אני מתביישת להודות במה שאני רוצה. כל בני האדם ראוים לאהבה אבל זה מביך אותי להודות שאני מחפשת חום ואהבה. המחשבה על כך שיש גבר שאוהב אותי וזה נעים לנו היא קשה ומורכבות. מביך אותי שאני לא נשלטת מספיק, שלא התענגתי מההשפלות, שלא התענגתי מהכאב, שקצת סקס אלים שרט אותי כך. מביך אותי שאני לא זיון טוב, שאני לא יודעת להתנשק, שאני לא מוצצת מספיק טוב. הרבה רוק, עמוק ובלי שיניים, את הבסיס אני עוד זוכרת. מביך אותי שאני רוצה שיואהבו אותי, שאני רוצה חום ואהבה, רוך, שאני לא "זיינת על". מביך אותי שאני רוצה לישון עם בן זוג, ורחמנא ליצלן להתחבק איתו בלילה. כל הדברים שיעוררו ברובכם פה בחילה. ילדה קטנה ופתטית שרוצה שיואהבו אותה. ואתם הרי לועגים לילדות שרוצות קצת חום ואהבה. שלא נרטבות כששמים אותן בפח או גומרות בשרשאות כשמצליפים להן בכוס. אתם לועגים לנשים שנפגעו עמוקות מזה שאמרו להן שוב ושוב כמה הן לא טובות, הרי נשלטות אמורות להתחרמן מזה ואפילו לצאת טובות יותר. בלילה אומרים להן כמה הן לא שוות כלום ואז ביום הן צריכות להסתובב עם ערך. ואני לא כזו, אמרו לי כמה אני לא טובה, אמרו לי כמה אני ארעית, אמרו לי שבשום עולם לא היינו ביחד, אמרו לי שזה לא באשמתי שאי אפשר לאהוב אותי זה פשוט האופי שלי, אז איבדתי כל ערך. איבדתי כל ערך, העולם השאיר אותי להתמודד לבד, ואז אמרו לי שאני טיפולית. לא הייתי מספיק טובה כדי להיות במציאות של גבר ואפילו לא בפנטזיה שלו. לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק נשלטת. להתמסר עד עמקי נשמתי ולאהוב ללא תנאים זה לא מספיק. זה לא מספיק כשאני לא יפה, לא חכמה, לא זיון טוב. אני לא o ולא המזכירה אלא רק ילדה קטנה עם בעיות אבא.
לפני 6 חודשים. 14 ביוני 2024 בשעה 6:53
