסיק לחלום על הגבר שלא אוהב אותי, להפסיק לאהוב אותו בכל מחיר. להשלים עם הגוף שלי, עם החזה הקטן, העיניים הלא כחולות, הטוסיק הקטן. להשלים עם זה שאולי לעולם לא ארגיש עונג. שאולי לעולם לא יהיה מי שימצא את החן בעיני, שיחבק אותי חזק בלילה ולא יעזוב לעולם. להיות ראויה לגבר הלא קיים הזה.  להרגיש ראויה גם כשאף גבר לא מסתכל לי בעיניים ואומר זאת, גם כשהוא לא חושב שאני ראויה. צפוף בין להיות ללא להיות ויש דברים שלעולם לא יהיו בשליטתי. גם לא השמיים הכחולים, הציפורים המציצות והפסטרוליות  שאופפת אותי.