אני מלאה בריגשי נחיתות. אני חיה כל הזמן בלימבו בין "אני לא שווה כלום" לכן, טיפשה, מכוערת, חסרת ערך, לבין הידיעה שאני חושבת מהר יותר ממרבית אנשים, מבינה מהר יותר ממרביתם וחכמה יותר מהם. הלימבו הזה פרודקסלי וטמון בתוכו סתירה פנימית. אני מרגישה שאין משהו שאני טובה בו, שאני ממוצעת בהכל וכישלון באופן כללי בתור בת אדם. אני גם מרגישה שאנשים לא מבינים את התחושה הזו שלי, כמה אני מרגישה טיפשה. כמה דברים קטנים מעררים לי את הביטחון, למשל, בקבוצת הוואטספ לפני המבחן הקרוב בו אני עונה תושבה כולם מתווכחים איתי רק כדי שמישהי אחרת תענה את אותה תשובה בדיוק ויסכימו איתה. עכשיו, אני יודעת שהחוסר ביטחון הזה לא סקסי וכי אני לא אמורה להיות מושפעת מחיזוקים חיצוניים כל כך וכו אבל זה לא משנה מה היה, מה שמשנה שאני דפוקה חסרת ביטחון שלא משנה מה לעולם לא ארגיש חכמה, יפה או שווה וזה לא משנה מה אחרים יחשבו או יגידו. כמו מעגל קסמים מרושע שאני חסרת ערך כי אף אחד לא מוצא בי כרך ואף אחד לא מוצא בי ערך כי אני חסרת ערך. לעולם לא אהיה טובה, לעולם לא יהיה בי ערך.
לפני 5 חודשים. 7 ביולי 2024 בשעה 7:57
