פודיניג במקום של המח

כשהייתי בת עשרים וחמש איבדתי את המשמעות לחיים. הבנתי כי היותי בחיים היא שרירותית. לעיתים נדמה לי כי המהות הקיום שלי הייתה לעזור לו למצוא קתרזיס, השלמה עצמית ואהבה. האמת היא ששום דבר לא קורה מסיבה, הכל שירורתי. גם הבחירה שלו בי היא שרירותית וגם הבחירה שלו להכאיב לי. הכאב הזה שחוויתי הוא חסר כל טעם, חסר כל תכלית. הכאב לא יגרום לעתיד להיות טוב יותר או יעזור לי למצוא את מה שאני מחפשת, הוא לא יגרום לעתיד להיות ורוד יותר או לי להיות טובה יותר. הכאב הזה מונע ממני להרגיש דברים שאני רוצה כל כך ומרחיק אותי עוד קצת מהחלום המיוחל. מכות לא מחשלות אותך, הן שוברות אותך כל פעם קצת. וזה שירורתי לגמרי אם את תשרדי אותן או לא, אם מישהו ירצה לאהוב אותך או לא. הרצון שלי או המאמצים להגשים את מה שאני מחפשת לא משנים בכלל. הכאב הוא פשוט כאב ואין לו שום תכלית, הוא פשוט כואב. אין מזור ואין נחמה ואין אהבת אמת.