יש לי מערכת יחסים מורכבת עם ההורים שלי, אולי אפילו יותר ממורכבת. המערכת יחסים שלי עם ההורים שלי היא מחוץ לתחום, הוא התקרב הכי הרבה, אבל אפילו למטפלות שלי הכניסה הייתה אסורה. קצת כמו המערכת היחסים איתו, אני לא חושבת שמישהו יבין את המורכבות ולכן גם אין כניסה. האמת היא שאני יודעת שיש במערכת היחסים הזו דברים שלא אמורים היו להיות. דברים שלא היו אמורים להאמר. אני גדלתי בלימבו קצת משונה, בו גם ההורים שלי יעשו הכל בשבילי וגם... נדמה לי שהסיבה שאני זרה בכל מקום כי לא היה לי בית. הזרות היא בנפש. ניתן לטעות ולחשוב שמקרה הבסיס של האינדוקציה הזו הוא הוא אבל לא, המקרה הבסיס של האנדוקציה "מא לא אהיבה" היא הם. עם כל אחד מהם המורכבות היא אחרת. אני מתחילה לכתוב על הקשיים במערכת יחסים איתם ועוצרת. אני לא מוכנה. אף אחד לא יבין זאת. אני חושבת שאנשים לא מבינים כמה שהשבר בי עמוק כי הם לא יודעים כמה המשפחה שלי לא נורמלית, לא משפחתית. הבסיס שלי, הליבה שלי, לא יודע מה זו אהבה. אני לא נורמלית. וזה לא רק בגללם. זו הרכבה של סיבות על נסיבות על אנשים ששברו אותי ככה, כל אחד בתחומו. כל אחד לקח פיסה מהנפש שלי בלי לקחת בחשבון את כל הפיסות שכבר נלקחו. כל אחד בחלקה שלו הפך אותי לזרה, ללא טובה, ללא אהיבה. אף אחד לא חשב כמה חתיכות חסרות בי. אחריהם המבול. בכל מקרה, מה שרציתי להגיד שאני אוהבת את ההורים שלי נורא והמחשבה על לחיות בלעדיהם קשה לי והלוואי ויום אחד אדע לשים את המורכבות בצד ולאהוב אותם בלב שלם ושאז אולי, אוכל להיות סוף סוף שלמה.
בנתיים, אני מחכה לאחד שיואהב אותי ללא תנאים, כמו שאני ושיהיה לי לבית.