המחשבה על סקס קשה לי. אני יודעת כי הרעיון של סקס הוא טוב, נעים ומענג. אני יודעת שאפשר לקיים סקס מצוין עם אנשים זרים ואפשר גם "לעשות אהבה" נהדרת. הרבה זמן נרתעתי מהביטוי הזה, כי רק ילדות קטנות חולמות על לעשות אהבה ובכלל אהבה לא עושים אלא מרגישים. אבל מה שמספיק טוב לכנסיית השכל בודאי מספיק טוב לי ועם השנים הבנתי קצת יותר מה המשמעות של זה בשבילי. בשבילי, "לעשות אהבה" זה שהגבר שאיתי יואהב אותי. יואהב אותי מספיק כדי לראות אותי ואת מה שאני מרגישה, לא לגרש אותי ממנו, לרצות אותי שם. זה לא צריך להיות עדין. זה יכול להיות כואב ומשפיל ועדין שזה יהיה מלא באהבה. וזה יכול להיות כואב ומשפיל ושלא תהיה שם טיפת אהבה. וגם זה יכול להיות מעלף חושים, כן? חלום שלי להתעורר כל בוקר במיטה של גבר אחר. אבל לפעמים זה צורב את הנפש במקומות שקשה להם להחלים. לפעמים, זה ממיר מחשבות על סקס לבכי. התמרה לא לינראית. וגם היא תת מרחב. היא תת מרחב כי האפס, את, שם, היא סגורה לחיבור כי יהיו שני גברים שיצאת איתם, לא שכבת עם אף אחד מהם, ולכן גם החיבור שלהם, עדין לא שכבת איתם והיא סגורה לכפל בסקלר, כי גם אם תהיי אם אלפא גברים בחדר את עדין לא תשכבי עם אף מהם. תת מרחב של הגוף האנושי. סקס הפך להיות כמו החתול של שרדינגר, הוא קיבל את כל המשמעות ואיבד את כל המשמעות. הוא איבד את כל המשמעות כי זה כבר לא משנה מה עושים לי, מה אני מרגישה. אני יודעת להיות טובה, לגנוח שצריך, לשתוק כשצריך, לענות כשצריך, החשוב מכולם: ללכת כשצריך. אני יודעת שזה תנאי מקדים למערכת יחסים איתי, שאני לא מספיק טובה כדי שיואהבו אותי בלי אורזמה מעלפת, שאת הנוכחות שלי צריכה לערפל עננת עונג. סקס גם קיבל את כל המשמעות כי אחרי שחוררו אותי הבנתי מה המשמעות של סקס על נפש האדם. מגעיל, נכון? גם אני הקאתי קצת בפה. הייתי בשתי הקצוות, לאחד נתתי הכל, לשני לא נתתי כלום, עם שניהם זה הסתיים באותה הצורה, כשהם נפרדים ממני. מפה כבר קל לראות מה הגורם המשותף. מערכת יחסים איתי לא מספיקה בלי סקס, מערכת יחסים איתי לא מספיקה עם סקס. אני לא מספיקה. לעשות אהבה, זה כשהוא מת* לזיין אותי אבל הוא מסתכל לי לתוך העיניים ומחליט לחבק אותי במקום. לאהוב אותי, זה היכולות להיות איתי גם כשאני לא יודעת להזדיין, להתנשק או למצוץ. לאהוב אותי זה לראות את המורכבות של סקס בי ולתת לי להרגיש ביטחון. רק ילדות קטנות מחפשות שיואהבו אותן. רק ילדות קטנות מחפשות ביטחון. בכנות, אני לא מאשימה אף אחד מאיברי התת מרחב שלי, אני באמת לא מספיק טובה. לא אפס, לא אחת, לא רציונאלית ולא אי רציונאלית. אני לא יודעת להסביר את זה לעצמי, הרי אף גבר זר לא אנס אותי בסמטה חשוכה אבל אני עדין מרגישה דפוקה, פגומה, פגועה. זה מרגיש כיאלו שפכו חומצה כלורית על הנפש שלי וכרחו אותה לגמרי עד כדי אי אהיבות. כל כך הרבה מילים רק כי התחלתי לראות בריגדטון ופרצתי בבכי.
*המוות קשה לי ובכל זאת חשבתי שהשימוש פה ראוי. ובכל זאת, סקס טוב מול החיים אני אבחר בחיים, בנוגע לאהבה עוד לא החלטתי מה עדיף, לחיות בלי אהבה או למות.